רבי ישמעאל
פרק
רביעי עבודה זרה
נד.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
אמר
חזקיה מאי קרא. צ"ל דחזקיה אברייתא קאי ולא על דברי
מאי קרא. דמזבח הוי אבנים הרבה ואיסורו עד שינתץ רובו: גיר.
מט א מיי' פ"ד מהל'
א) [תוספתא ספ"ו],
ב) [עמ"ש תוס' יבמות נג:
אסורי מזבח הל' ו:
כפור גרושל"א: לא יקומו. שוב לא יקריבו עליו: ואי לאו. דלא
רבי יוחנן שהרי חזקיה רבו של רבי יוחנן ומיהו פרק ד'
נ ב מיי' פ"ה מהלכות
ד"ה הבא על וכו'], ג) ב"ק
ניתצו יקומו: נעבד. בבעלי חיים הנאסר לגבוה (ד): אם שלו. היה
אחים ביבמות (דף לא:) עושה אביי תירוץ על מה שהקשה התלמוד
כח: [נדרים כז. ושם איתא
יסודי התורה הלכה ד
כשהשתחוה לו אסור אם לאו אינו נאסר לגבוה: מזיד ורצון חדא הוה
על רב אשי אלא ודאי גם אביי ידע דברי רב אשי והוצרך לו לתרץ
אנוס], ד) לעיל כז: [וש"נ],
סמג עשין ה טוש"ע י"ד
ה) [בס"א: השמד, וכן
סימן קנז סעיף א [וברב
אלא תנא רצון אצל אונס: הכל היו.
והתלמוד סידר כן לפי שהוא מתיישב
בסמוך], ו) [בס"א: משומד,
אלפס סנהדרין ספ"ח דף
בין אונס בין רצון: בפרהסיא. לא
יותר היטב אחר הסוגיא:
אמר חזקיה מאי קרא בשומו כל אבני
וכן להלן], ז) חולין מ.,
רעד]:
1
כגון
נא ג ד מיי' פ"ח מהל'
שאנסוהו עובדי כוכבים
תחללו והאי דקתני אונס אסור
ח) שם, ט) [לעיל נב:],
מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים
י) בס"א: שמד, כ) בס"א:
עבודת כוכבים הל' א
והשתחוה לבהמה דידיה.
בפרהסיא: שעת גזרה י). פרהסיא
וחמנים אי איכא כאבני גיר מנופצות לא
משומד, ל) רש"א צ"ל חוץ
עיין בהשגות ובכ"מ סמג
הוא ואונס הוא: ודאי ישראל מומר כ).
פי' אנסוהו שאמרו להרגו אם לא
ממצוה כו', מ) [ועי'
לאוין מה טור ש"ע י"ד
יקומון אשרים וחמנים (א) אי לאו יקומו תנא
❖
דא"א בכל העובדין שלא יהא בהן אחד
ישתחוה מאליו אבל אין לפרש שכפפו
תוספות יומא פב. ד"ה מה
סימן קמה סעיף ח:
נעבד שלו אסור ושל חבירו מותר ורמינהי
האריכו טובא ותוספות
מומר כ) אחרי שרואה את ישראל ידם
קומתו בעל כרחו דא"כ הוא לא היה
יבמות נג: ד"ה אין אונס],
א) איזהו נעבד אכל שעובדים אותו בין בשוגג
מטה נוטה לבו לעבודת כוכבים:
עושה כלום אלא הם עשו מעשה
נ) [ועי' תוספות לעיל כז:
לעזי רש"י
ובין במזיד בין באונס ובין ברצון האי אונס
ד"ה יכול ותוספות כתובות
חזקיה אמר. לעולם אונס דקתני
בגופו ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו:
ב)
מתקיף לה רבי זירא אונס
יט. ד"ה דאמר ותוס' שבת
גרושל"א [גרישל"א].
שאנס בהמת חבירו ואפילו הכי לא
היכי דמי לאו כגון דאנס בהמת חבירו
❖
❖
עב: ד"ה רבא],
ברד.
רחמנא פטריה. תימה
תרמינהו אהדדי דהא דתני אסור
והשתחוה לה אמר רמי בר חמא לא כגון
כגון שניסך לעבודת כוכבים בין
מאי קפריך נהי דפטור ממיתה
שאנסוהו עובדי כוכבים והשתחוה לבהמתו
תורה אור השלם
רבינו חננאל
קרניה של בהמת חברו דעביד מעשה
בדיעבד מכל מקום לכתחלה הוא
דידיה מתקיף לה רבי זירא ג) אונס רחמנא
והא ודאי מיתסרא כדיליף לקמן (ע"ב):
חייב למסור עצמו למיתה ואם כן
1. לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן
כדכתיב בשומו כל אבני
פטריה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר
2
מזבח כאבני גיר מנופצות
והאי נעבד הואי. בתמיהה. נעבד לא
למה לא יאסר מטעם נעבד דהא
יַעֲקֹב וְזֶה כָּל פְּרִי הָסִר
וגו' אי איכא כאבני
אלא אמר רבא הכל היו בכלל 3 לא תעבדם
חַטָּאתוֹ בְּשׂוּמוֹ כָּל אַבְנֵי
קרי אלא שעשה את הבהמה עצמה
פרהסיא דבסמוך לרבא קרי ליה
גיר מנופצות לא יקומו
מִזְבֵּחַ כְּאַבְנֵי גִר מְנֻפָּצוֹת
וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות
עבודת כוכבים: והאי בימוס בעלמא
נעבד מטעם דחייב למסור עצמו
ד)
4
אשרים וחמנים ואי לא
לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים
יקומו וקיימא לן כוותיה:
וְחַמָּנִים: ישעיהו כז ט
בהם יצא אונס והדר כתב רחמנא ולא
שויוה. ובעלי חיים לא מיתסרי משום
ואע"ג דבדיעבד פטור דכל אונס
5
2. וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה
תנא נעבד שלו אסור
משמשי עבודת כוכבים: כגון שניסך
פטור ואין לומר דלרבי זירא אונס
תחללו את שם קדשי דאפילו באונס הא
ושל חברו מותר. פירוש
דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת
לה. שעשה עבודת כוכבים ועשה בה
רחמנא פטריה מכל וכל ואפי' לכתחלה
אין נעבד נאסר אלא אם
כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל
כיצד הא בצנעא והא בפרהסיא אמרו
ב
הוא קניינו של עובד
רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן
מעשה אבל בהשתחואה או עבודה
אין למסור עצמו על כך דא"כ מאי
ליה רבנן לרבא תניא דמסייעא לך בימוסיאות
אבל קניינו של אחר לא.
הַדָּבָר הַזֶּה:
אחרת דלאו בגופה לא מיתסר דבר
ראיה מייתי מולנערה לא תעשה
מיתיבי איזהו נעבד כל
דברים כב כו
של עובדי כוכבים בשעת ה)הגזרה אף על פי
שאינו שלו: סימן אחד. לעבודת כוכבים:
3. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם
אדרבה מיניה ילפינן (ה) דחייב למסור
שעובדין אותו בין שוגג
שהגזרה בטלה אותן בימוסיאות לא בטלו
בין במזיד בין באונס בין
וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְיָ
אי נימא מכהנים. שאנסום מלכי ישראל
עצמו בשלהי בן סורר ומורה (סנהד'
ברצון האי אונס היכי דמי
אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן
אמר להו אי משום הא לא תסייען אימר
לעשות כומרים לעבודת כוכבים וכתיב
דף עד.) ל) אפילו במצוה קלה דקאמר
לאו כגון שאנס חבירו
אָבֹת עַל בָּנִים עַל
ישראל מומר הוה ופלח לה ברצון רב אשי
ולא יגשו אלי (עוד) לכהן לי (יחזקאל מד):
הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה
וגזל בהמתו והשתחוה
ו)
שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים
לה הנה אדם אוסר דבר
שמות כ ה
לְשׂנְאָי:
דבני דעה נינהו. וקנסא הוא: מאבני
רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה
אמר לא תימא אימר אלא ודאי ישראל
4. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי
שאינו שלו. ודחי רמי
מזבח. שגנזום מלכי בית חשמונאי משום
המאורסה יהרג ואל יעבור ואדרבה
מומר הוה ופלח לה ברצון חזקיה אמר כגון
בר חמא לאו הכי הוא
וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
אלא אנוס כגון שאנסוהו
דשיקצום מלכי יון לעבודת כוכבים ט)
קרא דוחי בהם הוה ליה לאיתויי
אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי
שניסך לעבודת כוכבים יין (ב) על קרניה
עובדי כוכבים וכפאוהו
ויקרא יח ה
יְיָ:
ואע"ג דהקדש הוו ולא יכול העובד
דמיניה תמצא להוציא אונס כדאמר
5. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם
והשתחוה לבהמה שלו
מתקיף לה רב אדא בר אהבה האי נעבד
רבא ועוד קשיא מאי קא מסייעי ליה
כוכבים לאסרן אפ"ה כיון דעבוד מעשה
דנמצא אוסר בהמתו:
קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי
הוא האי בימוס בעלמא הוא (ג) ושרייה אלא
מתקיף לה ר' זירא והא
אסרינהו רבנן: דלמא כר"פ. דאמר
לרבא בסמוך מבימוסיאות בשעת
יִשְׂרָאֵל
אֲנִי
יְיָ
כי האי גוונא הוא פטור
אמר רב אדא בר אהבה כגון שניסך לה יין
מְקַדִּשְׁכֶם:
קרא אשכחו ודרוש שיצאו לחולין
הגזרה ה) דאסורות אפילו ר' זירא נמי
❖
וכיון דהוא פטור בהמה
ויקרא כב לב
בין קרניה דעבד בה מעשה וכי הא דאתא
וקנאום העובדי כוכבים ויכלו לאסרן:
יודע בזה כיון דבשעת הגזרה הוא
לאו נעבד היא ומנא
לן דכי האי גוונא הוא
עולא אמר רבי יוחנן אף על פי שאמרו
חייבין למסור עצמן כדאמרינן בשילהי
ואלא
ז)
פטור דכתיב ולנערה לא
הגהות הב"ח
בן סורר ומורה דאפילו מצוה קלה
המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה אמר להו
ג
תעשה דבר וגו'. ובא רבא
(א) גמ' וחמנים ואי לא
יהרג ואל יעבור ונראה לרבינו יצחק
ופריק האי אנוס דפטריה
רב נחמן פוקו ואמרו ליה לעולא כבר תרגמה רב הונא לשמעתיך
יקומו: (ב) שם חזקיה
רחמנא בעבודת כוכבים
לפרש דבין ר' זירא ורבא לא פליגי
בבבל ח)דאמר רב הונא דהיתה בהמת חבירו רבוצה בפני עבודת כוכבים
אמר וכו' יין בין קרניה:
בצנעא אבל בפרהסיא לא
בהא דלכתחלה חייב למסור עצמו
(ג) שם בימוס בעלמא הוא
ואמר הכל היו ואפילו
כיון ששחט בה סימן אחד אסרה מנא לן דאסרה אילימא מכהנים
דשויוה אלא: (ד) רש"י
ורבי זירא הכי פריך אונס רחמנא
אנוס בכלל לא תעבדם
ודלמא שאני כהנים דבני דעה נינהו ואלא מאבני מזבח ודלמא כדר"פ
ד"ה נעבד וכו' לגבוה
וכשפרט הכתוב וחי בהם
ט)
ט)
פטריה דיעבד דכתיב ולנערה לא
קאמר הס"ד: (ה) תוס'
ולא שימות בהם הרי יצא
ואלא
תעשה דבר אע"ג שיש לו למסור
ד"ה מתקיף וכו' מיניה
אנוס הדר כתב רחמנא
ילפינן בשילהי בן סורר
ולא תחללו את שם
עצמו אין לאסור בהשתחוואתו ורבא מסיק דהואיל ובפרהסיא חייב למסור עצמו עבודת כוכבים קרינא ביה ואעפ"כ בדיעבד פטור והשתא
ומורה דחייב למסור
קדשי ונקדשתי דאפילו
מסייע שפיר לרבא מבימוסיאות דמשום דחייב למסור עצמו אסר להו וא"ת מאי קא מייתי למפטר אונס מולנערה התם בדין הוא
עצמו אפילו במצוה קלה:
אנוס מיזהר שלא יחלל
דפטורה משום דקרקע עולם היא י"ל דלא הוזכר קרקע עולם לענין פטור המיתה ואין טעם לפטרה ממיתה אלא משום אונס תדע
(ו) בא"ד ושם אין לומר
קשיין אהדדי ואמרינן
הטעם דמאי חזית
לא קשיא בצנעא וחי
שהרי אם היתה נבעלת ברצון היתה חייבת ואע"ג שהיא קרקע עולם וקרקע עולם לגבי מסירת עצמה למיתה הוזכר דמזה הטעם
דדמך סומק טפי למסור
בהם ולא שימות בהם.
אינה חייבת למסור עצמה אם לא שיאמרו לה או תהרג או תביא עליך הערוה אבל אם אמרו לה או תניחי שיבעלוך או תהרג אין לה
עצמו אלא שלא: (ז) ד"ה
בפרהסיא אפילו אנוס
למסור עצמה דמרוצח ילפינן ושם אין (ו) לו הטעם למסור עצמו אלא שלא יהרוג בידים אבל היכא דלא עביד מעשה כגון שמשליכין
הא וכו' שנפסוק בעבודת
ולא תחללו. אמרו ליה
הא
כוכבים וכו' והא דקא משני
לרבא תניא דמסייעא
אותו על התינוק ומתמעך ודאי אין למסור עצמו מ): בצנעא הא בפרהסיא. לכאורה משמע דרבא ס"ל דאונס דצנעא אין לו למסור
הכי לתרוצי: (ח) בא"ד
לך בימוסאות של עובדי
עצמו ומתוך כך היה נראה לפסוק כרבי ישמעאל דשרי נמי עבודת כוכבים בצנעא וקשיא דחס ושלום שנפסוק (ז) עבודת כוכבים יעבור
הר"ר משה מקוצי שחבר
כוכבים שהעמידו בשעת
ואל יהרג ועוד בשאלתות דרב אחאי פרשת וארא (סימן מב) פוסק כר' יוחנן דאמר בשילהי בן סורר ומורה (סנהדרין דף עד. ע"ש) משום ר"ש בן
ספר המצות כתב בסוף
הגזרה אע"פ שהגזרה
פ' וכו' אהדריה לכלליה:
בטלה איסור בימוסאות
יהוצדק כל מצות שבתורה יעבור ואל יהרג חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים יכול אפילו בפרהסיא ת"ל ולא תחללו את
(ט) ד"ה היתה וכו' לא
לא בטיל והא הכא
שם קדשי לכך נראה דרבא נמי אית ליה דרבי יוחנן והא דקא משני לתרוצי הברייתא אפילו אליבא דר' ישמעאל הוא דאתא וכן משמע
מיבעיא. נ"ב פי' זה כתוב
דגזרה אונס הוא ואפ"ה
בפי' רש"י פ' שני דחולין
נמי בפ"ב דכתובות (דף יט.) דרבא אית ליה דרבי יוחנן דא"ל רבא אילו אתו לקמן לאימלוכי אמרי' להו זילו חתומו וכו' דאמר מר אין לך
כיון דבפרהסיא הוה
❖
דף מ:
אסור ואמר רבא הא
דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים והתם נמי בצנעא מיירי דאין דרך שיאנס אותם בפני י' נ)
לא מסייען התם דלא
ומורי דודי הרב ר' משה מקוצי בספר המצות שחבר (ח) כתב בסוף פרק בן סורר ומורה וז"ל רבא דפ' ר' ישמעאל לא פליג עליה דר' יוחנן
בטלו בימוסיאות משום
אלא ה"פ אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם בין לאזהרה בין למיתה כשהוא אומר וחי בהם יצא אונס דצנעא מכל וכל בין מאזהרה בין
דקיי"ל דישראל מומר
מוסף רש"י
הוה ופלח להו לרצון.
ממיתה אבל הא מודי רבא דאיכא עשה דבכל נפשך שיש למסור עצמו אפילו בכל אונסא כדאמר ר"א בברייתא כשהוא אומר לא תחללו
ול'ערה לא תעשה
ועבודת כוכבים דפלח
אהדריה בכלליה והיינו אונס דפרהסיא בין לאזהרה בין למיתה והואיל ורבא שהוא בתרא לא פליג עליה דרבי יוחנן שריר וקיים פסק
דבר. משום דאנוסה היא
להו ישראל אינה בטילה
השאלתות שיש לאדם למסור עצמו למיתה ואפילו באונס ובצנעא עכ"ל: היתה בהמת חברו רבוצה לפני עבודת כוכבים. פירש
(נדרים כז.). המשתחוה
עולמית. חזקיה אמר הא
לבהמת חבירו לא
דתנא איזהו נעבד כל
בקונטרס (ט) לא מיבעיא הרביצה דהגביהה וקנאה ונעשית שלו ולא נהירא דמדפריך התם (חולין דף מא.) ממנסך למ"ד אין אדם אוסר
אסרה. אפילו למזבח
שעובדין אותו בין באונס
דבר שאינו שלו מאי קא פריך מדאגבהיה לנסך קנייה והויא שלו אלא ודאי אין הגבהתו מועלת רק להתחייב באונסין לכך נראה לפרש
משום נעבד, עשה בה
בין ברצון דמשמע כגון
מעשה
אסרה. אף
דהא גברא אנס חברו
דרבוצה נקט לרבותא אע"פ שלא הרביצה ולא עשה בה מעשה גדול אסרה במעשה זוטא וסימן א' לאו דוקא דה"ה כל דהו שהרי סימן אחד
להדיוט (חולין מ.).
ועבד לבהמתו ונאסרה
בבהמה אינו גמר דבר ומייתי כבר תרגמה אע"ג דרב הונא מיירי לאסרה להדיוט ונעבד שלו אסור מיירי בלאסרה לגבוה דכי היכי דמעשה
רבוצה. לא מיבעיא
כגון שניסך יין לחמה
בגופו כגון שחיטה מהני לאסרה להדיוט ה"ה נמי דמעשיו דידיה כגון ניסך לה בין קרניה מהני לאסרה לגבוה:
עומדת
דכשהגביהה
בין קרני בהמת חבירו
אילימא מכהנים. שעשו מעשה ונאסרו אע"פ שאין זו ראיה גמורה דשמא עשו מעשה בשלהם מכל מקום הכי קאמר אפילו
והרביצה קנאה בהגבהה
ומקשינן האי בימוס
ונעשית שלו, אלא אע"ג
עשאה פי' מזבח כמו
היו דומים לזה ולא עשו מעשה רק בשל אחרים לא ראיה היא כדדחי משום דבני דעה נינהו:
דרבוצה ולא קנאה אסר לה
מצבה עשאה לעבודת
במעשה (שם).
מכרן
כוכבים אחרת ובימוס הא
א"ר יוחנן בימוס שנפגם
מותר ואפילו בהמתו שלו
לא נאסרה דהא אי בעי פגים לה ופרקינן אלא כגון שניסך לה יין לאותה בהמה עצמה בין קרניה שעשאה עבודת כוכבים ועשה בה בעצמה מעשה ע"ג קרניה וכר'
יוחנן דאמר אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה
בה מעשה אסרה וכדרב הונא דאמר היתה בהמת חברו רבוצה בפני עבודת כוכבים לא אסרה שחט בה סימן אחד כיון שעשה
בה מעשה אסרה מנא
לן דמעשה אוסר בעבודת
כוכבים אילימא
מכהנים דכתיב אך
לא
יעלו כהני במות את מזבח
ה'
אשר בירושלים וגו'
דלמא שאני כהנים דבני
דעה נינהו ואלא מאבני