נד:
רבי
ישמעאל
פרק
רביעי עבודה
זרה
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
מכרן
וקדש בדמיהן מקודשת. פי' רש"י ודוקא קדושי אשה אבל
ואלא מכלים. של בית המקדש שהזניחם אחז: איתסרו להו. גזרו
נב א מיי' פ"ח מהל'
א) לעיל נב:, ב) סנהדרין מז:
(קדושין כו), ג) [קדושין נח.
עבודת כוכבים הל' א
איתהנויי אסור מדרבנן ויש ליתן טעם ולחלק שאין האשה
עליהם חזקיה וסיעתו איסור עולם אף להדיוט דקתני גנזום ולא
סמג לאוין מה טוש"ע י"ד
חולין קמ. תמורה ל:],
אמרינן ליפרקו וליפקו לחולין: חפר בו בורות. לעבודת כוכבים
דומה כל כך לחליפי הדמים אי נמי משום פריה ורביה לא גזרו רבנן
ד) [קדושין נו: לקמן סב.
סימן קמה סעיף ז:
משום
דהויא עבודת כוכבים
אסרה אף להדיוט: לא אסרן. להדיוט אפי' הן שלו: חליפין. החליפן
נג ב ג מיי' שם טוש"ע
נדרים מז:], ה) [קדושין כד.
[ועי' תוס' חולין ד: ד"ה מותר]:
וש"נ], ו) קדושין נח. סוכה
שם סעיף ט:
ושביעית שני כתובין הבאים כאחד.
בעבודת כוכבים שהיתה לו עבודת
נד ד מיי' פ"ה מהלכות
מ:, ז) [שביעית פ"ח מ"ז
תימה הא אין שניהם שוין דעבודת (א)
כוכבים והחליפה לעובד כוכבים
ואלא מכלים דכתיב ואת כל הכלים אשר
אישות הלכה ב סמג
סוכה מ: קדושין נח. בכורות
1
בבהמתו: הוא. כי חרם הוא:
כוכבים חליפי חליפין אסורין עד סוף
ט:], ח) [תוספתא פ"ז
עשין מח טוש"ע אה"ע
הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו
ה"ג], ט) צ"ל מכרה, י) צ"ל
סימן כח סעיף כב:
למעוטי ערלה. והכי משמע הוא תופס
כל העולם ובשביעית דוקא אחרון
והקדשנו ואמר מר הכנו שגנזנום והקדשנו
נה ה מיי' פ"ו מהלכות
ליה. ר"מ, כ) צ"ל לה. ר"מ,
א)
נתפס והשאר מותרין ואם כן אי הוי
את דמיו כדאמרן כל שאתה מהיה
❖
ל) [נשא ד], מ) [דברים לב],
שמיטה ויובל הל' ו:
שהקדשנו אחרים תחתיהן והא אין אדם
נו ו מיי' שם הלכה ז:
כתיב חד לא אתי חבריה מיניה
אבל ערלה היא אסורה בכל מקום
[ועי'
❖
נז ז מיי' שם הלכה ו:
אוסר דבר שאינו שלו אלא כיון דעבד בהו
תוספות קדושין נה. ד"ה ושני]:
שהיא אבל דמיה אינה תופסת לאסרן
תורה אור השלם
מעשה איתסרו להו הכא נמי כיון שעשה
ואם ט)מכרן וקידש בדמיהן מקודשת
לוקחין
בה מעשה אסרה כי אתא רב דימי א"ר יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה
1. וְאֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר
דלא מיתפסי באיסורא וממונא הוא
ב)
א
רבינו חננאל
הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז
אע"ג דאיהו אסור לאתהנויי מינייהו
לקרקע עולם לא אסרה חפר בה בורות שיחין ומערות אסרה כי אתא רב
מזבח ששיקצום מלכי יון
בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ הֵכַנּוּ
מיהו ההיא הנאה מטיא י)לה על ידי
שמואל בר יהודה א"ר יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לבעלי חיים לא אסרן
לעבודת כוכבים דלמא
וְהִקְדָּשְׁנוּ וְהִנָּם לִפְנֵי
שאני התם דכתיב קרא
ערלה (ב) אבל איהי לא מערלה קא
מִזְבַּח יְיָ:
עשאן חליפין לעבודת כוכבים אסרן כי אתא רבין אמר פליגו בה רבי
ב
בהדיא ובאו בה פריצים
דברי הימים ב כט יט
מטיא ליה כ) ודוקא קידושי אשה אבל
2. וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל
ישמעאל ב"ר יוסי ורבנן חד אמר חליפין אסורין חליפי חליפין מותרין וחד
וחללוה אלא מן הכלים
ג
איתהנויי מינייהו מדרבנן אסור: שני
שהזניח אחז והא כלים
בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ
אמר אפילו חליפי חליפין נמי אסורין מ"ט דמ"ד חליפי חליפין אסורין אמר
לאו בני דעה נינהו
כתובין הבאין כאחד. לתפוס דמיהן
שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב
ולא דידיה נינהו ונאסרו
קרא 2והיית חרם כמוהו ג)כל שאתה מהיה ממנו הרי הוא כמוהו ואידך אמר
תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא:
באיסורן אע"פ שהן אסורין בכ"מ
דכתיב הכנו ואמר מר
דברים ז כו
קרא הוא הוא ולא חליפי חליפין ואידך ההוא מיבעי ליה למעוטי ערלה וכלאי
שהן: הא דאמרן. והיית חרם כמוהו:
2
3. כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ
שגנזום והא אין אדם
אוסר דבר שאינו שלו
הכרם שאם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ואידך ערלה וכלאי הכרם לא
קדש תופס את דמיו. דכתיב ופדה
תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה
ד
ד)
אלא כיון דעבד בהו
תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
בערכך [ויקרא כז]: מתבערין. נאכלין קודם
צריכי מיעוטא דהויא להו עבודת כוכבים ושביעית שני כתובין הבאין כאחד
מעשה אסרם ש"מ העושה
ויקרא כה יב
הביעור קודם שיכלה לחיה מן השדה
4. כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ
מעשה אפילו בדבר שאינו
וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין עבודת כוכבים הא דאמרן
ה)
שלו אסרו: אמרו משמיה
אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא:
אותו המין שמכר: יצא בשר ונכנס
❖
שביעית דכתיב כי יובל היא קדש תהיה לכם מה קדש תופס את דמיו
ו)
דר' יוחנן אע"פ שאמרו
דברים ד כד
3
דגים. דכולי האי לא תפיס: ופרי
המשתחוה לקרקע עולם
ואסור אף שביעית תופסת את דמיה ואסורה אי מה קדש תופס את דמיו
עצמו. פרי של שביעית שמכר ראשון:
לא אסרו חפר בו לשום
ויוצא לחולין אף שביעית תופסת את דמיה ויוצאה לחולין ת"ל תהיה בהוייתה
מתני' אף אנו מחזיקין. ידיהן
עבודת כוכבים בורות
ה
הגהות הב"ח
שיחין ומערות אסרו וכן
תהא הא כיצד ולקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשביעית
של אלו העובדין לחמה וללבנה אם
(א) גמרא אלא מכלים
אע"פ שאמרו המשתחוה
לקח בבשר דגים יצא בשר נכנסו דגים בדגים יין יצאו דגים נכנס יין ביין
כצ"ל ואות ו' נמחק:
היינו רואין ששאר עבודות כוכבים
לבעלי חיים לא אסרם
(ב) רש"י ד"ה למעוטי
עשאן חליפין לעבודת
חריבות מעצמן ואלו קיימות היינו
שמן יצא יין ונכנס שמן הא כיצד אחרון אחרון נתפס בשביעית ופרי
ז)
ז
וכו' אבל איהי. נ"ב פי'
כוכבים פירוש נתנם ולקח
גמ'
מודים לאלו: פילוסופין. חכמי
האשה שנהנה ממנה:
עצמו אסור ואידך קסבר שני כתובין הבאין כאחד מלמדין ואיצטריך הוא
בחילופם עבודת כוכבים
(ג) ד"ה אלא וכו' גזרה
אסרם ר' ישמעאל בר'
האומות: שעושים סלע שלי פומבי.
למעוטינהו: מתני' שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודת כוכבים
היא לפני וכו' ובתנחומא.
יוסי ורבנן פליגי חד אמר
רושם שלי שאני רושם בו ובלע"ז קויי"ן
נ"ב וכן הוא בויקרא רבה
בחליפין אסורין חליפי
למה אינו מבטלה אמרו להן אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין היה
עושין הפקר לכל שכל הרוצה לחתום
סוף פרשה כ"ג ובבמדבר
חליפין מותרין שנאמר
❖
מבטלו הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות יאבד עולמו מפני
רבה תחלת פ' מ:
הוא הוא ולא חליפי
בו יחתום בו כלומר שבאין על הערוה
חליפין וחד אמר אפי'
השוטים אמרו להן א"כ יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויניח דבר שצורך
על כרחי ומולידין: אלא שמטריחין
חליפי חליפין אסורין
העולם בו אמרו להן אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן של אלו שאומרים תדעו
אותי. שאני יוצר הוולד על כרחי
שנאמר והיית חרם כמוהו
לעזי רש"י
שהן אלוהות שהרי הן לא בטלו: גמ' ת"ר שאלו פלוסופין את הזקנים ברומי
כל שאתה מהיה מהן
ומולידין שהרי גזרה (ג) לפני שינהוג
ח)
❖
הרי הן כמוהו כו' הויא
קוי"ן. מטבעה.
העולם כמנהגו. ומיבעיא לי היכא
אם אלהיכם אין רצונו בעבודת כוכבים מפני מה אינו מבטלה אמרו להם אילו
עבודת כוכבים ושביעית
איתמר דריש לקיש ובאיזה מקרא
שני כתובין הבאין כאחד
לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדין הרי הוא מבטלה הרי הן עובדין
כו' כתיב הכא והיית
הוא דורש קבלה זו שהקב"ה קובל
מוסף רש"י
לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות יאבד עולם מפני השוטים אלא עולם
חרם וכתיב בשביעית
על כך ובתנחומאל) דריש מאותו פסוק
הכ'ו שג'זום. דאסירי
תהיה בהוויתה תהא כל
כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין דבר אחר הרי
צור ילדך תשי וגו'מ): אל קנא. מתקנא
בהנאה ואף על גב דלאו
שאתה מהיה ממנה הרי
שגזל סאה של חטים [והלך] וזרעה בקרקע דין הוא שלא תצמח אלא
דידיה הוו שהיו כלי שרת
הוא כמוה כו' וכבר
לנקום את עובדיהם: עם החיים
(חולין מ.). מכרן וקידש
פירשנוה במס' קדושין
עולם כמנהגו נוהג והולך ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין דבר
הוא עושה. מלחמה ומכלה את
בדמיהן מקודשת. דאין
ובזולתה ואסיק' ואידך
אחר הרי שבא על אשת חבירו דין הוא שלא תתעבר אלא עולם כמנהגו
הדמים נתפסין באיסור
ממונם: לאפיקים. אפיקי מוצאי מים:
קסבר שני כתובין הבאין
(קדושין נו:). אין
כאחד מלמדין א) אלא
נוהג והולך ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין והיינו דאמר ריש
אסוף מלמדין. מדלא כתיב אחד
למ"ד מלמדין מאי איכא
ונגמור כולהו מיניה
לקיש אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי
למימר הם רבי ישמעאל
(קדושין כד.). מה קדש
בר' יוסי ורבנן דפרשין
שאל פלוספוס אחד את ר"ג כתוב בתורתכם כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא מפני מה מתקנא בעובדיה
4
תופס את דמיו. פדיה
פלוגתייהו בהא מילתא
בהדיא: מתני' שאלו
כתיב ביה, שזה יוצא וזה
ואין מתקנא בה אמר לו אמשול לך משל למה"ד למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד ואותו הבן היה מגדל לו
נכנס תחתיו, יוצא הקדש
הזקנים ברומא אם אין
את הכלב והעלה לו שם על שם אביו וכשהוא נשבע אומר בחיי כלב אבא כששמע המלך על מי הוא כועס
לחולין ונכנסין הדמים
רצונו בעבודת כוכבים
תחתיו, דהיינו ופדה והיינו
מפני מה אינו מבטלה
על הבן הוא כועס או על הכלב הוא כועס הוי אומר על הבן הוא כועס אמר לו כלב אתה קורא אותה והלא יש
נמכר, דכל מכירה יוצאה
אמרו להן אילו לדבר
בה ממש אמר לו ומה ראית אמר לו פעם אחת נפלה דליקה בעירנו ונשרפה כל העיר כולה ואותו בית עבודת
מכחו של זה ובא לזה
כו'. ת"ר שאלו פילוסופין
והדמים נכנסין לרשות
הזקנים ברומא אם אין
כוכבים לא נשרף אמר לו אמשול לך משל למה"ד למלך ב"ו שסרחה עליו מדינה כשהוא עושה מלחמה עם
המוכר
.
רצונו בעבודת כוכבים
(סוכה מ:)
החיים הוא עושה או עם המתים הוא עושה הוי אומר עם החיים הוא עושה א"ל כלב אתה קורא אותה מת אתה
בהוייתה
תהא.
מפני מה אינו מבטלה
בקדושתה (שם). מתבערין
אמרו להן אילו לדבר
קורא אותה א"כ יאבדנה מן העולם אמר לו אילו לדבר שאין העולם צריך לו היו עובדין הרי הוא מבטלה הרי
בשביעית. בתוך זמן
שאין העולם צריך לו היו
הן עובדין לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות לאפיקים ולגאיות יאבד עולמו מפני שוטים וכן הוא אומר
הביעור (שם). יצא בשר.
עובדין הרי הוא מבטלה
מקדושת שביעית, דבפירות
הרי הן עובדין לחמה
אסוף
גופייהו כתיב בו תהיה
ולבנה לכוכבים ומזלות
בהווייתו תהא אבל חילופיהם הן יוצאין לחולין (קדושין נח.) שהדמים יוצאין לחולין ע"י פדיה בדמים של קודש, דלא כתיב תהיה
שהעולם צריך להן יאבד עולמו מפני השוטים כו' וכן הגוזל שדה וזרעה דין הוא שלא תצמח וכן הבא
אלא בפירות עצמן (סוכה מ:). ופרי עצמו. שגדל בשביעית, שבאו אלו מכחו, בכל מקום שהוא אסור. מן הביעור ואילך (בכורות
על אשת חברו דין הוא שלא תתעבר ממנו אלא העולם נוהג כמנהגו ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את
ט:) פרי הראשון אסור לנהוג בעצמו חול אלא קדושת שביעית עליו (סוכה מ: וכעי"ז קדושין נח.).
הדין והיינו דאמר ריש לקיש לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי פירוש כגון שמערבין נחשת בכסף
לעשות סלע גדולה כדגרסינן בב"ב עתיר נכסין עתיר פומבי דבר הנראה גדול אלא שמטריחין אותי כדכתיב
הוגעתם ה' בדבריכם: שאל פילוסוף את ר"ג כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה מפני מה מתקנא בעובדיה
ואינו מתקנא בה אמר לו משל למלך
שהיה לו
בן ואותו
הבן גידל כלב והעלה שם הכלב בשם אביו
וכשנשבע א"ל חיי כלב אבא אביו על מי יש לו לכעוס על בנו או על הכלב הוי אומר על בנו
א"ל כלב אתה קורא לעבודת כוכבים
והלא יש
בה ממש
שפעם אחת נפלה
דליקה ונשרפה
כל העיר
א) נראה דחסר כאן וצ"ל ודאמרינן בעלמא הניחא למ"ד דשני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר הם ר' ישמעאל וכו'.