רבי ישמעאל פרק
רביעי עבודה זרה
נה.
מסורת הש"ס
תורה אור
לוקחין גת בעוטה. אע"פ שנוטל בידו ונותן לתפוח אינו נעשה
אסוף אסף. כלומר האכלה את הכל בתמיה: אסף אדם ובהמה
א) [שבת קנב:], ב) שבת
1. אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל
קד. יומא לח: מנחות כט:,
והמכשלות את הרשעים. כל דברים שהרשעים נכשלין בהן: והכרתי
יין נסך עד שירד לבור כך (ב) הגירסא ויש ספרים שגורסין
פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם יְיָ:
ג) [השנוי באבות פ"ב מ"ח],
צפניה א ב
את האדם. בתמיה. שהרי אף לאדם הן עובדין: אגריפס שר צבא.
שאינו והוי סיפא פירוש דרישא אבל אותן ספרים שגורסין ואינו
ד) רישא לגלויי סיפא כצ"ל.
2. אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה
❖
בוי"ו וא"כ נשמע דין אחר שאפי' נגע עובד כוכבים בקילוח המושך
עובד כוכבים היה ממונה על ראשי גייסות ובימי אגריפס המלך היה:
[ל"ס],
אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי
אין מתקנאה בה. אשתו הראשונה
מן הגת וירד לבור אינו נאסר וקשיא
הַיָּם וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת
הָרְשָׁעִים וְהִכְרַתִּי אֶת
אינה מקפדת [כל כך] לשנוא את
אמאי אצטריך למיתני אע"פ שנוטל
אסוף אסף כל מעל
פני האדמה נאם ה'
1
הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
גליון הש"ס
בעלה [אבל אם פחותה ממנה מתקנאה
בידו ונותן לתפוח הא מסיפא שמעינן
צפניה א ג
נְאֻם יְיָ:
אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים
רש"י ד"ה מה שבבור
3. כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ
ומקפדת עליו לשנאתו]: זונין. ישראל
יותר שאינו נעשה יין נסך כלל עד
והמכשלות את הרשעים [וגו'] וכי מפני
כו' דורכין עם וכו'
אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא:
היה: דאזלי כי מתברי. פסחים
שירד לבור וי"ל דלא זו אף זו קתני
ומשום מסייע ידי
דברים ד כד
שהרשעים נכשלים בהן יאבדם מן העולם
ההולכין לעבודת כוכבים שנתפרקו
א"נ תנא ד) סיפא לגלויי רישא דלא
4. וְהִפְלָא יְיָ אֶת
עוברי עבירה. עיין מג"א
❖
והלא לאדם הן עובדין והכרתי את האדם
סימן שמז ס"ק ד:
2
מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ
איבריהן מחמת חוליין וחוזרין באיברין
תימא דנתינה לתפוח כשהכל נאסף
מַכּוֹת גְּדֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת
מעל פני האדמה [וגו'] שאל אגריפס שר צבא
מצומדים: רעים בשליחותן. שמיסרים
אל התפוח הוי כאילו ירד לבור קמ"ל
וָח¢ לָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים:
סיפא דירד לבור דוקא: ירד לבור
את ר"ג כתיב בתורתכם כי ה' אלהיך אש
את הגוף: שהחליקן בדברים. מניחן
דברים כח נט
3
הגהות הב"ח
5. וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ
לטעות: מתני' גת בעוטה.
מה שבבור אסור. פ"ה אם נגע בו
אכלה הוא אל קנא כלום מתקנא אלא חכם
(א) במשנה ונותן לתפוח
הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת
שבעטה ודרכה עובד כוכבים: שהוא
עובד כוכבים אחרי כן משמע מתוך
בחכם וגבור בגבור ועשיר בעשיר אמר לו
(ואינו) תז"מ ונ"ב ס"א
הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ
אי'ו בלא וי"ו ובס"א גרסי
נוטל. ענבים מתוך יין בעדשים של גת
פירושו דר"ל והשאר מותר ואפי' יגע
וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל
אמשול לך משל למה"ד לאדם שנשא
שאי'ו בשי"ן ועיין בתוס':
צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ
שקורין מיי"ש: ונותן לתפוח. אסיפת
בו עובד כוכבים וכן נראה דנימא
(ב) תוס' ד"ה לוקחין וכו'
אשה על אשתו חשובה ממנה אין מתקנאה
וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ
לָהֶם
גל הענבים שתחת הקורה קרי תפוח
דקתני סיפא דומיא דרישא דנתינה
כך הוא הגי': (ג) ד"ה
וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְיָ
בה פחותה ממנה מתקנאה בה א"ל זונין
והשאר וכו' שזפתה עובד
ובלע"ז ש"ק. וקסבר תנא דידן לא הוי
לתפוח מיירי בנגיעה אף מותר דסיפא
אֱלֹהֶיךָ
אֹתָם לְכֹל
כוכבים מ'גבה והיא
לר"ע לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית
הָעַמִּים תַּחַת כָּל
יין נסך עד שירד לבור: מה שבבור
מיירי בנגיעה אבל אין לפרש דר"ל
❖
טהורה ושל עץ ר' אומר:
הַשָּׁמָיִם: דברים ד יט
בה מששא והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי
אסור. אם נגע בו העובד כוכבים
והשאר מותר שאינו נאסר כשנגע
6. אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ
ואתו כי מצמדי מ"ט אמר לו אמשול לך משל
וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן:
אחרי כן. בור היו עושין לפני הגת
העובד כוכבים במה שבבור ע"י נצוק
❖
משלי ג לד
רבינו חננאל
והכלי נתון שם לקבל היין ויש שטחין
אבל ודאי אם נגע העובד כוכבים הוי
למה"ד לאדם נאמן שהיה בעיר וכל בני
הבור בסיד והיין משתמר בתוכו
אסור במגע עובד כוכבים דשפיר
ואותה עבודת כוכבים לא
עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים ובא
נשרפה א"ל משל למלך
הוי קרוי יין כיון שנתן הכל אל התפוח לעזי רש"י
ואינו מאבד טפה והוא בור סיד ג):
אדם אחד והפקיד לו בעדים פעם אחד שכח
שסרחה עליו עיר ובא
דורכין עם העובד כוכבים בגת. ולא
דא"כ כי מקשה מינה בגמ' לרב הונא
להשחיתה החיים משחית
מיי"ש [מיי"ט]. ע¬≈רב» ה
והפקיד אצלו שלא בעדים אמרה לו אשתו
אמרינן משתכר באיסורי הנאה הוא
דאמר כיון שהתחיל לימשך עושה יין
ולא המתים כו' ועוד
(חלק של הגת, שבו מניחים
בוא ונכפרנו אמר לה וכי מפני ששוטה זה
שאלו אגריפס שר צבא
את הענבים).
דאפילו בשתיה סבר האי תנא דשרי
נסך לישני ליה דרב הונא איירי במגע
כו' א"ל זונן לר' עקיבא
ש"ק. כמות ענבים או
עשה שלא כהוגן אנו נאבד את אמונתינו אף
כל זמן שלא ירד לבור ומשום גורם
עובד כוכבים דמתני' נמי הכא אסרה
לבי ולבך יודע שעבודת
זיתים, שמכניסים בבת אחת
❖
כך יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם
טומאה ליכא שמשעה שדרך בהן
דלא שריא השאר אלא ע"י נצוק וכ"ת
כוכבים אין בה ממש והא
בגת או בבית-הבד.
חזינן דאזלו בה שבורין
העובד כוכבים מעט נטמאו $ ומשום
דמקשי מ"מ שפיר דסמיך אהא דשמעי'
משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני
וחוזרין שלימים. א"ל
מסייע ידי עוברי עבירה ליכא
ליה לרב הונא דאית ליה בפ"ב (לקמן
ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית
משל לאדם נאמן שהיה
מוסף רש"י
בעיר והיו הכל מפקידין
עב.) דנצוק חבור ובמתניתין משמע
שהעובד כוכבים לא נצטווה על כך:
ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני כיון שהגיע
שהחליקן בדברים.
אצלו שלא בעדים בא
דנצוק אינו חבור מדקא שרי השאר
אבל
בדברי הבליהם (דברים ה
אחד ולא היה מפקיד
זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים
שבגת דא"כ הוה ליה לתלמודא לאתויי
יט). אם ללצים. הוא בא
אצלו אלא בעדים פעם
אמרו יסורין דין הוא שלא נצא
וחוזרין ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה
להתחבר, הוא יליץ. לא
אחד שכח והפקיד אצלו
מלתיה דרב הונא דלקמן כיון דמכח
ימנעוהו ולא יעזרוהו (יומא
שלא בעדים אמרה לו
שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו והיינו דא"ר יוחנן מאי דכתיב 4וחלים רעים
דההיא פריך לכן נראה כפי' רש"י
לח:) מעצמו יליץ, לא
אשתו נכפרנו אמר לה
ונאמנים רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן א"ל רבא בר רב יצחק לרב יהודה
דמיירי מתניתין דהשאר מותר אף
יסייעוהו ולא ימנעוהו
אישה בשביל שוטה זה
(שבת קד.) או: הוא יליץ,
שעושה שלא כהוגן נאבד
האיכא בית עבודת כוכבים באתרין דכי מצטריך עלמא למטרא מתחזי להו
בנגיעת עובד כוכבים והשתא ניחא
הקב"ה יליף אותו, כלומר
את אמונתנו כן החלאים
דליכא לשנויי בגמ' דמתניתין לא מיירי
בחלמא ואמר להו שחטו לי גברא ואייתי מטרא שחטו לה גברא ואתי
פותח לו פתח להיות לץ
שעל בני אדם בשעה
במגע עובד כוכבים ורב הונא איירי
(מנחות כט:). ולע'וים יתן
שמשתלחין עליו משביעין
מטרא א"ל השתא אי הוי שכיבנא לא אמרי לכו הא מלתא דאמר רב
א)
חן. אם לענוים הוא בא
אותן שיבאו עליו ביום
במגע עובד כוכבים דע"כ מתני' נמי
מאי דכתיב 5 אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים מלמד שהחליקן
להחבר, יתן לו חן מי שבידו
פלוני ויצאו ביום פלוני
מיירי במגע עובד כוכבים כדפרישית
ליתן (יומא לח:). או: אם
ועל ידי סם פלוני וכיון
בדברים כדי לטורדן מן העולם והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב
לענוים, ולמדה טובה הוא
ור"י פי' דודאי מיירי במתני' בנצוק
שהגיע זמנם לצאת הלך
אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא לטמא פותחין לו בא לטהר
נמשך, יתן חן, יסייעוהו מן
זה לעבודת כוכבים דין
ב)
6
נמי ואשמעינן שהשאר אינו נאסר
השמים (שבת קד.). בא
מסייעין אותו: מתני' לוקחין גת בעוטה מן העובד כוכבים אף על
הוא שלא יצאו החלאים
מטעם נצוק מדקאמר עלה בגמרא לא
לטמא. כיון שבא אדם
אלא מפני שוטה זה
פי שהוא נוטל בידו ונותן לתפוח (א) ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור
ליטמא ולהיות רשע,
שעשה שלא כהוגן נעבור
שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת פי'
פותחין לו. פתח
על שבועתנו והיינו דכתיב
ואז מותר שאינו נאסר מטעם נצוק
ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר: דורכין עם העובד כוכבים בגת
הטומאה ליכנס בו,
וחלאים רעים ונאמנים
בר נצוק ופריך גרגותני גופה במאי
אבל
מספיקין בידו ואין מונעין
רעים בשליחותם ונאמנים
ממנו מן השמים לעכבו
בשבועתם א"ל רבא בר
מתסרא ומשני בנצוק אלמא מתני' נמי מיירי בנצוק כדפרישית ורשב"ם פי' מה שבבור אסור אף בלא נגיעת עובד כוכבים מטעם כחו של
(יומא לח:). מסייעין
יצחק לרב יהודה עבודת
עובד כוכבים דגזרי ביה רבנן כדאמרינן לקמן בפ"ב (דף עב:) וה"נ מכח דריכתו בגת נמשך היין ויורד לבור והשאר מותר שאינו נאסר
אותו. ומכינין לו פתח
כוכבים אית באתרין וכי
מכחו כיון שאינו עדיין יין וגם אינו נאסר לא במגע ולא בנצוק כדפרישית: והשאר מותר.
פי' אף בשתיה כפ"ה אבל הר"ר שמעיה
(שבת קד.).
מצטריך עלמא למטרא
מיתחזי בחלמא קטולו לי
פי' מותר בהנאה דאינו נעשה יין נסך ליאסר בהנאה עד שירד לבור אבל בשתיה מיהא אסור וכן ברישא לוקחים גת בעוטה כו' אע"פ
גברא שחטו לה גברא
שנוטל כו' ואינו חשוב כאיסורי הנאה והקשה הר"ר אלחנן חדא דלשון לוקחין משמע דמותר אף בשתיה ועוד דבגמ' כי פריך לרב
ואתי מטרא א"ל השתא
הונא לישני ליה דמותר דמתני' היינו בהנאה וכי קאמר רב הונא בשתיה קאמר ואי פריך משום דהזכיר רב הונא יין נסך דמשמע אף
איכו שכיבנא לא אמינא
לכו הא מילתא הכי אמר
בהנאה הא לקמן נמי קאמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך והיינו בשתיה דוקא כדלקמן (דף נז.) בגמ' לכך נראה לפרש כפי' רש"י
רב מאי דכתיב אשר חלק
והא דאמרינן בפ"ב (לקמן דף עד:) גבי גת של אבן שזפתה עובד כוכבים (ג) ינגב ושל עץ רבי אומר ינגב וחכ"א יקלוף הזפת ואיכא דאמר
ה' אלהיך אותם לכל
דוקא זפתה אבל דרך בה לא סגי לה בניגוב ואמאי הא קתני הכא דלוקחים גת בעוטה ויש לומר דהתם איירי למשנה אחרונה דקי"ל
העמים. מלמד שהחליקם
בדברים שמראין כי יש
כוותיה וכי פריך התם מתניתין אברייתא הוה מצי לשנויי כאן למשנה ראשונה כאן למשנה אחרונה אלא ניחא ליה למימר מתניתין בלא דרך
ממש בעבודת כוכבים
דורכין
עם העובד כוכבים בגת. פ"ה ומשום גרם טומאה ליכא דמשעה שדרך בהן
בה ברייתא בדרך בה ולאוקומי תרוייהו למשנה אחרונה:
כדי לטורדן מן העולם
עובד כוכבים מעט נטמאו משמע מתוך פירושו שדורכין בסוף דריכה קאמר וכן נראה לר"י דאין לפרש דורכין בתחלת דריכה ומטעם שנטמא הכל
אם יטעו אחריהם והיינו
דאמר ריש לקיש מאי
בגת טמאה דא"כ ישראל העושה פירותיו בטומאה אמאי לא דורכין עמו כיון שנטמא הכל בגת טמא לכך נראה כפרש"י דבסוף דריכה קאמר וכן
דכתיב אם ללצים הוא
משמע בירושלמי דקתני דורכין עם העובד כוכבים בגת הדא דאת אמרת והוא שהלכו עליו דריכת שתי וערב אבל לא הלכו עליהן שתי וערב לא:
יליץ ולענוים יתן חן בא
ליטמא פותחין לו בא
אבל
ליטהר מסייעין אותו שנאמר ולענוים יתן חן: מתני'
לוקחין גת בעוטה מן העובד כוכבים