רבי ישמעאל
פרק
רביעי עבודה זרה
נו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
בוצרין עם ישראל וכ"ש שאין דורכין. פי' ואפילו בסוף
ואין בוצרין עם ישראל כו'. משום דגורם טומאה הוא. ואף ע"ג
סב א מיי' פי"ב מהל'
א) [צ"ל והתנן], ב) מעשרות
פ"א מ"ז, ג) [צ"ל דתני'],
תרומות הלכה י:
דסבירא לן השתא מותר לגרום טומאה לחולין כדקתני סיפא ה"מ
דריכה דאיכא סיוע לטומאה דאורייתא והא דאיצטריך
(ב)
סג ב מיי' פט"ז מהל'
ד) [ב"מ צב:], ה) [צ"ל
דעובד כוכבים אבל דישראל טבולים הם לתרומה ואסור לגרום
למיתני כ"ש הכא טפי מבמשנה ראשונה היינו משום דאי לא תנא טומאת אוכלין הלכה
דתנן], ו) [מעשרות פ"א
הכא כ"ש ה"א טעמא דאין בוצרין אינו משום סיוע אלא משום גרם
טומאה לתרומה דכתיב ז) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי
מ"ז], ז) [במדבר יח],
ט [ופ"ז מהלכות בכורים
❖
ח) [צ"ל במשנה],
הל' יב]:
טומאה וקמ"ל השתא דטעמא משום
בשתי תרומות הכתוב מדבר וכ"ש
סד ג ד מיי' פ"ג מהל'
סיוע כמו בסוף דריכה:
שאין דורכין שדריכתן מטמאתן
ואין בוצרין עם ישראל שעושה פירותיו
א
מעשר הלכה יד
שמותר
לגרום טומאה לחולין
ומסייע ידי עוברי עבירה: יין משיקפה.
טוש"ע י"ד סי' שלא סעיף
בטומאה וכ"ש שאין דורכין אבל בוצרין עם
הגהות הב"ח
❖
פו:
שבא"י. פרש"י ואפילו
הוי גמר מלאכה לענין מעשר ליאסר
העובד כוכבים בגת שמותר לגרום טומאה
(א) גמ' ואע"פ שקפה:
ב
בו שתיית עראי. משיקפה לשון צף
הכי אין בוצרין עם ישראל דה"מ
(ב) תוס' ד"ה ואין וכו'
לחולין שבא"י: ואינו עושה יין נסך עד שירד
כמו קפא תהומא דמסכת סוכה (דף
שמותר לגרום טומאה בשל עובד
בסוף דריכה משום
רבינו חננאל
לבור: והתניא יין משיקפה אמר רבא לא
דאיכא: (ג) ד"ה שמותר
א)
ב)
נג.) שצפין החרצנים על היין כשהוא
כוכבים אבל בשל ישראל טבולים הם
וכו' כחלה דמו אלמא
ואין בוצרין עם ישראל
קשיא הא ר"ע הא רבנן ג)דתנן ד) יין משירד
נח בבור: ואע"פ שקפה. מה שבבור
לתרומה ואסור לגרום טומאה
דקודם כצ"ל ותיבת אמרינן
שעושה פירותיו בטומאה.
לבור ר"ע אומר משיקפה איבעיא להו קיפוי
נמחק: (ד) ד"ה ואע"פ
לתרומה דכתיב ואני הנה נתתי לך
קולט מן הגת העליונה ושותה שאותו
וכל שכן שאין דורכין.
וכו' אין הטבל מתחייב
אבל בוצרין עם העובד
את משמרת תרומותי בשתי תרומות
שלא ירד לבור לא נגמר מלאכתו:
דבור או קיפוי דחבית ת"ש דתניא יין
❖
ה)
ו)
במעשר עד:
כוכבים בגת שמותר
מן הצנור. מקום דרך מרזב המקלח
הכתוב מדבר וקשיא מההיא דמייתי
משיקפה (א) אע"פ שקפה קולט מן הגת
לגרום טומאה לחולין
ג
שבארץ ישראל: פיסקא
היין לבור: ש"מ קיפוי דבור קאמר.
בפ"ק דנדה (דף ו: ושם ד"ה נולד) תנן
העליונה ומן הצינור ושותה ש"מ קיפוי דבור
אין עושין יין נסך
מוסף רש"י
מדקתני ואע"פ שקפה קולט מן הגת
התם נולד לה ספק טומאה עד שלא
קאמרינן ש"מ והתני רב זביד בדבי רבי
עד שירד לבור. ירד
דאי בחביות מה ענינו אצל גת:
גלגלה תעשה בטומאה משגלגלה
יין משיקפה. משיקפאו
לבור מה שבבור אסור
אושעיא יין משירד לבור ויקפה ר"ע אומר
החרצנים על פי הבור
והשאר מותר. איני והתניא
בדבי ר' אושעיא. במתני' דבי ר'
תעשה בטהרה כו' וקסבר חולין
כשמתחיל להיות תוסס
משיקפה נעשה יין נסך.
דמשישלה בחביות תרצה נמי להך קמייתא
אושעיא: משישלה בחביות. לשון
הטבולין לחלה כחלה דמו אלמא
ונוטלין הזגין ומשליכן (ב"מ
ופרקינן מתניתין רבנן היא
הכי יין משירד לבור ויקפה ר"ע אומר משישלה
השולה דגים מן הים (חולין דף סג.).
(ג) אמרינן דקודם גלגול שלא חלה
צב:). משירד לבור. הוי
ברייתא ר' עקיבא דתניא
גמרו למעשר (שם).
יין משירד לבור רבי
בחביות ואלא מתניתין דקתני אינו עושה יין
משישלה היין מן הבור להנתן בחביות
עליה עדיין חיוב חלה אמרינן דתעשה
משישלה בחביות.
עקיבא אומר משיקפה.
וכן מפרש בב"מ בהשוכר את הפועלים
בטומאה והכא נמי אינם ראוים
נסך עד שירד לבור לימא תלתא תנאי היא
שנוטל חרצנים הצפים על
פי' קיפוי הסרת הקצף
(דף צב:). ולעיל קתני לרבנן משירד
לתרומה עד שיעשו יין ולמה לא
פי החביות (ביצה יד:).
מעל היין. כדכתיב כקצף
לא שאני יין נסך
דאחמירו ביה רבנן
על פני המים (כאן חסר שיטה
לבור ולר"ע משיקפה: אלא מתניתין
יעשו בטומאה כיון שמותר לגרום
ולרבא
אחת מן הכתב) ואבעיא להו
דקתני עד שירד לבור. הא ירד
טומאה ויש שדוחין לומר דשאני התם
קיפוי דתנן קיפוי דבור
לבור אע"פ שלא קיפה הוי יין: נימא. כי היכי דקתני לענין נסך ה"נ
דכל זמן שהוא קמח אין כאן חיוב חלה כלל אבל תרומה ראויה משעה
הוא או קיפוי דחבית.
ופשיט תא שמע דתנן
ס"ל לענין מעשר ופליג אדרבנן ואדרבי עקיבא: תלתא תנאי היא.
שהיא בענבים מידי דהוה אמעשר שהקדימו בשבלים אכן דבר תימה
במעשרות פרק ראשון
תנא דידן סבר משירד לבור ולרבנן משיקפה בבור ולר"ע
הוא להחשיבה טבול לתרומה קודם מירוח ועוד הקשה רבינו יהודה
היין משיקפה פי' אסור
משישלה: שאני יין נסך כו'. אבל במעשר אי כרבנן אי כר"ע:
דבהדיא תניא בתוספתא דחלה (פ"א ע"ש) בתר הך דנולד ספק טומאה
ליטול ממנו עד שיתעשר
שכבר נגמרה מלאכתו
כו' וכן פירות שנולד להם ספק טומאה עד שלא נגמרה מלאכתן יעשו
ולרבא
למעשר. ואע"פ שקיפה
בטומאה משנגמרה מלאכתן יעשו בטהרה ותרומתן תלויה באיזה ספק אמרו בדבר הספק לתרומה אלמא אפילו בפירות נמי אמרינן הכי אכן
קולט מן הגת העליונה
ומן הצינור ושותה. ש"מ
יש לתרץ דשאני התם שכבר נולד להם ספק טומאה וא"א עוד להיות טהור לגמרי אבל כאן יש לו ליזהר שלא לטמאותה לכתחלה מיהו
קיפוי דבור ש"מ. ומדתני
קשיא מההוא דפרק הניזקין (גיטין דף סא. ושם ד"ה רישא) דקאמר רישא בטומאת חולין פירוש שמותר לסייע קודם שתטיל למים לפי שאין
רב זביד רבי עקיבא
שם אלא טומאת חולין ואף על פי שיבא להפריש לבסוף חלה בטומאה ומ"ש מהאי דהכא ואור"ת דבגיטין ליכא אלא חשדא בעלמא שחשודה
אומר משישלה. מתרץ
נמי לברייתא דתני ר'
לעשות פירותיה בטומאה אבל כאן דודאי עושה פירותיו בטומאה אסור לסייע לו אפי' מתחלה וקשה לפי' זה דמתני' קתני לא לשין ולא
עקיבא אומר משיקפה תני
עורכין משמע הא ברירה וטחינה שריא ובפ' הניזקין (שם דף סא.) תנן בוררת וטוחנת גבי אשת עם הארץ ופר"ת התם דוקא דאין כאן
לה הכי ר' עקיבא אומר
אלא חשד בעלמא שחשודה לעשות בטומאה אבל אם עושה בודאי בטומאה לא שרינן והא הכא דעושה בודאי בטומאה ומשמע דברירה
משיקפה וישלה בחביות
כי היכי דלא תקשי
וטחינה שרי ואומר ר"ת דהכא מיירי בפירות שלא הוכשרו ולכך שרינא בה ברירה וטחינה אף בעושה בודאי בטומאה וההיא דגיטין מיירי
דרבי עקיבא אר' עקיבא
בפירות שהוכשרו כבר ולכך ודאי אם עושה בודאי בטומאה אסור אף לברור ולטחון מיהו בירושלמי תני עלה דמתני' לא בוררין ולא
ומתניתין דקתני יין נסך
טוחנין עמו ופריך מההיא דגיטין דקתני בוררת וטוחנת ומשני כאן בלותת כאן בשאינו לותת פי' הכא מיירי שהוכשרו וההיא דגיטין בלא
עד שירד לבור משום
חומרא דיין נסך תני
הוכשרו ואינו יורד לחלק כלל בין חשוד לעושה בודאי ולדברי ר"ת נוכל לומר לא לשין ולא טוחנין כדברי הירושלמי ומיירי בין הכא
בין התם בהוכשרו וטעמא דהכא משום דעושה בודאי בטומאה הוא ולכך לא בוררין ורבי יהודה מצא פי' אחד בפי' רבינו שלמה כתב
ידו אבל לא בוצרים עם ישראל כו' ואע"ג דסבירא לן השתא דמותר לגרום טומאה לחולין כדקתני סיפא ה"מ דעובד כוכבים או ישראל
חבר שלא יאכלם רק בימי טומאתו אבל בישראל רשע עובר עבירה הוא שסופו לשתותו טמא ודריכתה לכך עומדת הלכך אסור
לסייעו ע"כ לשונו: רבי עקיבא אומר משיקפה. תימה כיון דר"ע מיקל הוא עד שיקפה מיבעי ליה כדאמרינן בפרק השוכר את
הפועלים (ב"מ דף פח: ושם ד"ה עד) גבי קישואין ודילועין מאי לאו משיפקסו בשדה לא משיפקסו בבית אי הכי עד שיפקסו מיבעי ליה
וי"ל דשאני התם דאיכא למיטעי ולמימר פקס דשדה אבל הכא ליכא למיטעי מידי דודאי אין שום קיפוי קודם ירידתו לבור:
ואע"פ שקפה קולט מן הגת העליונה. פי' אבל מן התחתונה כלומר מן הבור אסור לשתות אף עראי שהרי הוקבע למעשר תימה
האי גת היכא קאי אי בשדה הוא כדרך כל גתות שלהם שהיו בשדה כדמוכח בפרק המוכר את הבית (ב"ב דף עא.) דתנן מכר את
השדה לא מכר את הגת וגבי בית לא תני ליה וא"כ דבגת שבשדה מיירי לישתרי אפילו מן התחתונה שהרי לא ראה פני הבית ואמרינן
(ב"מ דף פז:) אין הטבל מתחייב (ד) עד שיראה פני הבית וכ"ת דמיירי הכא בגת העומד בבית והכניס שם הענבים א"כ איך יוקבע
שוב למעשר כדאמר גבי תבואה שהכניסה במוץ שלה וי"ל דלעולם אימא לך דמיירי בגת שבשדה וה"ק קולט מן הגת ויכניסנו לבית וישתה
שכל זמן שלא ירד לבור לא נגמרה מלאכתן ואין ראיית פני הבית מתחייב במעשר אלא בדבר שנגמרה מלאכתו אבל ודאי לא יקח מן
הבור ויכניסנו לבית וישתה ואיבעית אימא לעולם מיירי בגת שבבית ולא דמי לתבואה שאין דרכה להכניסה לבית במוץ הלכך כי
הכניסה במוץ תו לא מיקבע למעשר אבל יין שדרכו להכניסו בענבים ושם נעשה גרנו ודאי בעשיית גורן שלו נקבע וראיה מקישואין
ודילועין דאמרינן פ' הפועלים (שם דף פח: ושם ד"ה לא) דמשיפקסו בבית הוי גמר מלאכתן למעשר ואע"פ שהכניסה בפקס שלהם:
תרצה נמי להך קמייתא. ומתני' דאע"פ שקפה דדייקינן מינה ש"מ קיפוי דבור אתיא כרבנן: לימא תלתא תנאי נינהו. תימה
אמאי לא קא משני מתניתין עד שירד לבור ויקפה כדמתרץ למתני' קמייתא וי"ל דא"כ אדמפליג בסיפא בין ירד לשאר שבגת
ליפלוג בירד נמי בין קיפוי לשאינו קיפוי אלא לאו ש"מ דקסבר מתני' דמה שבבור אף קודם קיפוי אסור וא"ת ח) (ברייתא) דמעשר
(פ"א מ"ז) נמי דתני בה ואע"פ שקפה קולט מן הגת כו' אדמפליג בין מה שבבור למה שבגת ליפלוג וליתני במה שבבור בין קיפוי
לשאינו קיפוי וי"ל דאין ה"נ דהא תנא ליה רישא יין משיקפה אלמא אינו נעשה יין עד שיקפה אלא בסיפא רבותא נקט דסד"א כיון
שאותו שבבור קפוי ויש איסור גמור לפניו ליגזור על מה שבגת ובצנור אטו דבור דבקל יבא לטעות אם נתיר לשתות מן הצנור שישתה
ג"כ מן הבור הסמוך לו אבל במתני' דתני ברישא אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור ולא הזכיר קיפוי כלל אם איתא דהוה מפליג בין
קיפוי ולא קיפוי הוה ליה למיתנייה ואין לומר דהכא נמי אשמעינן רבותא דאע"ג דמה שבבור אסור איסור גמור מ"מ השאר מותר ולא
גזרינן הא אטו הא דאין זו רבותא דבהא ודאי אין לטעות אם נתיר כשנגע העובד כוכבים במה שבגת להתיר גם מגעו בבור שהרי
הגרגותני מפסיק ביניהם והכל יודעים שהגרגותני עושהו יין
ואדרבה הוה ליה למנקט רבותא לפלוגי בין קיפוי לשאינו קיפוי:
רבא