נו:
רבי ישמעאל פרק
רביעי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבא
מוקי לה כתלתא תנאי. וא"ת אמאי לא נקט רביעי לפי
ולרבא דלא שני ליה. מדאותבינא לעיל [ע"א] מעשר ד)מיין נסך דמתניתין
סה א מיי' פי"א מהל'
א) [לקמן עא: עב:],
ב) [לקמן עב:], ג) [יבמות
מאכלות אסורות
ושנייה רבא לא קשיא אלמא לא שני ליה דאי שני ליה לימא שאני
משנה אחרונה וי"ל דתנא דמשנה ראשונה ודמשנה
(ב)
הלכה יא סמג לאוין קמח
קכב. ע"ש בפרש"י חולין
יין נסך דאחמירו ביה רבנן על כרחך מוקי לה כתלתא תנאי:
אחרונה חד חשיב ליה ה) דמשנה
אחרונה נמי התחיל לימשך
מח. עז.], ד) איין. יעב"ץ,
טוש"ע י"ד סי' קכג סעיף
אבל
אם החזיר
גרגותני לגת אסור. פירוש
גרגותני. הוא סל גדול שקשור בצנור והיין יורד מן הצנור
קובעו למעשר:
ה) רש"א גורס הך דמשנה
כ:
סו ב עי' במיי' שם הלכה
אחרונה כו' תוך הקושיא
אף מה שבגת מפני טיפות יין
לתוכו ומתוכו לבור כדי לסנן היין
וע"ש, ו) ר"מ מ"ז ורש"א
יא ובכ"מ שם טוש"ע
מזגין וחרצנין: אסור. אף מה שבגת:
שבגרגותני המתערב בגת וא"ת והלא
ולרבא דלא שאני ליה מוקים ליה כתלתא
י"ד שם סעי' כא:
גורס ונשאו ונתנו ביין
סז ג מיי' שם הלכ' יב
בנצוק. קילוח היורד מגרגותני לבור
מסתמא יש בגת יותר מששים מטיפת
שבחבית, ז) [עב: ד"ה אמר
תנאי: מה שבבור אסור והשאר מותר: אמר
❖
להו], ח) רש"א מ"ז,
ועיין בכ"מ סמג שם
יין הגרגותני ואמרינן לקמן בפ"ב
ומחבר הגרגותני ליין נסך שבבור:
רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני
טור ש"ע י"ד סי' קכד
ש"מ נצוק חיבור. ולקמן בהשוכר את
(דף סו.) חמרא חדתא בעינבי רבא
❖
סעיף יא:
לגת אבל אהחזיר גרגותני לגת אסור גרגותני
פליגי בה: שפחסתו
אמר בנותן טעם וקיימא לן כרבא
הפועל (דף עב:)
גליון הש"ס
גופה במאי קא מיתסרא בנצוק ש"מ נצוק
א)
צלוחיתו. לקמן בהשוכר (שם):
לגבי אביי וכי תימא כיון דבגת נמי
תוס' ד"ה אבל בסה"ד
רבינו חננאל
חיבור כדתני ר' חייא שפחסתו צלוחיתו ה"נ
ב)
שפחסתו בורו. שנתמלא הבור עד
איכא יין עם הענבים וה"ל מין במינו
בכל איסורין שבתורה.
שפחסתו בורו ההוא ינוקא דתנא עבודת
עיין לקמן דף עא ע"ב
דבמשהו ולא בטיל אכתי תיקשי לימא
שהגיע היין וטפח בשולי הגרגותני
א) משיקפה. ולרבא דלא
תוס' ד"ה הכא ובחולין דף
שני ליה (ביין) [בין
סלק מינו דהיינו יין כמי שאינו
כמו פחסה בפניה (א) דכל הצלמים
כוכבים בשית שני בעו מיניה מהו לדרוך עם
❖
צז ע"א תוס' ד"ה אמר:
יין] נסך למעשר. מוקי
(לעיל מב.): בשית שנין. בן שש
ושאינו מינו דהיינו הענבים שבגת
העובד כוכבים בגת אמר להו דורכין עם
לה בתלתא תנאי. חד
תני משירד לבור ותרי
שנים: והא קמנסך בידיה. ומשנה
רבה עליו ומבטלו כדס"ל נמי לרבא
העובד כוכבים בגת והא קא מנסך בידיה
תנאי אליבא דרבי עקיבא.
הגהות הב"ח
בפרק גיד הנשה (חולין דף ק:) גבי
אחרונה קתני חזרו לומר אין דורכין
בדציירנא להו לידיה והא קא מנסך ברגל
חד תני משיקפה. וחד
חתיכות של דג טמא וי"ל דס"ל כאביי
דס"ל כרב הונא [נה:] דמשהתחיל לימשך
תני משישלה: פיסקא
(א) רש"י ד"ה שפחסתו
ניסוך דרגל לא שמיה ניסוך ההוא
עובדא
ג
וכו' פחסה בפניה דלעיל
מה שבבור אסור והשאר
הוי יין: תלת ריגלי. שהיו מתקבצין
דאמר חמרא חדתא בעינבי במשהו
דף 'ג הס"ד ותיבת כל
מותר. אמר רב הונא
דהוה בנהרדעא דדשו ישראל
ועובד
ולית ליה נמי סלק את מינו כמי שאינו
לשמוע דרשה הלכות פסח בפסח
הצלמים נמחק: (ב) תוס'
לא שנו כי השאר מותר
כוכבים לההוא חמרא ושהייה
שמואל
עוד י"ל דמיירי הכא כגון שיש הרבה
הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג:
ד"ה רבא וכו' לפי משנה
אלא בשלא החזיר גרגותני
אחרונה דלמש'ה אחרונה
לגת. פי' גרגותני דקתני
תלתא ריגלי מ"ט אילימא משום
דקסבר
יין ביחד בגת והוה ליה מין במינו
אי
ג)
נמי התחיל לימשך קובעו
הכא כגון כפיפה של
במשהו ואפי' לרבא אסור והשתא
דאי
למעשר וי"ל דתנא וכו'
גמי שמניחה על פי הגת
חשיב ליה הס"ד: (ג) ד"ה
צ"ע דלפי' ראשון דאמרינן דאית ליה כאביי אין לפסוק כוותיה וכשאנו מחזירין בשוגג גרגותני לגת יש לבטל יין הגרגותני בעינבי דגת דאנן
בעת שמקלח היין בירידת
אבל וכו' כר' יהודה דאמר
הבור כדי להחזיר בגת
סבירא לן דבתר שמא אזלינן וא"ת לפר"ת דמפרש לקמן בפ"ב (דף עג. בד"ה יין) סתם יין נסך בששים כשאר איסורין שבתורה אם לא נודע
מין: (ד) ד"ה גרגותני וכו'
החרצנים והזגין היוצאין
שנתנסך לעבודת כוכבים א"כ למה יאסור החזרת גרגותני דמסתמא יש ששים בחרצני הגת ממה שבגרגותני ואפילו אם יסבור כאביי
ומדלא מפרש ליה הכי
עם העמוד של יין כדי
פשיטא: (ה) ד"ה מהו
יהא מותר וי"ל דרב הונא כרב רביה ס"ל דאמר בפ' גיד הנשה (חולין דף ק.) דס"ל כרבי יהודה ואומר מין במינו במשהו $ בכל
(ג)
שיהא היין יוצא ויורד
איסורין שבתורה: גרגותני גופה במאי מיתסרא בנצוק ש"מ נצוק חיבור. וא"ת א"כ מה שבגת היה לנו לאסור מטעם נצוק
וכו' שעל ידי מעשה. נ"ב
לבור ונשארין בכפיפה
פי' שבא הישראל ושאלו אם
החרצנים והזגים ואם
וי"ל דשאני הכא דהוי נצוק בר נצוק דמגת לגרגותני הוי נצוק אחד ומגרגותני לבור נצוק שני ומכאן פסקו הריב"ן והרשב"ם ור"ת בשם רש"י
מותר לו לכתחלה לדרוך
לא החזיר זה הגרגותני
עם העובד כוכבים
דאפי' למ"ד דנצוק חיבור מ"מ נצוק בר נצוק כי הכא אינו חיבור וא"ת והא אין כאן רק נצוק אחד דכיון שהגרגותני עשוי נקבים נקבים
לגת ונגע העובד כוכבים
בדציירנא להו לידיה וע"ל
ביין הבור. הנשאר בגת
א"כ נופל בודאי מן הגת לבור וי"ל דכיון דנקבי הגרגותני אינם עשויים ביושר אלא מן הצדדין א"כ לאו חד נצוק הוא ומעשה בא לפני
ר"פ השוכר בד"ה שכרו
מותר ואם החזירו הכל
❖
רש"י בעובד כוכבים ששפך יין מן הקנקן לכוס שאז נאסר היין שבכוס משום דמאי דנפיק לבראי גזרו ביה רבנן כדלקמן בפ"ב (דף עב:)
בדף סב ע"ב:
נאסר. ומקשי' מכדי האי
גרגותני במאי קא מיתסרא
והיין שבקנקן נאסר נמי מטעם נצוק ואח"כ משך ישראל יין מן החבית לקנקן (ונתנו ליין שבחבית) והתירו רש"י ונותן טעם משום שהיין
ו)
בנצוק. פי' בעמוד של יין
שבקנקן אינו נאסר אלא מטעם נצוק וא"כ הוי היין שבחבית נצוק בר נצוק והר"י בר"מ היה דוחה ראיה זו כי לעולם אימא לך נצוק בר
הנמשך מן הגרגותני אל
מוסף רש"י
נצוק חיבור והא דלא אסרינן הכא יין שבגת משום נצוק היינו טעמא דמה שבגת אינו נקרא עדיין יין ואינו נחשב אלא כמיא בעלמא תדע
הבור והוא מוצק כמין
תלתא ריגלי. לשאול
עמוד עומד מקרקעית
דהא אינו נאסר במגע עובד כוכבים וא"ת אם כן גם אותו שבגרגותני אמאי אסור שאינו נקרא עדיין יין לפי משנה ראשונה דקאמרינן
הלכה לחכמים הנאספים
הגרגותני עד היין שבבור
עד שירד לבור דלדידיה קיימינן השתא וי"ל דלא דמי כי מה שבשולי הגרגותני מתחתיו הוי בכלל מה שבבור להיות יין גמור ולכך יאסר
לרגל (חולין עז.) שהיו
ואמרינן ש"מ מהא דרב
מטעם נצוק וכ"ש דאי נגע ביה עובד כוכבים דהוי נאסר במגעו וא"ת א"כ מנא ליה לתלמודא דנאסר הגרגותני מטעם נצוק דלמא
תלמידי חכמים נקבצים
הונא כי הניצוק כמו
לשמוע דרשה הלכות פסח
חיבור הוא שחיבר היין
נאסר מטעם דנגע ביה עובד כוכבים בגרגותני מתחתיו בקילוחו וי"ל דא"כ ה"ל לרב הונא לפרושי במילתיה אבל החזיר גרגותני שנגע בו
בפסח, ובתשובת הגאונים
שבגרגותני ונעשה יין נסך
עובד כוכבים לגת אסור ומדלא מפרש ליה (ד) פשיטא ליה לתלמודא דמטעם נצוק קאמר ועוד קשיא לפי מה שפירש במתני' גבי והשאר
מצאתי כל הנך ריגלי
כיין שבבור. ודחינן לא
מותר שאינו נאסר במגע רק מה שבבור א"כ היאך נוכיח מכאן דנצוק בר נצוק אינו חיבור דלמא לעולם חיבור ושאני הכא משום דודאי
דאמוראי היינו יום שמת בו
לעולם נצוק אינו חיבור
אדם גדול קובעים אותו
ובמה נאסר גרגותני זה
אין לגרגותני לחבר מה שבגת לבור כיון שיש לו דין בפני עצמו שהרי אינו בכלל מה שבגת דגרגותני אסור בנגיעת עובד כוכבים בבור ומה
לכבודו ומדי שנה בשנה
בשפחסתו בורו. כגון
שבגת אינו נאסר במגע עובד כוכבים אבל לפירוש רשב"ם שפי' מה שבבור נאסר בלא נגיעת עובד כוכבים מטעם כחו של עובד כוכבים
כשמגיע אותו יום
שהקיא הבור יין בהרתחה
מתקבצים תלמידי חכמים
בכוונה ומיהו אותו שבגת אינו נאסר מטעם כחו של עובד כוכבים בכוונה כיון שאינו נקרא עדיין יין וגם הקילוח שבין גרגותני עד
ובא בגרגותני: ההוא
מכל סביביו ובאים על קברו
ינוקא בר ו' שנין תנא
הבור אינו נאסר מחמת כחו תדע דאם לא כן היכי מוכיח דהגרגותני נאסר בנצוק דלמא מטעם כחו של עובד כוכבים הוא אלא ודאי
עם שאר העם להושיב
עבודת כוכבים בעו מיניה
אין כח העובד כוכבים אוסר אלא מה שבבור דוקא מיהו מטעם נצוק אסרינן מה שבגרגותני דהא אמרינן לקמן בפ' בתרא (דף עב:) בגואי
ישיבה שם (יבמות קכב.).
מהו לדרוך עם העובד
כוכבים בגת אמר להו אי
דמנא לא גזור רבנן ה"מ למ"ד נצוק אינו חיבור אבל למ"ד נצוק חיבור נאסר מה שנשאר בגואי דמנא וא"כ מ"ש גרגותני מגת ליאסר בנצוק
ציירה ידיה שרי. ניסוך
אלא לאו ש"מ נצוק בר נצוק אינו חיבור ויש לפרש דברי רב הונא הכי לפי' זה לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת כי אז מה שבבור
רגל לאו שמיה ניסוך.
אסור ולא העליון שנגע ע"י הקילוח כי הגרגותני מפסיק והוי נצוק בר נצוק אבל החזיר גרגותני לגת אסור העליון ע"י תערובתו של
הוה עובדא בנהרדעא
דדרכו גת ישראל ועובד
התחתון ולפי זה א"צ להזכיר מגע עובד כוכבים כלל לא כאן ולא במשנתנו. מעשה בא לפני רבי מנחם זצ"ל בחבית שכלה היין עד הברזא
כוכבים ושהייה שמואל
והגביה העובד כוכבים לבדו החבית ובאותה שעה משך ישראל את הברזא וקילח היין בקנקנו של ישראל והתיר יין הנשאר בחבית ואסר אותו
ג' רגלים ב) אי משכחנא
שיצא לחוץ דהכי אמרינן בהשוכר (לקמן דף עב:) המערה מחבית לבור קילוח היוצא מחבית ולמטה אסור ומוקמינן לה בעובד כוכבים המערה
תנא דשרי כר"ש דתנן
במתנית' כל אלו היה
ופרכינן אי הכי אפי' דגוה דדנא נמי ליתסר ומשני דכח דעובד כוכבים דרבנן ההוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן דבחבית לא גזרו ביה רבנן
מעשה ואמרו ימכר
הלכך שרי מה שבתוך החבית וא"ת הא אמר רב חסדא לקמן (דף עב:) כי כייליתו חמרא קטיפו קטופי ולא בקילוח אלמא משמע דאי נפיק
כר"ש שרינא (והשאר חסר):
בקילוח הוה אסור יין הנשאר בחבית ע"י נצוק הא לא קשיא דהתם שפיר דהיין שבכלי העובד כוכבים היה יין נסך גמור התם ודאי אי לא
א) נראה דצ"ל תני משירד
מקטיף קטופי נאסר היין שבתוך החבית ע"י נצוק שהקלוח מקלח תוך יין נסך שהוא בכלי של עובד כוכבים אבל הכא שהיין שבתוך הכלי אין
לבור ולא תני משיקפה.
בו איסור יין נסך גמור אלא מכח עובד כוכבים לא נאסר ההוא דלא נפיק לבראי מטעם נצוק שנתחבר ליין הנאסר ע"י כח עובד כוכבים דלא
ב) שייך לדף נז.
הוי נצוק ליין נסך ממש: שמע מינה נצוק חיבור. תימה אין ה"נ דבהדיא אמר רב הונא (לקמן דף עב.) נצוק וקטפרס חיבור ליין נסך
מהו
ואומר ר"ת דרב הונא הדר ביה ומכח ראיה זו פסק שגם חד נצוק אינו חיבור כמו שנפרש לקמן ז) אי"ה: לדרוך עם העובד כוכבים
בגת. יש לדקדק מדלא שאלו מהו לדרוך עובד כוכבים עם ישראל משמע שהגת של עובד כוכבים ולא להתיר בשתיה שאלו אלא לענין היתר
הנאה קא מיבעיא ליה ומיירי נמי בדצייר ליה לידיה כמו שמפרש והכי קא מיבעיא ליה אי ניסוך דרגל הוי ניסוך וליאסר בהנאה אי לא
וצ"ל (ה) שע"י מעשה שאלו דאי לפסוק הלכה שאלו היה לו להשיב אין דורכין כמשנה אחרונה אלא ודאי על מעשה שאלו ופשט לו כמשנה
אחרונה כדפרי' ואם תאמר כיון שהגת התחיל לימשך א"כ הוי יין ח) (נסך) גמור לפי משנה אחרונה ולמה לא יאסר יין הגת בהנאה למ"ד נצוק
בר נצוק חיבור ע"י יין הבור שהוא אסור בהנאה וי"ל דנצוק כי האי שאין העובד כוכבים נוגע עתה בבור ואינו עסוק אלא בדריכה לא אסרו
בהנאה תדע דאמרינן לקמן פ"ב (דף עד.) יין ביין ימכר לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו אלמא אפי' נתערב לגמרי לא אסרינן
בהנאה אבל ודאי אי נגע בסוף הקילוח הוי כאילו נגע בעליון ואסור בהנאה: הוה עובדא בנהרדעא כו'. אומר ר"י דלא הוה ממש
דומיא דעובדא דינוקא דההוא ינוקא לא הוה שקיל וטרי אלא למישרא ליה בהנאה כי הבור היה של עובד כוכבים ולא שרי אלא בהנאה
ושמואל
להתיר אף בשתיה
קאמר לפי שהבור היה של
ישראל אלא דומיא
דידהו הוה דהוה הניסוך רק ברגל:
דאי