ז:
לפני
אידיהן פרק
ראשון עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סוס
זכר זקן במלחמה. פי' ר' אלחנן דלהכי נקט זכר במלחמה
בפרהסיא. הואיל ופקרו כל כך שוב אין נותנין לבן לשוב בתשובה
כד א מיי' פ"י מהל'
א) [לעיל ו.], ב) [שם],
ג) לדברי רבי ישמעאל יום
מטמאי משכב ומושב
שלימה: שובבים. משמע מזידים ופרהסיא לשון מרד וגאוה כמו
כדאמרינן בירושלמי גבי בן בתירא מתיר בסוס לא אמרו
(ב)
הלכה ח ופ"ג מהל' תשובה
עבודת כוכבים לעולם אסור
וילך שובב בדרך לבו (ישעיה נז): לעולם אסור. שלשה לפניו ושלשה
אלא בסוס זכר שהורג את אדונו במלחמה וזקן נמי נקט דשמא
כצ"ל, ד) [בס"א: יום נוצרי],
הלכה יד:
שבעת ימי השבת: ת"ק סבר הן בלא
כה ב מיי' פ"ט מהל'
ימות במלחמה ויהרוג בעליו עמו ומילי מילי קתני ור"א מביה"ם היה
לאחריו והוא עצמו כלומר כל
ה) [לקמן יח:], ו) [לקמן
יא:], ז) [תוספ' רפ"א],
עבודת כוכבים הלכה
אידיהן. כדדייקינן לעיל [ו.] דקתנינ) לפני
מפרש דזקן נקט לרבותא דאע"פ
ח) [עירובין פג. וש"נ],
א סמג לאוין מה טוש"ע
שעושה בו מלאכה שיש בה חיוב
אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים
בפרהסיא אין מקבלין
אותן ר"ש ור' יהושע
ט) לקמן יד: טז. שבת צד.
י"ד סי' קמח סעיף ד:
כו ג מיי' פ"כ מהל' שבת
חטאת כדאמר לקמן (דף טז.) מפני
ש"מ שלשה לפניהם לבד האיד קאמר:
בכורות ב. פסחים נג.,
בן קרחה אומרים א בין כך ובין כך מקבלין
י) מעשרות פ"ד מ"ה,
הלכה ד:
ורבנן בתראי. דלא יהבו סימנא
שכשמזקין מטחינו בריחים אפילו
שנאמר שובו בנים שובבים א"ר יצחק
כז ד מיי' פ"ו מהל'
כ) [גי' ריעב"ץ אמר ליה],
1
הכי מותר וזכר במלחמה נמי נקט
איכא למימר הואיל ולא אשכחן מידי
ל) [ביצה כז. וש"נ],
תפלה הלכה ג סמג
איש כפר עכו א"ר יוחנן הלכתא כאותו
מ) [ברכות לב.], נ) [לעיל
לרבותא ואע"פ שיש לאסור כדאמר
ביניהן איכא למימר בהא אתו לאפלוגי
עשין יט טוש"ע א"ח סי'
הזוג: מתני' רבי ישמעאל אומר שלשה
ב.], ס) [צ"ל בחולין יג:],
קיט סעיף א:
א)
דהן ואידיהן ג' קאמר: רבנן בתראי
לקמן (דף טז.) מפני ב' דברים אחת
❖
ע) [ב"ב צג:], פ) [עי'
ה [מיי' פ"א שם ה"ב]:
לפניהם ושלשה לאחריהם אסור וחכ"א לפני
סברי נשא ונתן אסור. סתמא קאמרינן
משום תורת כלי זיין ואחת משום
רש"א], צ) [שם בגמרא וכן
אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר:
בתוס' שם אי' שנאמר תפלה
תורת בהמה גסה ואפי' הכי מותר:
ולא קתני אסור לשאת ולתת כתנא
לעני כי יעטוף], ק) [בברכות
גמ' אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר
ואין
לעזי רש"י
קמא דמשמע לכתחלה הוא דלא הא
שיחה אלא תפלה דכתיב ויצא
ב)
כו: כתבו תוס' בד"ה ואין
❖
יצחק לשוח בשדה. תימה
דיעבד שפיר דמי: בגולה. אין העובדי
שמואל יום א' לדברי ר' ישמעאל לעולם
שיחה וכו' תירוץ אחר],
אוי"ר [א'יי"ד]. ש∆ ב∆ ת
ג)
ד)
דבפרק תפלת השחר (ברכות דף כו:)
כוכבים אדוקין כל כך בעבודת כוכבים
(צמח ריחני).
אסור: וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר
א'יט"ו. ש∆ ב∆ ת (באיטלקית).
אמרינן יצחק קבע תפלת מנחה
כדאמרינן (לקמן) ס) עובדי כוכבים
אידיהן מותר כו': חכמים היינו ת"ק הן
דולדיילש"א [טודיל"ש].
תורה אור השלם
❖
דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה ואין
שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים
גבעולים, קנים.
בלא אידיהן איכא בינייהו תנא קמא סבר
1. שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים
שיחה אלא תפלה דכתיב צ) אשפוך
נינהו כו'. ועוד דמסתפינן מינייהו:
הן בלא אידיהן ורבנן בתראי סברי הן
אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ
רבנן בתראי לית להו דשמואל.
לפניו שיחי וי"ל דתרוייהו איצטריך
אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְיָ
רבינו חננאל
ואידיהן איבעית אימא ה) נשא ונתן איכא
דתרוייהו מלמדים זה את זה דאי
דכיון דלא מסיים בהדיא במאי פליגי
אֱלֹהֵינוּ: ירמיהו ג כב
2. תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף
בפרהסיא אין מקבלין
בינייהו תנא קמא סבר נשא ונתן מותר
מקרא דיצחק הוה אמינא שיצא בשדה
איכא למימר לטפויי אתו (ג) דשמעינן
אותם. ר' שמעון ור'
וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ:
לדבר עם שום אדם ולא לתפלה
לתנא קמא דקאמר לפני אידיהן
ורבנן בתראי סברי נשא ונתן אסור ואיבעית
יהושע בן קרחה אומרים
תהלים קב א
תלמוד לומר אשפוך לפניו שיחי
אסור לשאת ולתת עמהם וסתמא
3. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ
בין במטמוניות בין
אימא דשמואל איכא בינייהו דאמר
ו)
בפרהסיא מקבלין אותם
בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא
אלמא לשון תפלה הוא ואי מאשפוך
דמילתא כשאין יד עובדי כוכבים
שמואל בגולה אין אסור אלא יום אידם
ב
שנאמר שובו בנים
עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים
לפניו שיחי הוה אמינא דלשון תפלה
תקיפה על ישראל קא אמר ואתו
שובבים. א"ר יצחק איש
בָּאִים: בראשית כד סג
תנא קמא אית ליה דשמואל רבנן בתראי
4. אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי
הוא אכן אינו תפלה קבוע ת"ל קרא
אינהו למימר לפני אידיהן לעולם
כפר (עטוש) [עכו] א"ר
לית להו דשמואל איבעית אימא דנחום
יוחנן הלכה כאותו הזוג:
צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד:
דיצחק דכתיב ביה לפנות ערב ולפנות
אסורין. ואיפכא ליכא לשנויי דתתריץ
(פיסקא) [מתני'] ר'
תהלים קמב ג
המדי איכא בינייהו דתניא ז)נחום המדי אומר
משמע שכן היה דרכו בכל ערב
שפיר דסתם תנא בתרא לטפויי
5. אֲדֹנָי אֱלֹהִים אַתָּה
ישמעאל אומר ג' לפניהם
אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן תנא
אתא ע): רבנן בתראי אית להו כנחום.
והיינו תפלת מנחה :
וג' לאחריהם אסורין.
ק)
הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת
אמר רב תחליפא בר
עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ
דלא יהבי חושבנא אלא אסור סתמא
קמא לית ליה דנחום המדי ורבנן בתראי
אם
אבדימי אמר שמואל
הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל
קאמרי: נשתקע הדבר. לא יצא דבר זה
אית להו דנחום המדי: גופא
נחום המדי אומר אינו אסור אלא יום אחד
יום א' לדברי רבי
בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר
ישמעאל לעולם אסור זה
מפי אדם לעולם. ל"א לא יצא דבר זה
יַעֲשֶׂה
כְמַעֲשֶׂיךָ
לפני אידיהן אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר והאיכא רבנן בתראי
כבר פירשנוהו למעלה:
וְכִגְבוּרֹתֶךָ: אֶעְבְּרָה נָּא
לחוץ: מוכרין להן סוס זכר זקן. בתוך
ירושל' אמרו חברייא
דקיימי כוותיה ח)מאן חכמים נחום המדי הוא תניא אידך נחום המדי אומר
וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ
המלחמה שאינו אלא לקלקל ומלתא דלא
טעמא דרבי ישמעאל
הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר
מוכרין להן סוס זכר (א) וזקן במלחמה אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר
משום בריה דמועדא. א"ר
שכיחא הוא ולא אתי למילף מינה
הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה
יודן קריא מסייע לחבריא
והאיכא בן בתירא דקאי כוותיה ט) דתנן ג בן בתירא מתיר בסוס בן בתירא
וְהַלְּבָנֹן:
למכור בהמה אחריתי דהא דאמרי
❖
דכתיב וביום עשרים
דברים ג כד-כה
לא מפליג בין זכרים לנקבות איהו מדקא מפליג בין זכרים לנקבות כרבנן
רבנן אין מוכרין להן בהמה גסה
וארבעה לחדש נאספו בני
ישראל בצום ובכי ואדמה
סבירא ליה ולרבנן נשתקע הדבר ולא נאמר תניא נחום המדי אומר השבת
לא אסרו אלא משום שאלה או
עליהם ולמה לא עשו
הגהות הב"ח
שכירות כדאמר בפירקין דלקמן (ד' טו.)
מתעשר זרע וירק וזירין אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר והאיכא ר"א
בעשרים ושלשה משום
(א) גמ' סוס זכר זקן
והכא במלתא דלא שכיחא לא גזור
בריה דמועדא כלומר יום
אליעזר אומר השבת מתעשרת זרע וירק וזירין
דקאי כוותיה דתנן ר'
י)
כצ"ל ואות ו' נמחק:
אסרו חג מן המועד הוא
רבנן: בן בתירא מתיר בסוס.
התם בדגנוניתא אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי גברא רבה אתא מאתרין
(ב) רש"י ד"ה שובבים
חשוב. לפיכך לא קבעו בו
לפי שמלאכתו לרכוב אדם עליו ואין
וכו' ופרהסיא שובב לשון
צום. ואם תאמר יום כ"ג
כל מילתא דאמר אמרי
ליה נשתקע הדבר ולא נאמר אמר איכא חדא
מרד: (ג) ד"ה רבנן
במלאכה זו חיוב חטאת שהחי נושא
שבת היתה לית את יכיל
דעבדינן כוותיה דתניא נחום המדי אומר שואל אדם צרכיו בשומע
בתראי וכו' אתו דשמעו
דאת מחשב ומשכח צומא
ד
את עצמו דתנן במשילין פירות (ביצה
❖
לת"ק:
רבא בחד בשבתא וכו':
תפלה
אמר כ) בר מינה דההיא ל)דתליא באשלי רברבי דתניא ר' אליעזר
לו:) אלו הן משום שבות לא רוכבין
וחכ"א לפני אידיהן אסור
אומר
שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל שנאמר תפלה לעני כי יעטוף
על גבי בהמה: לא קא מפליג בין
לאחר אידיהן מותר.
פ)
2
ומקשי' חכמים היינו
מוסף רש"י
זכר לנקבה. בין זקן לבחור איהו
ולפני
ה' ישפוך שיחו וגו' אין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק
3
תנא קמא דפתח לפני
מדקמפליג ואוסר בבחור: כרבנן
יום א' כו' לעולם
לשוח
בשדה ר' יהושע אומר יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו שנאמר אשפוך
אידיהן של עובדי כוכבים
4
אסור. לעשות עמהן משא
אסור לשאת ולתת עמהן
סבירא ליה. דאסרי משום תורת
לפניו
שיחי צרתי לפניו אגיד ור"א נמי הכתיב אשפוך לפניו שיחי הכי
ומתן, ג' ימים לפני יום א'
ופסקינן איכא ביניהו א)
כלי זיין דקטיל בסיחופיה כדלקמן [טז.]:
וג' ימים לאחריו, הרי כל
אידיהן. תנא קמא סבר
קאמר
אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד ור' יהושע נמי הכתיב
ולרבנן נשתקע הדבר. שיהא מותר
השבת כולה (לעיל ו.).
הן בלא אידיהן. וחכמים
תפלה לעני כי יעטוף הכי קאמר אימתי תפלה לעני בזמן שלפני ה'
בגולה אין אסור כו'.
סברי הן ואידיהן. מדתני
בזקן דכולן אסורין: השבת. ירק
אין אנו יכולים להעמיד
לאחר אידיהן מותר מיד.
ישפוך שיחו מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי במאי קמיפלגי
של תבלין שקורין אוי"ר ובלשון רומי
עצמנו מלישא וליתן עמהם,
איבעי תימא נשא ונתן
כדדריש ר' שמלאי [דדריש ר' שמלאי] לעולם יסדר אדם שבחו של מקום
אניט"ו: מתעשר זרע וירק וזירין.
מ)
ה
שביניהם אנו יושבין
איכא בינייהו כו' איבעי
ופרנסתנו מהן ועוד משום
תימא חכמים כנחום המדי
ואח"כ יתפלל מנלן ממשה רבינו דכתיב ה' אלהים אתה החלות להראות
בין שלקטו כשהוא ירק בין שלקטו
5
יראה (לקמן יא:). בן
דתני לפני אידיהן אינו
כשהוא זירין דולדיילש"א בלע"ז ובין
את עבדך וגו' וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה
בתירא מתיר בסוס.
אסור אלא יום אחד
למוכרו לנכרי, מפני
שהניחו עד שצמחו גרעיני זרעו
בלבד דהא סתמא תני
רבי
שמלאכת הסוס אם היה
לפני אידיהן אסור. ואסיק'
בתוכו והוקשו וחבטן צריך לעשר את
אדם עושה אותה אין חייב
מאן חכמים נחום המדי.
הזרע מדרבנן דאורחיה למיכליה זרע וירק וזירין הלכך כולהו הוו להו גמר פירי: בדגנוניתא. הגדל בגנה דראוי לאכול זרע וירק וזירין אבל
עליה חטאת, דלרכיבה
תניא נחום המדי אומר
עומד והחי נושא את עצמו,
הגדל בשדות אינו נאכל ירק אלא זרע כעין חרדל: מאתרין. ממקומנו ממדי: בשומע תפלה. מאריך בה ושואל צרכיו: באשלי רברבי.
מוכרין להן סוס זכר
והא דאסרו למכור בהמה
זקן במלחמה. אמרו לו
חבלים עבים וחזקים. ויש אומרים באילנות גדולות כמו ויטע אשל (בראשית כא). כלומר הא לאו כוותיה אתון עבדין פלוגתא דרבנן נמי
גסה לנכרי משום שאלה
נשתקע הדבר ולא נאמר.
היא כדקתני לקמן [ח.] וחכ"א כו': ואח"כ יתפלל. י"ח: כי יעטוף. עטיפת נפשו ודאגת לבו יתפלל תחלה והדר לפני ה' ישפוך שיחו
ומשום שכירות אסור, וסוס
כלומר לא נאמר דבר זה
אי נמי דמושיל ומוגר לאו
מפי אחד מן החכמים
שמונה עשרה: עטיפה לשון כאב ופריחת לב מתוך צרה כמו בהתעטפם כחלל (איכה ב): לשוח בשדה. תפלת המנחה תקן בפרק תפלת
איסורא דאורייתא איכא,
כלל ואלא הא איכא
השחר (ברכות כו:): בזמן שצרתי לפניו אגיד. כבר קודם לכן: לא כמר דייקי כו'. דהא איכא לשנויי הכי והכי: יסדר אדם שבחו של
שאין זו מלאכה אצל הסוס
בן בתירא וכו' ואסיקנא
הקב"ה. שלש ברכות ראשונות אבות גבורות וקדושת השם שאין בהן תפלה אלא שבח ואח"כ בשאר ברכות יש דברי תחנה ותפלה:
וגבי אזהרת שביתת בהמה
לרבנן נשתקע ולא נאמר.
מלאכה כתיבא (שבת צד.
תניא אידך נחום המדי
ר'
אומר [השבת] מתעשר
וכעי"ז לקמן יד: ופסחים נג.
(החרדל) זרע וירק. אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר הא אפי' ר' אליעזר דתני השבת מתעשר זרע וירק וזירין לא ובכורות ב.). באשלי רברבי. בחבלים גדולים וגסים שקשין לינתק, כלומר חכמים גדולים אמרוה ואין נוחין לבטל דבריהם
(ביצה כז.).
אמר אלא בדגינוניתא. וכל הני מתניתא דנחום המדי דחאום בר מהא דתליא באשלי רברבי. דתניא נחום [המדי]
אומר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה ותניא ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל שנא' תפלה לעני כי יעטוף ולאחר
כך ולפני ה' ישפוך שיחו. ור' יהושע אומר יתפלל ואחר כך ישאל צרכיו שנא' אשפוך לפניו שיחי. ואח"כ צרתי לפניו אגיד. ותרויהו סבירא להו דאין שיחה אלא תפלה. ושקלינן וטרינן ואסקי' מכדי קראי לא דייקי לא כר"א ולא
כר' יהושע במאי פליגי. ואמרי' בדר'
שמלאי פליגי דדרש לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל.
מנא
לן ממשה דכתיב ה' אלקים אתה
החלות להראות את עבדך.
וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה
א) לכאורה נראה דצ"ל הן בלא אידיהן.