רבי ישמעאל פרק
רביעי עבודה
זרה
נז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאי
משכחנא תנא דאסר כר' נתן כו'. תימה הא איכא תנא
אי משכחנא תנא דאסר כר' נתן. יין בהנאה במגעו של עובד
סח א מיי' פי"א מהל'
א) [לקמן ס:], ב) [תוספתא
פ"ג ה"ד], ג) עי' תוס' לקמן
מ"א הלכה ה טוש"ע
כוכבים אע"פ שלא נסכו לעבודת כוכבים דניסוך לא הוי (אסור בהנאה)
דמתניתין (דף ס:) דקתני מדדו בקנה ימכר משמע הא ביד
ד)
ע"ב ד"ה עד שתשתקע,
י"ד סי' קכד סעיף כד
אלא על ידי שכשוך: מדדו. עובד כוכבים ליין של ישראל בין ביד
אסור בהנאה וי"ל דמתני' ה"ה דביד שרי בהנאה והא דקתני
ד) [רש"ש מח"ז], ה) ר"מ
וכגירסת התוספות בשם
❖
שהכניס ידו וזרועו לתוכו לשער כמה
יין יש בו כמו שעושין בקנה
בקנה היינו משום ר"ש
דשרי בשתיה ולא שרי אלא בקנה:
מוחק זה,
ר"ח ובה"ג וע"ש:
אימור
סט ב ג מיי' שם סמג
דא"ר נתן ביד ברגל מי
שקורין פייל"א: ימכר. (ב) דכיון דלא
לאוין קמח טוש"ע
אמר. יש שהיו רוצים
נתכוין לנסך: כר"ש. דשרי מגע של
דאי משכחנא תנא דאסר כרבי נתן אוסריניה
י"ד שם סעיף (ז) [א]:
הגהות הב"ח
ע ד מיי' שם הלכה ו
עובד כוכבים שלא נתכוין לנסך (ג):
למחוק (ד) אמר דמדקאמר לשון אמר
אפי' בהנאה דתניא מדדו בין ביד בין ברגל
(א) גמ' נגע ברישא
טוש"ע שם סעיף ד:
אף בשתיה. כדקתני מתניתין א) נפל
משמע שלא פירשו בדבריו דאית
ימכר ר' נתן אומר ביד אסור ברגל מותר
עא ה מיי' שם טוש"ע
דלוליבא
בחמרא:
חילוק בין יד לרגל וליתא דהא ודאי
לבור ועלה כו' ר' שמעון מתיר אף
(ב) רש"י ד"ה ימכר כיון
שם:
אימר דאמר ר' נתן ביד ברגל מי אמר אלא
בשתיה: תינוק בן יומו. אלמא לא
שפירשו בדבריו ור"י מיישב הגירסא
ו ז [מיי' שם הלכה ה
כצ"ל ואות ד' נמחק:
דאי משכחנא תנא דשרי כר"ש אישרייה
(ג) ד"ה כר"ש הד"א עם
טוש"ע שם סעיף ג]:
א)
בעינן כוונה: שמלו ולא טבלו.
דמתחלה היה סובר דלהכי אוסר ר'
ד"ה אף בשתיה וכו' מתיר
אפי' בשתייה ההוא עובדא דהוה בבירם
נתן מדידה דיד משום דגזר אטו
דקיימא לן ביבמות (דף מו.) לעולם
פי' אף בשתיה: (ד) תוס'
דההוא עובד כוכבים דהוה קא סליק בדיקלא
ד"ה אימור וכו' למחוק
אינו גר עד שימול ויטבול: וכן בני
שכשוך דיד אבל מדידה דרגל מותר
אימור דמדקאמר לשון
השפחות. אע"פ שנולדו בבית
דליכא למיגזר אטו שכשוך דיד מיהו
ואייתי לוליב' בהדי דקא נחית נגע
אימור משמע: (ה) ד"ה
בשכשוך דרגל אסר דגזר אטו שכשוך
ישראל ולא גדלו בין העובדי כוכבים
(א) בראשה דלוליבא בחמרא שלא בכוונה
ה"ג ברוב וכו' דהיכי אסר
הכא ב'גע ברישא:
דיד ודריכה דרגל אסורה דחשבינן
בעו
מילה וטבילה. וכשלא טבלה
שרייה רב לזבוניה לעובדי כוכבים אמרו
א
(ו) ד"ה תינוק וכו' בן יומו
לה כשכשוך דרגל ודחי אימור דא"ר
אמו
מתחלה קמיירי דאי טבלה
❖
מהיכא ש'פל לבור:
ליה רב כהנא ורב אסי לרב והא מר הוא
נתן ביד פירוש ושם גזר מדידה אטו
אמו אינהו למה להו טבילה:
דאמר ב תינוק בן יומו הוא עושה יין נסך
שכשוך ברגל מי אמר דשם לא יגזור
בשוק
אמר להו אימור דאמרי אנא גבשתייה בהנאה
הגהות הגר"א
כלל ואפי' שכשוך דרגל נמי שרי
מי אמרי גופא אמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך איתיביה רב שימי
דמדמי ליה למדידה דרגל:
[א] תוס' ד"ה גדולים.
אי
ואומר ר"י דשאני כו'. נ"ב
בר חייא לרב הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים שמלו ולא טבלו וכן בני
אשכחנא תנא דשרי כר"ש כו'.
ב)
וכן הוא בתוספתא (עמ"ש
פירש הקונטרס דשרי מגעו
השפחות שמלו ולא טבלו רוקן ומדרסן בשוק טמא ואמרי לה טהור יינן
רבינו ביו"ד סי' קכ"ד ס"ק
❖
שלא נתכוין לנסך אף בשתיה כדקתני
י"א):
ד גדולים עושים יין נסך קטנים אין עושים יין נסך ואלו הן גדולים ואלו הן
מתני' (לקמן ס:) נפל לבור ועלה כו'
קטנים גדולים יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה קטנים אינם יודעין
ימכר ר"ש מתיר פירוש בשתיה דשרי
בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה קתני מיהת גדולים אין קטנים לא תרגמה
לעזי רש"י
מגעו של עובד כוכבים שלא נתכוין
אבני שפחות הא וכן קאמר ארוקן ומדרסן הניחא למאן דאמר טמא אלא
פייל"א [פיי"ל]. מוט.
ה
לנסך בשתיה והקשה הר"ר אלחנן
למ"ד טהור מאי איכא למימר הא קמ"ל עבדים דומיא דבני שפחות מה בני
דלמא הא דשרי ר"ש בשתיה היינו
שפחות מלו ולא טבלו הוא דעושין יין נסך מלו וטבלו לא אף עבדים כן
דוקא נגיעה על ידי דבר אחר כמו
ו
מדידה דקנה אבל נגיעה דגופו כי
לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל דאמר רב נחמן אמר שמואל הלוקח עבדים
הכא דדורכו ברגל מנלן דשרי רבי
מן העובדי כוכבים אע"פ שמלו וטבלו עושין יין נסך עד שתשקע עבודת כוכבים
שמעון וי"ל דסבירא ליה לשמואל
מפיהם קמ"ל דלא גופא אר"נ אמר שמואל הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים אע"פ
ז
אליבא דר' שמעון דלא חשבינן שכשוך
שמלו וטבלו עושין יין נסך ג)עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם וכמה א"ר
דרגל אלא כמו מדידת קנה היכא
יהושע בן לוי עד שנים עשר חדש איתיביה רבה לר"נ הלוקח עבדים מן העובדי
שתופסו בידו דשרי ר' שמעון אף
כוכבים שמלו ולא טבלו וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו רוקן ומדרסן
בשתיה ועוד יש לומר דסבר שמואל
בשוק
דכל מה שמתיר ר"ש בהנאה שרי
נמי בשתיה וכיון דלא אשכחן דאסר מדידה ברגל בהנאה הוא הדין בשתיה: ה"ג ברוב הספרים בהדי דקא נחית נגע ברישא דלוליבא
בחמרא שלא בכוונה. ולפי גירסא זו חשבינן מגע עובד כוכבים על ידי דבר אחר כמו מגע עובד כוכבים בגופו ולפי דה"ל הכא שלא
בכוונה שריא ה) (אף) בהנאה ובהכי ניחא דמדמו ליה רב כהנא ורב אסי לתינוק בן יומו וכן לקמן (דף נח:) דפריך והא קנגע בנטלא פירוש
ששאב היין מן הגיגית בנטלא ונגע ע"י הנטלא והוה לו מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר שלא בכוונה דאסור בשתיה כמו נגע ברישא
דלוליבא וכן לקמן נמי (דף ס:) גבי כל שבזב טמא פירוש כגון אם נגע עובד כוכבים ביין בין בידו בין בקנה עושה יין נסך דדומיא דהכי
בזב מטמא אלמא
חשיב מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר כמו מגע עובד כוכבים בגופו כל שבזב טהור בעובד כוכבים אינו עושה יין
נסך
פירוש כמו זריקה ופריך עלה מההיא דנטל חבית וזרקה בחמתו לבור דהכשירוהו בחמתו אין שלא בחמתו לא אף על פי
שעל ידי זריקה היא ומסיק דקאזיל מיניה ומיניה ופירש רש"י שהיה מתגלגל עד סמוך לבור ולא הוי זריקה ממש הלכך
שלא בחמתו לא דהוי מגע על ידי ד"א וקשיא לפי זה חדא דדבר תימה הוא לומר דחשבינן מגעו ע"י ד"א דלא הוי אלא
שלא בכוונה כמו מגעו בגופו שלא בכוונה ליאסר בשתיה וכל ההלכות מוכיחות לקמן דשרי אף בשתיה מדמתרץ לקמן גבי
פירכא דנטלא בעובדא דר' יוחנן ור' יוסי לא צריכא דמוריק ארוקי פירוש והוה ליה כחו שלא בכוונה ולא גזור אף לשתיה ועוד קשיא דהיכי
הוה ס"ד דרב כהנא ורב אסי לאסרו אף בהנאה הא מתני' היא מדדו בקנה דאפילו לרבנן ימכר ואע"ג דהוי התם מגע ע"י דבר אחר
בכוונה מיהו הא לא קשיא דשמא היו סבירי דרב אית ליה כר' נתן דאמר מדדו ביד אסור בהנאה וחשבי נמי מדידה דקנה או נגיעה דקנה
כמו מדידה או נגיעה דידו ואע"ג דבמדידה איכא כוונת מגע ובנגיעה ברישא דלוליבא ליכא כוונת מגע מ"מ היו סבורים דאין לחלק לר' נתן
בין שלא כוון לנגוע ובין בלא כוונת ניסוך דדא ודא אסר ר' נתן בהנאה ורב השיב להם אימר דאמרי אנא בשתיה בהנאה מי אמרי פירוש
ואפי' ר' נתן נמי יהא מודה בזה כיון דליכא כוונת מגע מיהו קשיא דרב אדרב דהיכי אסר הכא (ה) ברישא דלוליבא בחמרא בשתיה הא
איהו פסיק לקמן הלכה כר"ש ור"ש שרי אפי' כי איכא כוונת מגע כיון דהוי על ידי דבר אחר וכל שכן הכא דליכא כוונת מגע דנשתרי
ועוד קשיא מההיא דלקמן דקאמר דקאזיל מיניה ומיניה פירוש שהיה נוגע בחבית עד שנפל לבור ולפיכך הכשירוה בחמתו משום דהוי מגע
עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י דבר אחר אע"ג דנגע ביה עד נפילתו לבור ואין לדחות דלקמן אינו אוחזו בידו אלא עד סמוך לבור ומכאן
ואילך זרקה דאין זה לשון מיניה ומיניה ועוד דאם אינו אוחזה בירידתו לבור היכי דייק שלא בחמתו לא פי' אלא יאסר בשתיה והא בכי
האי גוונא בזב אינו טמא לכך נראה לר"ת גירסת רבינו חננאל והלכות גדולות וכן נמצא בתשובת הגאונים דלא גרס ברישא דלוליבא אלא
נגע בחמרא ולהכי אסר ליה רב בשתיה דהוה ליה מגע עובד כוכבים בגופו שלא בכוונה ולקמן לא גרס והא קא נגע בנטלא אלא והא
קא נגע ביה אי נמי נוכל לפרש והא קא נגע ביין שבנטלא שהוא מלא על כל גדותיו אבל אם היה נוגע ביין על ידי נטלא מזה אינו חושש
דשרי אפילו בשתיה והא דתנן מדדו בקנה ימכר שאני התם שמתכוין ליגע ורב כהנא ורב אסי שהיו סבורים דרב אסר מגע עובד כוכבים
שלא בכוונה בהנאה סבירי דרב סבר כר' נתן דאסר מדידה ביד וס"ד דהוא הדין אפילו אינו מתכוין ליגע וכן פסק רבינו תם הלכה למעשה
דמגע עובד כוכבים על ידי ד"א שלא בכוונת מגע מותר בשתיה: תינוק בן יומו עושה יין נסך. פירוש ואסור בשתיה וא"ת כיון
דרב פוסק לקמן כר"ש מאי שנא תינוק בן יומו (ו) מנפל לבור ועלה דשרי ר"ש וי"ל דסבר דבמגע תינוק ושכשכו איכא למיגזר אטו גדול
אבל נפל לבור מוכחא מלתא דאניס לא שייך למגזר מידי: גדולים אין קטנים לא. וא"ת דלישני דאין עושין יין נסך ליאסר בהנאה כמו
גדולים אבל בשתיה מיהא אסרי וי"ל דמדלא מפרש ליה בהדיא ש"מ דאפי' בשתיה לא אסרי ועי"ל דלישנא דאין עושין משמע בשתיה כי
מילתיה דרב דקאמר עושה יין נסך והקשה הר"ר אלחנן
דלישני
ליה מלו שאני דהא לגבי טומאה
קאמר טהור משום דמילה מועלת
[א] ואומר
ר"י דשאני טומאה דחשו חכמים להפסד
טהרות
אבל
לענין כל שאר דבריהם קי"ל
דאינו גר עד שימול ויטבול:
והא