נז:
רבי ישמעאל פרק
רביעי עבודה זרה
מסורת הש"ס
והא
וכן קתני. דמשמע דהכי יש לאסור בבני שפחות ה) (קטנים)
ב) בשוק. אפי' בשוק שאין טומאתן ספק אלא טומאתן ודאית מדרבנן
א) [לעיל מ.], ב) [מכאן עד
אחר ד"ה הא קמ"ל וכו' שייך
שגזרו על העובדי כוכבים שיהו כזבין לכל דבריהן [נדה לד.]: ואמרי לה
כמו עבדים קטנים וא"ת ולישני דכי קתני וכן אגדולים
לעמוד א'], ג) [רש"א
טהור. דמלו ולא טבלו מילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור עלייהו:
דהכי הוו בני שפחות גדולים כמו עבדים גדולים וי"ל דמשמע ליה
מח"ז], ד) [ע"כ שייך לעיל],
אבני השפחות. דכיון דאצל ישראל גדלו ולא גזרו על יינן בקטנותן:
דקאי אכולהו בין אגדולים בין אקטנים
ועוד דס"ל דמשום גדולים
ה) ל"ס מ"ז, ו) [צ"ל עולא],
ז) [צ"ל אבי אמך כי ר"ת היה
ארוקן ומדרסן. הושוו בני השפחות
דהן יודעים בטיב עבודת כוכבים
❖
בן בתו של רש"י],
ומשמשיה לא איצטריך למיתני וכן:
לעבדים הנקחין מן השוק ולא איינן:
בשוק טמא ואמרי לה
טהור יינן גדולים עושין
אלא למ"ד טהור מאי איכא
הניחא למאן דתני טמא. איצטריך
יין נסך קטנים אין עושין יין נסך אלו הן
למימר. וא"ת ואמאי לא
למתני (א) בני השפחות משום רוקן
הגהות הב"ח
גדולים ואלו הן קטנים גדולים שיודעין בטיב
משני דקאי וכן אדיוקא והכי קאמר
ומדרסן לאשמועינן דטמא אלא למאן
(א) רש"י ד"ה הניחא וכו'
עבודת כוכבים ומשמשיה קטנים שאין
בשוק טהור הא בבית טמא וי"ל דלא
דתני טהור כיון דעבדים טהור כ"ש
איצטריך למתני וכן
יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה קתני
אשפחות וכו' כ"ש אבני
מסתבר ליה למימר דקאי וכן אדיוקא
אבני השפחות דלגבי יין לא
השפחות וכיון דלגבי:
מיהת מלו ולא טבלו אין מלו וטבלו לא
ואע"ג דגבי מל ולא טבל (ב) דקא
הושוו אהדדי
ואיסורי דיין נסך לאו
(ב) תוס' ד"ה אלא וכו'
תרגמה אבני שפחות הא וכן קתני ארוקן
ולא טבל קא מתרץ
קאי עלייהו
למה ליה למיתנינהו
מתרץ תלמודא קאי אדיוקא מ"מ לא
תלמודא דקאי: (ג) ד"ה
בהדדי הכי
איבעי ליה למיתני
דמו דקא מיירי בברייתא מענין מילה
ומדרסן הניחא למאן דאמר טמא אלא למ"ד
לאפוקי וכו' בתוספת
עבדים שמלו
ולא טבלו רוקן טהור
וטבילה אבל בטמא בבית לא איירי
טהור מאי איכא למימר הא קמ"ל עבדים
הלומדים לפני ר"ת:
כלל: הא קמשמע לן עבדים
(ד) בא"ד ר"י לר"ת תא
בני השפחות
שמלו ולא טבלו יינם
דומיא דבני שפחות מה בני שפחות גדולים
חזי: (ה) בא"ד בתינוק בן
דומיא דבני שפחות. וא"ת אמאי
הא קמ"ל כו'. ודאי
גדולים כו':
יומו אכתי היאך נתיר:
הוא דעושין יין נסך קטנים אין עושין יין
דחקינן לומר למ"ד טהור דקאי וכן
לענין נסך
ערבינהו ומיהו לאו
(ו) בא"ד לסמך המנהג
נסך אף עבדים נמי גדולים עושין יין נסך
הביא קצת:
אדיוקא לישני דקאי ארוקן ומדרסן
לענין קטנים ולאפוקי מדרב (נחמן)
קטנים אין עושין יין נסך לאפוקי מדרב
והכי קאמר וכן בעבדים טהור רוקן
אלא לענין גדולים דקאמר עושין
דאמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך קמ"ל
ומדרסן בשוק כמו בבני שפחות וי"ל
יין נסך ודוקא לא טבלו אבל מלו
דלא ההוא עובדא דהוה במחוזא אתא עובד
וטבלו לא ג) ולאפוקי כו' ד): אמר האי
דמשום הא לא איצטריך למיתני וכן
לאו חמרא. בתמיה: שקליה.
דפשיטא דליכא למיטעי דרוקן
כוכבים עייל לחנותא דישראל אמר להו אית
ומדרסן טהור לא קאי אעבדים כמו
האי ישראל בריתחיה כלומר לא
לכו חמרא לזבוני אמרו ליה לא הוה יתיב
תשתה ממנו: איפליג עליה. ולא
אבני שפחות דא"כ אמאי תנא עבדים
חמרא בדוולא שדי ביה ידיה שיכשך ביה
כלל אם לא לטהר רוקן ומדרסן
היו אצלו בעיר להתווכח עמו:
אמר להו האי לאו חמרא הוא שקליה האיך
בשוק דהא כבר שנית קטנים אין
איקלע
בריתחיה שדייה לדנא שרייה רבא לזבוני
עושין יין נסך לא קאי אעבדים:
עד שתשתקע תורת עבודת
לעובדי כוכבים איפליג עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן
נפקי שיפורי דרבא ושרו ונפקי שיפורי דרב הונא בר חיננא ור"ה בר ר"נ ואסרי
כוכבים מפיהם. אומר ר"י
א)
איקלע
דדוקא בעבדים אמרינן עד שתשתקע
דאע"ג שצריך להטבילם ולמולם מרצונם כדאמר ו) (שמואל) בהחולץ (יבמות דף מח.) כשם שאי אתה מל בן איש בעל כרחו כך אי אתה
מל עבד בע"כ מ"מ אימת רבו עליו ואינו מתגייר בלב שלם אבל עובדי כוכבים שמלים וטובלים מרצונם ולדעתם נשתקע שם עבודת כוכבים
מפיהם מיד ומותר מגען ביין מיד: תרגמה אבני השפחות. וא"ת אמאי לא נקיט תרגמה ארוקן ומדרסן ונקט מל ולא טבל דוקא אבל
מל וטבל לא ולא קאי מידי איין נסך ויש לומר דניחא ליה לשנויי כשיטה ראשונה: (ע"כ שייך לע"א) הא קמ"ל עבדים דומיא דבני השפחות. נראה
דהכי הוה מצי למימר האי וכן כשאר וכן דעלמא מה עבדים גדולים עושין יין נסך אף בני השפחות גדולים עושין יין נסך אלא דניחא
ליה לשנויי כפי פירוש שיטה ראשונה: לאפוקי מדרב דאמר תינוק בן יומו. השתא חזינן דלהאי לישנא דאמרי לה טהור שמואל לית ליה
דרב דאמר תינוק בן יומו כו' דא"כ לא אתיא הא מתניתא כוותיה אלא אית ליה לשמואל דתינוק בן יומו אינו עושה יין נסך ומותר אף
בשתיה וה"ה קטנים שאין יודעים בטיב עבודת כוכבים ובן יומו לאו דוקא ועבדים גדולים אע"פ שמלו וטבלו צריכין להמתין י"ב חדש
להשקיע שם עבודת כוכבים מפיהם ופסקו הלכות גדולות דלא כרב בתינוק בן יומו ור"ח נמי פסק כשמואל דבעינן שיקוע כדמפרש ריב"ל
למילתיה ופעם אחת מצא ר"י כתוב (ג) בתוספתא הלומדים לפני ר"ת שפסקו דהלכה כשמואל הואיל וסבר ריב"ל כוותיה והלכה כריב"ל
לגבי ר' יוחנן וכ"ש לגבי רב ושמואל שאין הלכה כמותם לגבי ר' יוחנן וגם בסדר תנאים ואמוראים כתיבת יד הרב הגדול ר' יוסף טוב
עלם פוסק הלכה כמותו בכל מקום וגם ר"ת הביא הרבה ראיות על זה וכולם נדחו ועוד פסק ר"ת כלישנא דאמר רוקן ומדרסן בשוק
טהור דבשל סופרים הלך אחר המיקל ולפי אותו הלשון פליג שמואל אדרב בתינוק בן יומו ועוד פירשו רשב"ם והריב"ן בשם רש"י
שכתוב בתשובת הגאונים כי בזמן הזה אין איסור הנאה במגע עובד כוכבים ביין כי עובדי כוכבים של עכשיו אין רגילין לנסך לעבודת
כוכבים וחשובין כאין יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה והוו להו כתינוק בן יומו ועל זה אנו סומכין לגבות יינות העובדי
כוכבים בחובותינו ועל דבר זה שלח לו ר"י לר"ת (ד) הא חזי דמינך ומאבוך ומאחוך משתרי מגע עובד כוכבים ביין לעלמא
אפילו בשתיה דאחיך ר' שמואל פסק בשם ז) אביך רבינו שלמה דהעובדי כוכבים בזמן הזה אינן חשובים אלא כתינוק בן יומו ואתה
פוסק בתינוק בן יומו כשמואל דאית ליה דאינו עושה יין נסך לאסור אף בשתיה והשיב לו ר"ת כי התלמיד שכתב נבהל היה לפסוק וחס
ושלום שלא עלה על לבו אלא ודאי קי"ל כרב באיסורי לגבי שמואל ותינוק בן יומו עושה יין נסך לאסור בשתיה ועובדי כוכבים בזמן הזה
ודאי הם כתינוק בן יומו כפסק רבינו שלמה וגם אין הלכה כשמואל בעבדים שמלו ולא טבלו להצריך י"ב חדש להשתקע דהא ברייתא מפקא
מיניה ללישנא דאמר טהור דקי"ל כוותיה כיון דקי"ל כרב בההיא דתינוק וכן היה מנהג בני אשכנז שנוגעים העבדים ביין אחר שמלו וטבלו מיד
ואין להקשות מריב"ל דמשמע דקאי כוותיה דריב"ל לא קאי על דברי שמואל לפרש דבריו דהא איהו קשיש מיניה הוה ועיקר דבריו של
ריב"ל נאמרו ביבמות פ' החולץ (דף מח:) גבי הלוקח עבד מן העובד כוכבים מגלגל עמו י"ב חדש ותלמודא קבעה הכא לפרושי מילתא
דשמואל מיהו היה ר"י מקשה אף לפי זה הפסק שפסק רבינו שלמה כרב בתינוק בן יומו (ה) א"כ היאך נתיר מגע עובד כוכבים
בהנאה מטעם תינוק בן יומו מה ענין זה לזה והלא מה שאנו מתירים בתינוק איסור הנאה היינו משום שאין בו אפי' כוונת מגע
וא"כ עובדי כוכבים בזמן הזה שמכוונים למגע יאסרו אפילו בהנאה דהא ע"כ קי"ל שחמורה כוונת מגע אף בלא כוונת ניסוך מהיכא
דליכא כוונה כלל כדפרי' לעיל גבי רישא דלוליבא לפירוש ר"ת וחזר ר"ת ואמר דודאי מתוך ההלכות לא מצינו ראיה פשוטה להתיר
מגע עובד כוכבים ביין ואף לא סתם יינם בהנאה כי אם למוכרו לאותו עובד כוכבים עצמו כדאמר רב אשי לקמן (דף נט:) דמשקל
דמי מההוא עובד כוכבים דנסכיה שרי מ"ט מיקלייא קלייה או ימכרנו אותו עובד כוכבים לעובדי כוכבים כמו שהיה מוכרו לצורך עצמו והעיד
ר"ת על רבינו מאיר אביו כי פעם נזדמן לו יין נסך והפסידו בידים ואעפ"כ לא רצה ר"ת לאסור הואיל ופשט המנהג להתיר והנח לישראל שיהו
שוגגים ואל יהו מזידין ומ"מ לסמך המנהג (ו) קצת ראיה שנדמה סתם מגען למודד בקנה דאמרינן ימכר משום דלא נתכוין לניסוך ואפילו אם
נדמהו למדדו ביד שרי לרבנן דאמרי ימכר ועד כאן לא אסר ר' נתן במדדו ביד אלא משום דגזר מדידה דיד אטו שכשוך דיד ואי קא משכשך
אתי לנסכו לעבודת כוכבים אבל בזמן הזה אפי' משכשך ליכא ניסוך ואפי' ר' נתן מודה דשרי בהנאה וא"ת כיון דגזרו על ניסוך העובד
כוכבים הוה ליה דבר שבמנין דצריך מנין אחר להתירו וי"ל דלא גזרו אלא על המנסכים וכיון דהשתא לא הוו מנסכים לעבודת כוכבים יש
לתלות להיתר וראיה לדבר מדאמרינן פ"ב (לקמן סה.) דרבא שדר קורבנא לבר ששך ביום אידו אמר קים לי בגויה דלא פלח לעבודת כוכבים
ואע"ג דגם משא ומתן ביום אידם היה דבר שבמנין ולא הוצרך מנין אחר להתירו להנהו דלא אזלו ומודו כי ודאי מתחלה לא גזרו
עליהם מיהו קשיא סתם יינם היאך נתיר בהנאה כיון שגזרו על סתם יינם משום בנותיהם והא גם עתה שייך זה הטעם וי"ל דמאי
דגזרו סתם יינם לאסור בהנאה יותר מפתם ושמנם היינו משום דשכיחי לנסוכי לעבודת כוכבים אבל עתה שבטל ניסוך שאינם יודעים
בטיב עבודת כוכבים דיו להיות כפתם ושמנם או כבישולי עובדי
כוכבים לאסור בשתיה ולא
בהנאה והמחמיר תבא עליו ברכה:
איקלע