רבי ישמעאל פרק
רביעי עבודה זרה
נח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איקלע
רב הונא בריה דר"נ למחוזא. פירוש האי עובדא הוה עב א מיי' פי"ב מהל'
איקלע רב הונא בריה דר"נ למחוזא. לאחר זמן אחר שחזר בו
א) [תוספ' פ"ח ה"ב],
ב) [בתוספ' שם מתניי'
מאכלות אסורות
שהחזירו אביי ע"י תשובות שהשיב לו כדאמרינן לקמן אקפן נחמני
בתר דהחזירו אביי ע"י תשובות שהשיב לו ולהכי קאמר
ברישא], ג) [קדושים סוף
הלכה א סמג לאוין קמח
שמעתתא ומתני' ומחוזא הוא מקומו של רבא: טרוק גלי. סגור
כי אמרי (ג) לבר מדמי דההוא חמרא והיינו לבתר דאהדריה אביי
פרשה ט], ד) [ויקרא יט],
טוש"ע י"ד סי' קכד סעיף
הדלת שמתיירא מרב הונא שלא יקפחנו בהלכות על דברי מחלוקתם:
אבל הוא התיר הכל ומחמת כיסופא הוא דקאמר הכי וכן ודאי צריך
ה) [שבת סג: ושם נסמן],
יב:
עג ב מיי' שם הלכה טו
ו) דרשב"ג ורבנן ולמתני'
על. רב הונא לגביה ובעי מיניה כי
לפרש לפי גירסא זו דאי סלקא דעתך
❖
דאגרדמים כצ"ל. מהר"מ,
טוש"ע שם סעיף יא:
דאיהו נמי אסר דמי היין המשוכשך עד ג מיי' שם הלכ' ה
האי גוונא (ב) שיכשך עובד כוכבים
איקלע רב הונא בריה דר"נ למחוזא א"ל
והתיר השאר א"כ מאי הוה פריך טוש"ע שם סעי' יב:
ביינו של ישראל שלא בכוונת ניסוך
רבא לרב אליקים שמעיה טרוק טרוק גלי
לעבודת כוכבים מאי: א"ל אסור
ליה אביי משמואל ור' יוחנן דאסרו
הגהות הב"ח
דלא (א) ניתו אינשי דניטריד על לגביה א"ל
אף בהנאה. שחזר בו: והא מר
והא אינהו לא אסרו אלא דמי היין
(א) גמ' טרוק גלי דלא
כי האי גוונא מאי א"ל אאסור אפילו בהנאה
הוא דאמר כו'. דקא שרית לזבוני
המשוכשך דסבירא להו בפ' בתרא
ליתי אינשי וליטרדן על
והא מר הוא דאמר שיכשך אין עושה יין
לגביה: (ב) רש"י ד"ה על
לעובדי כוכבים: דמי דההוא חמרא.
(לקמן עד.) כרשב"ג דאמר ימכר כולו
וכו' ששיכשך עובד
נסך אימר דאמרי אנא לבר מדמיה דההוא
לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך
דהוה בדוולא מי אמרינן מודינא ביה
כוכבים: (ג) תוס' ד"ה
חמרא דמי דההוא חמרא מי אמרי אמר
איקלע וכו' כי אמרי א'א
שבו אלא ודאי בתר דאהדריה אביי
דצריך להוליך דמיו לים המלח ודמי
לבר: (ד) בא"ד דקיימא
קאמר הכי וגם פירש רש"י לקמן
שאר היין שבחבית מותר. ומשום
רבא כי אתאי לפומבדיתא אקפן נחמני
לן הלכתא: (ה) בא"ד
בההיא דאגרדמים דמיירי בהחזירו
כיסופא קאמר הכי אבל איהו כוליה
שמעתתא ומתניתא דאסיר שמעתתא דההוא
דמשמע מתוך פי'
כשהחזירו עובד כוכבים
שרי: כי אתאי לפומבדיתא. האי
עובד כוכבים לחבית דאי ס"ד
עובדא דהוה בנהרדעא ואסר שמואל
'אסר מטעם: (ו) בא"ד
דהחזירו ישראל לחבית והאי דקא
מעשה הוה מקמי הך דאיקלע רב
ולאגרדמים
ורבנן
בטבריא ואסר רבי יוחנן ואמרי ליה לפי
הונא למחוזא: אקפן נחמני. הקיפני
אסר ליה לכוליה היינו משום ההוא
דאיתותב רבא מינה וה"ג
שאינן בני תורה ואמר לי טבריא ונהרדעא
בספרים ישנים איקלע
פורתא דאיערוב א"כ מאי פריך מינה
אביי בשמועות של אמוראים ובמשניות
כצ"ל ותיבת וה"ג נמחק:
אינן בני תורה דמחוזא בני תורה מתניתא
לרבא לימא ליה אנא דאמרי כרשב"ג
לחלוק עלי ולאסור כל יין החבית:
(ז) בא"ד ועל ידי מעשים
דאגרדמים עובד כוכבים שקדח במינקת
והוה עובדא בטבריא ואסר ר' יוחנן.
דאמר לקמן ימכר חוץ מדמי יין נסך
א)
שאמרת כך וכו' בסתם יינם
פסקי לקמן וכו' כדקת'י
והעלה או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית
ה"ג אמרי ליה לפי שאינן בני תורה.
שבו (ד) וקיימא לן הלכתא כוותיה
בתוספתא: (ח) בא"ד אף
הא דאסר שמואל ורבי יוחנן לבני
ועוד פי' רש"י דאמר להו רבא טרוק
זה היה מעשה ואסרוהו מאי לאו בהנאה
דמי ההוא חמרא
ב
כדפרישית: (ט) ד"ה
טבריא ונהרדעי לאו משום דאסור
גלי שהיה מתיירא מרב הונא שלא
לא בשתייה אי הכי ליתני ימכר כדקתני
שקדח וכו' מגופת החבית
אלא אחמורי אחמירו עלייהו לפי
יקפחנו בהלכות על דבר מחלוקתו
סיפא ב) חרם עובד כוכבים שהושיט ידו
במי'קת
והעלה:
שאינן בני תורה: ואמר לי. אביי
על רב הונא לגביה ובעי מיניה כי
(י) בא"ד למדדו בקנה.
לחבית וכסבור של שמן היא ונמצאת של
טבריא ונהרדעא כו' בתמי': אגרדמים.
האי גוונא כו' ותשובות יש על גירסא
נ"ב לעיל דף נז:
יין זה היה מעשה ואמרו ימכר תיובתא
(כ) בא"ד הברייתא כר"ש.
ג
אדם הממונה לשמור המדות במצות
זו ופירושה חדא שהיה לו להקדים
נ"ב לקמן דף ס:
דרבא תיובתא רבי יוחנן בן ארזא ור' יוסי בן
המלך שלא ישקרו בהם וטועם היין
ההוא עובדא דאביי דבסמוך כיון
נהוראי הוו יתבו וקא שתו חמרא אתא ההוא
ונעשה סרסור ביניהם. אגרדמים
שעל ידו חזר בו ועוד דבר תימה
גרסינן במ"ם. בתורת כהניםג) אמרינן
הוא שיאמר רבא טרוק גלי שלא יבא
גברא אמרו ליה תא אשקינן לבתר דרמא
איפת צדק והין צדק יהיה לכםד) מנה
רב הונא החולק עליו להתווכח עמו
לכסא איגלאי מילתא דעובד כוכבים הוא
לך אגרדמים על ככה: שקדח במינקת.
כי אע"פ שחזר בו מ"מ היה לו
חד אסר אפי' בהנאה וחד שרי אפי' בשתייה
שנקב את מגופת החבית במינקת
לשמוע מה יאמר ועוד דה"ל למימר
אמר רבי יהושע בן לוי מאן דאסר שפיר
והעלה את היין דרך המינקת והוא
אפ"ה על לגביה כלומר דחק ונכנס
אסר ומאן דשרי שפיר שרי מאן דאסר
קנה חלול המוציא ומעלה היין עד
ועוד קשיא לשון דלא ליתו אינשי
מימר
פיו וטועמו: או שטעם מן הכוס
ולטרדן דה"ל למימר דלא ליתי האי
והחזירו. עובד כוכבים בחבית: מאי
לאו בהנאה. ואע"ג דשלא
גברא ולטרדן ועוד מי כסיפא ליה מילתא לומר טעיתי בהדיא
בכוונת ניסוך הוי האי מגע. ולא יתכן
לומר והחזירו ישראל בחבית
וחוזר אני בו הרי בכמה מקומות ה) מצינו שהיה אומר דברים שאמרתי
ותיהוי תיובתיה האי דקאסר ליה לכולה חבית משום האי דאיערב
לפניכם טעות הן בידי ועוד מה שפירש אגרדמים דמיירי כשהחזירו
ביה דא"כ אמאי הויא תיובתא לימא ליה אנא דאמרי כרשב"ג
עובד כוכבים דאי כשהחזירו ישראל לימא ליה אנא דאמרי כרשב"ג
ומאי הוה משני ליה הא רשב"ג לא שרי דמי יין נסך שבו ואיהו
דאמר לקמן [עד.] ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו דקיימא לן [שם] הלכתא
כוותיה: וליתני ימכר. כי היכי דקתני סיפא: חרם. משוגע
שרא הכל ועוד מאי הוה מותיב ליה מההיא דאגרדמים לישני ליה
ובעל מריבות וממהר לעשות שלא בכוונה: ימכר. דהואיל
שאני התם דהחזירו עובד כוכבים ואילו רבא שרא בהחזירו ישראל
דסבר של שמן היה ליכא למיגזר שמא נתכוין לנסך אבל קדח
ועוד דמשמע מתוך פירושו (ה) שהחזירו עובד כוכבים ונאסר מטעם
במינקת דיודע דיין הוא חיישינן שמא ניסך לעבודת כוכבים:
החזרה דחשיבא ליה כמגע ובתוספתא תניא מפני שטיפת יין אסורה
ואוסרת בכל שהוא אלמא משמע שהאיסור בא מחמת הטיפה
מימר
המשוכשכת ואפילו החזירו ישראל נמי אסור לכך פירש ר"י שריה רבא לזבוני לעובדי כוכבים אפי' ליין המשוכשך משום דשכשוך גרוע
הוא שלא נתכוון לשכשך לניסוך אלא לשאול אם יש שם יין וכיון שנתערב נתבטל שם לגמרי והא דאסר רשב"ג בפרק בתרא (לקמן עד.)
לכל הפחות דמי היין היינו דוקא בסתם יינם דחמיר טפי ואינו נתבטל בתערובתו אבל כאן זה המשוכשך אין בו כוונת ניסוך ואיפלוג
עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בר ר"נ ואסרי דמדמו ליה להאי יין נסך המשוכשך לפלוגתא ו) דרשב"ג ורבנן (ו) דאגרדמים
דאיתותב רבא מינה וה"ג בספרים ישנים וה"ג ואיקלע ר"נ למחוזא והוא רבו של רבא והלך רבא אצלו לשאול ממנו וא"ל
רבא לרב אליקים שמעיה טרוק גלי אחר שאכנס לפני ר"נ דלא ליתו אינשי וליטרדן פירוש כשאשאל ממנו הלכה זו על לגביה פירוש
נכנס רבא לפני ר"נ א"ל כי האי גוונא פירוש שאירע מעשה לידי מאי א"ל אסור בהנאה פירוש על יין המשוכשך השיב לו ואליבא דדברי
הכל א"ל והא מר הוא דאמר וכי שכשוך עושה יין נסך פי' כשאירע מעשה כזה לידך היית אומר שאין שכשוך עושה יין נסך ליאסר
בהנאה ועל (ז) מעשים שאמרת כך הוריתי א"ל כי אמרי אנא לבר מדמי היין המשוכשך דמי דההוא חמרא מי אמרי כי אתאי לפומבדיתא
כו' ואסר שמואל בטבריא ואסר ר' יוחנן פירוש מעשה כזה בא לפניהם ואסרו היין המשוכשך אבל ודאי השאר לא אסרו דאפילו בסתם
יינם פסקינן לקמן כרשב"ג דאמר ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו ואיתותב רבא מההיא דאגרדמים מאי לאו בהנאה כו' דנאסר
כל היין מטעם תערובת דקתני בתוספתא (פרק ח) אגרדמים עובד כוכבים שטעם מן הכוס והחזירו לחבית קדח במינקת ונפלה ממנה טיפה
כל שהוא אסור שטיפת יין אסור ואוסרת בכל שהוא והיינו כרבנן דאסרי כל התערובות ומדרבנן נשמע לרשב"ג דאסר מיהא דמי
שקדח
במינקת. פי' רש"י שנקב מגופת החבית (ט) והעלה היין
דההוא חמרא וקשיא לרבא שהתיר אף דמי (ח) חמרא כדפרישי':
דרך המינקת והוא קנה חלול שמוצץ ומעלה בו היין עד פיו וקשיא דלמה לי העלה אפי' בלא העלה נמי ליתסר בהנאה כיון שנגע דלא
דמי האי כלל (י) למדדו בקנה דהתם לא נתכוין לשכשוך כלל אבל הכא שנתכוין לשתיה ליתסר בהנאה ועוד היכי סלקא דעתיה דרבא
לאוקומה בשתיה א"כ ל"ל העלה אפי' בלא העלה נמי יאסר בשתיה אם לכל הפחות תדמהו למדדו בקנה דמתני' ודוחק הוא להעמיד
(כ) הברייתא כר"ש שאין הלכה כמותו ונראה פי' רשב"ם בשם רש"י שמינקת הוא קנה חלול שמניחין בעת הבציר בפה החבית וראשה חוץ
לחבית וכשהיין תוסס ועולה דרך הנקב אינו נופל לקרקע ולאחר שגמר תסיסתו אין נוטלין אותו אלא משוין אותו לחבית וסותמין פי
החבית ופי המינקת וכשרוצה לפתוח קודחין במינקת ומוצץ ומעלה היין מיהו אם נפשך נוטה להעמיד פירוש רש"י נאמר שכן דרך כשקדח
שלא
נגע הקנה ביין אלא כשרוצה להעלות היין מצדד
החבית עד שיגיע היין במינקת ולכך צריך העלה:
אלא