נח:
רבי ישמעאל פרק
רביעי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
ודאי חמרא הוא ונסכיה. פ"ה אע"ג דמוקמינן ליה במוריק
מימר אמר. האי עובד כוכבים בדעתיה: סלקא דעתיה דרבנן.
עה א מיי' פי"ב מהל'
א) [חולין קלז:], ב) [לעיל יז.
מאכלות אסורות
שבת יג. פסחים מ: ב"מ צב.
אורוקי אפ"ה חיישינן דלמא נגע ונסך ואנן הוא דלא רמינן
חשיבי כי האי שתו שיכרא בתמיה אלא ודאי חמרא הוא ונסכיה
(א)
לקמן נט. יבמות מו.], ג) צ"ל
הלכ' ו סמג לאוין קמח
אדעתין למיחזי משמע מתוך פירושו דבהרקה לבד לא מנסך ליה
לעבודת כוכבים ואע"ג דמוקמינן דמוריק אורוקי אפ"ה חיישינן דלמא
והכיר, ד) [צ"ל בפ"ב],
טוש"ע י"ד סי' קכה סעיף
❖
ליאסר בהנאה וגם ר"ת כתב דבמוריק
אורוקי אינו אסור בהנאה
נגע ונסך ואנן הוא דלא רמינן אדעתין למיחזי דבישראל הוה מחזקינן
ה) (ר"מ מ"ז),ו) [ביצהיב:],
א [וסעיף יא]:
עו ב מיי' פי"ג שם הלכה
ליה: ומאן דשרי שפיר שרי מימר
וקשה דהא במסקנא דמילתא לקמן
יג סמג שם טוש"ע
אמר. האי עובד כוכבים סלקא דעתיה
בסוף פירקין כתוב ברוב הפירושין
מימר אמר סלקא דעתיה דרבנן כי הני שיכרא
י"ד סי' קכה סעיף ז:
תורה אור השלם
עז ג מיי' פ"ח מהל'
כחו של עובד כוכבים כגון דמוריק
רבנן כשרים כי הני חמרא הוו שתו
קא שתו אלא ודאי האי חמרא הוא ונסכיה
1. טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה
עבודת כוכבים הלכ'
ואמרי לדידי תא אשקיין בתמיה:
אורוקי ג) הכיר בו שהוא יין אסור בהנאה
מאן דשרי שפיר שרי מימר אמר ס"ד דרבנן
ב ועי' בהשגות סמג לאוין
יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ:
בחדתא. יין חדש אין לו ריח: והא
מדרבי יוחנן בן ארזא אלמא בההוא
❖
מה טוש"ע י"ד סי' קמה
משלי ט ב
כי הני חמרא קא שתו וא"ל לדידי תא
קא נגע בנטלא. ס"ד שהיה שואב
עובדא דהכא מטעם כחו ולא משום
סעיף א:
אשקינן אלא ודאי שיכרא הוא קא שתו
חשד מגע ולקמן (דף ס.) נמי עובד
היין מהחבית בכלי ששמו נטלא ופריך
הגהות הב"ח
ולא נסכיה והא קא חזי בליליא והא קא
כוכבים אדנא וישראל אכובא חמרא
והא נגע ביה בחמרא ע"י נטלא ונהי
מרח ליה בחדתא והא קא נגע ביה בנטלא
(א) רש"י ד"ה סלקא וכו'
אסור ופי' הקונט' אסור אף בהנאה
נמי דלא ידע דחמרא הוא הוה ליה
כי ה'י שתו: (ב) ד"ה חזא
מידי דהוה איין שמזגו עובד כוכבים
מגע שלא בכוונה ואסיר: ומשני
וה"ל מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ואסור
וכו' דמא"י היא חייבין:
דקא מוריק אורוקי וה"ל כחו שלא
ועוד אדרבה בכי האי גוונא ע"י הרקה
(ג) תוס' ד"ה שמסכו וכו'
לא צריכא דקא מוריק אורוקי וה"ל כחו שלא
לתקנו לשתיה: (ד) ד"ה
בכוונה. שלא ידע שהוא יין וכחו שלא
היו מנסכין שהיו מערין יין לספלים
בכוונה וכל כחו שלא בכוונה לא גזרו ביה
א
כתב הר"י וכו' אזיל מיניה
וי"ל דמה שהוצרך לפרש נגע היינו
בכוונה לא גזור אפילו בשתיה: ומי'יה כגון:
רבנן בעא מיניה ר' אסי מר' יוחנן יין שמסכו
שמסכו. שמזגו שנתן בו מים לתקנו
לאסור אף מה שבפנים שלא עירה
עובד כוכבים מהו א"ל ואימא מזגו א"ל
עדיין דהא אמרינן לקמן (דף עב:)
לשתיה שכן דרך יינם חזק כשהיו
אנא כדכתיב קאמינא 1טבחה טבחה מסכה
גבי עובד כוכבים המערה דנפיק
נותנין אותו בכוס נותנין בו מים
יינה א"ל א) לשון תורה לעצמה לשון חכמים
לבראי דמנא גזרו ביה רבנן דגואי
לפי שהוא חזק. יין של ישראל שמסכו
לעצמו מאי א"ל אסור משום לך לך
עובד כוכבים מהו: אסור. אע"ג
דמנא לא גזרו ביה רבנן ור"י פי'
ב
ב)
ונסכיה שהריקו בכוונת ניסוך:
דלא נגע גזרו רבנן בכחו לאסרו
אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב
והא נגע ביה בנטלא וה"ל מגע
בשתיה משום הרחקת עבירה אבל
רבי ירמיה איקלע לסבתא חזא חמרא דמזגי
עובד כוכבים שלא בכוונה ואסור.
בהנאה ודאי לא מיתסר דלא עדיף
עובד כוכבים ואישתי ישראל מיניה ואסר
תימה אי ר' יהושע בן לוי סבר לה
מנגיעה ע"י ד"א שלא בכוונה (לעיל
להו משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור
כשמואל דשרי תינוק בן יומו ואף
כי ההוא דנגע בלוליבא בחמרא
דף נז.)
לכרמא לא תקרב אתמר נמי א"ר יוחנן
ושרייה רב בהנאה: חזא דאכלי פירי
בשתיה א"כ הוא הדין מגע גדול שלא
ואמרי לה א"ר אסי א"ר יוחנן יין שמזגו עובד
דלא מעשרי ואסר להו. דקסבר
בכוונה ואפילו בידו דהא לעיל מדמי
כוכבים אסור משום לך לך אמרין נזירא
לההוא לישנא דלא גריס רישא דלוליבא
בצרה היא בצר במדבר בארץ המישור
וא"כ מאי קא פריך דהא שלא בכוונה
וכיון דמא"י (ב) חייבין פירותי' במעשר:
סחור סחור לכרמא לא תקרב ר"ל איקלע
אדמקטורך עלך. בעוד שבגדיך
הוה שהיה סבור שהוא שיכרא וי"ל
לבצרה חזא ישראל דקאכלי פירי דלא
דלעיל כי פרכי ליה לרב מתינוק בן
עליך חזור אצלם והתר להם ולא
מעשרי ואסר להו חזא מיא דסגדי להו עובדי
יומו בכל שכן קא פרכי' מדאסר
תשהה אפילו לנוח מטורח הדרך:
כוכבים ושתו ישראל ואסר להו אתא לקמיה
בתינוק דאינו בר כוונה כלל כ"ש
דתלשינהו
דרבי יוחנן א"ל אדמקטורך עלך זיל הדר
שיאסר מגע גדול שלא בכוונה שהרי
נאסרין רבי יוחנן לטעמיה
בצר לאו היינו בצרה ג ומים של רבים אין
בר כוונה הוא ויכול לבא לידי ניסוך
דא"ר
אבל ודאי מגע גדול חמור ואפי' שלא
שמסכו.
שמזגו עובד כוכבים לתקנו (ג) בשתיה אסור
אף בהנאה ואע"ג דלא נגע משום
בכוונה ליאסר בשתיה ואפילו לשמואל:
הרחקת עבירה כדאמרינן לך לך אמרין נזירא כו' מיהו נמצא בפירוש אחרים של רש"י אסור בשתיה משום הרחקת עבירה אבל
בהנאה ודאי לא מיתסר דלא עדיף מנגיעה ע"י ד"א שלא בכוונה כי ההוא דנגע ברישא דלוליבא (לעיל דף נז.) וגם ר"ת כ'
דכל לך לך לא אסרינן בהנאה וה"נ דאמרינן בסמוך צא והכרז על יינם משום יין נסך אלמא קנס הוא דקניס להו משום לך לך אמרין
ובסמוך חזא חמרא דמזגי עובדי כוכבים ושתו ישראל ואסר להו נפרש ואסור אף בהנאה מטעם קנס כדפריש' ואע"ג דלא מפרש ליה
בהדיא מ"מ הכי הוא מידי דהוה אמיא דסגדי עובדי כוכבים ושתו ישראל דאסר להו בהנאה משום עבודת כוכבים: כדכתיב קאמינא
מסכה יינה. ואע"ג דכתיב נמי (שיר ז) אל יחסר המזג ההיא מזיגה ביין עצמו אבל מסיכה הוא תיקון מים ביין: כתב הר"י א"ז בזמן
הזה עובד כוכבים ששכשך ביינו של ישראל מותר למכרו לעובדי כוכבים דלא בקיאי בשכשוך כדפרישית לעיל אבל בשתיה אסור ודוקא
שלא נתכוין ליגע כדי להכעיס לישראל ולהפסידו אבל אי חזינן לדעתיה דעובד כוכבים שנוגע ביינו של ישראל כדי להכעיסו ולהפסידו
ההוא שרי אפילו בשתיה דכה"ג לא גזרו רבנן והיכא דזרק ליה העובד כוכבים החפץ לבור כדי להכעיס ואפילו אזיל מיניה (ד) כגון שתפס
בו מותר בשתיה וכן איתא בתשובת רב היי בר נחשון גאון ובפסקי ריב"א וכן מוכח הסוגיא קרוב הדבר בעיני דאפי' אם נגע העובד
כוכבים בידו להכעיס מותר בשתיה וכ"כ בתשובה פעם אחת היה בורו של ישראל מלא יין ובא אנס אחד ונתן ידו לתוכו להכעיס והיה
שם זקן אחד ירא שמים שסופו נהרג על קידוש השם בעו"ה ושמענו שלקח מן היין בכלי ושתה ממנו בפני האנס כדי שלא יהא רגיל לעשות
כן לישראל אחר עכ"ל הר"י: אדמקטורך עליך זיל הדר. פי' הקונט' בעוד שבגדיך עליך חזור אצלם והתר להם ולא תשהה אפי'
לנוח מטורח הדרך ויפה כוון דאין לפרש שלא תפסיד בגדיך בהוראתך דבשביל שטעית תצטרך לשלם כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ו.)
דהא מוקמינן ליה התם בנשא ונתן ביד ועוד דהא רשב"ל מומחה לב"ד הוה ופטור מלשלם: בצר לאו היינו בצרה. והא דאמר רשב"ל
ד) בפ"ק דמכות (דף יב.) ג' טעיות עתיד שר של רומי לטעות כו' כסבור שגלה לבצר והוא גולה לבצרה היינו לבתר דשמעה מר' יוחנן
דסבר איהו דבצר לאו היינו בצרה אז הודה כי גם בטעות זה יטעה שר של רומי בצר לאו היינו בצרה פי' אלא חוצה לארץ היא ואינה חייבת
במעשר ולכך הזקיקו ר' יוחנן להתיר להם ומשמע מהכא ה) (דחו"ל) לא מיחייב במעשר וכן משמע בפ"ק דחולין (דף ו: ושם ד"ה והתיר) גבי ר"מ
שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר ר' בית שאן כולה על ידו משום דהוה סבר דבית שאן מחו"ל היא וקשה דאילו בכל שאר התלמוד משמע
דחו"ל חייבת במעשר דקאמר בבכורות בפ' עד כמה (דף כז.) ובפ"ק דביצה (דף ט.) תרומת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וכן רבה מבטיל
לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו וקאמר נמי התם ו) רב טובי הוה ליה גובא דחמרא דתרומה ובפ' בנות כותים (נדה דף לב.) מעשה היה
בפומבדיתא והטבילוה קודם לאמה ויש רוצים לומר דהני מילי בדגן תירוש ויצהר דבארץ גופה מיחייב מן התורה ולכן בחו"ל גזרו רבנן
אבל בשמעתין ובפ"ק דחולין (דף ו:) מיירי במעשר ירק דאפי' בארץ נמי לא מיחייב אלא מדרבנן ולכך בחו"ל לא גזור ולא נהירא דהא
גבי צלף נמי דלא מיחייב בארץ אלא מדרבנן אמרינן בפ' כיצד מברכין (ברכות דף לו.) דחייב אף בחו"ל דקאמר בצלף של ערלה בחו"ל
זורק האביונות ואוכל הקפריסין ונימא הלכה כר"ע אי אשמעינן הלכה כר"ע הוה אמינא אפי' בארץ כו' ולאשמועינן כל המיקל בארץ
הלכה כמותו בחו"ל אי אשמעינן הכי הוה אמינא ה"מ גבי מעשר דבארץ גופה דרבנן אבל גבי ערלה כו' ועוד אמרינן בפ"ק דביצה (דף
יב:) מוללין מלילות ומפרכין בקטניות ביו"ט א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה אלמא בקטניות שהוא כשאר פירות מצינו תרומה בחו"ל
ותירץ ר"ת דהכא ובפ"ק דחולין מיירי בדמאי כדתנן במס' דמאי (פ"א מ"ג) מכזיב ולהלן פטור מן דמאי דבדמאי הקילו ואם
תאמר והא דתנן (דמאי פ"ב מ"א) אלו דברים מתעשרים דמאי בכל מקום הדבילה התמרים החרובים והאורז והכמון וא"כ
לימא ליה ר"ש בן לקיש לרבי יוחנן
בהני פירות אסרי להו וי"ל דרבי יוחנן היה יודע שלא אסר באותן פירות דוקא מיהו
הקשה