רבי ישמעאל פרק
רביעי עבודה זרה
נט.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
הקשה הר"ר אלחנן לפי' ר"ת מהא דאמרינן בירושלמי דמס' דמאי מאכילין את עניים דמאי אמר רשב"ג שלח לי ר' יוסי בר רבי אתרוג
עח
א) [לעיל מז.], ב) [יבמות
א מיי' פי"ג מהל'
מו.], ג) שם, ד) [לעיל נח:
איסורי ביאה הלכ' ו
ואמר לי זה בא מקיסרין ולמדתי ממנו ג' דברים שהוא ודאי שהוא טמא שלא בא בידו אחר שהוא ודאי שפירות קיסרין ודאי
(ב)
וש"נ], ה) לעיל לח. [וש"נ],
סמג
לאוין קטז טור ש"ע
פי' ודאי טבל שהיו או כולם עמי הארץ או כולם חבירים אלא שהיה ידוע שלא עשרו שהוא טמא שמרביצין עליו מים והוכשר וא"ת
ו) ג"ז שם, ז) [תוספ' פ"ח
י"ד
סי' רסח סעי' א
הא תנן בשילהי תוספתא דטהרות דאתרוגים אין מזלפין עליהם מים וי"ל ה"מ באותם שמוכרים
בעיר אבל בא מדרך רחוקה מסברא
ה"ב], ח) [לעיל מו.],
וסעיף ג:
עט ב ג מיי' פי"ג מהל'
ט) [וע"ע תוס' ר"ה יב. ד"ה
זלף עליו מים כדי שלא יכמש עוד
תנא], י) רבו היה היה לו
מאכלות אסורות
י"ל דה"מ בשאר ימות השנה אבל בחג
דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק מים של
דתלשינהו גלא. פעמים שהם נתלשין
למחות כצ"ל. ר"מ, כ) [ועי'
א)
הלכ' יג סמג לאוין מה
מרביצין עליו מים כדי שיהיה הדר
תוספות סוכה יא: ד"ה דברי
טוש"ע י"ד סי' קכה סעיף
הלכך אי דיחיד נאסרין: תסתיים
רבים אין נאסרין הא דיחיד נאסרין ותיפוק
כו' כתבו דתרי הוו וכ"כ
ו:
כדתנן בסוכה (דף מב.) וא"ת א"כ
דרבי יוחנן דאמר אסורות. בתמיה.
ליה דהא מחוברין נינהו לא צריכא
בנדה יוד: ד"ה אמר ועוד
מאי האי דקאמר בתר הכי ויעשר
כלומר מי פשטינן מהכא גבי אבני הר
גמרא יומא מג: אפי' לרביה
דתלשינהו גלא סוף סוף אבני הר שנדלדלו
ממנו עליו והיאך יכול לעשר ממנו
לא ציית דא"ר יוחנן משום
שנתדלדלו דאיפליגו בהוח) בני ר' חייא
נינהו תסתיים דר' יוחנן דאמר אסורות לא
ר"ש בן יהוצדק וכו' וכן
כיון שהיה סוכות וי"ל דבחולו של
ור' יוחנן דהיינו ר' יוחנן דאסר:
מבואר בר"ה לד: והאמר ר'
צריכא דטפחינהו בידיה ב) ר' חייא בר אבא
מועד מיירי כדאמרינן (סוכה לו:)
דטפחינהו. עובד כוכבים בידיה מלמטה
יוחנן אר"ש בן יהוצדק וכו'
איקלע לגבלא חזא בנות ישראל דמיעברן
הא דרביה וכו'], ל) [ערך
ר' חנינא מטביל ונפיק ושלא בא
ותלשן ואח"כ השתחוה להן הלכך יש
גבל שלישי וע"ש], מ) [עי'
בידו אחר שאם בא בידו אחר לא היה
מעובדי כוכבים שמלו ולא טבלו חזא חמרא
בהן תפיסת ידי אדם ולא דמו לאבני
שם דאי' בנוסחא אחרינ'
מודיע לו שהוא טבל אלא מעשר מן
ונכונה], נ) [וע"ע תוספות
הר שנדלדלו מאליהם ואי דיחיד
דמזגו עובדי כוכבים ושתו ישראל חזא
יבמות מה. ד"ה יצאו],
האחר עליו וא"ת ואימא דה"נ הוה
נאסרים: לפי שאינן בני תורה.
תורמוסא דשלקי להו עובדי כוכבים ואכלי
ס) [צ"ל ואין עולין],
שבא בידו אחר ומה שהודיעו שבא
אתורמוסן קאי דאי הן בני תורה שרי
ע) [וע"ע תוס' לעיל לח.
ישראל ולא אמר להו ולא מידי אתא
❖
מקיסרין זהו לפי שהוכשר וי"ל שאם
ד"ה א"ב],
כדמפרש לקמיה. תורמוס אינו נאכל
לקמיה דרבי יוחנן א"ל צא והכרז על בניהם
לא שלח אלא בשביל דבר אחד היה לו
חי ואינו עולה על
שלחן מלכים:
דודורין שהן ממזרים ועל יינן משום יין נסך ועל
לפרש ולפי ששני דברים תלוין בו
גליון הש"ס
תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים משום
שלח לו סתמא ופריך בירושלמי ויעשר
תוס' ד"ה הא דיחיד וכו'
שאינן בני תורה על בניהם שהם ממזרים ר' יוחנן לטעמיה דא"ר יוחנן
ממנו עליו פי' למה שלח לו בטבל
ג)
מארעי'. כדאיתא לעיל דף
ויחתוך ממנו חתיכה אחת למעשר
❖
לעולם אינו גר עד שימול ויטבול וכיון דלא טביל עובד כוכבים הוא ואמר
א
מז ע"א:
ומתרץ ואמר אין דרך בני אדם
רבה בר בר חנה א"ר יוחנן עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד
לשלוח לחבריהם דברים חסירים
ממזר (א) וגזור על יינם משום יין נסך משום ד)לך לך אמרין נזירא סחור סחור
הגהות הב"ח
ופריך ולאו מתני' היא ר' יוסי מתיר
לכרמא לא תקרב ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה
(א) גמ' הולד ממזר ועל
בודאי ובלבד שיודיענו פי' ולמה דקדק
טעמא דאינן בני תורה הא בני תורה שרי והאמר רב שמואל בר רב יצחק
יינם כצ"ל ותיבת וגזור
ה)
דלא היה בידו אחר דאפילו היה בידו
נמחק: (ב) תד"ה (בדף
אמר רב כל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עובדי
אחר הא מותר לשלוח אתרוג בטבלו
הקודם) בצר וכו' זה בא
כוכבים ר' יוחנן כי הך לישנא ס"ל דאמר רב שמואל בר רב יצחק
בידי מקיסרין ולמדתי
מן המתני' ומתרץ אית לך למימר
ו)
ממנו שלשה דברים שהוא
דאע"ג דפליג על רבנן לא הוה
אמר רב כל שאינו עולה לשולחן של מלכים ללפת בו את הפת אין בו
ודאי שהוא טמא
עביד עובדא כוותיה פי' (ג) היה ס"ד
שמרביצין עליו מים
משום בישולי עובדי כוכבים טעמא דאינן בני תורה הא בני תורה שרי
שלא בא בידו אחר:
שלא יעשה הלכה כמותו אלא כחכמים
בעו מיניה מרב כהנא עובד כוכבים מהו שיוליך ענבים לגת אמר להו
(ג) בא"ד פי' וכי הוה
החלוקים עליו כמו שחושב בירושלמי
סלקא דעתך שלא יעשה
ב אסור משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב
דברכות כמה תנאים שלא היו עושים
הלכה אלא כמותו
ולא
איתיביה רב יימר לרב כהנא עובד כוכבים שהביא ענבים לגת בסלין
ז) ג
כחכמים החולקים:
הלכה כמותם רבי יוסי בעא קמיה
(ד) בא"ד קמיה דרבי זירא
ובדודורין
דרבי זירא (ד) ולא מפירות המותרות
(ולא מפירות המותרות
מקיסרי הן ולא רבי התיר קיסרין בתמיה ומסיק רשב"ג קודם לרבי הוה משמע שאחר שהתיר רבי קיסרין שוב לא היה בו שום איסור טבל
מקיסרין היא ולא וכו'
קודם לרבי הוה) תא"מ
אפי' בודאי דהא ההוא אתרוג ודאי הוה ונראה לפרש ולא מפירות המותרין בקיסרין דהתם בירושל' בפ"ב דדמאי אומר אלו המינין האסורין
ונ"ב גירסת הירושלמי ולא
בקיסרי פי' משום דמאי משום דאלו המינים באלו המקומות רגילין לבא מא"י והידועים שלא באו מא"י פטורין משום דמאי וחייבין
מפירות
המותרות
משום ודאי כפירוש ר"ת ופריך והלא אתרוג מפירות המותרין שאין מביאין אותן מא"י אלא בקיסרין עצמו גדל ומודו רבנן דמותר
בקיסרין היא א"ל ולא
רבי התיר קיסרין ורשב"ג
לשלוח ודאי בחו"ל בהודעה ולא נחלקו אלא בטבל בא"י וא"כ מנלן שלא בא לידו אחר ומשני דעדיין לא הותרה קיסרין בימי ר' יוסי והיו
קודם לרבי הוה:
מחזיקין אותה בחזקת א"י והר"ר דוד ממיילן תירץ דהכא דחזא דאכלי פירות דלא מעשרין פי' שלא היו מחמירין להפריש בחומרות
(ה) בא"ד משועבדות הם
לשרים לטסקא ודינא:
א"י אבל כקולי ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ולכך אסר להם כי טעה בשם העיר והיה סבור שהוא של א"י וכן ההיא דחולין דרבי שהתיר
(ו) בא"ד מדתני איסי
בית שאן לא לגמרי התיר אלא חומרי א"י התיר להנהיג בה קולות חו"ל כגון ביטול ברוב וכמה קולות השנויות פ' עד כמה בבכורות
מעשרות
לירקות:
וכן ההיא דמכזיב דמשמע בירושלמי דפטור בין דמאי בין ודאי פטור מחומרי א"י ומ"מ קולי חו"ל נוהג בכל אותן המקומות ועל תרומות
(ז) ד"ה עובד כוכבים וכו'
משום רבי ישמעאל קרא
ומעשרות שאין אנו מפרישין עכשיו אף לא כקולי חו"ל אומר ר"ת דקרקעות שלנו משועבדות הם לשרים ודינא דמלכותא הוא שאם
(ה)
דבת איש כהן כי תהיה
לא יתנם שיהו משועבדות ביד עובד כוכבים ומשוקעות לו ולכן אינם שלנו וק' לר"י כי גם בימי החכמים היה להם קרקעות לטסקא
אלמ'ה
וגרושה
כדאמרינן פ' ח"ה (ב"ב דף נד: ע"ש) מאן דלא יהיב טסקא לא ליכול ארעא וע"ק כי אנו יש לנו הרבה קרקעות שאין בהם טסקא ויש
לאשמעינן דעובד כוכבים:
(ח) ד"ה כל וכו' פסק
לסמוך על דברי הירושלמי דחלה דא"ר יוחנן רבותינו שבחו"ל היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים ובטלום מאן נינהו רובים
ר"ת. נ"ב עיין בתוס' לעיל
א"ר זעירי תרגומיא ולא נודע פי' ואם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג לשון ר' יהודה אבל ר"י אמר כי לא נתחייבו בתרומות
דף ל"ח ובתוס' פרק
ובמעשרות אלא הסמוכות לא"י כגון מצרים ובבל מואב ובני עמון כי שם היו רגילים להפריש שלא יבואו להקל במעשר א"י אבל
החולץ דף מ"ו: (ט) בא"ד
וליש'א בתרא דהכא
במקומות הרחוקים לא חייבו חכמים שום מעשר ואפי' בדגן ותירוש ויצהר ובמקומות הקרובים נמי מפ' בירושלמי מנהג שהיו עושים
מוסיף וכו' פרק אין
קודם שבטלום הרובים רב יהודה בשם שמואל חלת חו"ל ותרומת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ר' בא בשם שמואל אמר לא חשו אלא
מעמידין קאמר וכו'
לתרומת דגן ותירוש ויצהר ר' אילא בשם שמואל אמר לא חשו אלא לתרומה גדולה בלבד אבל לירקות אף לתרומה גדולה לא חשו מדתני
שנאכלין כמו שהן חיין
וכו' וליש'א בתרא בא
איסי (ו) מעשר לירקות מדבריהם משמע מדברי הירושלמי דדבר שהוא מדבריהם בארץ לא הפרישוהו כלל בחו"ל ושמא ירק דוקא
❖
להקל:
דא"ר
יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק. הכא משמע שהיה רבו וכן משמע נמי בכמה דוכתי
משום דאין לו אסמכתא כלל מן הפסוק ט):
שאמר שמועות משמו ותימה דבסנהדרין פ' זה בורר (דף כו.) קאמר ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק אזלו לעבר שנה באסיא איטפיל
בהדייהו רשב"ל כו' ואי קרי לכו רועי צאן מאי אימא ליה ואי י) רבו היה לו למחות על כבוד רבו דאי הוה רביה של רבי יוחנן רשב"ל
מוסף רש"י
הא
הוה תלמיד כ): דיחיד נאסרין. צ"ל דמיירי כגון $ דנבעי מארעיה וא"ת והא אמרינן בשילהי מרובה (ב"ק דף פא.) גבי עשר תנאים
לפי שאי'ן ב'י תורה.
אתורמוסין קאי דאין בו
שהתנה יהושע ומעיין היוצא בתחלה בני העיר מסתפקין הימנו וא"כ היאך הוו דיחיד ואמר ר"י דמיירי במעיין היוצא מעצמו והכא מיירי
משום בישולי עובדי כוכבים
איקלע
לגבלא. מפרש בערוך ל) הר שעיר וכן תרגם יונתן הר שעיר טורא דגבלא
בחפר בור א"נ מיירי הכא כגון שכל העיר שלו:
כדמפרש לקמן, אלא לפי
ובתרגום ירושלמי אומר הופיע מהר פארן איתגלי מטורא דגבלהון לבנוי דישמעאל ומיהו לפי האמת משמע יותר שהיא עיר מא"י
שאינן בני תורה צא ואסור
כדאמר פ"ב דכתובות (דף קיב.) ריב"ל איקלע לגבלא חזא עגלים בין הגפנים כו': עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד
עליהן שלא יזלזלו בבשולי
מ)
עכו"ם (יבמות מו.). על
ממזר. וא"ת אמאי איצטריך בפ' אלמנה לכ"ג (יבמות דף סח:) ובפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עה:) לר' יוחנן משום ר' ישמעאל קרא דבת (ז)
יי'ם משום יין 'סך.
כהן כי תהיה לאיש זר לאשמעינן דעובד כוכבים ועבד שבאו על בת ישראל שפסולה פשיטא השתא הולד ממזר פוסל בביאתו מיבעיא ואומר
דאע"ג דלא נגעי אלא כחו
ר"י הא דידיה הא דרביה : כל שנאכל כמות שהוא חי כו'. פסק ר"ת כהני תרי לישני דהא ר' יוחנן ס"ל כהאי לישנא בתרא וקי"ל
בעלמא הוא, אסור משום
נ)
(ח)
לך לך אמרין לנזירא כו'
רב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן וללישנא בתרא נמי לא פליג רב עליה וכלישנא דכל שנאכל כמות שהוא חי אית ליה לסתם תלמודא לעיל
(שם). לשלחן של
פ' אין מעמידין (דף לט:) דקאמר דלמאי ניחוש לה אי משום בשולי עובדי כוכבים נאכל כמות שהוא חי וכן גבי משחא שליקא קאמר (לעיל לח:)
מלכים. תורמוס אינו
עולה על שלחן מלכים
דנאכל כמות שהוא חי אע"פ שהוא עולה על שולחן מלכים (ט) וללישנא בתרא דהכא מוסיף להקל דאפי' אינו נאכל חי שרי כיון שאינו עולה כגון
(שם).
תורמוס ובהא ודאי מודי דדבר שנאכל חי אע"פ שהוא עולה שרי תדע דלעיל פרק אין מעמידין (דף לח.) דקאמר איכא בינייהו דגים קטנים
ארדי ודייסא שאין נאכלין חיין ס) (ועולין) על שולחן מלכים ולא קאמר איכא בינייהו דבש ופירות שנאכלין כמו חיין ועולין אלא ודאי בהא ליכא
מאן דפליג דכיון שנאכלין חיין אין
בו משום בישולי עובדי כוכבים וללישנא בתרא בא להקל ולעולם אינו אסור אם אין כאן
מהו
שיוליך
ענבים לגת. רשב"ם
שניהם אינו נאכל
ועולה ע):
פי' וז"ל כשבוצרים הענבים
ונותנים אותם בסלים להוליכן לגת
מתמעכין