נט:
רבי ישמעאל פרק
רביעי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דודורין. גיגיות קטנות ובלע"ז טולינ"ץ: אידרי עובד כוכבים. קפץ
מתמעכין ונכבשין הענבים זה על זה והיין מזלף ומטילין אותן בגת
פ א מיי' פי"ג מהל' מ"א
א) [גיר' הערוך בערך דרדור
הלכה יג סמג עשין מה
ובדרדורין ועי' לעיל לב.
ואחזה בתוך היין שלא תשתקע: כי היכי דלא לשכשך. וליאסר
מהו שיוליכם עובד כוכבים לגת מי חשיב ההוא שמזלף לעשות יין
טוש"ע י"ד סי' קכה סעיף
הדרדודין והרוקבאות],
בהנאה שאין מנסכין אלא ע"י שכשוך: וברצוה לחביתא עד דשייפא.
נסך במגע או לא והא דנקט מהו שיוליך לגת לא מיבעיא ליה אם יכול
ב) [חולין מא.], ג) [ב"מ ס.
ו:
פא ב מיי' שם פי"ב
ליתן הענבים בתוך הגת דאם יש יין נמשך (ב) אסור ואם נתן הענבים
כפו החבית לצד אחד עד שישפך (א) יינך לתוך כלי אחר שימשך
ע"ש], ד) [ברכות ח:],
ה) [נדצ"ל דאסרינן],
הלכה א סמג לאוין
בגת נאסר כל היין שבגת דקאתי
היין מן העובד כוכבים ואחר כך
ו) שכנגד אצבעו כצ"ל. ר"מ,
קמח טוש"ע י"ד סי' קכד
מיניה ומיניה ולא דמיא לזריקה דקא
יוציאנה ותהא מותרת בהנאה החבית
ובדודורין אע"פ שהיין מזלף עליהן מותר
ז) צ"ל כמפיה. ר"מ, ח) [דף
א)
סעיף יג:
❖
פב ג מיי' שם פי"ג הלכה
שרינן לקמן בשמעתין והכי מוכח בפ'
דכל זמן שידו תחובה ביין אם יוציאנה
עב:], ט) [ס"י חתוכים],
א"ל הביא קאמרת א אנא לכתחלה קאמינא
כח סמג שם טוש"ע
אחרון דעובד כוכבים נותן ענבים או
א"א לשמור שלא ישכשך ואע"ג שאנו
ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא אידרי
י"ד סי' קלב סעי' א:
שום כלי בגיגית של יין אוסר בכחו כל
אוחזין את ידו. ברצוה לשון מטה על
פג ד מיי' שם פי"ב הלכה
עובד כוכבים ושקליה אמר להו רב אשי
גליון הש"ס
יין שבגיגית ואם אין יין בגת פשיטא
צידה כדאמרינן לקמן (דף עד:) וחתים
י סמג שם טוש"ע י"ד
נקטוה לידיה כי היכי דלא לשכשיך ביה
תו' ד"ה (בע"א) מהו
סי' קכד סעיף יד וכפי'
ב
להו אבירצייהו שוליהן: דשייפא
ליה דנותן לתוך הגת את הענבים
התוספות:
דאין נראה כדפרישית
וברצוה עד דשייפא אמר רב אשי האי
❖
ואינו חושש והאי דנקט גת אורחא
שהורק לכלי אחר כמו ג) השופה יין
לעיל. נז ע"א ד"ה ה"ג:
עובד כוכבים דנסכיה לחמרא דישראל בכוונה
לחמרים: ואע"ג דלזבניה. האי ישראל
דמילתא נקט דההיא הולכה לגת היא
לעובד כוכבים אחר אסור: למישקל
ועיקר עכ"ל וקשיא חדא דלא היה לו
אע"ג דלזבוניה לעובד כוכבים אחרינא אסור
הגהות הב"ח
דמי מההוא עובד כוכבים שרי. דלאו
לשאול בהולכה אלא מהו שיאסר
ג שרי ליה למישקל דמיה מההוא עובד
(א) רש"י ד"ה וברצוה
עובד כוכבים יין הזולף במגע ועוד
מכר הוא ואינו נהנה מדמי יין נסך
כוכבים מאי טעמא מיקלא קלייה אמר רב
וכו' שישפך היין לתוך כלי
דפשיטא דיין המזלף מן הענבים אינו
אלא אומר לו שפכת ייני ואבדתו ממני
אחר שימשך היין מיד
אשי מנא אמינא לה דתניא ב)עובד כוכבים
ודמי יין כשר קא שקיל: שלא בפני
נחשב להיות יין נסך אלא כמים
העובד כוכבים: (ב) תוס'
שנסך יינו של ישראל שלא בפני עבודת
ד"ה (בעמוד א') מהו
עבודת כוכבים. רבותא אשמועינן:
בעלמא הוא ואף לפי משנה אחרונה
שיוליך וכו' דאם יש יין
כוכבים אסור ורבי יהודה בן בבא ורבי יהודה
אסור. אף בהנאה: מתירין. אותו
לוקחין גת בעוטה כל זמן שלא התחיל
נמשך בגת אסור
דאם
בן בתירא מתירין משום שני דברים אחד שאין
בהנאה: לא כל הימנך כו'. ואע"ג
לימשך ועוד קשיא מה שרוצה רשב"ם
'ותן וכו' בפ' אחרון
דעובד כוכבים ש'ותן וכו'
מנסכין יין אלא בפני עבודת כוכבים ואחד
לחלק בין זורק מכנגדו לזורק למרחוק
דלא סבירא לן כוותייהו להתירו למכור
ואם אין יין 'משך בגת
דחילוק זה לא מצינו דההיא דקאזיל
לעובד כוכבים אחר מההוא עובד
שאומר לו לא כל הימנך שתאסור ייני לאונסי
פשיטא: (ג) בא"ד הוא
מיניה ומיניה דלקמן פי' שבשעה
כוכבים מיהא שרי לאיפרועי נזקו
נוגע בו דוחפו לשם:
ההיא חביתא דחמרא דאישתקיל לברזא
(ד) ד"ה נקטוה וכו'
משום טעם דלא כל הימנך: ברזא.
שהחבית נופל לבור עדיין הוא נוגע
אתא עובד כוכבים אידרי אנח ידיה עילויה
כההיא דחרם עובד
רוזייל"י: אידרי עובד כוכבים. קפץ עובד
בו (ג) ודוחפו שם ולא כמו שפירש
כוכבים דלעיל: (ה) ד"ה
אמר רב פפא דכל דלהדי ברזא חמרא אסיר
בקונטרס דאזיל מיניה ומיניה עד
כוכבים לשון נושא הוא כמו דרי טונאד).
אמר רב אשי וכו' ונהי דאין
ואידך
כך הלכה: (ו) ד"ה ה"ג
סמוך לבור וזריקה כזאת אוסרת
כלומ' הגביה ונשא עצמו לעמוד ממקומו
אתא וכו' ואפי' בהפסד
$ דאין נראה כדפרי' לעיל לכך נראה לר"י לפרש דמיירי בהתחיל לימשך וקפץ להציל: כל דלהדי ברזא חמרא אסיר. קילוח הסמוך לנקב אסור
מרובה אסור כל היין. נ"ב
וכ"כ הר"ן ע"ש התוס'
דאי לא התחיל פשיטא שמותר והולכה בלא זריקה נמי פשיטא שמותר
בשתיה ולא בהנאה שהרי אין כאן שכשוך שהנקב צר ואינו יכול לשכשך:
דמותר בהנאה ויש לתמוה
אלא מיירי בזריקה לגת ומיבעיא אם אסור דהוי כמו מזגו עובד כוכבים
ואידך כיון דשכשך ויש לחוש
דאמרינן ה) לעיל שמא יגע או דלמא לא דמי למזגו עובד כוכבים דהתם מדקדק העובד כוכבים למזגו כראוי כדי שיהא ראוי לשתיה אבל
לניסוך ליתסר בהנאה וי"ל
דלר"ת ניחא דמגעו ע"י
הכא לא או דלמא לא שנא א"ל אסור אע"ג דלקמן שרינן בזריקה ואפילו בשתיה זאת דומה קצת למזיגה ולכך יש לאסור לכתחלה שיוליך
ד"א אינו אלא כחו וכחו
עובד כוכבים ענבים לגת כיון שהתחיל לימשך אפילו בזריקה ודוקא בלכתחלה כמו שמפרש והולך אבל בדיעבד שרי ואין שום חילוק בזריקה כמו
אפילו בכונה אינו אוסר
שמחלק רשב"ם וכן משמע מתוך הירושלמי דאין חילוק כלל דקאמר תני רבי שמואל בשם רבי אבהו אין זריקה אוסרת ביין נסך משמע
אלא בשתיה מיהו באשיר"י
דלא מפליג מידי: נקטוה לידיה כי היכי דלא לישכשך. צ"ל שבהכנסת ידו אע"פ שהיה יודע שהוא יין אינו חשוב שכשוך לאסרו
וסה"ת וסמ"ג כתבו
דאסור אפילו בהנאה:
בהנאה מפני שהיה טרוד ליקח אתרוגו שלא יטנף ודמי למדדו ביד אליבא דרבנן דאמרי לעיל (דף נז.) ימכר ומיהו בהוצאת האתרוג
(ז) ד"ה אמר רב פפא וכו'
הוצרך למינקט בידיה שאינו טרוד כל כך כמו בהוצאת ידו דמדידה דלעיל דהתם כל שעה אף בסוף מדידה הוא נותן לב על מדידתו אם
פי' רש"י הקילוח:
(ח) בא"ד ואיכא דאמרי
מדד יפה הלכך אף בהוצאת ידו חשבינן ליה טרוד ור"ת פי' דהכא בהכנסת היד סבור שהיא של שמן והויא כההיא דחרם (ד) דלעיל (דף נח.)
דעד הברזא: (ט) בא"ד
דזה היה מעשה ואמרו ימכר ודוחק ורשב"ם פי' דבשביל שנגע ביין מתחלה ליטול האתרוג לא מיתסר דמגע עובד כוכבים שלא בכוונה
אתאמרא כתנאי ולאו
היה נוגע ביין אלא ליטול האתרוג נתכוין ולא בשביל ליגע ביין וכמו שסבור של שמן היא ונמצאת של יין דשרינן לעיל בהנאה אבל לאחר
ד"ה היא חבית של
שנטל האתרוג היה לחוש שמא יתן דעתו וישכשך: אמר רב אשי מנא אמינא לה. ומייתי ראיה מר' יהודה בן בתירא אע"ג דאיהו
תרומה: (י) בא"ד ומצדיה
נמי חשיב כפיה ושוליה
שרי למכור לכל העובדי כוכבים שבעולם מיהו מיניה נשמע לרבנן דפליגי עליה שלא יחמירו כ"כ לאסור אף לאותו עובד כוכבים שנסכו
וטמאה וצ"ל שאין זה
מטעם וכו' אלא הטעם לפי
ואע"פ שאילו היה ישראל זה שופכו שהיה העובד כוכבים זה רוצה ליפטר וא"כ היה לנו להחשיבם דמי יין נסך ממש מ"מ כיון דבישראל אם
שמה ש'גע אצבעו:
נסכו חייב לשלם ואפי' שפכו זה כדתנן בהנזקין (גיטין נב:) המנסך במזיד חייב בעובד כוכבים נמי חשבינן ליה דמי הזיקו ורשב"ם פי' דרב
(כ) בא"ד וקשה להך
אשי לא אייתי למילתייהו אלא לאסמכתא דלא כל הימנך ונהי דאין (ה) הלכה דהא ודאי יכול לאסרו בהנאה ואף לאונסו כדמשמע לקמן בפ'
לישנא דאמר עד הברזא
בתרא (דף עב:) מ"מ שמעי' מיהא דטענתא מעלייתא היא לישראל לומר לו לא היה לך לאסור ייני ודמי נזקו שקיל מיניה: ה"ג אתא
אסור היאך יהיה זה שהיין.
נ"ב משמע דללישנא כל
עובד כוכבים אידרי אנח ידיה עילויה. פי' שם ידו נגד הברזא ומנע יציאת היין הלכך מדמי ליה לצדיה אבל אם תחב אצבעו בתוך נקב
דלהדי ברזא לא קשה דכיון
החבית הוה ליה יין שתחת אצבעו כמו מפיה ושל מעלה מאצבעו כמו משוליה דאמרינן בסמוך דלכ"ע כל החבית טמאה וכ"כ רשב"ם
דאינו אסור אלא בשתיה
א"כ שפיר אמרינן שנתבטל
בשם רש"י שאם תחב עובד כוכבים את הברזא בחבית או אם נטלו לגמרי מן החבית שכל היין אסור דא"א שלא ישכשך בראש הברזא
הקילוח בס' בכל היין
אמר
רב פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסור. פי' (ז) הקילוח הסמוך
שבתוך החבית (ו) ואפי' בהפסד מרובה אסור כל היין בשתיה:
שבחבית אבל לאידך לישנא
לנקב אסור בשתיה ולא בהנאה שהרי אין כאן שכשוך שהנקב צר ואינו יכול לשכשך ואידך שרי אף בשתיה דקסבר צדדין לאו חיבור
דחציו אסור וחציו מותר
קשיא אבל באשר"י הקשה
הוא ליאסר כל שאר היין ואיכא דאמרי (ח) עד ברזא חמרא אסור פי' כל יין שלמעלה לנקב אסור דכיון דכולו נמשך אחר הנקב לצאת דרך
קושיא זו אף ללישנא דכל
שם הוה להו חיבור ואסור ואידך שרי אף בשתיה כתנאי מילתא דרב פפא אתאמרא כתנאי (ט) חבית של תרומה שניקבה בין מפיה בין משוליה
❖
דלהדי ברזא ע"ש:
בין מצדיה ונגע בו טבול יום טמאה חביות שלהם היו יושבות על שוליהן כשהנקב בפיה כל היין שלמטה נעשה בסיס לעליון בשוליה
כל היין נמשך אחר הנקב ומצדיה נמי (י) טמאה צ"ל שאין זה מטעם נצוק דהא תנן (לקמן עב.) נצוק אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה אלא
לעזי רש"י
הטעם לפי שמה ו) שנכנס אצבעו טמא וא"כ מה שלמעלה ולמטה בחבית ממה שכנגד אצבעו הוה ליה ז) מפיה ומשוליה ר' יהודה אומר מפיה
ומשוליה טמא מטעמא דפרישית מצדיה טהור דלא חשיב האי כפיה ומשוליה והשתא אתיא הך דרב פפא בהדיא כר' יהודה ללישנא דכל להדי
טולי'"ץ [טו'יל"ש].
חביות.
ברזא חמרא אסיר ואידך שרי כיון שלא תחב ידו עד חלל החבית אלא הניח על הנקב ה"ל מצדיה וללישנא דעד ברזא חמרא אסור נמי צ"ל
רוזייל"י [דוישי"ל]. נקב
❖
דאתיא כר' יהודה והלכך אידך שרי ומה שאוסר עד ברזא שאני יין נסך דאחמירו ביה רבנן כך הצעת השיטה לפ"ה וק' להך לישנא דאמר
בחבית.
עד (כ) ברזא אסור היאך יהיה זה שהיין כולו מעורב ויהיה חציו אסור וחציו מותר בשתיה לכן נראה לפרש דעד ברזא אסור זהו בהנאה
והטעם כי מיד שנפתח הנקב נתנענע כל היין שעד הברזא לצאת דרך שם וכששם ידו על הנקב נסתם הכל מלצאת וחשוב כאילו נגע בכולו
מוסף רש"י
ואידך שרי בהנאה אבל בשתיה אסור מפני היין האסור השוכב עליו פסק בקונט' לית הלכתא כרב פפא דהא קים ליה כר' יהודה דיחידאה הוא
ש'יסך יי'ו של ישראל.
והלכה כרבים דלא מיפלגי בין פיה ושוליה לצדדיה ואין טעם לפסק זה דבכמה דוכתי פסקינן כיחיד לגבי רבים אכן אומר ר"ת דודאי הוא
שכשך ידו לתוכו לעבודת
דלית הלכתא כרב פפא משום דרבא פליג עליה אע"ג דהוא בתראה יותר מרבא משום דרבא רבו וגם הוא בתראה והיה גדול ממנו בחכמה
כוכבים (חולין מא.).
ובמנין ופליג עליה לקמן בפ"ב ח) גבי ההוא עובד כוכבים דאנח ידיה אבת גישתא פי' ב' קנים חלולים ט) תחובים בשפוע ומדובקים ראשיהם
אסרו. אף בהנאה, דאדם
אוסר דבר שאינו שלו (שם).
מלמעלה (כזה) ומניחים הקנה הא' הארוך תוך החבית והוא נקרא גישתא והקנה הנדבק לו נקרא בת גישתא ומוצצין בבת גישתא ויוצא כל
ואחד שאומר לו. אפילו
היין דרך שם במציצה אחת עד מקום שהגישתא מגעת ואם מניח אדם אצבעו על הבת גישתא לא יצא עוד אם לא יחזור וימצוץ ועובדא
ניסכו בפני עבודת כוכבים,
הוה דאנח עובד כוכבים ידיה אבת גישתא ואסריה רבא לכולי חמרא פי' כל היין שבחבית ואקשי ליה רב פפא במאי בנצוק א"ל שאני
לא כל הימ'ך כו'. דאין
אדם אוסר דבר שאינו שלו
הכא דכולי חמרא אבת גישתא גריר ומפרש ר"ת שהגישתא לא היתה מגעת לשולי החבית ואפ"ה היה אוסר הכל מטעם גריר שכל יין
. לאו'סי. על כרחי
(שם)
החבית מתנענע ביציאתו לחוץ ורב פפא ששאל במאי בנצוק על יין שאין הגישתא מגעת שם היה שואל כי בדעתו אין לאסור רק עד
שתאסר (שם).
מקום שהגישתא מגעת כי הכא ללישנא דעד ברזא אסור אבל השאר אינו נאסר דלית ליה אותו טעם דגריר וא"כ רבא שאוסר שם
הכל גם כאן יאסור הכל שהרי כולו מתנענע לעלות ולצאת ואין נראה לפרש לפלוגתא דהתם ביין שהגישתא מגעת שם שרבא היה
אוסר מטעם גריר ורב פפא שרי דא"כ תקשי לרב פפא גופיה להך לישנא דעד ברזא אסור וכי תימא דהך דהכא לבתר דשמעה
מרבא קבלה ומ"מ
לא אסר רבא שם
רק מה שסופו לצאת ע"י
הגישתא דאין לשון לכולי
חמרא משמע הכי והיה לו לתלמודא
לפרש