רבי ישמעאל פרק
רביעי עבודה
זרה
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואידך שרי. אף בשתיה דקסבר צדדין לאו חיבור (ב) ליאסר כל היין.
לפרש אלא ודאי אסר הכל כדפרישית והלכתא
כוותיה והקשה
פד א מיי' פי"ב מהל'
א) [טבול יום פ"ב מ"ז],
ב) [במשנה איתא מן הצדדים
מ"א הלכה י סמג
ולית הלכתא כוותיה דהא מוקי רב יימר מילתיה דרב פפא כתנאי
הר"ר משה מקוצי על זה הפסק דכל זה אינו אלא מכח הפירוש
מכאן ומכאן טהור ודרך
לאוין קמח טוש"ע י"ד סי'
וקם ליה רב פפא כרבי יהודה דיחידאה ויחיד ורבים הלכה כרבים
שפירש שאין הגישתא מגעת עד שולי החבית והקשה דלישנא דכולי
הש"ס לשנות קצת], ג) [לעיל
קכד סעי' כג:
דפליגי רבנן עליה ואמרי בין מצידיה בין מפיה טמאה דכולן
חמרא אגישתא ד) (גרידא)
לא משמע הכי דהא לא היה נעשה כי
נט.], ד) [צ"ל גריר], ה) צ"ל
ב [מיי' פ"ח מהל' טומאת
❖
הנקב. ר"מ, ו) [שבת צג.],
אוכלין הל' ו]:
חיבור: (ג) עד ברזא. כל יין שלמעלה
אם להריק את החבית דרך שם בלא
ג מיי' שם הל' ב סמג
לנקב אסור דכיון דכולו נמשך אחר
נקיבה וגם רש"י פירש לקמן שהגישתא
ואידך שרי ואיכא דאמרי אמר רב פפא עד
(א) א
לאוין קמא טוש"ע י"ד
הנקב לצאת דרך שם הוה ליה חיבור
היתה מגעת עד שולי החבית ומה
סי' קכד סעי' יח וסי' קכה
הברזא חמרא אסיר ואידך שרי אמר רב
גליון הש"ס
סעיף ח:
ואסור: כתנאי. איתמר הא דרב
שהקשה ר"ת דבכמה דוכתי פסקינן
יימר כתנאי חבית שנקבה בין מפיה בין
פו ד מיי' שם הל' ג סמג
תוס' ד"ה (בדף הקודם)
א)
פפא ולאו דברי הכל היא: שוליה.
כיחיד לגבי רבים היינו כשפסק (ו)
שם טוש"ע י"ד סי'
אמר רב פפא אבל הכא
משוליה ובין מצידיה ונגע בו טבול יום
שהיא יושבת עליהן. שכל חביות
בהדיא כוותיה $
אבל הכא דלמא ברייתא
קכה סעיף ח:
דלמא ברייתא לא שמיע
פז ה מיי' שם הלכה ד
טמאה רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה
ליה. כדאי' בשבת דף סא
ב
שבתלמוד כדים של חרס הן:
לא שמיע ליה לרב פפא ודלמא אי
❖
ע"א:
טוש"ע שם סעיף י:
טמאה ב)מצידיה טהורה מכאן ומכאן אמר
ניקבה מפיה. הואיל וכל היין שלמטה
שמיע ליה דרבנן פליגי עליה הוה
פח ו מיי' שם טוש"ע שם
רב פפא עובד כוכבים אדנא וישראל
סעיף ט:
הדר ביה לכך נראה לו דאין הלכה
נעשה בסיס לעליון הוי חיבור ומשוליה
ג
פט ז מיי' שם הל' ב
הגהות הב"ח
כרב פפא מטעם דקם ליה כיחידאה
נמי הואיל וכל היין נמשך אחר הנקב
אכובא חמרא אסיר מ"ט כי קאתי מכח עובד
טוש"ע שם סעיף א:
וגם ר"ח פסק כך וא"ת לפי מה
הוי חיבור אבל נקב מצידיה טהורה
צ ח טוש"ע שם סעי' ב:
(א) גמ' אמר רב פפא
כוכבים קאתי ישראל אדנא ועובד כוכבים
ד
דעד: (ב) רש"י ד"ה
שפירש לעיל שהגישתא היתה מגעת
מכאן ומכאן כרב פפא. ורבנן לית
אכובא חמרא שרי ואי מצדד צדודי אסיר
ואידך וכו' לאו חיבור הוא
עד שולי החבית למה לא היה רב פפא
להו דרב פפא הלכך לית הלכתא
ליאסר כל שאר היין:
אמר רב פפא האי עובד כוכבים דדרי זיקא
כוותיה וכולו אסור בשתיה ומותר
רוצה לאסור וניחא ללישנא דכל
(ז)
(ג) ד"ה דעד הברזא וכו'
וקאזיל ישראל אחוריה מליא שרי דלא
חיבור ואסור ואידך שרי
בהנאה: עובד כוכבים אדנא.
להדי ברזא אסור אע"פ שסופו
אף בשתיה הס"ד:
מקרקש חסירא אסיר דלמא מקרקש הכובא
(ד) מערה היין מדנא לכובא: וישראל
לצאת גם שם לא היה רוצה לאסור
(ד) ד"ה עובד כוכבים
מליא אסיר דלמא
נגע חסירא שרי דלא
אכובא. ואוחזו בידו: חמרא אסור.
כי אם מה שעלה בחלל הקנה אבל
עובד כוכבים
אדנא
(ה) ד"ה חמרא
מערה:
נגע רב אשי אמר
זיקא בין מליא ובין
בהנאה דהיינו נמי יין שמזגו עובד
ללישנא דעד ברזא אסור משום
ו
אסור ובכובא מליאה
כוכבים וכחו הוא ואסרנא ליה משום
שסופו לצאת למה לא היה אוסר שם
חסירא שרי מ"ט אין דרך ניסוך בכך מעצרא
עסקינן דלמא נגע לישנא
לך לך אמרין כו' ג): ואי קא מצדד
יש לומר דעד ברזא סופו לצאת יותר
אחרינא
אפי' חסירא נמי
זיירא רב פפי שרי
רב אשי ואיתימא רב
משום דמקרקש ליה
אצדודי. לכובא: חמרא אסור. (ה) משום
בקל דכשיסיר עובד כוכבים ידו מעל
שימי בר אשי אסר בכחו כולי עלמא לא
לחמרא וכיון דמקרקש
ז
דמקרקש ליה לחמרא ובכובא מליאה
הנקב יצא היין מאליו אבל בבת גישתא
בכוונה כצ"ל: (ו) תוס'
פליגי דאסיר כי פליגי בכח כחו איכא
עסקינן דלמא נגע. לישנא אחרינא
כיון ששם העובד כוכבים ידו מנעו
ד"ה (בדף הקודם) אמר
דאמרי בכח כחו כולי עלמא לא פליגי דשרי
ר"פ כו' היינו כשפסק
אפילו חסירא נמי כיון דמקרקש
מלצאת אם לא ימצוץ בקנה פעם
תלמוד'
בהדיא:
כי פליגי בכחו הוה
עובדא בכח כחו
בכוונה הוה ליה כחו בכוונה ואסור
שניה וצ"ל דבין רב פפא ורבא דלא
(ז) בא"ד ה'יחא ללישנא
ואסר רב יעקב מנהר פקוד ההוא חביתא
דכל דלהדי ברזא אסור
בשתיה: זיקא. נוד קשור: וקאתי
אסרי בהנאה השאר מטעם תערובת
ח
ואידך שרי אף על פי
דאיפקעה
ישראל אחוריה. וחזי דלא נגע עובד
סברי כרשב"ג דאמר ימכר חוץ מדמי
שסופו: (ח) ד"ה ואי
כוכבים בגווה: כובא חסירא שרי.
יין נסך שבו וההיא דקדח במינקת
מצדד וכו' כאותו לשון. נ"ב
ותימה שהרא"ש כתב ג"כ
דאין קרקוש בכלי פתוח. ואע"ג דכי דרי ליה א"א בלא קרקוש
והעלה דנאסר הכל מפני טפת יין המתערבת אתיא כרבנן כדפרי'
כאותו לשון ואפי' בהנאה
מעט כיון דלא ניחא ליה בקרקושיה דלמא מישתפיך ה"ל כחו שלא
לעיל ומה שאסרנו מטעם שסופו לצאת דוקא כשהניח העובד כוכבים
אסור וכן כתב הטור בסימן
❖
בכוונה ומותר אבל זיקא הוי קרקוש ודומה למשכשך והוי נסך: אין
ידו על נקב הברזא או על הבת גישתא שמנע היין לצאת והוו כאילו
שמ"ו:
דרך ניסוך בכך. אבל בכובא מליאה איכא למיחש לנגיעה כשהוא
נגע בכולו כדפרישית אבל נגע בקילוח היוצא או אם הישראל מושך
נותן ידו על שפתו לא פליג רב אשי ואסור: מעצרא זיירא. גת
יין מן החבית לתוך כלי שיש בו יין נסך למ"ד נצוק אינו חיבור
לעזי רש"י
דאין דורכין אלא כובשין בקורה. זיירא מכבש כמו (שופטים ו) ויזר
דקי"ל הכי מותר כל מה שבחבית אף בשתיה דמגע הקילוח אינו כלום
ווי"ץ [וי"ץ]. בורג
[את הגזה וימץ] טל מן הגזה מלא ספל מים: בכחו. היכא
לגבי מה שבפנים וכן מוכיחות ההלכות גבי המערה יין נסך לבור
המכבש.
דענבים נסחטים מכחו כגון שעולה על הנסרים שעל התפוח
וכן גבי נטל המשפך דלמ"ד נצוק אינו חיבור הכל שרי וצ"ל לרב פפא
אישפלג"ל [אישפי'ל"א].
❖
ומכבידם: כולי עלמא לא פליגי דאסור: כח כחו. כגון שמגלגל
ללישנא דלא אסר אלא להדי ברזא שיסתמו אותו הנקב ויעשו הברזא
בורג המכבש (בגרמנית).
הגלגל שקורין ווי"ץ והיא מפלת הקורה ובלשון לעז אישפלג"ל:
במקום אחר דכיון שהקילוח הראשון שיצא דרך עובי הברזא אסור
א"כ יאסר כל השאר שיצא דרך שם מפני שנוגע בדופני הנקב שיש
דאיפקעה
מוסף רש"י
בהם כל שעה טופח להטפיח וראשון ראשון נאסר: מצידיה טהורה. פי' חוץ מן היין שבעובי הנקב וא"ת אמאי לא יטמא את המותר
זיירא.
לשון עוצר (ב"מ
י"ל דמשקה הבא מחמת טבול יום נפסלים ואינם פוסלים תדע דהא תנן (טבול יום פ"ב מ"ה ע"ש) שמן שצף ע"ג יין ונגע טבול יום במקצתו
.
לא פסל אלא מקום מגעו ואפילו מאן דפוסל ה"ט מפני ששניהם חיבור זה לזה: עובד כוכבים אדנא וישראל אכובא. ריקנית ואוחזה
טז:)
בידו חמרא אסור פי' הקונט' ואפילו בהנאה דה"ל יין שמזגו עובד כוכבים דכחו הוא ואסרנא ליה משום לך לך ולפי אותו פירוש שפירש
לעיל גבי יין שמזגו דאינו אסור בהנאה י"ל שיש להחמיר כאן יותר שיש לתלות שהריקו בכוונת ניסוך ומיהו כחו של עובד כוכבים הוא
ובמאי דלבראי גזור והנשאר בכלי מותר ודוקא כי שפך העובד כוכבים לבדו וכן בסמוך כי צדד לבדו אבל אם סייע לו ישראל הכל
מותר ואף בשתיה דכל היכא דכח עובד כוכבים אסור אם כח אחר מעורב בו מותר ומיהו לכתחלה אסור כדאמרינן לקמן (דף עב:) אמר
להו רבא להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמרא לא ליקרב עובד כוכבים ולסייע בהדייכו דלמא משתליתו ושדיתו ליה עליה: ואי מצדד
צדודי אסיר. נראה לר"י ב"ר מאיר כאותו (ח) לשון שפי' הקונט' אפי' בכובא חסירא דכיון דמקרקש ליה בכוונה ה"ל כחו בכוונה ואסור
בשתיה ומדמי ליה לנוגע בקנה דמה לי נוגע בקנה או נוגע בשולי הכובא ואור"י כי יש בני אדם שמניחים עובד כוכבים לבדו להגביה
העגלה שהחבית בתוכה או החבית כשהוא מקלח תוך הכובא כדי שיקלח יפה ואומרים מסייע שאין בו ממש הוא דבלאו הכי היה מקלח ולא
רצה לומר בזה לא איסור ולא היתר אכן יש להחמיר בבני אדם כשמטין הכובא שיש בה מעט יין לצד אחד שלא יטה אותו העובד כוכבים
ואפילו אם נער קטן מסייע דמסייע כי האי ודאי מסייע אין בו ממש כי ההוא דזה יכול וזה אינו יכול דפרק המצניע (שבת דף צג.):
זיקא בין מליא בין חסירא שרי. דאין דרך ניסוך בכך ע"י קרקוש יין בכלי בשעה שנושאו והכי קי"ל דרב אשי הוא בתראה ואכובא
לא פליג ואסור ודוקא כשנושאה על ראשו או על כתיפו דאיכא למיחש דלמא נגע אבל במוט או לישא הדלי דרך טבעתו מותר
ומכאן יש ללמוד שאם יש כאן נוד של עור רך מלא יין אע"פ שהעובד כוכבים דוחק ומגיע דפנותיו זה לזה דכשר כיון דאין דרך ניסוך בכך
ומכאן התיר ר"ת על ברזא שהיתה רפויה בחבית ועל סתימת המגופה שהיתה רפויה ע"פ החבית ובא עובד כוכבים והדיק וגם בפיטם גדול
שלא היו השולים מהודקים ובא יהודי ושם נעורת והיה תופשה נגד הנקב ומנע קצת היין לצאת ולא כל כך ובא הנגר עובד כוכבים
והעמידו בהידוק כנגד הסדק בסכין עד שסתם ה) הסדק כל זה התיר מטעם שהיה מדמה כל אלו המעשים לנוד של עור רך שאין דרך
ניסוך בכך וגם ר"י הורה לסמוך על היתר זה אם ירצו אע"פ שיש פתחון פה לבעל דין לחלוק וגם היה ר"י מביא ראיה מההיא דלקמן
(דף עה:) דעם הארץ שהושיט ידו לגת ונגע באשכולות דאשכולות טמאין והגת טהורה ואע"פ שהיין מהלך מטעם דמפסקי אשכולות אכן ר"ת
דחה אותה ראיה כי שם מדבר אחר דריכה והוצאת יין מן הגת ומהודקות יחד האשכולות ועצורות כעין שעושין אותן כתפוח שלנו ולכן מפסיק
היטב היטב: הוה עובדא בכח כחו ואסרה רב יעקב מנהר פקוד. וכן פסק רבינו חננאל דמעשה רב לכן טוב הדבר שיסייע הישראל
עם העובד כוכבים לגלגל כשמשפיל הקורה על הגת של ענבים ובעינן שיהיה גם הישראל לבדו יכול להשפילה או שאינם יכולין להשפילו
כל אחד לבדו אבל אם די בכח העובד כוכבים ואין די בכח הישראל שמא יש לאסור כמו ו) זה יכול וזה אינו יכול דהוי מסייע שאין בו
ממש אמנם רשב"ם פי' שאם גלגל העובד כוכבים לבדו ויש כאן הפסד מרובה יש לסמוך על איכא דאמרי שמתיר בכח כחו ובהני מעצרי דידן
איכא ג' כחות מקל
וגלגל וקורה ועוד
כח רביעי כשמשימין דפים
על הענבים ומיהו למאן דאסר
לא
מצינו חילוק בין
ג' כחות לב':
מעשה