ס:
רבי ישמעאל
פרק
רביעי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מעשה
לבינה קעביד. ואף בשתיה נמי שרי פי' רשב"ם וז"ל
דאיפקעה לאורכה. כשהיא יושבת זקופה נסדקה מלמעלה למטה
צא א ב מיי' פי"ב מהל'
א) [לעיל נז.],ב) [עי' תי"ט],
ג) [צ"ל בבית שאן והכשירו
מאכלות אסורות
וביקש חציה ליפול אילך וחציה ליפול אילך: חבקה. בין זרועותיו
עובד כוכבים המהדק מגרופות של גיגית מלא יין כדי
כ"א ברא"ש], ד) לקמן סא.,
הלכה ח סמג לאוין קמד
וחיברה עד שהביאו כלי: לזבוני לעובדי כוכבים. דהא לא שכשך.
שיתחברו סדקין שבאו בה מלמעלה למטה אין זה כמחבק חבית לאורכה
ה) [ברכות לג. וש"נ], ו) [גי'
טוש"ע י"ד סי' קכד סעיף
דחבית מבוקעת מזומנת ליפול חציה אילך וחציה אילך וכשהוא מחבקה
ואפילו שקירב החצאין זו לזו והוי נוגע ביין ע"י חצאי החבית לא הוי
רא"ש בסי' ה' רבינא],
כב:
צב ג מיי' שם הלכ' כז
ז) [וכלי. יעב"ץ], ח) רש"א,
מחבר כל היין זה לזה אבל גיגית יין
כנוגע בקנה דהתם משכשך בקנה
❖
ט) [נדה מג.],
סמג שם טוש"ע י"ד
אבל הכא ליכא שכשוך מידי: אבל
במקומו עומד ע"י הדוקו הראשון
דאיפקעה לאורכה אידרי ההוא עובד כוכבים
סי' קכט סעיף יג:
צג ד מיי' שם הלכה כה
לפותייה. הואיל ואין נבדלות זה
וסדק קטן יש שם והוא מהדקו וכן
(ב)
חבקה שרייה רפרם בר פפא ואי תימא רב
א
סמג שם טוש"ע י"ד
בחביות של עץ שלנו אבל דבר זה
מזה שהרי חציה העליון יושב על
גליון הש"ס
הונא בריה דרב יהושע לזבוני לעובדי
סי' קכח סעיף ב:
אסור להיות עובד כוכבים תוחב
התחתון אלא שיוצא מעט מעט והעובד
צד ה מיי' שם הלכ' ט
תוס' ד"ה כל וכו' כל
כוכבים וה"מ דפקעה לאורכה אבל לפותייה
נעורת או מטלית בסדק ובחבור
כוכבים הכבידן זו לזו ולא הוי
סמג שם טוש"ע י"ד
עיקרו. כעין זה בתוס' ב"ק
❖
אפילו בשתיה שרי
מ"ט מעשה לבינה
סי' קכד סעיף יט:
דף יז ע"ב ד"ה כל:
ב
נוגע ודחק יין החבית: אלא מעשה
השוליים לסתום מפני שנוגע ביין
צה ו מיי' שם ועיין
קעביד ההוא עובד כוכבים דאשתכח
לבינה. בעלמא קא עביד כלבינה
עכ"ל ור"י היה אומר דמותר להיות
בהשגות ובכסף
דהוה קאי במעצרתא
אמר רב אשי אי
משנה סמג שם טוש"ע שם
הנתונה ע"פ החבית ומכבידתה: דהוה
העובד כוכבים תוחב נעורת סביב
ג
הגהות הב"ח
וסי' קכה סעיף ה:
קאי במעצרתא. דישראל ולא היה
השוליים במקום שמתחברין אל דופני
איכא טופח להטפיח בעי הדחה ובעי
צו ז מיי' שם הלכה כה
(א) במשנה וזרקה
החבית ומשם היין זב ויוצא כי הנעורת
בה יין אלא משקה טופח עליהן:
ניגוב ואי לא בהדחה בעלמא סגי ליה:
סמג שם טוש"ע י"ד
(בחמתו) תז"מ נ"ב ס"א
ל"ג ליה: (ב) רש"י ד"ה
סי' קכח סעיף ב:
ניגוב. אפר ומים ואפר כדמפרש
מתני' עובד כוכבים שנמצא עומד בצד
שתוחב אינו כנגד יין שבפנים לפי
ד
צז ח מיי' שם הלכ' ט
אבל לפותייה הואיל ואי'ן
לקמן בהשוכר (דף עה.): מתני' אם
שראשי השוליים מפסיקין שתחובין
סמג שם טוש"ע י"ד
נבדלות זו מזו וכו' הכבידן
הבור של יין
אם יש לו מלוה עליו אסור
יש לו עליו מלוה. על ישראל אסור
בחריצין שבדופני החבית סביב ואפי'
זו לזו ודוחק יין החבית
סי' קכד סעיף כ:
אין לו מלוה עליו מותר נפל לבור ועלה
צח ט מיי' שם סמג שם
לא הוי 'וגע אלא מעשה
באמצע חיבור השוליים נותן בו העובד
לפי שלא ירא ליגע דסבר אי אמר
טוש"ע שם סעי' יא
לבינה כצ"ל והד"א:
ה מדדו בקנה
התיז את הצרעה בקנה או
כוכבים הנעורת ובלבד שלא יהא שם
לי מידי אמינא ליה תניהו לי בחובי:
(ג) ד"ה נפל וכו' ממש
וסי' קכה סעי' ה:
שהיה מטפיח ע"פ חבית מרותחת בכל אלו
צט י מיי' שם ועיין
נפל. העובד כוכבים בבור מלא יין
חלל ורבינו שמואל אומר דאם יש חבית
הוא הואיל: (ד) ד"ה
בהשגות סמג שם
מותר אם יש מפתח או
היה מעשה ואמרו ימכר ור"ש מתיר נטל
שמטיפה דרך שוליים יכול העובדי
אע"פ דנגיעה ממש (ג) הואיל ושלא
א)
ו
טוש"ע י"ד סי' קכה סעי'
חותם. נ"ב אע"ג דרש"י
בכוונה הואי: מדדו בקנה. אע"ג
כוכבים להדוק שם נעורת בסדקין
את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה
ב)
(א)
ה:
גופיה פי' מתניתין
מעשה ג)והכשירו: גמ' אמר שמואל ז והוא
דהוי כמו לפותייה ומעשה לבינה
דנתכוין הואיל ולדבר אחר נתכוין והא
דהמטהר יינו כו' בדכתב לו
התקבלתי ואפילו אין
אבל אם הוא שותת הרבה יש ליזהר
נגיעה לאו ממש היא אלא ע"י הקנה:
שיש לו מלוה על אותו יין אמר רב אשי
מפתח וחותם ביד ישראל
או שהיה מטפיח כו': המרותחת.
כי אז נוגע העובד כוכבים ביין ומיהו
שרי ולפי זה הויא סיפא
מתני' נמי דיקא דתנן ד)המטהר יינו של
אם אינו נוגע ביד אלא בסכין כיון
שהיתה מחמצת ומעלה רתיחות וטיפח
פירושא דרישא וכדכתבו
עובד כוכבים ונותנו ברשותו והלה כותב
התוס' בתחלת הדיבור
שאינו מתכוין רק לסתום ולא ליגע
בידו ממש על הרתיחות אין דרך ניסוך
המתחיל המטהר יינו מ"מ
לו התקבלתי ממך מעות מותר אבל אם
בכך ומותר בהנאה: זה היה מעשה
ביין הוי ליה מגע עובד כוכבים שלא
ס"ל לרש"י דסיפא מיירי
והכשירוהו. אף בשתיה: גמ' על
ירצה ישראל להוציאו ואין מניחו עד שיתן
בתרתי מילי ולצדדין היכא
בכוונה ע"י ד"א ושרי לפירוש
(ז)
דמונח בבית הפתוח לרה"ר
אותו יין. שעשה לו ישראל את היין
ר"ת וטוב שישים הישראל המטלית
לו מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו
כדקתני רישא ואפי' אין
או הנעורת עד שיסתם קצת והעובד
הזה אפותיקי לגבות הימנו דהשתא
מפתח וחותם ובאין פתוח
טעמא דאין מניחו הא מניחו שרי ש"מ מלוה
לרה"ר לא שרי אלא
כוכבים יהדקנו בהיתר כר"ת שכתבתי
סמכה דעתיה ונגע ולא מירתת אבל
על אותו יין בעינן ש"מ: נפל לבור ועלה:
במפתח וחותם: (ה) ד"ה
בעיא
הדחה ובעיא
למעלה (ח) :
לא היתה לו מלוה על אותו יין
זה היה וכו' עליו חוב
אמר רב פפא לא שנו אלא שעלה מת אבל
ח
ניגוב. בחנם הזכיר הדחה דכל ניגוב
אע"פ שיש לו מלוה על בעליו מותר
דמי: (ו) ד"ה כל שבזב
עלה חי אסור מ"ט אמר רב פפא דדמי עליה
טמא בעובד כוכבים
בשתיה דמירתת ולא נגע: המטהר
צריך שיתן מים תחלה אלא לפי שהיה
עושה יין 'סך לא איירי
כיום אידם: מדדו בקנה כל אלו היה מעשה
יינו של עובד כוכבים. ישראל שדרך
רוצה לומר ואי לא בהדחה סגי נקט
זריקה
רב אשי וכו' אלא
ואמרו ימכר ור"ש מתיר: אמר רב אדא בר
הדחה כתב רשב"ם ומיהו אנן לא
ענבים של עובד כוכבים בהיתר כדי
בעובד כוכבים וכו' בידו
בין בקנה כגון שאם 'גע
אהבה ינוחו לו לר"ש ברכות על ראשו
עבדינן ניגוב (ט) בגתיות של עובדי
למכרו לישראל ואין נותן מעות
ה)
הזב בכלי או באדם
כוכבים אלא הדחה בעלמא וסמכינן
לעובד כוכבים עד שימכרנו לאחר
כשהוא מתיר מתיר אפילו בשתיה וכשהוא
מטמא בזב אי 'מי כגון
אראיות שבפרק אחרון (לקמן דף
זמן ונותן ברשותו של עובד כוכבים:
אדם הנוגע בזב בין שנגע
אוסר אוסר אפילו בהנאה א"ר חייא בריה
בזב ממש וכו' נמי קאי
והלה כותב לו התקבלתי. אם כותב
עד: ד"ה דרש) דלא בעיא ניגוב:
דאבא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב
דהאמר רב אשי כצ"ל
אי
איכא טופח להטפיח. תימה
לו העובד כוכבים התקבלתי ממך
ותיבות אף היין נעשה בכך
ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי הלכה
יין נסך נמחק: (ז) תוס'
היכא דליכא טופח ע"מ להטפיח אי
מעות כלומר הריני כאילו קבלתי
כר"ש איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר לי
ד"ה מעשה וכו' ע"י ד"א
חשיב יין לגבי ניסוך א"כ הדחה וניגוב
מעות שאיני מעכב בידך להוציא יין
דשרי לפירוש ר"ת. נ"ב
אבא בר חנן הכי אמר זעירי הלכה כר"ש
מרשותי בכל עת שתרצה: מותר.
בעי ואי לאו יין הוא הדחה נמי לא
ע"ל בדף נז בסוף ד"ה
ה"ג ברוב: (ח) בסה"ד
ואין הלכה כר"ש: נטל חבית וזרקה
ליבעי ופרשב"ם דפשיטא דיין הוא
אם יש מפתח או חותם ביד ישראל:
(ד)
שכתבתי למעלה. נ"ב בדף
זה היה מעשה בבית שאן ואסרו.
ושייך בו ניסוך אבל מ"מ הוא אינו
[בחמתו] לבור זה היה מעשה [והכשירו]:
זה ד"ה זיקא: (ט) ד"ה
חבור לאותו הבלוע בתוך הגת דהכי
דכיון דיש לו מלוה על אותו יין מאי
בעיא וכו' ניגוב אף
אמר רב אשי כל שבזב טמא בעובד
ט
בגתיות וכו' שבפרק
אמרי' לקמן טופח [שלא] ע"מ
דבעי עביד אבל מלוה שאינה על אותו
(י)
ח)
כוכבים עושה יין נסך כל שבזב טהור
אחרון. נ"ב ע"ש בפרש"י
להטפיח ליכא למיחש משום איסור
יין כמי שאין לו עליו (ה) דמי דקתני
דף עה בד"ה מדיחן במים:
בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך איתיביה
דיקא
נמי דקתני כו'
בלוע:
רישא הלה כותב לו התקבלתי ממך
(י) ד"ה אי איכא וכו'
רב הונא לרב אשי נטל את החבית וזרקה
ו)
אמרינן לקמן אי ליכא
והלה כותב לו התקבלתי. שעתה אין
מעות מותר והא הכא דיש לו מלוה
טופח ע"מ להטפיח:
בחמתו לבור זה היה מעשה בבית שאן
לו כלום על היין אע"פ שיש לו מלוה
דמי היין עליו וקתני דכיון דלאו על
(כ) ד"ה דיקא וכו' אע"פ
והכשירו בחמתו אין שלא בחמתו לא
אותו יין הוא מותר: דדמי עליה כיום
חוב דמי היין מותר פ"ה כאן אם
י
(כ)
שיש לו מלוה דמי היין
עליו מותר כצ"ל ותיבת
התם
אידם. ואזיל ומודה על שניצל ומסתמא
יש (שם) מפתח או חותם ביד ישראל
חוב נמחק:
נסכיה בעלייתו ואסור בהנאה: ומסקנא דמילתא מסיק תלמודא ואין
וכן פר"ת וקשיא דא"כ מאי ראיה היא לכאן שאני התם דיש מפתח
הלכה כר"ש: כל שבזב טמא (ו). לא איירי רב אשי בהיסט כלל אלא
או חותם ביד ישראל אבל הכא שעומד בצד הבור בלא מפתח וחותם
שמא יש לאסור וי"ל שסברת התלמוד כך כי היכי דברשות העובד
במגע ולא אתא לאשמעינן אלא זרק בעובד כוכבים דלא אסר וה"ק כל
כוכבים כי יש מפתח וחותם חשוב יינו של ישראל כשהעובד כוכבים
מגע שבזב טמא כגון בחבורין בין בידו בין בקנה שאם העובד כוכבים
זב והיין ז) כלי או אדם מטמא בזב אף היין נעשה בכך יין נסך
מניחו להוציאו כך ברשותו של ישראל אף בלא מפתח וחותם מיקרי
יינו של ישראל כיון שאין לו מלוה על היין אע"פ שהישראל חייב לו
כגון אדם הנוגע בזב בין שנגע בו הזב ממש בין בקנה טמא
מעות: כל שבזב טמא כו'. $ כל עיקרו של כלל זה לא בא אלא
אף היין שנגע בו עובד כוכבים בין בידו בין בקנה נעשה יין
להתיר זריקה שהרי זב המסיט יין נטמא או אם נושאו על כתפו אפי'
נסך. וליכא למימר דרב אשי אהיסטו של זב נמי קאי דאמר
בכלי אבנים טמא ובעובד כוכבים היסט מותר כדאמרינן גבי
רב אשי לעיל (עמוד א) זיקא בין מליאה בין חסירה שרי
ודכוותה בהיסט של זב טמא: שלא בחמתו לא. אלמא זרק
זיקא בין מליאה בין חסירה שרי וגם אם ישב על החבית לא
מנסכו ובזב טמא וכן כלל כל שבזב טהור לאו דוקא שהרי
העובד כוכבים עשה יין נסך ואילו זב שזרק חפץ בכלי לא טימאו:
ט) קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור ואילו בעובד
דקאזיל
כוכבים עושה יין נסך וכן הלכה שאם זרק אבן או
כל דבר
ליין ואפילו בכוונה שהוא מותר בשתיה כן הורה ר' יוסף טוב
עלם וכתב הרב רבי
משה
מקוצי דה"ה
שאם זרק
לתוכו מים שלא בכוונת מזיגה
שיהא מותר בשתיה:
התם