סא:
רבי ישמעאל פרק
רביעי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
ו) שיהא שומר יושב ומשמר. תימה היינו רישא דישראל ועובדי
בחצר אחרת. ישראל דר בחצר אחרת: ה"ג יינו של עובד כוכבים
קד א מיי' פי"ג מהל'
א) [כתובות כד.], ב) [לקמן
ע.], ג) [ע"א], ד) ברשותו
מאכלות אסורות
ברשותו. אם היין של עובד כוכבים וטהרו ישראל ונתנו ברשות
כוכבים דרין בה ואין לומר דאיצטריך ליוצא ונכנס דהא נמי
הלכה ג סמג לאוין קמח
וישראל דר כצ"ל. רש"א,
שמעינן מרישא דקתני דרין בה ולא שיהא נותן עיניו בעובד כוכבים
העובד כוכבים עצמו וישראל דר באותה חצר מותר והוא שמפתח
ה) רש"א מ"ז, ו) [שייך לעיל
טוש"ע י"ד סי' קלא סעיף
כל היום וי"ל דה"א עד דאיכא ישראל טובא קמ"ל דאפילו בחד סגי:
וחותם ביד ישראל אבל אין
מפתח וחותם בידו אע"פ שישראל דר
ע"א במשנה], ז) [צ"ל
א:
❖
ההוא כרכא כו'. מתוך הלשון
קה ב מיי' שם הלכה א
דההוא ביתא דהוה כו'],
באותה חצר אסור כיון שהיין שלו דלא
סמג שם טוש"ע י"ד
מרתת כולי האי: תני אע"פ שאין
משמע דנקט כרכא שהיה
בחצר אחרת מותר
והוא שמפתח וחותם
סי' קל סעיף ט:
קו ג ד מיי' שם הלכה ג
מפתח וחותם בידו. כיון דישראל דר
היין מונח בתוך הרחוב וגם היה שם
בידו המטהר יינו של עובד כוכבים ברשותו
הגהות הב"ח
ד סמג שם טוש"ע י"ד
יין של עובד כוכבים שעתה אין העובד
באותה חצר כשומר היוצא ונכנס דמי
וישראל דר באותה חצר מותר והוא שמפתח
(א) רש"י ד"ה או עד וכו'
סי' קלא סעיף א:
דאמרינן במתני'ג) שמותר: או עד שיבא
כוכבים נתפס כגנב על הביאה רק
קז ה מיי' שם פי"ב הלכה
כלומר או עד: (ב) ד"ה
וחותם בידו א"ל רבי יוחנן לתנא תני אאע"פ
ממונה הבא לקיצין. שיהא שומר
על הנגיעה ואפילו הכי חמרא שרי
להקל וכו' כי היכי דלהדר
כג סמג לאוין קמח
שאין מפתח וחותם בידו מותר בחצר אחרת
ישראל: (ג) ד"ה מסקנא
טוש"ע י"ד סי' קכח סעיף
כיון שנתפס על הנגיעה והא דאמרינן
ממונה לשומרו אבל הולך ויוצא ויש
ד:
דמילתא מגע עובד כוכבים
אסור אע"פ שמפתח וחותם בידו דברי ר"מ
לקמן פרק בתרא (דף ע.) ז) דההוא
לו שעה קבועה לבא או עד שיבא
בכוו'ה כגון שנתכוין
וחכמים אוסרין עד שיהא שומר יושב ומשמר
ליגע ושיכשך וכו' לדבר
דהוה יתיב ביה חמרא דישראל כו'
כלומר עד שיהא ממונה עליהם
(א)
אחר כגון מדדו:
וקאמר רבא אי מצי לאישתמוטי
שיתיירא זה מביאתו. ולקמן פריך הבא
או עד שיבא ממונה הבא לקיצין חכמים
לקיצין גריעותא הוא: ארישא דסיפא.
חמרא אסור ואף על פי שנתפס כגנב
אהייא אילימא אסיפא תנא קמא נמי מיסר
על הנגיעה היינו משום דבבית שיכול
יין של עובד כוכבים ד) ברשות עובד
קא אסר ואלא ארישא דסיפא והא קאמר
ליכנס שם אינו ירא כל כך ומנסך
כוכבים וישראל דר באותה חצר
ליה ר' יוחנן לתנא תני אע"פ שאין מפתח
אבל אי נתפס כגנב על הביאה ודאי
דקאמר ר"מ מותר והוא שמפתח
וחותם בידו ואלא אסיפא דרישא דקאמר
חמרא שרי ולהכי מייתי עלה ההיא
וחותם בידו ואתו רבנן למיסריה:
ת"ק בבחצר אחרת מותר והוא שמפתח
והאמר ליה רבי יוחנן לתנא כו'.
דנעל הפונדק:
וחותם בידו וחכמים אומרים לעולם אסור
אלמא פשיטא ליה לרבי יוחנן כי האי
הדרן עלך רבי ישמעאל
עד שיהא שומר יושב ומשמר או עד שיבא
גוונא לקולא הוא דבעינן למיזל:
אלא אסיפא דרישא. היכא דיין של
ממונה הבא לקיצין ממונה בא
לקיצין גריעותא הוא אלא עד שיבא ממונה
ישראל הוא וקתני ישראל דר בחצר
שאינו בא לקיצין: רשב"א אומר רשות עובדי כוכבים אחת היא: איבעיא
אחרת מותר והוא שמפתח וחותם בידו
להו ר"ש בן אלעזר להקל או להחמיר רב יהודה אמר זעירי להקל רב נחמן
דכיון דיין דישראל הוא מירתת עובד
אמר זעירי להחמיר רב יהודה אמר זעירי להקל והכי קאמר ת"ק כשם
כוכבים לזייף שמא ירגיש בו ישראל
שברשותו אסור כך ברשות עובד כוכבים אחר נמי אסור וחיישינן א) לגומלין
הדר בחצר אחרת: גריעותא הוא.
ר"ש בן אלעזר אומר במה דברים אמורים ברשותו אבל ברשות עובד כוכבים
דכיון דיש לו שעה קבועה לביאתו לא
אחר מותר ולא חיישינן לגומלין רב נחמן אמר זעירי להחמיר וה"ק ת"ק
מירתת עובד כוכבים: להקל או
להחמיר. להקל דקאמר ת"ק בעיר
במה דברים אמורים ברשותו אבל ברשות עובד כוכבים אחר מותר ולא
ג
שכולה עובדי כוכבים אסור להניחו
חיישינן לגומלין ר"ש בן אלעזר אומר כל רשות עובדי כוכבים אחת היא תניא
בבית העובד כוכבים שהוא בעליו
כוותיה דרב נחמן אמר זעירי להחמיר אמר ר"ש בן אלעזר כל רשות עובדי
והוא הדין בבית עובד כוכבים
כוכבים אחת היא מפני הרמאין דבי פרזק רופילא אותיבו חמרא גבי אריסייהו
אחר וקאמר רבי שמעון בן אלעזר
סבור רבנן קמיה דרבא למימר כי חיישינן לגומלין הני מילי היכא דקא
וכי כל רשות עובדי כוכבים אחת
מותיב האי גבי האי אבל הכא כיון דאריסיה לאו דרכיה לאותוביה בי פרזק
היא בתמיה כלומר הואיל ואינו
רופילא לגומלין לא חיישינן אמר להו רבא דאדרבה אפילו למ"ד לא חיישינן
בבית בעליו מותר דהאי עובד
לגומלין ה"מ היכא דלא מירתת מיניה אבל הכא כיון דמירתת מיניה מחפי
כוכבים מירתת או להחמיר קאמר
ובניחותא איתמר דתנא קמא דוקא
עליה זכותא ההוא כרכא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל אשתכח עובד
בבית בעליו קאמר ואתא רבי
כוכבים
דהוה
קאי ביני דני אמר רבא אם נתפס עליו כגנב חמרא
ב)
ה
שמעון בן אלעזר למימר הוא הדין
שרי ואי לא אסור:
בבית העובד כוכבים אחר דחיישינן
הדרן עלך רבי ישמעאל
לגומלין אע"ג דהאי עובד כוכבים
שהבית שלו ייחד לו קרן זוית לישראל
לנסוכי כי היכי (ב) דהדר ישראל וזבין
ולא נגע דנתפס עליו כגנב חיישינן דלמא שביק ליה לעובד כוכבים חבירו בעל היין דלא מירתת
מהאי עובד כוכבים זימנא אחרינא ומפקיד ליה גבי ההוא דלישבוק ליה לנסוכי: לגומלין. הנח לי ואגמול לך כיוצא בזו: רבי שמעון
בן אלעזר כו'. ואחת היא דמתניתין אתמוהי מתמה: מפני הרמאין. גומלין זה לזה: פרזק. שם האיש: רופילא. שני למלך: אותיבו
חמרא. יין
כשר דזבני ישראל באשראי: גבי אריסייהו. עובדי כוכבים כמותם. אריסא מירתת ממריה ואי נמי נגע מסהיד
עליה
כרכא.
כרך: אם נתפס עליו כגנב. אם עובד כוכבים חלש הוא ויש אימת שופטי העיר עליו ואם ימצאוהו
דלא נגע:
נוגע
נתפס עליו כגנב: חמרא שרי. בשתיה ואי לא אסור אף בהנאה דודאי נגע:
הדרן עלך רבי ישמעאל
מסקנא
דמילתא.
מגע עובד כוכבים (ג) כיון שנתכוין ליגע שיכשך אע"פ שלא ניסך אסור בהנאה ממתני' ה)(אתא) דאגרדמים
עובד
כוכבים [נח.] משום לך לך אמרין נזירא. שלא בכוונה כגון לא הכיר בו שהוא יין מותר בהנאה ממתניתא דחרם עובד כוכבים [שם] וכן
נפל לבור נמי שלא בכוונה הוא ומותר בהנאה ממתני' [ס:] וכן נתכוין ליטול דבר אחר כגון אתרוג דרב אשי [נט:] שלא בכוונה הוא ומותר
בהנאה. מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר כגון בקנה אנו יודעין שנתכוין לדבר אחר כי מדדו בקנה או התיז את הצרעה מותר
בהנאה ממתני' [ס:]. בכוונה ולא חזינן למאי איכוין אסור בהנאה מההוא עובדא דבירם דשרייא רב [נז.] משום דשלא בכוונה הוה הא
בכוונה אסור. כחו של עובד כוכבים בחיבורין כגון דאוריק ארוקי הכיר בו שהוא יין אסור בהנאה מדרבי יוחנן דאמר [נט.] צא והכרז
על יינן משום יין נסך משום לך לך. לא הכיר בו מותר אף בשתיה מההוא עובדא דרבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בן נהוראי [נח.]
דחד שרי
אפילו בשתיה משום דעובד כוכבים לא הוה ידע. ושלא בחיבורין כגון זריקה מותר אף בשתיה ואפילו נתכוין
מדרב אשי דאמר [ס.]
כל שבזב טהור בעובד כוכבים
אינו עושה יין נסך. כך הגיה הרב ופסק הלכה למעשה:
השוכר