סג: השוכר את הפועל
פרק חמישי עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא משום שביעית. שמא יקחו בו
תולה הדבר שאומר קנו (ב) נכסי לך תולה הקנין בדין ערב
אלמא
פירות שביעית מן החשוד
כב א מיי' פ"א מהל'
א) [קידושין ז.], ב) בדפו"י
הגי' דינא, ג) [כתובות פד:
מכירה הל' ו סמג
משמע שדין ערב הוא שנכסי הערב משתעבדין למלוה בשעת
למוכרם ותניא במס' סוכה (דף לט.) אין מוסרין דמי פירות שביעית
גיטין יא:], ד) [פ"ק
עשין כב טוש"ע ח"מ סי'
לעם הארץ יותר מג' סעודות: ולא משום מעשר. דאם עמי הארץ
ערבות ולא גופו לבד ולפי טעות האחר נמי יש להוכיח ששייך
דקדושין כצ"ל], ה) לגי'
קצ סעיף ג ועיין שם
❖
ובכ"מ ובב"י: בו דין ערבות אפי' בענין זה שאמר
תן לפלוני מנה ואני פורע
הם ויקחו שאינו מעושר ונמצא זה מאכילו דהא איהו לא ספי
מהר"ם הכל ד"א,
כג ב מיי' פי"ג מהל'
לך אלא לא שנא מקיפו ול"ש אין
להו מידי אלא פריטי יהב להו:
מאכלות אסורות
ולא משום יין נסך. אם עובדי כוכבים
מקיפו משתעבד וקונה חנוני דינר
לא משום שביעית ולא משום מעשר ולא
הלכה כה סמג לאוין קמח
גליון הש"ס
גביה ואפ"ה כיון דלא מייחד שעבודיה
הם ונמצא מאכילן יין נסך והרי
טוש"ע י"ד סי' קלב סעיף
משום יין נסך ואם אמר להם צאו ואכלו ואני
גמ' דאורחיה לאקופי
ד:
לא מיתסר דלא חשיב דינר הקנוי להם
מזונותיהן עליו ונהנה מיין נסך:
פורע צאו ושתו ואני פורע חושש משום
כד ג מיי' שם הל' יז סמג
קני. עי' חידושי הרשב"א
ואני פורע. הוי איהו לוקח האיסור
בעניים של ר' ינאי דמי שביעית ומה
שם טוש"ע י"ד סי'
גיטין דף י"ג ד"ה אמר
שביעית ומשום מעשר ומשום יין נסך אלמא
❖
קלג סעיף ז: שנחשב בצאו ואכלו ואני פורע בקונה
ומאכילו דהשתא לא סליק נפשיה
אמימר:
כה ד מיי' פ"ה מהל'
כי קא פרע דמי איסור קא פרע הכא נמי כי
מינייהו בפריטי: המקיפו. שרגיל
הפירות והיין והאכיל לפועליו ואע"פ
כלאים הלכה ה
קא פרע דמי איסורא קא פרע תרגמה רב
אצלו בהקפה: דמשעבד ליה. האי
שבמשיכתן לא נתכוונו אלא לזכות
טוש"ע י"ד סי' רצו סעיף
הגהות הב"ח
חסדא בחנוני המקיפו דמשתעבד ליה דכיון
א:
לעצמו ואף החנוני נתכוון בדעתו
בעל הבית משעתא דיהיב חנוני פירי
(א) רש"י ד"ה קנה
והוי כנותן מיד ליד: קני ליה דינר
להקנות לעצמו רק שיחזור על בעל
$דאורחיה לאקופי קני ליה דינר גביה אבל
ה'ותן את נכסיו של זה:
גביה. חנוני סמיך על זה שכבר
הבית לא בשביל שמשיפרע יחשוב דמי
(ב) תוס' ד"ה (בע"א)
חנוני שאין מקיפו מאי מותר אי הכי אדתני
ואינו חושש כו' קנו כל
הפירות דהא אינם בעין בשעת
הכיר בו שכל מקום שישנו הדינר
צאו ואכלו בדינר זה צאו ושתו בדינר זה
נכסי לך: (ג) בא"ד בשעת
הפרעון (ג) שהקדים לו דינר לזכות
קנוי לו לחנוני הלכך חליפי נינהו.
הפרעון אלא כגון
ליפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים
לו בעצמו בדמי הפירות כשיתנם
אבל הנך דבי ר' ינאי כיון דהנך
שהקדים לו דינר לזכות:
בחנוני המקיפו דמשתעבד ליה אבל חנוני
(ד) ד"ה כשהקדים וכו'
לפועלים ובלא קושיא דרבא היה יכול
עניי דמוזפי להו פירי לאו חנוני
ליפלוג ולית'י בדידה
שאין מקיפו מותר ועוד חנוני שאין מקיפו מי
להקשות כיון דאתה מתיר בדבי ר'
הרגיל להקיפן נינהו לא סמכא דעתיה
בד"א כשהקדים: (ה) ד"ה
לא משתעבד והאמר רבא האומר לחבירו
ינאי מטעם חנוני שאין מקיפו מה היה
כולי האי ולא משתעבד להו דבי ר'
א
אין עודרין וכו' א"ל ר'
יוסי לא ת'י'ן מתני' אלא
תן מנה לפלוני ויקנו כל נכסאי לך קנה
מדמה ר' יוחנן ההיא דאתנן לדבי ר'
ינאי הלכך כי פרע לאחר זמן לאו
❖
דברים:
חליפי שביעית נינהו: אי הכי.
ינאי אף לפי טעותו שאין משועבד
מדין ערב אלא אמר רבא לא שנא מקיפו
א)
בערב אלא גופו ולא נכסיו אי נמי לא
דטעמא משום מקיפו הוא אבל אין
ולא שנא שאין מקיפו אע"ג דמשעבד ליה
מקיפו שרי: אדתני. רישא דמהדר
משתעבד אלא במלוה שאינו פוטר
מוסף רש"י
כיון דלא מייחד שיעבודיה לא מיתסר אלא
המקבל ויש שם דין ערבות אבל לא
תנא בתר היתרא ולא אשכח אלא בצאו
מדין ערב. ממה שמצינו
הכא אמאי חושש משום שביעית הא לא
בנותן שפוטר המקבל וסומך על
ואכלו בדינר זה דסליק מינייהו נפשיה
בתורה שהערב מתשעבד
מייחד שיעבודיה הכא אמר רב פפא כגון
למלוה אנו יכולין ללמוד
ב
בפריטי: ליפלוג ולתני. היתרא
חבירו שמצוה ליתן לו ויחזור עליו ולכן
(קדושין ז.).
שהקדים לו דינר אמר רב כהנא אמריתה
לא היו פירות שמינית שפורע ר' ינאי
אפי' בדלא סליק וכגון צאו ואכלו
לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא א"ל אי
דמי שביעית מ"מ למה לא חשב
ואני פורע ובחנוני שאין מקיפו דלא
באתנן שכר ביאה אע"פ שלאחר ביאה
משתעבד ליה האי בעל הבית מידי
הכי אדתני צאו ואכלו צאו ושתו ואני פורע
וכ"ש היכי דנסתלק לגמרי: ותו
נותנה לה הלא בשעת ביאה נקנה
צאו ואכלו צאו ושתו ואני מחשב מיבעי
חנוני שאין מקיפו. אי יהיב לשלוחיה
הטלה בטלה זה במקום שמעות קונות
ליה א"ל תני צאו ואני מחשב רב אשי אמר
דבעל הבית: מי לא משתעבד. ליה
או דקאי בחצרה א"כ גם בטלה סתם
כגון שנטל ונתן ביד א"ל רב יימר לרב אשי
ישתעבדו נכסיו בשביל הטלה ועוד
בעל הבית מהשתא דקא שרית להו
אי הכי אדתני צאו ואכלו צאו ושתו טלו
כי דבר פשוט הוא שכל המקבל
לדבי ר' ינאי משום האי טעמא:
ואכלו טלו ושתו מיבעי ליה א"ל תני טלו
והאמר רבא האומר לחבירו תן מנה
מעות מחבירו בשביל חפץ שיתן לו
ואכלו טלו ושתו יתיב רב נחמן ועולא
לפלוני ויקנו נכסאי לך. באותו מנה
שנכסיו משועבדין לו דלא גרע ממלוה
ואבימי בר פפי ויתיב רבי חייא בר אמי
ונתן: קנה. (א) הלוקח את נכסיו
שהנכסים משתעבדים לו כי אין להתיר
של זה ואע"ג דלא מטא הנאת האי
שם מטעם חליפי אתנן כדפי' אלא
גבייהו ויתבי וקא מיבעיא להו שכרו לשבור
מנה לידיה: מדין ערב. מההוא
משום הכי אייתי דרבא דניחא ליה
ביין נסך מהו מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו
ב) דינר דמחייב ערב לשלומי ואע"ג
לאקשויי על מעשה דר' ינאי גופיה
אסור או דלמא כל למעוטי תיפלה שפיר דמי
דלא מטי הנאה לידיה. והאי נמי לא שנא
יותר מעל הראיה דאתנן:
אר"נ גישבור ותבא עליו ברכה לימא מסייע
כשהקדים
לו דינר. הא דלא
אלמא אע"ג דלאו חנוני המקיפו הוא
ליה ד אין עודרין עם העובד כוכבים בכלאים
פריך ליפלוג (ד)
כי יהיב ליה לשלוחיה משתעבד ליה
אבל
האי: אלא אמר רבא. לא תיתני
בד"א כשהקדים לו דינר דניחא ליה
לאוקומי כולה במקדים: תני טלו ואכלו טלו ושתו. וא"ת אדמפליג
טעמא דברייתא משום שיעבודא ובמקיפו דאפילו אין מקיפו איכא
בין דינר זה לדינר סתם לפלוג בין טלו ואכלו לצאו ואכלו י"ל דרישא
שיעבודא ומיהו לדבי ר' ינאי לא תקשי דבין מקיפו בין אין מקיפו:
אע"ג דמשעבדי ליה. נכסיה לשלומי: כיון דלא מייחד שיעבודיה.
רבותא קמ"ל דכי אמר להם טלו ואכלו בדינר זה והם נתנו הדינר
לחנוני אע"פ שנשא ונתן ביד מותר דאינו אלא שלוחו של חנוני וסיפא
שלא ייחד לו מיד מעות לכך לאו חליפין נינהו ולא מיתסר:
ה"ג והכא אמר רב פפא ולא גרסינן אלא הכא דקתני חושש
רבותא קמ"ל דאע"פ שבשעה שנותן להם האיסור לא קא יהיב לחנוני
אמר רב פפא: כשהקדים לו. בעל הבית דינר לחנוני קודם
ולא מידי וס"ד דשליחותיה דחנוני קעביד קמ"ל כיון שלבסוף הוא פורע
איגלאי מילתא שהוא קונה האיסור ומדידיה קאכלי: ויתיב רב
ששלח אצלו דהשתא מדבעל הבית קאכלי ואיסורא דידיה הוא:
חייא בר אמי גבייהו. ר"ת היה מדקדק שבכל מקום ג) שהוא אומר
ואני פורע. הא כבר פרע: ואני מחשב מבעי ליה. אני אעשה לו
חשבון ממה שהקדמתי לו: שנשא. מיד החנוני ונתן להם דהשתא
ויתיב פלוני גבייהו מזכירו כן לפי שהוא הורה להם דבר חדוש וכאן
לא דבר רב חייא בר אמי קמייהו אלא רב נחמן שהשיב להם ואומר
איהו ספי להו איסורא ולאו משום פרעון דלאחר זמן הוא אלא
כי זה המעשה היה עם אותו דכתובות (דף נג.) אמר להו רב חייא
דקננהו במשיכה ואשתכח שלקח יין נסך והשקהו לפועליו. אבל הנך
בר אמי תנינא אשתו ארוסה וכו' ועל אותו דבר הוזכר והתלמוד
דבי רבי ינאי כי שקלי פירי שעת היתר הוא וכי פרעו לאחר
קבע הדברים על סדר המסכתות: אין עודרין עם העובד כוכבים
זמן בשעת איסור שביעית לאו חליפין נינהו לאיתפוסי: צאו.
בכלאים. הרב ר"ת דחק להביא ראיות דכלאים וערלה נוהגין בשל
משמע שאינו הולך עמהן: לשבור ביין נסך. לשבר חבית ולשפוך
את היין: מהו. שיהא שכרה מותר: מי אמרינן כיון. דישראל זה
עובדי כוכבים וכולן דחויות הן אך הביא ראיה מההיא דלעיל אסרו
גבינות העובדי כוכבים מפני שמעמידין בשרף ערלה ודוחק הוא לומר
רוצה בקיומן של חביות האלו שלא ישתברו עכשיו מאליהם
עד שישברם הוא ויטול שכרם אסור: אין עודרין. אין חופרין:
שמערלה של ישראל הן לוקחין אכן ראיה גדולה הביא ר"ת מירושלמי
דסוף ערלה וסוף ד) קידושין דתנן מצות התלויות בארץ אין נוהגות
אבל
אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש ר'
יונה בעי ולמה לא תנינן אף החלה א"ל ר' יוסי לא (ה) אתיא מתני'
אלא דברים שנוהגין בישראל ובעובדי כוכבים חלה בישראל נוהגת ובעובדי כוכבים אינה נוהגת פי' המקשה ס"ל דחלה בזמן הזה דאורייתא כרבנן
דפליגי עליה דרב הונא בריה דרב יהושע בפרק שני דכתובות (דף כה. ושם) שמעינן מיהא דערלה וכלאי הכרם וחדש נוהגין בשל עובדי כוכבים
אין
ואפי' בחוצה לארץ שנוהג בה חדש כדקי"ל נמי במנחות (סח:) [וע"ע תוס' קידושין לו: ד"ה כל מצוה]: ה) עודרין עם העובד כוכבים בכלאים.
אין לפרש האי כלאים היינו כלאי הכרם ומייתי ראיה מכלאי הכרם דאסירי בהנאה ליין נסך דאסור בהנאה דלמעוטי תיפלה שפיר דמי דא"כ כי
מוקי לה כרבנן ופריך מאי אריא לעקור אפי' לקיים נמי שרי
והלא משתכר הוא באיסורי הנאה אם הוא מקיים ואין לומר דלהכי שרי לפי
שאין