השוכר את הפועל פרק
חמישי עבודה זרה
סד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל עוקרין. להשליכן לאיבוד ואע"ג דרוצה בקיומן שלא יעקרו
שאין תופסין דמיהן דא"כ היכי מייתי ראיה מתחילה מכלאים ליין
כו
א) מכות כא: מ"ק ב:
א מיי' פ"ה מהל'
[תוספתא כלאים פ"א ה"י],
כלאים הלכה ה
מאליהן עד שיעקרם הוא: סברוה האי. דקתני עוקרין: אפילו
נסך אלא ודאי בכלאי זרעים מיירי וכן משמע מדמייתי עלה קרא
ב) [במ"ק ובמכות ע"פ
טוש"ע י"ד סי' רצו סעיף
לר' עקיבא דאמר המקיים בכלאים לוקה. דאם זרען אחר ובא
דשדך לא תזרע כלאים והלכך אין להביא ראיה מכאן דכלאים
גרסת מהרש"א איתא כלאים
א:
כז ב מיי' שם פ"א הל' ב
נוהגין בשל עובדי כוכבים דע"כ בארץ מיירי דאי בחוצה לארץ כלאי
זה ועשה להן סייג וגדר כדי לקיימן לוקה אלמא אסור להיות רוצה
שדך לא וצ"ע כאן וברש"י
ופ"ה הל' ב טוש"ע
ובמהרש"א. וע' פי' רש"י
בקיומן: המנכש והמחפה. לאחר
זרעים שרו אף לישראל ואם כן נוכל
שם:
במ"ק ופרש"י במכות והוא
לדחות דאתיא כמאן דאמר אין קנין
זריעתן חופה עפר עליהן כדרך כל
אבל עוקרין עמו כדי למעוטי את התיפלה
א
ג [מיי' פ"י מהל' עכו"ם
שונים מב' פנים וצ"ע],
סברוה
הא
הזורעים: לוקה. דהיינו נמי זורע
לעובד כוכבים בא"י:
ג) [לעיל כ.], ד) [סוכה לו:
הל' ד ופ"ג מהל' זכיה
סברוה הא מני ר' עקיבא היא דאמר המקיים
וש"נ], ה) [תוספ' פ"ח
ומתנה הל' יא טוש"ע י"ד
מני ר"ע היא. פירוש אפי' לר"ע דאי
דמה דרכו של זורע לצמוחי פירי
בכלאים לוקה דתניא המנכש והמחפה
ה"ו], ו) קידושין יז: דמאי
סי' קנא סעיף יא]:
א) ב
מכוין הא נמי לצמוחי פירי מכוין:
לרבנן לחודייהו מאי איריא עוקרין
כח ד מיי' פ"ט מהל'
פ"ו מ"י [תוספ' דדמאי פ"ו
בכלאים לוקה ר"ע אומר אף המקיים מ"ט
הי"ב], ז) [קידושין יז:],
ת"ל לא כלאים. כלאים דהרבעה קא
אפילו מקיימין נמי שרי אלא תנא
עבודת כוכבים הלכ'
דר"ע אמר קרא שדך לא תזרע כלאים אין
ח) [נדצ"ל אסור לכם
יח טוש"ע י"ד סי' קמט
1
דריש מדסמך כלאים דלא תרביע
עוקרין לד"ה ואפילו לר"ע וכן רישא
למכור], ט) [ערך קם ב'],
סעיף ה בהג"ה וסי' קמח
לי אלא זורע מקיים מנין ת"ל ב) לא כלאים
דתניא אין עודרין לד"ה ואף לרבנן
גבי שדה דרשינן (מו"ק דף ב:) כלאים
י) [עי' תוס' מכות ד: ד"ה
סעיף יא [וסי' קמד סעיף
❖
ואילו למעוטי תיפלה שרי לא הא מני רבנן
הא],
א] [וברב אלפס עוד
דאי לר"ע ליתני אין מקיימין וכ"ש אין
שדך לא מדלא כתיב בהמתך לא
רבי
במכילתין פרק ב דף
עקיבא אומר אף
עודרין:
תרביע כלאים (ב) ולא תזרע שדך כלאים
היא אי רבנן מאי איריא עוקרין אפי' קיומי
שמא:]:
המקיים. פירש בקונט' שעשה להם
ש"מ שדך אכלאים דלעיל נמי דרשינן
כט ה ו מיי' פי"ג מהל'
נמי שפיר דמי הכא במאי עסקינן כגון דקא
תורה אור השלם
מאכלות אסורות הל'
ומשמע דמזהיר הכתוב שלא יהו
סייג וגדר בקוצים כדי לקיימן ויפה
עביד בחנם ור' יהודה היא דאמר ליתן
ג)
1. אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ
כא סמג לאוין קמח טוש"ע
כלאים בשדה ואילו עוקרין שרי למעוטי
כוון $ דהא פ"ב דמכות (דף כא:) מוכיח
י"ד סי' קלב סעיף ז:
להם מתנת חנם אסור מדרבי יהודה
בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ
ל ז מיי' שם הלכה כב
תיפלה אע"ג דרוצה בקיומן עד
דר"ע אית ליה לאו שאין בו מעשה
כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע
נשמע לר"ע לאו אמר ר' יהודה אסור ליתן
ופ"ז מהל' עבודת
שיעקרם הוא ויטול שכרו: רבנן הוא.
אין לוקין עליו ודלא כפירוש הערוך ט)
כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם
כוכבי' הלכה ה סמג שם
להם מתנת גחנם אבל למעוטי תיפלה שפיר
שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ:
דלא איכפת להו אי רוצה בקיומן אבל
שפירש מקיים (ו) בהנחה דכלאים ליגדל
❖
טוש"ע י"ד סי' קמו סעיף
ויקרא יט יט
דמי לר"ע נמי אע"ג דא"ר עקיבא המקיים
יין נסך דאסור להיות רוצה בקיומן
בתוך שדהו לוקה ואית ליה לאו שאין
ד [וטור ח"מ סי' רפג]:
לא ח מיי' פי"ג מהל'
בכלאים לוקה למעוטי תיפלה שפיר דמי
דישראל מצוה לבטל עבודת כוכבים
בו מעשה לוקין עליו $ י) וא"ת היאך
מ"א הלכה כב סמג
גליון הש"ס
ותשמישיה אימר לך דאסור: ומאי
ס"ד להוכיח בלעקור היה אסור
❖
ותו לא מידי הדור יתבי וקמבעיא להו דמי
ד)
שם:
איריא עוקרין. מדאצטריך למישרי
תוס' ד"ה ר"ע וכו' דהא
אי לאו למעוטי תיפלה לפי שרוצה
עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מהו מי
פ"ב דמכות דף כא. צ"ל
עוקרין משמע (ג) דהא רוצה בקיומן
בקיומן כדי להשתכר מדאסר לקיים
תופסת דמיה ביד עובד כוכבים או לא אמר
פ"א דמכות דף ד' ע"ב
מוסף רש"י
דמיעוט תיפלה הוא שרי אבל קיום
התם הוא עושה מעשה באיסור
וע"ש בתוס' ד"ה הא:
להו רב נחמן דמסתברא דמי עבודת כוכבים
בא"ד וא"ת היאך ס"ד.
המ'כש. תולש עשבים
גמור אסור ואי רבנן אפי' קיום נמי
שעושה הגדר אבל הכא אין כאן מעשה
ביד עובד כוכבים מותרין מדהנהו דאתו
קשה לי הא מ"מ איסורא
רעים מתוך הטובים וכי
שרי: לעולם רבנן היא. והאי דאיצטריך
כלל באיסור וי"ל דמ"מ מחשבתו
דאורייתא בלא מעשה אלא
עקרי להו צמחי הני טפי
לקמיה דרבה בר אבוה אמר להו זילו זבינו
למישרי עוקרין לאו משום איסור רוצה
משויא ליה מעשה כיון שהוא עושה
(מו"ק ב:). והמחפה.
דאין לוקין וא"כ מדמותר
כל מה דאית לכו ותו איתגיירו מ"ט משום
לעקור מוכח דלמעט
שמכסה את הזרעים בעפר
בקיומו אלא משום איסור מתנת חנם
מעשה לבסוף כשהוא עוקרה דודאי
(א)
❖
(שם). לוקה. משום לא
תיפלה שרי וצ"ע:
ור' יהודה היא דאמר בפ"ק (לעיל כ.)
אם אינו עוקר אינו עובר כיון שאין
דקסבר דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים
תזרע כלאים . ר'
(שם)
אסור ליתן להם מתנת חנם ואשמעינן
עושה שום מעשה שיהא ניכר בו (ז)
עקיבא אומר אף
מותרין ודלמא שאני התם דכיון דדעתיה
המקיים. כולה ר' עקיבא
אבל עוקר מראה שרוצה במה
דלמעוטי תיפלה שפיר דמי: ומקשינן
הגהות הב"ח
לאיגיורי ודאי בטלה אלא מהכא ישראל
ה) ה
קאמר לה המנכש והמחפה
שהוא ולכך היה אסור דדמי
ונהי נמי דרבי יהודה היא מדרבי
(א) גמ' מ"ט לאו משום
בכלאים לוקה דמקיים הוא
שהיה נושה בעובד כוכבים מנה ומכר
יהודה דשרי איסור דידיה גבי מיעוט
למקיים אי לאו טעמא דמעוטי תיפלה:
דקסבר: (ב) רש"י ד"ה
שר"ע כו', והכי משני ליה
מדרבי יהודה נשמע לר"ע.
עבודת כוכבים והביא לו יין נסך והביא לו
תלמוד לומר וכו' ולא תזרע
במו"ק, ורבנן דפליגי עליה
תיפלה נשמע לר"ע דשרי נמי איסור
שדך. נ"ב עיין במכות דף
דר"ע סבירא להו מחפה
מותר אבל אם אמר לו המתן לי עד שאמכור
ה"ה דמרבי יהודה היה יכול להוכיח
קיום משום מיעוט תיפלה וגבי יין
כא ע"ב: (ג) ד"ה ומאי
אינו לוקה, דמאן דפטר
עבודת כוכבים ואביא לך יין נסך ואביא
אלא בעי לאסוקי מילתיה על ר"ע
נסך נמי משום מיעוט תיפלה שרי:
איריא וכו' דהאי רוצה
במקיים פטר במחפה
מסתברא
וכו' הוא דשרי וכו' קיום
והמנכש עוקר עשבים
דמי
לך אסור מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא
ותו. ליכא לאקשויי (ד) מיניה: דמי
דאיירי ביה:
גמור נמי שרי: (ד) ד"ה
רעים כדי שיגדלו האחרים
עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים
עבודת כוכבים. עובד כוכבים שמוכר
אמר רב ששת סיפא משום דהוה ליה כי
ותו ליכא לאקשויי מידי
יותר לוקה, דחשיב כזורע
ו
מותרין. ונראה הטעם כי מה שעבודת
עבודת כוכבים דמיהן מה הן בהנאה:
כלאים (מכות כא:). ת"ל
הס"ד נ"ב כלשון זה הוא
רוצה בקיומו וכי רוצה בקיומו כה"ג מי
לא כלאים. בהמתך לא
בהוריות דף ט ע"ב ולעיל
ותו איתגיירו. בואו והתגיירו דלאחר
כוכבים תופסת דמיה משום דכתיב
אסיר והתנן ו) ז גר ועובד כוכבים שירשו אביהן
דף כג: (ה) ד"ה טול וכו'
תרביע כלאים שדך לא
שתתגיירו אסור למכור לכם ח) עבודת
והיית חרם כמוהו כל שאתה מהיה
ומותר: (ו) תוס' ד"ה
תזרע כלאים, ושמעינן ליה
עובד כוכבים גר יכול לומר לו טול אתה
רבי עקיבא וכו' דבה'חה
הכי כלאים שדך לא,
כוכבים שבידכם. אלמא כי מזבין ליה
ממנו כמוהו ובישראל דוקא נאמר
עבודת כוכבים ואני מעות טול אתה יין נסך
דכלאים וכו' להוכיח
דעקרינן ליה מפשטיה
בהיותו עובד כוכבים שרי לאתהנויי בה
ולא לבני נח והא דאסרינן לעיל בפ"ק
דבלעקור: (ז) בא"ד
לדרשא, דהוי מצי למיכתב
ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור
כשהוא גר: בטלו להו מקודם. ועובד
(דף יב. ושם ד"ה דכוותה) דמי עבודת
שיהא ניכר בו שרוצה
בהמתך כלאים לא תרביע,
בקיומו אבל עוקר וכו'
אמר רבא בר עולא מתני' בעבודת כוכבים
ומדסמך כלאים לשדה ש"מ
כוכבים מבטל עבודת כוכבים הלכך
כוכבים היינו כשדעתו לקנות מן הדמים
שהוא קיים ולכך היה:
להכי הוא דאתא (שם).
דמיה מותרין דהא בטלו: מותר.
עבודת כוכבים אבל כשבא להתגייר
המתחלקת לפי שבריה תינח עבודת כוכבים
ואע"ג דכתיב לא תזרע
זבינו
כל
אלמא דמי עבודת כוכבים ביד עובד
או לפרוע חובו מותר:
כלאים, גורעין ודורשין לא
יין נסך מאי איכא למימר בחרס הדרייני והלא
כלאים, לא יהא כלאים מכל
מאי דאית לכו ותו וכו'. ומה שלא
כוכבים מותר: מאי שנא רישא כו'.
רוצה בקיומו שלא יגנובו ושלא יאבדו אלא
מקום שחייב אתה לבטלו
בעיין איפשוט מיהו מתני' היכי
היה אומר להם לבטלה בשבירה
(מו"ק ב:). ותו לא מידי.
א"ר פפא ירושת הגר קאמרת שאני ירושת הגר
מיתרצא: מפני שרוצה בקיומה. עד
ויוכלו למוכרה בגרות לפי שהיה
תו ליכא לאקשויי מידי
דאקילו בה רבנן גזירה שמא יחזור לקלקולו
ח
ז)
(ערובין קג:) אין לדון אחר
שימכרנה העובד כוכבים: טול אתה
דעתם למוכרה שלימה ביוקר לעובדיה
דבר זה (סוכה לו:) אין
תניא
עבודת כוכבים. אלמא דגר רוצה
והא דאמרינן לעיל פרק ר' ישמעאל
להשיב על כך (יבמות לט.
בקיומה שלא תשתבר עד שיטול מידו כנגדה (ה) מותר: המתחלקת
(דף נג.) מכרה לעובדיה לא בטלה שאני הכא כיון דדעתייהו לאיגיורי
וקדושין כא:) ליכא לשנויי
מידי (סנהדרין סב.) אין
לפי שבריה. של זהב או של כסף שאם תשבר יחלקוה לשברים דלא
אינם חוששין בה ובטלה ולא הוו דמי עבודת כוכבים:
להקניט בדבר זה
ודלמא
(שם סו:)
שאני התם כיון דדעתייהו לאיגיורי ודאי מבטל להו.
איכפת לגר בשבירתה: יין נסך מאי איכא למימר. הא ודאי אם
אין להקשות על דבר זה
(לעיל כג.). משבאו
ישתבר יאבד וקתני טול אתה יין ואני פירות: בחרס הדרייני.
הקשה הרב רבי אלחנן תינח עבודת כוכבים דשייך בה
לרשות גר אסור.
דלא איכפת לן דהיין בלוע בתוכו ופולטו כששורהו במים:
ביטול היו יכולין למכור והיו הדמים מותרין אלא מיין נסך דלא
להחליפם,
דקמתהני
שייך בה ביטול ואפילו הכי קאמר להו זבינו כל מה דאית לכו ואם
גר
מאיסורי הנאה (קדושין
יז:). שמא יחזור
כן תפשוט בעיין דהא משמע מתוך הברייתא דישראל שנושה בעובד כוכבים שמזכיר עבודת כוכבים ואביא לך יין נסך ואביא לך
לקלקולו. משום ממונו
אלמא דין אחד לשניהם והשתא ליכא למתלי טעם ההיתר משום ביטול דהא ביין נסך לא שייך ביטול י"ל דלעולם היה פשוט להן
.
היתר יין נסך יותר מדמי עבודת כוכבים דחמירא איסורא: אבל אם אמר לו המתן ואביא לך אסור. רבינו יצחק היה מדקדק
(שם)
מזה הלשון המתן
לי כלומר אינך יכול ליפרע ממקום אחר וצריך אתה להמתין עד שאמכור אז
הוא ודאי אסור דרוצה הוא
בקיומו כגון שאין
לו ערב ממנו ואף
אין לו נכסים אחרים שיכול
ליקח חובו מיד עליהם אבל אם
יש לו ערב או
שיכול ליפרע
ממקום אחר אין
אמירתו של עובד
כוכבים מועלת כלום דאם
לא
כן כל עובד כוכבים
יוכל
להפקיע חובו
מיד ישראל:
תניא