סד: השוכר את הפועל פרק חמישי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תניא
נמי הכי. פי' כמו שמתרץ רב פפא דירושת גר אקילו
גר תושב. אינו עובד עבודת כוכבים ובר מיניה של עובד כוכבים הוא
לב א מיי' פי"ג מהל'
א) [קידושין יז:],
ב) [תוספתא פ"ו ה"ב],
מ"א הלכה כב סמג
בכל שאר עבירות: אי נימא אידי ואידי עובד כוכבים. קאמר דזה מבטל
בה רבנן דאילו מרישא דגר ועובד כוכבים שירשו דיכול
ג) [לעיל נב: וש"נ],
לאוין קמח:
לומר טול עבודת כוכבים ליכא למשמע (ג) לזה דהוה אמינא דבדין הוא
יראתו של זה ואע"פ שהמבטל לא עבד את זו מעולם כי אם שלו הוא
לג ב מיי' פ"ח מהל'
ד) [לקמן סה.], ה) חולין ו.
עובד: היינו שלו ושל חבירו: זה וזה לפעור. זה יש לו פעור שלו וזה יש לו
מטעם ברירה אבל מברייתא דנשתתפו מייתי שפיר דודאי אין טעם
עירובין סט:, ו) [בס"א:
עבודת כוכבים הלכה
משומד], ז) [וע' היטב תוס'
ט סמג לאוין מה טוש"ע
ההיתר מכח ברירה דאם כן אף
פעור שלו ואשמעינן רישא דזה מבטל
קידושין יז: ד"ה חליפי],
י"ד סי' קמו סעיף ה:
בשנשתתפו היה מותר ומשום הכי
פעורו של חבירו וזה מבטל פעורו של
תניא נמי הכי בד"א שירשו אבל נשתתפו
לד ג מיי' שם הלכ' ח [ט]
ח) [לעיל כו.], ט) [ועי' תוס'
א)
א
בפרק קמא דקידושין (דף יז:) אחר
חבירו וסיפא אשמעינן דאפילו זה
טוש"ע שם סעיף ב:
סוטה יב. ד"ה אחרים וכו'
אסור הדור יתבו וקמיבעיא להו גר תושב
❖
לה ד טוש"ע שם סעי'
ותוס' ב"ב טו: ד"ה יש],
שהוכיח ירושת גר דרבנן מההיא
לפעור וזה למרקוליס מבטל זה את
מהו שיבטל עבודת כוכבים דפלח מבטיל
של חבירו: אלו לא באו לכלל גר
דגר ועובד כוכבים הוצרך להביא
לו ה מיי' הש:ם פ"י הלכ'
דלא פלח לא מבטיל או דלמא כל דבר מיני'
תושב. שיהו ישראל מצווים להחיותן
תניא נמי הכי שלא תדחה
ו ופי"א מהלכות
גליון הש"ס
מבטיל והאי בר מיניה הוא אמר להו רב
מאכלות אסורות הלכ' ז
ראייתו אצל טעם ברירה ז):
שהרי אף עובדי כוכבים גמורים
גמ' איזהו גר תושב. עיין
[ופי"ד מהל' איסורי ביאה
מסתברא דפלח מבטל דלא
נחמן במסתברא דפלח מבטיל דלא פלח לא
נצטוו על עבודת כוכבים ועל שאר
סנהדרין דף צו ע"ב
הל' ז] טוש"ע י"ד סי' קכד
מבטיל מיתיבי ישראל שמצא עבודת
פלח לא מבטל. והא דאמרינן
ברש"י ד"ה גר תושב
סעיף ב:
המצות: כל שאוכל נבילות. ושאר כל
ב)
❖
לז ו מיי' פי"א מהל'
ובבאר שבע שם:
לעיל פרק כל הצלמים (דף מב.)
המצות מקיים אין מפקידין אצלו יין
כוכבים בשוק עד שלא באתה לידו אומר
מאכלות אסורות
בביתו לזמן מרובה דאיכא למיחש
שישראל היה יכול לבטל עבודת
לעובד כוכבים ומבטלה גמשבאתה לידו
הלכה ז סמג לאוין מה
טוש"ע י"ד סי' קכח סעיף
לאיחלופי ביין שלו שהוא אסור כדקתני
כוכבים של עובד כוכבים אי לאו
הגהות הב"ח
אינו אומר לעובד כוכבים ומבטלה מפני
א:
סיפא יינן כשמנן: אבל מייחדין
טעמא דדלמא מגבה לה והדר מבטל
לח ז (ח) מיי' שם סמג
(א) גמ' שמן מי קא הוי
שאמרו ג)עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים
אצלו יין. ישראל מניח (ב) בחנותו עד
לה היינו דוקא לרשב"ל ור' יוחנן
שם טוש"ע י"ד סי'
נסך כצ"ל ותיבת יין נמחק:
פליג עליה: איזהו גר תושב כו'.
שלו ושל חבירו בין עובדה ובין שאין עובדה
(ב) רש"י ד"ה אבל וכו'
קכד סעיף ו:
שילך כדי מיל או יותר מה שאין
לט ט י מיי' פ"ב מהל'
בחנותו עד. נ"ב ע"ל דף
מאי עובדה ומאי שאינו עובדה אילימא אידי
במסקנא קאמר דהיינו להחיותו וא"ת
כן בעובד כוכבים דהאי כיון דלא
סט ע"א: (ג) תוס' ד"ה
עירובין הלכה טז
ואידי עובד כוכבים היינו שלו ושל
חבירו
והלא מיד שעבר שבע מצות חייב
פלח לא נגע ולא מנסך ולמגע עובד
סמג עשין מד"ס א טוש"ע
תניא וכו' ליכא למשמע
מי'ה דהוה אמינא דהדין
א"ח סי' שפה סעיף ג:
אלא לאו עובדה עובד כוכבים ומאי
שאינו
מיתה דאזהרת בני נח היא מיתתן
כוכבים דאתי מעלמא בביתו לא
מ כ מיי' שם וסמג שם
הוא: (ד) ד"ה אין וכו'
בלא עדים והתראה י"ל דכל זמן שלא
חיישינן דכיון דאין לו הנאה בכך אינו
עובדה גר תושב וש"מ גר תושב נמי מבטל
היה ל'ו לאסור איסור
טוש"ע א"ח סי' שפ
דנוהו בית דין אינו חייב מיתה תדע
מניחו ליגע ולאחלופי בזמן מועט ליכא
גמור וכו' על מגע עובד
סעיף א:
לא לעולם אימא לך אידי ואידי
עובד
מא ל מיי' שם הלכה י
כוכבים שרגילים וכו'
למיחש: שמנו כיינו. משמע שמנו
דהא אמרינן ח) העובדי כוכבים לא מעלין
❖
כוכבים ודקאמרת היינו שלו ושל חבירו
דבזמן מועט:
סמג שם טוש"ע
אומרים
אסור כיינו ולהחמיר בא: ושמנו מי
ולא מורידין:
א"ח סי' שפב סעיף א:
רישא זה וזה לפעור וזה וזה למרקוליס
כו'. על כרחךאאחחררייםםדהכא לאו
מב מ מיי' שם הלכ' ב
הוי נסך אלא יינו. מותר בהנאה
סיפא זה לפעור וזה למרקוליס מיתיבי
סמג שם טוש"ע א"ח
ד
היינו ר"מ דהא פליג עליה וכן מצינו
כשמנו וקודם שהותר השמן באכילה
מוסף רש"י
סי' שפ סעיף א:
ד)$איזהו גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג'
קאי אבל בשתיה אסור: יינו יין נסך.
בכמה מקומות אחרים במחלוקת אצל
עבודת כוכבים שלו
ר"מ וי"א אצל ר' נתן : אין מפקידין
חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים דברי
ושל חבירו. בין ששניהן
דאינו מקפיד על מגע עובד כוכבים:
ט)
עובדין ליראה אחת, בין
הרי הוא כעובד כוכבים. דכיון דלא
אצלו יין ואפי' בעיר שרובה ישראל.
ר"מ וחכ"א כל שקיבל עליו שבע מצות
ה
שזה עובד לפעור וזה
מל חשוד הוא לכל התורה: ליתן
פירש רש"י לפי שאין מקפיד על מגע
למרקוליס, והא דעבודת
שקבלו עליהם בני נח אחרים אומרים אלו
כוכבים מותרת ע"י ביטול
רשות. שאינו יכול ליתן רשותו לישראל
עובד כוכבים והקשה ר"ת על זה
לא באו לכלל גר תושב אלא איזהו גר תושב
נפקא (לעיל נב.) מנין
אא"כ שכר ממנו מערב שבת:
דא"כ אפילו ליחד נמי לפי שעה
לעובד כוכבים שפוסל
זה גר אוכל נבילות שקבל עליו לקיים כל
משמר שבתו בשוק. בפרהסיא ואע"פ
עד שילך כדי מיל או יותר כמו
עבודת כוכבים וכו' (לעיל
מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות
מב.). משמר שבתו
שהוא מומר ו) לחלל שבת בצינעא:
שפירש בקונטרס עצמו היה לנו
בשוק. בפרהסיא, אע"פ
ומייחדין אצלו יין ואין מפקידין אצלו יין ואפי'
נותן רשות. אם היה פתח ביתו
לאסור דע"כ בהודיעו שהוא
שהוא מומר לחללו בצנעה
בעיר שרובה ישראל אבל מייחדין אצלו יין
פתוח לחצר שישראל דרין בה ושכח
מפליג מיירי דאי לא הודיעו אף
הרי הוא כשיראל, ואם לא
עירב עם שכניו בחצר או
ואפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים שמנו כיינו
ולא עירב עמהן מבטל להם את
בעובד כוכבים מותר ואם כן
במבוי נותן להם רשותו
רשותו של חצר ואם לא ביטל אסור
למה לא ניחוש למגע עובד כוכבים
שמנו כיינו ס"ד שמן מי קא הוי יין נסך אלא
ודיו (חולין ו.). לזכות.
(א)
להוציא מבתיהם לחצר דהוה להו
הרגיל בחנותו כיון שאינו מקפיד לכן
בקנין חליפין (שם).
יינו כשמנו ולשאר כל דבר הרי הוא כעובד
ז
מוציאין מרשות המיוחדת לכל אחד
נראה לר"ת כמו שפירש רש"י והגיה
כוכבים רבן שמעון אומר יינו יין נסך ואמרי
לרשות שיש לזה חלק בה וחכמים
בפירושים שלו ומחק הטעם לפי
לה חמותר בשתיה קתני מיהא ולשאר כל
גזרו שלא להוציא מרשותו לרשות
שאינו מקפיד וכתב אין מפקידין לזמן
דבריו הרי הוא כעובד כוכבים למאי הלכתא
חבירו: כיצד. ישראל הנותן רשות
מרובה דאיכא למיחש לאיחלופי ביין
לאו דמבטל עבודת כוכבים כעובד כוכבים
אומר רשותי קנויה לך וזה נוטלה ממנו
שלו שאסור כדקתני סיפא יינו כשמנו
אר"נ בר יצחק לא ליתן רשות ולבטל רשות
ומוציא לחצר: קנה. הנוטל באמירה
ונראה שרש"י חזר בו מטעם ראשון
ט
בעלמא בלא מתן מעות: ואין צריך
משום דמדתלי איסור יינו בשמנו
וכדתניא ישראל מומר משמר שבתו בשוק
ה) י
ו)
לזכות. על ידי קנין: קורבנא. תשורה:
משמע שאין לאוסרו כ"א מטעם
מבטל רשות שאין משמר שבתו בשוק אין
חתנות ואי לא היה מקפיד על מגע
לאבידרנא
מבטל רשות מפני שאמרו ישראל נותן
כ
עובד כוכבים היה (ד) לאסור איסור
רשות ומבטל רשות לובעובד כוכבים עד
שישכור כיצד מ אומר לו רשותי
גמור אבל מייחדין אצלו יין ישראל
קנויה לך רשותי מבוטלת לך קנה ואין צריך
לזכות רב יהודה שדר ליה קורבנא
מניחו בחנותו עד שילך כדי מיל או
לאבידרנא
יותר מה שאין כן בעובד כוכבים דהא
כיון שלא פלח לעבודת כוכבים לא נגע ולא מנסך עד כאן היה כתוב בפירושיו והוסיף רש"י
והגיה ולמגע עובד כוכבים דאתי מעלמא
בביתו לא חיישינן דכיון דאין לו הנאה בכך אין מניחו ליגע ולאיחלופי בזמן מועט ליכא למיחש ולפי זה הפירוש אין להוכיח בבירור שיהא
מותר מגע גר תושב ביינו של ישראל להתירו בשתיה ויש ליישב פירוש הקונטרס ראשון דאין מפקידין בביתו יין לפי שאינו מקפיד על
מגע שרגילין העובדי כוכבים ליכנס בביתו אע"ג דיינו כשמנו אלמא שמקפיד על מגע עובד כוכבים מדשרי בהנאה היינו בשל
עצמו אבל בשל ישראל אינו מקפיד א"נ הא דיינו כשמנו בידוע שלא נגע בו העובד כוכבים אבל מייחדין יין בחנותו אפילו הודיעו שמפליג
כדי מיל או יותר בזמן מועט ליכא למיחש למגע עובד כוכבים שאין העובדי כוכבים רגילים ליכנס בתוך החנות ולמגע עצמו לא חיישינן
כיון דלא פלח לא נגע ולא מנסך ולגנוב נמי כדי לשתות לא חשיד כיון שקבל עליו שבע מצות מיהו לר"מ שלא קבל עליו אלא שלא לעבוד
עבודת כוכבים צריך לומר אע"פ שגזרו על יינו לא גזרו על מגעו ביין של ישראל אבל רבינו יצחק כתב מייחדין אצלו יין אפילו בעיר
שרובה עובדי כוכבים פירוש דמותר מגעו בשתיה והא דלא תנא בהדיא מגעו מותר דרבותא קמ"ל דאפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים לא
חיישינן שמא יגע בו עובד כוכבים אע"פ שרוב עובדי כוכבים מצויין שם כיון שאין מניחו אלא לפי שעה ואין מפקידין כו' הטעם כדפיר'
בקונט' בהגהה כתב רבינו יהודה מעשה היה בגר אחד שמל ולא טבל טבילה כראוי ועמד בבית ישראל ימים רבים ונגע ביינו והתירו
רבינו יצחק בשתיה כפירושו דגר תושב מגעו מותר בשתיה כל שכן זה שמל וקבל עליו מצות ואע"ג דאמרינן לעיל עבדים ובני שפחות שמלו
ולא טבלו עושין יין נסך היינו לפי שאימת רבן עליהם ואינם מתגיירין בלב שלם כדפירש לעיל (דף נז.) גבי שיקוע עבודת כוכבים
ועוד ראיה דאמרינן לעיל (דף נט.) גבי גרים שמלו ולא טבלו צא והכריז על בניהם שהם ממזרים ואע"פ שמסתמא נוגעין ביין לא היה
מקפיד על יינם כמו במזגו עובדי כוכבים ושתו ישראל ועוד בשל סופרים הלך אחר המיקל בסתם יינם בשתיה וה"ה במגען ואפילו ללישנא
דקאמר יינן כשמנן היינו משום חתנות אבל על מגעו בשל ישראל לא יקפיד
אע"פ כן
לא רצה רבינו יצחק להקל:
ביקרותיך