השוכר את הפועל פרק חמישי עבודה זרה סה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ביקרותיך.
לאבידרנא. שם העובד כוכבים: בוורדא. במרחץ של וורדים: עינא
פי' בקונטרס לכבוד לך לשון יקר אבל בתהלים פירש
מג א מיי' פ"ט מהל'
א) [ע' תוס' לעיל נז: ד"ה
לאפוקי], ב) [לעיל סד:],
עבודת כוכבים הלכ'
דבעיא למחזי לכו בישותא. עין המתאוה לראות רעתכם תעקר
ביקרותיך לשון ביקור וכן (וזה המזבח) יהיה לי
ח)
ג) [גי' ע"י ומאי טפי מהאי
ב סמג לאוין מה טוש"ע
שהרי הקב"ה ממלא כל תאוותכם שאף שיחתכם מתבררת: ביקרותיך.
לבקר ואע"פ שהיו"ד יתירה מנויה היא במסורת עם יו"ד של מי
א"ל], ד) נ"א מהכא ולאום
י"ד סי' קמח סעיף ה
עין לא ראתה. זולתי עין של
נתן למשיסה כלומר
מבקרות לך ועומדות לשרתך:
לכבוד לך. לישראל קא מבשר נביא:
מלאום יאמץ א"ר פפא
[וברב אלפס רפ"א
טעמא דא"ל לעיתותי ערב כו'.
איבעי ליה למימרא מהכא
דמכילתין דף של:]:
הקב"ה את אשר יעשה למחכה לו לא
עין כו', ה) [תוספ' פ"ח
ב [מיי' פ"ח מהל' מלכים
נראה כבוד וגדולה דוגמתה: ואע"ג.
הא דלא משני מתני'
לאבידרנא ביום אידם אמר ידענא ביה דלא
ה"ד], ו) ב"מ עט: ע"ש,
א
א)
הלכה י]:
מד ג מיי' פי"ג מהל'
דהעברת חבית לאו לעיתותי ערב
כרשב"ג דאמר ט) ימכר כולו (ב) חוץ
ז) [תרגום על עוד היום בנוב
פלח לעבודת כוכבים א"ל רב יוסף והתניא
ישעיה י'], ח) [צ"ל ומזבח
מאכלות אסורות
לאחר שנשלם כל זמן שכר פעולתו
מדמי יין נסך וכאן נמי שכרו
איזהו גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג'
הנחשת במלכים ב טז],
הלכה יח [יט] סמג לאוין
ב)
אלא קודם גמר זמן שכירותו אמר לו
מותר חוץ מדמי חבית דניחא ליה
ט) [לקמן עד.], י) ושם ד"ה
קמח טוש"ע י"ד סי' קלג
חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים כי תניא
ארג, כ) [בב"מ עט: כתבו
העבר חבית של יין נסך קתני
לאוקמי כרבנן אי נמי שכרו מותר
סעיף ג:
מה ד ה מיי' פ"ד מהל'
ההיא להחיותו והאמר רבה בר בר חנה א"ר
הכי בשם ר"ח], ל) הוא
מתניתין שכרו מותר בתמיה:
משמע כל שכרו אי נמי בהא
תרגום בישעיה סי' י על
שכירות הלכה ח סמג
יוחנן ב גר תושב שעברו עליו י"ב חדש ולא מל
❖
ולעיתותי ערב. דכבר נתחייב לו כל
אפילו רבן שמעון בן גמליאל מודי
פסוק עוד היום בנוב,
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
הרי הוא כמין שבעובדי כוכבים התם כגון
שח סעי' ג:
שכרו קודם העברת חבית: רבא
דהתם אין דרך ליקח יין מן העובד
אמר. לעולם דלא אמר ליה לעיתותי
כוכבים והכא דרך בני אדם ליקח
שקיבל עליו למול ולא מל רבא אמטי ליה
תורה אור השלם
ערב: ולא קשיא. מתני' דקתני
שכר מן העובד כוכבים ויש לאסור
קורבנא לבר שישך ביום אידם אמר ידענא
1. בְּנוֹת מְלָכִים
כל השכר וחילוק זה יש בירושלמי
מותר כגון העבר לי חבית בפרוטה
ביה דלא פלח לעבודת כוכבים אזל אשכחיה
בְּיִקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגַל
ולעיל ס"פ כל הצלמים (דף מט:) י) גבי
ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן שדי
דיתיב עד צואריה בוורדא וקיימן זונות
לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר:
פרוטה לנהרא א"נ לא שקיל מיד
ארג בו את הבגד ולפי התירוץ דניחא
תהלים מה י
ערומות קמיה א"ל אית לכו כה"ג לעלמא
2. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ
עובד כוכבים ואינך משתרו דהא לא
לאוקמא כרבנן ניחא דלא תיקשי
דאתי א"ל דידן עדיפא טפי מהאי א"ל ג)טפי
לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה
שייך שכר ההוא חבית בהדי אינך
נוקמה כר"א דאית ליה לעיל יש פדיון
אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה
מהאי מי הוה א"ל אתון איכא עלייכו אימתא
דכל חדא קנין אגרא באפי נפשא:
לעבודת כוכבים ויוליך הנאה לים
לִמְחַכֵּה לוֹ:
❖
ישעיהו סד ג
דמלכותא
אנן לא תיהוי עלן אימתא
וברייתא דכי לא אמר ליה לעיתותי
המלח אף בלא זה וזה גורם וקיימא
ערב הוי כל שכרו אסור כגון דאמר
לן כוותיה ולתירוץ האחר נמי יש לומר
דמלכותא א"ל אנא מיהא מאי אימתא
ליה העבר ק' חביות בק' פרוטות
שכרו מותר משמע בלא פדיון:
דמלכותא
איכא עלי עד דיתבי אתא ההוא
הגהות הב"ח
הא דאמר ליה העבר לי ק' חביות
דכל כמה דלא אעברינהו לכולהו לא
פריסתקא דמלכא א"ל קום דקבעי לך מלכא
(א) גמ' למימרא דלגין לאו
בק' פרוטות. ובהא אסרה
יהיב ליה מידי הלכך כולי אגרא
דרכיה הוא לאותוביה:
כי נפיק ואזיל א"ל עינא דבעי למיחזי לכו
(ב) תוס' ד"ה טעמא וכו'
שייך ביה: והתניא. בניחותא: סיפא
ברייתא כי לא אמר לו לעיתותי ערב
בישותא תיפקע א"ל רבא אמן פקע עיניה
כולו לעובד כוכבים חוץ
אצטריך ליה. לאשמועינן דאגרא לאו
דכל כמה דלא אעברינהו לכולהו לא
❖
מדמי יין נסך שבו וכאן:
דבר שישך אמר רב פפי איבעי ליה למימרא
אלגין מקבל ליה ושרי: לגינו. של
יהיב ליה מידי הלכך כוליה אגרא שייך
ליה מהאי קרא בנות מלכים ביקרותיך
יין נסך לאו דרכיה לאותוביה הלכך
ביה כן לשון הקונט' משמע הא א"ל
1
מוסף רש"י
אגרא לאו עליה קא מתייהב: של
לעיתותי ערב מותר ואע"ג שהיא
נצבה שגל לימינך בכתם אופיר אמר ר"נ
אותו הדרך. אפילו הוא מהלך ג'
מאותם חביות שהתנה עמו וקשה
חמר 'מי לעכב. השוכר
בר יצחק איבעי ליה למימרא ליה
מהכא
ד)
שלא יניח עליה אלא מזונות
ימים: מי אמרינן ליה. לחמר נכי
דמ"מ שכר האיסור מעורב בכל ההיתר
עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה
2
של יום אחד (ב"מ עט:).
ליה פחת לו שכר הלגין וכיון דכי לא
לכן נראה לפרש ולעיתותי ערב אחר
מאו'א לאו'א. ממלון
לו: שכרו לעשות עמו מלאכה
אחרת:
מותיב לא מנכי כי מותיב נמי אגרא
שהשלים קבלנותו אמר לו כן ואשמעי'
דלילה למלון דלילה (שם).
ואע"ג דלא א"ל לעיתותי ערב ורמינהי
למיטרח. לחזור ולשאול
לאו עליה מתחייב ושרי: ה"ד.
שאע"פ שלא עשה עמו תנאי חדש
בעיר מי מוכר מזונות
ה)השוכר את הפועל ולעיתותי ערב אמר לו
דשוכר מניח עליה מזונות כל הדרך
אלא על פי תנאי הראשון הוא מעביר
(שם).
העבר חבית של יין נסך ממקום למקום
וחמר אינו מניח אלא מזונות יום אחד:
בפרוטה לפי חשבון מאה במאה
שכרו מותר טעמא דא"ל לעיתותי ערב אין
אי דשכיח למזבן. בדרך הליכתן
פרוטות וס"ד שהכל שכר אחד הוא
מוצאין מזונות ליקח כל שעה: מאונא
ונמצא בשכרו מעורב שכר יין נסך
כולי יומא לא אמר אביי כי תנן נמי מתניתין
לאונא. ממסע למסע מהלך יום אחד כמו
קא משמע לן דשרי והוה ליה כמעביר
דאמר לעיתותי ערב תנן רבא אמר ל"ק הא
נטל ועבר תלתא אונין ז) דסנחריב:
ביום של אחריו מאחר שכבר השלים
דאמר ליה העבר לי מאה חביות
במאה
ה"ג
כ) ר"ת שוכר מניח
קבלנותו:
הוה
פרוטות הא דא"ל העבר לי חבית חבית
עליה כסתו מלשון כסת ולא גרס
בפרוטה והתניא גהשוכר את הפועל ואמר לו העבר לי מאה חביות
במאה
כסותו דדבר פשוט הוא וכי ילך ערום
פרוטות ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן שכרו אסור חבית חבית
ואם תפרש כסותו שניה שיש לו אם
בפרוטה ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן שכרו מותר: השוכר את החמור
רגיל ללובשה פשיטא שמותר ואם בא
להתיר אע"פ שאינו רגיל היה לו
להביא עליה יין נסך שכרו אסור: הא תו ל"ל היינו רישא סיפא איצטריכא
לפרש אלא כסתו גרס והוא כסת
ליה שכרה לישב עליה אע"פ שהניח עובד כוכבים לגינו עליה שכרו
קטנה שיושב עליה או נותן תחת ראשו
מותר למימרא דלגין לאו (א) דינא הוא לאותוביה ורמינהי השוכר את החמור
ו) ד
למראשותיו וכר הוא הגדול ששוכב
שוכר מניח עליה כסותו ולגינתו ומזונותיו של אותו הדרך מכאן ואילך חמר
עליו והעולם טועים שאומרים לקטן
מעכב עליו חמר מניח עליה שעורים ותבן ומזונותיו של אותו היום מכאן
כר ולגדול כסת וראיה ממסכת תמיד
ואילך שוכר מעכב עליו אמר אביי נהי דלגין דינא הוא לאותובי מיהא אי
(פ"א מ"א) איש כסתו בארץ וכן תנא
לא מותיב ליה מי אמרינן ליה נכי ליה אגרא דלגינתו ה"ד אי דשכיח למזבן
בכלים (פ' כ"ח מ"ה) כר שעשאו סדין
חמר נמי לעכב ואי דלא שכיח למזבן שוכר נמי לא לעכב אמר רב פפא
וכסת שעשאו מטפחות וגם במקרא
(יחזקאל יג) למתפרות כסתות על כל
לא צריכא דשכיח למיטרח ולמזבן מאונא לאונא חמר דרכיה למיטרח
ה
אצילי ידים וכר הוא לשכוב עליו
ולמזבן שוכר לאו דרכיה למיטרח ולמזבן אבוה דרב אחא בריה דרב איקא
כדמשמע פ' השולח (גיטין דף מז. ושם)
הוה
רשב"ל היה שוכב על מעים ואומר
בתי כרסי כרי וכן פ"ב דעירובין (דף ק:) ונעשית כר לבעלה והא דכתיב (בראשית לא) ותשימם בכר הגמל אותו כר עברי של עבוט
כדמתרגמינן בעביטא דגמלא וחור כרפס (אסתר א) אותו כר היה גדול כמטות המוצעות לכבוד הבית: מאונא לאונא. פי' ממסע למסע
ממהלך יום למהלך יום כמו ל) נטל ועבר תלתא אונין דסנחריב והא דאמרי' [בסנהדרין] (דף צד:) עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום בתרגום
אינו חושב כי אם ערים גדולות והא דכתיב גבע מלון לנו דמשמע שלנו שם לילה אחת שמא מקצת אלו הלכו תחילה ולנו מקצת במקומות הללו
והוא ושאר
החיל הבאים אחריהם עמו עברו עד ירושלים והלכו הכל ביום אחד
לפי שהיה ממהר להיות שם באותו היום:
כי