סה: השוכר את הפועל
פרק חמישי עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
מו א מיי' פט"ז מהל' קא טרח בהתירא קא טרח. פרש"י דיין נסך לא הוי עד
הוה שפיך להו חמרא לעובדי כוכבים. הוא היה מוכר להם יין ודרך
א) [ונפלה. יעב"ץ], ב) [לעיל
לו. וש"נ], ג) נדה סא:
מאכלות אסורות
דמטיין לקרקעיתו דזיקי דידהו והא דלא מיתסר העליון בהנאה
למוכרי חביות של יין ליתן גם החביות ללוקחין והכי אמרינן
פסחים מ:, ד) [ע' תוס'
הלכה לב סמג לאוין קמח
בנצוק (ד) כרשב"ג לקמן (דף עד.) דאמר יין ביין ימכר כולו חוץ
בהמפקיד (ב"מ מ:) איכא גולפי ז) ושדריה שהלוקח ומוכרו בחנות
חולין צה. סד"ה ובנמצא],
טוש"ע י"ד סי' קלד סעיף
מדמי יין נסך שבו וקי"ל כוותיה ואפי'
היה נשאר יין משלהם בתוך
משתכר בהן לבד מה שהוא
משתכר ביין ורב איקא הוה שפיך
ה) ימכרנו. יעב"ץ,
ח:
מז ב מיי' שם הלכ' לג
ו) [בפסחים ובנדה ליתא
כליהם אין לאסור של מעלה בנצוק
להו מגולפי שלקחו ממנו ויהיב בזיקי
מצוה], ז) [בגמרא שם איתא
וגרס כגי' התוס'
דידהו: ומעבר להן. את מעבר
ולומר שטורח באיסורי הנאה ולדברי
הוה שפיך להו חמרא
לעובדי כוכבים ואזיל
ושמרייא], ח) [תהלים פח],
טוש"ע שם סעיף ט:
מח ג ד טוש"ע שם סעיף
המים: ויהבו ליה גולפי. דזבון
ר"ת דפסק נצוק אינו חיבור לא קשיא
ט) [שבת ל.], י) [צ"ל
מעבר להו מעברא ויהבו ליה גולפי באגרא
בציפורתא], כ) צריך להפך
יב:
מיניה באגרא: כי קא טרח.
מידי ולקמן (דף עב.) בשמעתין דנצוק
אתו אמרו ליה לאביי א"ל כי קא טרח
מט ה מיי' שם הל' לג
הדברים והוא אינו יכול
לשפוך: בדידיה קא טרח. שהיין
נאריך בעה"י א"נ מיירי הכא שהריקו
טוש"ע שם סעי' ט:
לעשות ואח"כ וא"כ הן
בהתירא קא טרח והא רוצה בקיומו דלא
נ ו מיי' פ"י מהל' כלאים
לועגין וכו', ל) [נדה סא:],
כליהם יפה שאינו יין נסך עד שיגע:
אינו נאסר עד שמגיע לקרקעית
פריסדקי. פר"ח (ה) של חרס
נצטרו זיקי דמתני בהדייהו א"נ דמייתו
מ) גי' מהר"ם כלים ע"ג
הלכ' כז סמג לאוין רפג
של זיקי דידהו. זיקי של עור גולפי
וכו', נ) [וע"ע תוס' פסחים
טוש"ע י"ד סי' שא סעיף
פריסדקי בהדייהו והא קא מעבר להו
כדים ריקים ולשמא
של חרס. ולקמיה פריך הא קא
מ: ד"ה אבל ותוס' ברכות
ח:
נא ז ח מיי' פט"ז מהל'
מעברא דקא טרח באיסורא דא"ל למברויא
יח. ד"ה למחר ותוס' ב"ב
יבקעו שניהם כולי האי לא חיישינן:
מעבר להו מעברא דהיינו לאחר
עד. ד"ה פסקי], ס) גי'
ואם
מאכלות אסורות
מעיקרא א"נ דנקיטי ביה קיטרי: מתני' יין
היו מבוקעות אסורות.
שנאסר: והא רוצה בקיומו.
א
רש"א, ע) [עי' תוס' שם
הלכה לד ועיין בהשגות
❖
לאחר שנאסר: דלא נצטרו זיקי. ד"ה מכלל],
בירושלמי מפרש דמיירי בענבים
נסך שנפל ע"ג ענבים ידיחן והן מותרות ואם
סמג לאוין קמח טוש"ע
❖
י"ד סי' קלד סעיף יא:
המחוברים לאשכול אבל אם ניטל
שלא יתבקעו הנודות שלהם ויצטרכו
היו מבוקעות אסורות נפל ע"ג תאנים או
ב
לגולפי ולא יהבי להו ניהליה: דמתני
העוקץ הוו כמבוקעות מפני נקב
על גבי תמרים אם יש בהן בנותן טעם
הנשאר בזנבו: ה"ג בסדר המשנה
הגהות הב"ח
בהדייהו. דאי נמי מצטרו זיקי לא
מוסף רש"י
אסור ומעשה בביתוס בן זונן שהביא גרוגרות
(א) גמ' ולא יעשהו
יהיב להו גולפי: א"נ פריסדקי נקיטי
יין נסך שנפל ע"ג ענבים ידיחום והם
מרדעת: (ב) רש"י ד"ה
בגד שאבד בו כלאים.
בספינה ונשתברה חבית של יין נסך א) ונפל
בהדייהו. כלים רקים לקבל היין
מותרות ואם היו מבוקעות אסורות
שנארג בו חוט של כלאים
כל שבהנאתו וכו' אסור
על גביהן ושאל לחכמים והתירום זה הכלל
ומעשה בביתוס בן זונן שהיה מביא
היוצא מן הנודות כשהן מתבקעין
ג
הס"ד ואח"כ מ"ה וכל
ואינו ניכר (פסחים מ:) שאם
שאין וכו' טעם שאי'ו
היה מכיר חוט הצמר בבגד
כל שבהנאתו בנותן טעם אסור כל שאין
גרוגרות כו' זה הכלל כל שבהנאתו
דלא איכפת להו אי מצטרו זיקי:
'ה'ה בטעמו כגון כצ"ל
הפשתן נותקו וכשר (נדה
דא"ל למברויא מעיקרא. רב איקא
כו' כגון חומץ שנפל לגריסים כו'
בהנאתו בנותן טעם מותר כגון חומץ
והד"א: (ג) ד"ה שאבד
סא:). לא ימכר'ה
ד
שנפל ע"ג גריסין: גמ' מעשה לסתור חסורי
עובד כוכבים שהיה מעביר כו' עכ"ל
ריש נהרא הוה וא"ל למברויא לספן
לעובד כוכבים. דאתא
וכו' שארוג בו כלאים:
(ד) תוס' ד"ה כי קא וכו'
העכו"ם ומזבן ליה לישראל
רבינו שמואל ולפ"ז צריך לפרש
מעיקרא הרי ימים רבים כל עת
מיחסרא והכי קתני אם נותן טעם לפגם
דהואיל ואין כלאים
והא דלא מיתסר העליון
ב) ה
(שם)
(ו) שמקשה בגמרא מעשה לסתור על
שיגיעו אנשים הללו העבירם בחנם:
שבו ניכרים אתי לזבוניה
בהנאה בנצוק ואפי' היה
הוא מותר ומעשה נמי בביתוס בן זונן שהיה
קיטרי. קישרי. סימן הוא מוסר להם
נפילת יין בענבים קאי דגרוגרות
האי נכרי לישראל ולביש
נשאר וכו' באיסורי הנאה
מביא גרוגרות בספינה ונשתברה חבית של
דס"ל כרשב"ג דאמר יין
להו ישראל ולאו אדעתיה
דמו למבוקעות אבל לספרים דגרסי
ומכירם הספן ומעבירם ואיהו לא
(פסחים מ:). ולא יעשהו
וכו' וקי"ל כוותיה ולדברי
טרח מידי: מתני' ידיחם. במים
יין נסך ונפל על גביהן ובא מעשה לפני
במשנה נפל ע"ג תמרים ותאנים אם
ר"ת דפסק: (ה) ד"ה
מרדעת לחמור. דילמא
חכמים והתירום ההוא כרי דחיטי דנפל
פריסדקי פר"ח כדים
הדר שקיל ליה מהתם
ואם היו מבוקעות אסורות: וכן יין
יש בהם בנותן טעם אסור ומעשה
ריקים של חרס ולשמא
ותופרו באחד מבגדיו
שנפל לתוך החומץ כו' לא גרס:
בביתוס כו' (ז) ופריך בגמרא בפשיטות
עליה חביתא דיין נסך שרייה רבא לזבוניה
יבקעו: (ו) ד"ה ה"ג
(שם). תכריכין למת.
גרוגרות. תאנים יבשים: כל
מעשה לסתור דפריך מגרוגרות
דמהתם תו לא שקיל ליה.
בסדר וכו' צריך לפרש
לעובדי כוכבים איתיביה רבה בר ליואי לרבא
דהא שמקשה וכו' יין
דבגדי המת אסורין בהנאה
שבהנאתו בנותן טעם. שנהנה
לתאנים ומשני דיין ע"ג גרוגרות
בגד שאבד בו כלאים ה"ז לא ימכרנה
ג) ו
ד)
ה)
ומת אין מצות נוהגות בו,
בענבים קאי. נ"ב ולפי זה
בטעמו של איסור דהיינו בנותן טעם
נותן טעמא לפגם וקשה שהיה לו
דכתיב במתים חפשי, כיון
למאי דמשני נמי אין חילוק
לעובד כוכבים ולא (א) יעשנה מרדעת לחמור
לשבח
אסור
(ב). וכל שאין בהנאתו
לומר חסורי מחסרא והכי קתני בד"א
שמת אדם נעשה חפשי מן
בין לחים ליבשים דאף
אבל עושה אותו תכריכין למת מצוה לעובד
ו)
המצות (פסחים מ:).
בתאנים לחים נט"ל הוא:
טעם שנהנה בטעמו: כגון
בנותן
בתמרים ותאנים לחים אבל ביבשות
(ז) בא"ד פריך בגמרא
כוכבים מ"ט לא דלמא אתי לזבוניה
חומץ שנפל לתוך גריסין. דנותן
נותן טעם לפגם הוא ומעשה כו'
וכו' ומשני דיין ע"ג
לישראל ה"נ אתי לזבוניה לישראל הדר
הוא מותר: וכן היו
טעם
לפגם
ובספר ר"ת לא הוה גרס ליה:
גרוגרות יבשים נותן
איתיביה
טעמא לפגם הוא וקשה:
גמ'
רבה בר ליואי לרבא.
שרא למיטחינהו ולמפינהו ולזבונינהו
עושין
כו' לא גרסי' במתני':
ז
(ח) ד"ה הבגד וכו' ותירץ
מעשה לסתור. יש אדם שמביא
כי האי פירכא פרכה רבה בר ליואי
לעובדי כוכבים שלא בפני ישראל תנן יין
ה"ר יוסף בר יום טוב וכו'
לרבא גבי ההיא ארבא דטבעא
ראיות לסתור את דבריו קתני אם
אם יש בה בנותן:
נסך שנפל ע"ג ענבים ידיחן והן מותרות
(ט) ד"ה אבל וכו' שאינן
בחישתה בפסחים (דף מ:) דשרייה
יש בהן בנותן טעם אסורות והדר
ואם
היו מבוקעות אסורות מבוקעות אין
חשובין כו' האי והוא אינו
רבא לזבוני לעובדי כוכבים והדר ביה
תני מעשה דגרוגרות והתירום:
וכו' אלא לסופדו בכלאים
שאין מבוקעות לא אמר רב פפא ח שאני
אבל וכו' ולטעמיה אזיל
גרוגרות היין פוגמן: שאבד בו
רבא צ"ל שאחר שני המעשים אלו
חיטי
הואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין
דאית ליה מצות בטלות
כלאים. שארוג (ג) כלאים חוט אחד
הקשה לו אך התלמוד קבע פירכא על
ל"ל ועוד סמך: (י) בא"ד
חמרא
ואין מקומו ניכר: ולא ימכרנו
שניהם כי אין נכון לומר שטעה
שהיו להם ציצית בחייהם
[רבא] שתי פעמים: הבגד שאבד בו כלאים. וא"ת וליבטיל
דהוי: (כ) ד"ה ולמפינהו
לעובד כוכבים. כדמפרש שמא יחזור וימכור לישראל. וה"נ איכא
וכו' כדאמרי'ן פרק ר'
למיחש שמא יחזור וימכרם לישראל: תכריכין למת. דכתיב ח) במתים
ברובא כדפריך בשילהי תמורה (דף לד.) גבי שער בכור ושער נזיר
ישמעאל דלא חמירא וכו'
❖
חפשי ט)כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות: ולמפינהו. דתו לא דכיון דלא:
שארג בבגד ושם היה בטל אי לאו דמוקי לה י) בשופרתה שהוא דבר
זבין להו ישראל מעובד כוכבים דפתן אסורה: שלא בפני ישראל.
חשוב ולא בטל ותירץ ה"ר (ח) יוסי בר יום טוב דשאני כלאים דכל
עיקרן אין אוסרין אלא ע"י עירוב שהרי שניהם היתר א] לכך אוסר
דאי חזי ישראל דישראל חבריה מזבין ליה לעובד כוכבים הדר זבין
הגהות מהר"ב
עירובן ולא בטלי וא"ת והרי בשר בחלב דכל אחד לחוד שרי ועירובו
ליה איהו מיד עובד כוכבים דסבר פת של היתר היא שישראל אפאה:
רנשבורג
צירייהו. סדק שבחיטין: צירייהו. לשון מיצטרו זיקי (לעיל ל.):
אסור ואפ"ה בטל כדאמרינן פ' כל הבשר (חולין דף קח.) טיפת
א] תוס' ד"ה הבגד שאבד
חלב שנפלה על חתיכת בשר אם יש בנותן טעם וכו' ויש לומר
חמרא בו כלאים וכו' לכך אוסר
הרי
זה לא ימכרנו לעובד כוכבים. דוקא אבד
דשאני בשר בחלב דגלי קרא בהדיא דבטיל כדאמרינן התם דרך בישול אסרה תורה:
עירובן ולא בטלי. נ"ב אבל
התוס' בחולין צה ע"ה
גזרינן שמא ימכרנו לישראל וכן לא יעשנו מרדעת לחמור שמא יקרע בגדו ויתפרנו עליו אבל בכלאים ודאי ליכא למיחש מידי כדתנן
בסד"ה ובנמצא וכו' העלו
(במס' כלאים פ"ט משנה ד') מרדעת החמור ותכריכי המת אין בהן משום כלאים ודוקא בהצעה כגון מרדעת החמור שהוא יושב עליה
דמן הדין באמת בטל ורק
חומרא דתקנתא דרבנן
וטעמא לפי שהוא דרבנן כדאמרינן בפ"ק דביצה (דף יד:) לא יעלה עליך אבל אתה מותר להציעו תחתיך אבל בהעלאה אסור כדתנן
הוא:
ולא יעלנה על כתיפו אפילו להביא עליה הזבל והצעה צריך נמי ליזהר שלא יהא בשרו נוגע בהם ואע"פ שהצעה נמי גזרו חכמים
אפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהם גזירה שמא תיכרך נימא על בשרו מ"מ הכא לא גזור: אבל עושין אותו תכריכין
למת מצוה. וה"ה בלא אבד כדתנן במס' כלאים (פ"ט מ"ד) שהבאתי וא"ת הא איכא לועג לרש כדאמרינן גבי ציצית פ' התכלת (מנחות דף מא.)
וההיא שעתא ודאי רמינן להו משום לועג לרש פי' באותה שעה שיקברוהו יטילו בו ציצית משום לועג לרש שנראה שאינו חייב במצות
וי"ל דשאני ציצית שהיא שקולה כנגד כל המצות ואיכא לועג טפי ורבי יהודה היה אומר דההיא דמנחות (דף מא.) אליבא דשמואל דאזיל
לטעמיה דאית ליה אין מצות בטילות לעתיד לבא נמצא כשיעמדו הצדיקים בלבושיהם יהיו בלא ציצית ויש כאן עבירה והא דתלי טעמא
בלועג לרש לפי שבא ליתן טעם שהעומדים יש להן וא"כ הן לועגין שאינן חשובין כו' כ) (ט) והוא א"י לעשותו ושמואל מוקי הך דהכא
כדברי ר' ינאי ל) דלא שרי אלא לסופדו אבל לקוברו בכלאים אסור מטעם דפרישית ולפ"ז החילוק ניחא מנהגינו שאנו מסירין הציצית
מטליתי המתים דקי"ל כרבי יוחנן דפליג אדבי ר' ינאי ושרי אף לקוברו ולטעמיה דאית ליה מצות בטלות ועוד סמך למנהגינו ממס'
שמחות (פ' יב) שצוה אבא שאול התירו תכלת מאפיליוני ועל פי ספרים החיצונים אנו נוהגין כמה דברים כגון ויחל משה בלילי תעניות
ובמגילה (דף לא.) תנינן קללות וברכות ורבינו יצחק היה מחלק לראשונים שהיו להם (י) בחייהם דהוו זהירי במצות ציצית כל ימיהן
אי לא רמינן ההיא שעתא הוי לעג כלומר לא קיימו אבל האידנא דלא זהירי בציצית כולי האי אדרבה אי רמינן הוי לעג לומר
שקיים ולא קיים ואפילו לאותן שקיימו אין להטיל שלא לבייש האחרים כדאמרינן במסכת נדה (דף עא.) בראשונה היו מטבילין
ולמפינהו
ולזבונינהו לעובדי כוכבים שלא בפני ישראל.
מ) ע"ג נדות מתות והיו חיות מתביישות התקינו שיהו מטבילין הכל נ):
ואין לחוש שמא יאכלו העובדי כוכבים וישראל בקערה
אחת כל אחד מפתו (כ) (כדאמרינן) ס) [כדכתבינן] פ' אין מעמידין
(דף לה:) ע) דלא חמירא
פת של
עובדי כוכבים
מדמאי שמותר בתערובות כיון דלא
שכיחא לא
גזרינן למידי:
מכלל