השוכר את הפועל פרק
חמישי עבודה זרה סו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכלל
דרישא בנותן טעם עסקינן. יש שהיו מפרשים דכל
חמרא עתיקא. טעמו ניכר בענבים: חמרא חדתא. בנותן טעם.
נב א ב מיי' פט"ז מהל'
א) שבת פט: ערלה פ"ב מ"י
וצ"ל דתנן, ב) [חולין קיד:],
מאכלות אסורות הלכה
וכל היכא דאיתמר נותן טעם ואין טעמו ניכר הוה שיעורא בששים:
איסור דהוי במשהו לא אמרינן ביה נותן טעם לפגם
ג) [עי' תוס' ב"ב צה. ד"ה
לב סמג לאוין קסח טוש"ע
חלא דחמרא וחלא דשיכרא. חד דאיסור וחד דהיתר: חמירא
מותר דהא אין לך טעם בטל יותר ממשהו באלף (ד) ה"ה נותן
נותן], ד) [דף עג: ועמ"ש
י"ד סי' קלד סעיף ח:
דחיטי וחמירא דשערי. חד דחולין
נג ג מיי' שם הלכה יד
טעם לפגם ומפרש כאן מכלל דבנותן טעם עסקינן דלכך מותר
וחד דתרומה. ונפלו זה
על זה בתוס' פסחים ל. ד"ה
טוש"ע י"ד סי' צח
אמר רבא וכו' דרש"י דהכא
לתוך זה: וכל מין במינו במשהו.
בשאין בהנאתן בנותן טעם דאי
סעיף ב בהגה ועיין כל זה
סותר דבריו בחולין קט. ד"ה
במשהו הא אפילו לפגם אסור ואין
(ג) לקמן ד) פסקינן דלאו הלכתא הכי
חמרא עתיקא בענבי דברי הכל בנותן טעם
ותו לא], ה) [שנתערבה.
א
בב"י שם:
ראיה מכאן דלא דייק הכא אלא
אלא אפילו מין במינו בנותן טעם חוץ
רש"א], ו) [צ"ל כדחזקיה],
ד [מיי' שם הלכה לה]:
חמרא חדתא בענבי אביי אמר במשהו ורבא
נד ה מיי' שם הלכה יד
ז) [חולין ו.], ח) [צ"ל דפרק
מטבל ויין נסך: תבלין שנים וג'
מדמפליג בסיפא בהכי מכלל דרישא
אמר בנותן טעם אביי אמר במשהו בתר
המקבל קיא.], ט) [ועיין
טו וע"ש בהשגות
ב
שמות והן מין אחד או מין ג' אסורין
בנ"ט דבהכי איירי מתני' ועוד דמשהו
תוס' שבת פט: ד"ה תבלין],
ובכ"מ:
טעמא אזלינן אידי ואידי חד טעמא הוא
נה ו מיי' שם הלכ' לה
י) [נזיר לח:], כ) [פסחים
ומצטרפין ה"ג במסכת ערלה. ג'
מין במינו אין הטעם בטל כלל אפילו
דהוה ליה מין במינו ומין במינו במשהו ורבא
מא.], ל) [צ"ל כרבא],
וסמג שם טוש"ע י"ד
(א)
באלף כיון שהטעם שוה אבל לפגם
שמות והן מין אחד כגון פלפל לבן
מ) [ע"ש היטב בב"ב ותראה
סי' קלד סעי' ו [וברב
אמר בנותן טעם ג בתר שמא אזלינן והאי
הטעם בטל ובחמץ בפסח לספרים
פלפל שחור פלפל ארוך או מין ג'
דלפנינו שם ליתא הכי אלא
אלפס עוד בפ' ערבי
❖
שמא לחוד והאי שמא לחוד וה"ל מין בשאינו
דרומאי מתני משמיה
פסחים קנו.]:
דגרסי במשהו כרב (פסחים דף ל.)
וג' שמות יש להן אסורין ומצטרפין
דריב"ל וכו' והיינו דגם
אם נפלו לקדירה ולא בזה כדי לתבל
אע"ג דשלא במינו אסור במשהו אע"פ
מינו ומין בשאינו מינו בנ"ט תנן יין נסך
ריב"ל ס"ל כר' יוחנן דריחיה
❖
ולא בזה כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו
שהטעם בטל מ"מ אין לאסור טעם
שנפל ע"ג ענבים כו' קס"ד חמרא חדתא
חלא וטעמא חמרא חמרא],
תורה אור השלם
והן של איסור מצטרפין לאוסרה.
לפגם $ שלא יהא טפל חמור מן העיקר
בענבי מאי לאו בנ"ט לא במשהו הא
1. לֹא תֹאכַל כָּל
ואמר חזקיה הכא דקאמר מין ג'
דשלא במינו אינו אסור אלא אטו
❖
מדקתני סיפא זה הכלל כל שבהנאתו בנותן
דברים יד ג
תּוֹעֵבָה:
גליון הש"ס
וג' שמות להן מצטרפין אע"ג דתלתא
מינו אלא ודאי אין חילוק דכל נותן
טעם לפגם מותר: תבלין של ב'
טעם אסור כל שאין בהנאתו בנותן טעם
תוס' ד"ה מכלל וכו'
מיני נינהו ובשמא נמי לא שוו: במיני
שלא יהא טפל חמור
מותר מכלל דבנותן טעם עסקינן ואביי
מוסף רש"י
וג' שמות אסורין ומצטרפין. פ"ה
מתיקה עסקינן. שכולן טעמן מתוק
מעיקר. תמוה לי דנראה
מתניתין בחמרא עתיקא בענבי חלא דחמרא
ומש"ה מצטרפין דטעמן שוה למתק
אם נפלו לקדירה ולא בזה כדי לתבל
תבלין ב' וג' שמות.
מדבריהם דהיכא דשלא
במינו במשהו ראוי לאסור
פלפל לבן שחור וארוך, או
וחלא דשיכרא וחמירא דחיטי וחמירא דשערי
בהן הקדירה: ורבא אמר לך הא
ולא בזה כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו
גם נותן טעם לפגם דמ"מ
אפילו מן ג' מינין והם
מני ר"מ היא. ואע"ג דלא שוו לא
והם של איסור מצטרפין לאוסרה
אביי אמר בנותן טעם בתר טעמא אזלינן
הוי כמו משהו אבל היכא
(שם אחד) של איסור,
בשמא ולא בטעמא קאמר דמצטרפין
וקשה דלפי' משמע דחדא מלתא היא
אסורין. אם תיבלו בהן
דמדין מב"מ במשהו אתינן
והאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד והוה
את הקדרה, ומצטרפין.
עלה אין נטל"פ אסור
ודחזקיה ליתא: חלא שנפל לגו חמרא.
ולישנא דברייתא משמע דתרי מילי
ליה מין בשאינו מינו ומין בשאינו מינו בנותן
ומש"ה כתבו דבחמץ כיון
לתבלה אם אין בכל אחד
חלא דאיסור לגו חמרא דהיתר דברי
נינהו לכן פירש רשב"ם דאסורים
דהטעם אטו מינו לא חמיר
כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו
טעם ורבא אמר במשהו בתר שמא אזלינן
(שבת פט:). ואמר
הכל בנותן טעם דכי נפיל לגויה לא
דקאמר ר"ל אסורה העיסה או
ממינו ונטל"פ מותר. אבל
והאי חלא מיקרי והאי חלא מיקרי והאי
חזקיה. הא דקתני
לא זכיתי להבין דמה הפרש
(ב) ד
הוי דמי ליה לא בריחא ולא בטעמא
הקדירה בנתינת טעם ומצטרפין
מצטרפין, הכא במי'י
בזה דגם במין במינו
חמירא מיקרי והאי חמירא מיקרי וה"ל מין
שאין היין מבטל ריח החומץ עד
בדבר יבש לאסור ואפי' בלא נתינת
מתיקה עסקי'ן. שכולן
במשהו נימא בנטל"פ אסור
במינו וכל מין במינו במשהו אמר אביי מנא
דמשהו מיהו הוי. למה
מיני מתיקת קדירה, אבל
שנתרבה לתוכו ולא החומץ מבטל
טעם כגון שנפלו לתוך חולין ויש בו
ה)
דכתבו תוס' מתחלה ועוד
מין אחר אין מצטרף (שם).
ריח היין משום דרובא חמרא: אבל
מאתים לבטל אחד מן האיסורין
אמינא לה דבתר טעמא אזלינן דתניא
כל שתיעבתי לך. כל
דבמשהו מב"מ וכו' זהו
חמרא לגו חלא. משעה שהגיע לאויר
אפ"ה לא בטיל עד שיהו בו מאתים
ניחא. דשיעור דבריהם דאף
שאסרתי לך לתעבו
תבלין ב' וג' שמות והן מין אחד או מין ג'
א) ה
ולהתרחק ממנו, הרי הוא
דאם נימא נטל"פ הוי
הכלי נהפך היין בריחו לריח החומץ
מן השנים וא"ת אמאי תני תרוייהו
אסורין ומצטרפין ואמר חזקיה הכא במיני
בבל תאכל. עולמית, בכל
כמשהו מ"מ הכא דפרכינן
וקודם שנתערבו היו שוין בריחן:
אסורים ומצטרפין ליתני מצטרפין
לאביי דבתר טעמא אזלינן
ענינין שהוא (חולין קיד:).
מתיקה עסקינן הואיל וראוין למתק בהן את
לחוד ושפיר שמעינן תרוייהו בין בלח
ריחיה
ממילא בנטל"פ דאין טעמן
הקדירה אי אמרת בשלמא בתר טעמא
שוה לא הוי מין במינו. אבל
בין ביבש וי"ל דאי הוה תני הכי ה"א
לדינא דקיי"ל כרבא דבתר
אזלינן כולי חד טעמא הוא אלא אי אמרת בתר שמא אזלינן האי שמא
דר"ש דפליג בסיפא (ה) בתרוייהו
שמא אזלינן ל"ש כן דמה
לחוד והאי שמא לחוד ורבא אמר לך הא מני ר"מ היא דתניא רבי יהודה
פליג בין להצטרף לנותן טעם בקדירה
בכך דע"י הפגם אין טעמן
שוה מ"מ הא שוה בשמא
אומר משום רבי מאיר מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זה
בין להעלות באחד ומאתים מש"ה תני
ואם כן מה חילוק בין היכא
תרוייהו לאשמועינן דר"ש לא פליג
עם זה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא
דמין בשא"מ במשהו להיכא
ב)
1
בנתינת טעם לקדירה אלא מודה
דמין במינו במשהו לענין
בבל תאכל חלא לגו חמרא דברי הכל בנותן טעם חמרא לגו
ג)
נותן טעם לפגם וצע"ג:
דמצטרפין ו) (כדחזי') דאע"ג דלא
חלא אביי אמר במשהו ורבא אמר בנותן טעם אביי אמר במשהו
ד"ה ורבא אמר וכו'
ו
גזרו על תערובת דמאי אפ"ה קאמר
דהתם איכא לישנא
ריחיה
אחרינא. שם אינו אלא
ז) שאני שאור ותבלין דלטעמא עבידי
בדריב"ל דקאמר תחילה
ולא בטלי והא דטעמא לא בטיל לא בעי למימר דלא בטיל כלל אלא דלא בטיל כדין שאר איסורים אבל בטל ודאי שפיר כי ידעינן ודאי
דהוי חלא ולדרומאי גם
תבלין
של שנים וג' שמות והם מין א'. פרש"י כגון פלפל לבן פלפל שחור פלפל ארוך והם
דנתבטל הטעם כגון ביורה גדולה:
ריב"ל ס"ל דהוי חמרא אבל
ודאי ס"ל דהוי חמרא ולולי
מין א' וכולן קרוין פלפלין או ג' מיני תבלין כגון פלפל וכמון וקנמון וקשה על זה דבמס' ערלה (פ"ב מ"י) קתני סיפא ר"ש אומר בין
דמסתפינא היה נ"ל דצריך
ג' שמות והם מין אחד בין ג' מינין והם שם אחד אינם מצטרפין ולפ"ה דפי' דשמות לשון שם ממש בשלמא ג' שמות והם מין א' משכחת
למחוק כ"ז וצ"ל רק סתם
לה כדפי' אלא ג' מינים והם שם אחד היכי משכחת לה כיון דשם ר"ל שם ממש וע"ק דבכל דוכתא הוי פירוש שם איסור כמו השמות
דהתם איכא לישנא אחרינא
דדרומאי דריב"ל ס"ל ג"כ
הללו (דאיזהו נשך (ב"מ דף עד)) לכן נראה דשמות דקאמר היינו שם דאיסור כמו לא מן השם הוא זה בסוף פ' הזורק (שבת דף קב.) גבי
ח)
❖
חמרא:
יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ה' חטאות וה"פ הכא תבלין של שנים וג' שמות כגון פלפל דכלאים ופלפל דערלה ופלפל דתרומה
דתלתא איסורין וכולן מין פלפלין הם או ג' מינים פלפלים וקנמון ושאר מינים וכולם איסור אחד והשתא ניחא דמשכחת שפיר ג' מינים והם
שם אחד כגון מאיסור אחד פי' מתרומה או מערלה או מכלאי הכרם וכן משמע בירושלמי דתנן בפ"ב דמס' ערלה התרומה ותרומת
הגהות הב"ח
מעשר והחלה והבכורים מצטרפין זה עם זה וקאמר עלה בגמ' לר"ש נצרכא דאע"ג דאמר ר"ש אין ב' שמות מצטרפין מודה הכא
(א) גמ' חד טעמא הוא
ורבא
אמר הא מני ר"מ היא. וא"ת א"כ מאי איריא מיני מתיקה דאמר
והוה: (ב) שם והאי חלא
שכולם שם תרומה משמע בהדיא דשמות היינו איסורין ט):
מיקרי והאי חלא. נ"ב
חזקיה אפילו בלא מיני מתיקה נמי מצטרפין משום דכל מה שתיעבתי לך כו' ופרש"י דאה"נ אליבא דרבא ליתא לדחזקיה דמוקי לה
נראה דבלשון בני אדם אידי
במיני מתיקה דוקא ול"נ דא"כ אין הלכה כחזקיה מדפליג רבא עילויה והוא בתראה ובשבת ס"פ ר"ע (דף פט:) משמע שהתלמוד תופס
ואידי חלא מיקרי וגם אידי
ואידי חמירא מיקרי ולא
עיקר הא דחזקיה דקא פריך התם והתנן תבלין של ב' וג' שמות כו' ואמר חזקיה במיני מתיקה שנו כאן מדקא פריך תלמודא
דמי לתבלין של שני שמות
ממילתיה דחזקיה ש"מ דהלכה כמותו לכן נראה לרבא נמי דמוקי לה כר"מ איתא לחזקיה ואע"ג דאמר ר"מ כל איסורים שבתורה
דלא מיקרי בחד שמא אלא
מצטרפין ואפילו בלאו מיני מתיקה משום דדריש כל מה שתיעבתי לך כו' ה"מ כשהאיסורים בעין ואז ודאי מצטרפין חצי זית
פלפל ארוך או פלפל שחור
מיקרי: (ג) רש"י ד"ה וכל
מזה וחצי מזה לחייב אפילו אינם שוים במתיקה אבל כשהם מעורבין בתבשיל שאינם בעין כי ההיא דתבלין ב' וג' כו' ומיירי שמתבל
מין במינו במשהו (לקמן
בהם בקדירה אפילו ר"מ מודי לחזקיה דדוקא במיני מתיקה מצטרפין כיון שהם שוים למתק הקדירה אבל אם אינם שוים במיני מתיקה
פסקינן וכו' ויין נסך)
כל
שתיעבתי לך כו'. ואפילו למ"ד לאו
לא מצטרפין כיון שאינם שוין בנתינת טעם בקדירה שזה בא למתק וזה בא לחזק:
תא"מ. ונ"ב ס"א והכי
הלכתא דכל מין במי'ו
שבכללות אין לוקין עליו ה"מ כגון עלין ולולבין דמפקי מכל אשר יעשה מגפן היין וכן חי ומבושל בחמי טבריה דמפקינן מכי אם
י)
כ)
די'ו במשהו ונוסחא זו
צלי אש אבל היכא דהאיסור מפורש כל אחד לבדו כגון בכל איסורי דעלמא אי חזינן (ו) מהכא שמצטרפי לא חשבינן ליה לאו שבכללות:
בפי' רש"י עיקר והגה"ה
ורבא
אמר בנותן טעם ריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא. תימה דקשה הלכתא אהלכתא דקי"ל כרבא לגבי אביי וקי"ל (ז) כר'
זו שהיא ע"פ פר"ת
נדפסה בתוך פרש"י
יהושע בן לוי נמי דאמר פרק המוכר פירות (ב"ב דף צו.) דריחיה חלא וטעמא חמרא חלא ור' יוחנן אמר דריחיה חלא
בטעות גם יתכן דפרש"י
וטעמא חמרא חמרא ל) (כרב כהנא) וי"ל $דהתם איכא לישנא אחרינא ודרומאי מתני איפכא מ) דר' יוחנן אמר ריחיה חלא וטעמיה
דהכא הוי קודם חזרה עיין
חמרא חלא ורבי יהושע בן לוי אמר חמרא כרבא דהכא ומכאן נראה דמותר לקדש בע"ש על היין שריחו חלא וטעמיה חמרא:
בהגהת אשיר"י המתחיל
רש"י פסק: (ד) תוס' ד"ה
מכלל וכו' יותר ממשהו באלף וא"ה אסרו רחמ'א ה"ה נותן טעם לפגם וכו' הלכך מותר וכו' לפגם 'מי אסור: (ה) ד"ה תבלין וכו' דפליג בסיפא. נ"ב עיין בדבור הסמוך: (ו) ד"ה כל וכו' אי חזינן מקרא כהכא
דמצטרפי לא: (ז) ד"ה ורבא וכו' וקי"ל 'מי כר' יהושע בן לוי דאמר: