ח:
לפני
אידיהן
פרק ראשון עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכי
רמו שערי באסינתי. פירש רש"י לשון ראשון להטיל שכר
כל תלתין יומין. דבתר הלולא: בין אמר. עובד כוכבים זה לישראל
לב א ב ג ד מיי' פ"ט
א) כתובות ח., ב) [ברכות
יט. וש"נ], ג) [גי' הערוך
מהל' עבודת כוכבים
מחמת הלולא אני עושה סעודה זו: ובין לא אמר לו. מסתמא
וקשה דבכל התלמוד לא מצינו שהיו עושין שכר משעורין
הלכה טו סמג עשין יט
אנך והוא שוהם בלשון
אלא מתמרים או מכשות לכך נראה לשון שני שפירש רש"י וב'
להלולא מכוין ואסור דכל ימי הלולא מקריב לעבודת כוכבים:
מקרא], ד) שבת טו.,
טוש"ע י"ד סי' קנב סעיף
ומעיקרא. קודם שיכניס את
הלשונות האלו פי' רש"י אף בכתובות פ"ק (דף ח.):
אשתו מאימת חיישינן להלולא אם
ה) [סנהדרין מא.], ו) שם
א:
קרטסים. אומר הר"ר שמעיה
לג ה מיי' פי"ד מהל'
יג: יד., ז) [בס"א: שמד],
הזמין אנשים לסעוד אצלו: מכי רמו
ח) [בסנהדרין איתא
סנהדרין הלכה יג
שערי באסינתי. לעשות שכר ליום
בלשון יון הוא
כל תלתין יומין בין
א"ל מחמת הלולא
א
סמג עשין קב:
לונביאות ופירש רש"י
המשתה: אסינתי. עריבות ששורין
תפוס תפיסת שתים קרט לשון
ו מיי' שם [והלכה יא] סמג
חניתות ובתרוייהו גירסת
ובין לא א"ל מחמת
הלולא אסור מכאן
❖
שם:
הערוך לונכיות וכתב המוסף
תפיסה וסים לשון שתים ופי' דר"ל
בהן שעורין לעשות שכר. ל"א נותנין
ואילך אי א"ל מחמת הלולא אסור ואי לא
שקורין לרומח לונכי בלשון
תפיסה שניה וניחא הא דקא אמרינן
עפר בעריבות וזורעין שם שעורין
יוני וכן ראיתי בשל"ה דף
אמר ליה מחמת הלולא שרי וכי א"ל מחמת
לקמן קרטסים ויום שתפסו רומי
קודם ימי החופה ומביאין לפני החתן
רצז: דצ"ל לונכיות בכ"ף ולא
רבינו חננאל
הלולא עד אימת אמר רב פפא עד תריסר
לונביות בבי"ת ע"ש],
ב
מלכות וה"פ קרטסים תפיסה שניה
והכלה כשהן צמוחים ואומרים להם
ט) [סנהדרין יד: ע"ש פז.
משלהן. מעלה הכתוב
ירחי שתא ומעיקרא מאימת אסור א)אמר רב
ויום שתפסה מלכות בראשונה:
פרו ורבו כשעורין הללו שממהרין
ע"ש], י) [שמות ל],
עליהם כאילו אכלו זבחי
ה"ג נשתכחו לגרסינהו. ול"ג
❖
פפא משמיה דרבא מכי רמו שערי באסינתי
כ) בס"א: הרשעה,
לצאת מכל התבואה: דאדם חשוב
מתים שנ' וקרא לך ואכלת
ג
מזבחו. ודאיק קרא משעת
הוא. ושמח ממנו העובד כוכבים
ליכתבינהו שהרי
ולבתר תריסר ירחי שתא שרי והא רב יצחק
קריאה נתחייב: בהילולא
אלא
שלא
מאד: יום שתפסה בו רומי מלכות.
אין כותבין הלכות:
בריה דרב משרשיא איקלע לבי ההוא עובד
דעובד כוכבים כל ל' יום
תורה אור השלם
דינו דיני נפשות. ואם תאמר והא
בין אדכר ליה הילולא בין
שנלחמו עם יונים ונצחום ומלכו
כוכבים לבתר תריסר ירחי שתא ושמעיה
1. וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה
לא אדכר ליה הילולא
בכל העולם: בימי קלפטרא מלכתא.
אמרינן בפרק אלו נערות (כתובות דף
דאודי ופירש ולא אכל שאני רב יצחק בריה
אסור. לאחר ל' אמר
וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ:
ל. ושם) משחרב בית המקדש אע"פ
של אלכסנדריא כדאמר בהמפלת
מחמת הילולא אסור לא
בראשית לג יב
דרב משרשיא דאדם חשוב הוא:
ב) ד
2. יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי
אדכר הילולא שרי. וכי
שבטלו ד' מיתות דין ד' מיתות לא
במסכת נדה (דף ל:) ונלחמו רומיים
מדכר הילולא עד אימת
וקרטסים וכו': מאי קרטסים אמר רב יהודה
עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה
עמה ונצחוה ותפסו הם המלוכה: עד
נתבטלו מי שנתחייב סקילה כו' ואמאי
אסור אמר [רב פפא]
לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה
אמר שמואל יום שתפסה בו רומי מלכות
דשתפינהו. רומאי לישראל בהדייהו:
נקט משחרב בהמ"ק והא אפי' מ' שנה
משמיה דרב' עד י"ב ירחי
אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל
שתא ומקשי' ובתר י"ב
והתניא קרטסים ויום שתפסה בו רומי מלכות
והכי אתנו. רומאי לישראל אי מינן
הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא
בפני הבית לא דנו דיני נפשות וי"ל
ירחי שתא שרי והא דרב
אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה:
מלכי כו': מרגלית. אינה חשובה כאבן
דמ"מ כשהיו רואין צורך שעה היו
אמר רב יוסף שתי תפיסות תפסה רומי
יצחק בריה דרב משרשיא
בראשית לג יד
טוב: בסיס. כן תרגום כנו בסיסיה.
חוזרין אל הלשכה ודנין שם ומורי
3. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר
(א)
י)
דזמניה ההוא עובד
אחת בימי קלפטרא מלכתא ואחת שתפסה
כוכבים בתר י"ב ירחי
אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם
ה"ר מנחם אמר לנו בשם רבי יהונתן
למושב חברתה להושיבה עליה:
בימי יונים דכי אתא רב דימי אמר
שתא ושמעיה דאודי ולא
הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
אינך. הוא נופך קרבונקל"א: כפו
דמשחרב בית המקדש קאי אהא
אכל פי' אמר עבודת
וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל
תלתין ותרין קרבי עבדו רומאי בהדי
❖
להו. רומאי ליונאי: עשרין ושית
דקאמר דין ד' מיתות לא בטלו
כוכבים דידיה סייעיה
אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: דברים יז י
יונאי ולא יכלו להו עד דשתפינהו לישראל
למיתא האי בביתי. ופרקי'
שנין קמו. רומאי בהימנותייהו
וה"ק אע"פ שבטלו ארבע מיתות
שאני ר' יצחק בריה דרב
בהדייהו והכי אתנו בהדייהו אי מינן מלכי
לישראל: מעיקרא. כי קמו רומאי
לגמרי לא בטלו דינם וכ"ש באותם
משרשיא דאדם חשוב הוה
הגהות הב"ח
מנייכו הפרכי אי מנייכו מלכי מינן הפרכי
בהימנותייהו: מאי דרוש. רומיים:
מ' שנה קודם חורבן שנהגו דין ד'
אבל כולי עלמא בתר י"ב
מיתות: מלמד שהמקום גורם.
(א) רש"י ד"ה בסיס כן
ירחי שתא שרי. ובהילולא
ואלכה לנגדך. יעקב ועשו שוין
ושלחו להו רומאי ליונאי עד האידנא
למושב
חברתה
מעיקרא כמה. אמר רב
בגדולה: לפני עבדו. דרך השר
וא"ת והא ירושלים נמי איקרי מקום
להושיבה עליה תרגום
עבידנא בקרבא השתא נעביד בדינא
פפא מכי רמו שערי
❖
כ'ו בסיסיה הס"ד:
באסינתי אסור. וקראטיס
להלך לפנים: פשטה. שלטה: מלכותכ).
לגבי אכילת קדשים ומעשר שני
מרגלית ואבן טובה איזו מהן יעשה בסיס
פי' בלשון יון תפיסה
רומי: בחנות. מקום בהר הבית
וכתיב במקום אשר יבחר ה' וי"ל
ואסיק' שתי תפיסות הוו
לחבירו שלחו להו מרגלית לאבן טובה אבן
וחנות שמו: דיני קנסות. אונס ומפתה
דלגבי דיני נפשות לא איקרי מקום
אחת בימי קליפטרא
לעזי רש"י
טובה ג) (ואינך) איזו מהן יעשה בסיס
מלכתא ואחת בימי יונים.
ושלשים של עבד שנתנה תורה קצבה
אלא לשכת הגזית שהיתה חציה בקדש
קרבו'קל"א. אודם (אבן
דתלתין ותרתין קרבי עבדו
לחבירו אבן טובה לאינך אינך וספר תורה
אחת ליקר ולזולל. ומאחר שלא ישבו
וחציה בחול והיינו טעמא משום דבעי'
רומאי בהדי יונאי ולא
יקרה בעלת צבע אדום כהה
❖
איזו מהן יעשה בסיס לחבירו אינך לספר
בלשכת הגזית לא דנו ובטלו דיני
סנהדרין סמוך לשכינה והכי נמי
יכלו להו עד דשתפינהו
ומבריקה ביותר).
רומאי לישראל בהדייהו
תורה שלחו להו [א"כ] אנן ספר תורה גבן
אמרינן (לקמן דף נב.) כל המעמיד
קנסות דכתיב בתשלומי כפל שהוא קנס
ואתנו בהדייהו. אי מינן
דיין שאינו הגון כאילו נטע אשרה
אשר ירשיעון אלהים [שמות כב] דהיינו
וישראל בהדן כפו להו עשרין ושית שנין
מלכי מינייכו איפרכי אי
מוסף רש"י
אצל מזבח דכתיב שופטים ושוטרים
מומחין וסמוכין בשם רבי כדאמרינן
מינייכו מלכי מינן איפרכי
קמו להו בהימנותייהו בהדי ישראל מכאן
מכי רמו שערי
וכו' כ"ו [שנין] קמו
וסמיך ליה לא תטע לך אשרה אצל
בסנהדרין [יג:] ומי שאינו סמוך אינו דן
ואילך אישתעבדו בהו מעיקרא מאי דרוש
באסי'תי. יש שורין
בהימנותיהו בהדי ישראל
דיני קנסות: תחום. אלפים אמה
מזבח ה' ולפיכך גלו וישבו בחנות
שעורין בעריבת מים להטיל
מיכן ואילך אישתעבידו
ולבסוף מאי דרוש מעיקרא דרוש נסעה
1
שכר לצורך חופה, וי"א
סביבות העיר: וסמך שם כו'. והני
אע"פ שחנות עצמו היה בהר הבית
בהו ומנא לן דכ"ו [שנין]
לשם החתן והכלה זורעין
ונלכה ואלכה לנגדך ולבסוף דרוש יעבר
קמו בהימנותיהו דא"ר
2
מ"מ לא היה סמוך לשכינה כלשכת
רבנן בתר חורבן הבית הוו טובא:
שעורין בעציץ לומר פרו
ישמעאל משם ר' יוסי
נא אדני לפני עבדו עשרין ושית שנין דקמו
לולניאות. חניתות: כי היכי דלא
הגזית וא"ת מנלן קפידא במקום
ורבו וצמחו כשעורים הללו
אביו ק"פ שנה עד שלא
(כתובות ח.). פשטה.
בהימנותייהו בהדי ישראל מנא לן דאמר
ליחייבו. רוצחים קטלא דאין דנין
נחרב הבית פשטה מלכות
שאר חייבי מיתות שלא בזקן ממרא
ד)
התחילו לכובשן, מלכות
[הרשעה של רומי] על
דקרא לא כתיב אלא בזקן ממרא
דיני נפשות אפילו בסנהדרין קטנה
רב כהנא כשחלה רבי ישמעאל בר יוסי
הרשעה. רומי (שבת טו.).
ישראל כלומר ק"פ שנה
ויש לומר דדרשינן כל זמן שסנהדרין
שבכל עיר אלא בזמן שהיתה סנהדרין
בח'ות. מקום היה
שלחו ליה רבי אמור לנו שנים וג' דברים
בימי הבית נשתעבדו בהן.
בירושלים וכך שמו
פ' שנה עד שלא חרב
גדולה במקומה כדין אצל מזבח אז
גדולה בישיבתה ובמקום המיוחד לה
שאמרת לנו משום אביך אמר להו מאה
. די'י
הבית גזרו טומאה על כלי
(סנהדרין מא.)
והוא לשכת הגזית: המקום גורם.
שופטים תתן לך בכל שעריך לשפוט
ק'סות ס"ד. וכי לשכת
זכוכית וגם על ארץ
ושמנים שנה קודם שנחרב הבית פשטה
הגזית גורמת לדיני קנסות
דיני נפשות נסתלקו הם בטלו כל
לחייב הנדון ואם אינם שם לא
העמים: מ' שנה קודם
מלכות הרשעה על ישראל פ' שנה עד
(שם). בטלו די'י ק'סות.
חורבן הבית גלתה
דיני נפשות (וע"ע
ידונו. והאי קרא בדיני נפשות
תוס' שבת טו. ד"ה
דכיון דליכא סמיכה בטלו
סנהדרין וישבה לה בחנות
לא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ
אלא ותוס' סנהדרין יד: ד"ה מלמד):
קאי כי יפלא ממך דבר [דברים יז] בפרשת
(שם יד.). ובין שתי
לומר שלא דנו דיני
העמים ועל כלי זכוכית מ' שנה עד לא חרב
עיירות. ולא בתוך העיר,
שופטים ושוטרים בזקן ממרא:
ה)ה
וגמירי
נפשות. דכיון דחזו דזילא
שאם יוודע שלא יחריבו את
להו שפיכות דמים ונפישי
הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות למאי
מלכות
העיר (שם).
להו רצחנין. אמרי ניקום
הלכתא א"ר יצחק בר אבדימי לומר שלא דנו דיני קנסות דיני קנסות סלקא דעתך והאמר רב יהודה
ו)
נגלי מן המקום דכתיב
וקמת ועלית אל המקום
אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ורבי יהודה בן בבא שמו שאלמלא הוא נשתכחו דיני קנסות מישראל
מלמד שהמקום גורם. אבל
נשתכחו לגרסינהו אלא בטלו דיני קנסות מישראל שגזרה מלכות הרשעה גזרה כל הסומך יהרג
דיני קנסות דנו דאמר רב
ז)
יהודה אמר רב זכור אותו
וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תחרב ותחום שסומכין בו יעקר מה עשה רבי יהודה בן בבא הלך
[האיש] לטוב ור' יהודה
וישב בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות בין ב' תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם
בן בבא שמו שאלמלא
הוא שסמך ה' זקנים ר'
חמשה זקנים ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ורבי אלעזר בן שמוע ורב אויא מוסיף אף רבי נחמיה כיון
מאיר ור' יהודה ור' יוסי
שהכירו בהם אויבים אמר להם בני רוצו אמרו לו רבי ואתה מה תהא עליך אמר להם הריני מוטל לפניהם
ור' שמעון ורבי אלעזר בן
שמוע ור' אויא מוסיף אף
כאבן שאין לה הופכין אמרו לא זזו משם עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו לגופו
ח)
ר' נחמיה. בטלו דיני
ככברה אמר רב נחמן בר יצחק לא תימא דיני קנסות אלא שלא דנו דיני נפשות מ"ט כיון דחזו דנפישי
קנסות משום שגזרה
ו
מלכות [הרשעה] גזירה כל
להו רוצחין ולא יכלי למידן אמרו מוטב נגלי ממקום למקום כי היכי דלא ליחייבו דכתיב ועשית על פי
3
הסומך יהרג והנסמך יהרג.
ועיר שסומכין בה תיחרב.
הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא ט)מלמד שהמקום גורם: מאה ושמנים ותו לא והתני רבי יוסי ברבי
ותחום שסומכין בו יעקר.
מלכות
וכיון שהכירו בהן אויבים
הן ברחו ור' יהודה בן בבא נעצו בו ש' לונכיות של ברזל ועשו כל גופו ככברה. ומקשי' וכי כך אמר ר' יוסי כי מלכות הרשעה ק"פ שנה בפני הבית פשטה על ישראל בלבד והתניא ר' יוסי [ברבי] אומר