סז: השוכר את הפועל
פרק חמישי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
טעמו ולא ממשו. כגון חלב שנפל לקדרה או חלב שנפל נימוח שאין
שמבשל הזרוע ברוטב ומקצת (א) הירך עמו ושאר האיל חוץ לרוטב
סה א מיי' פט"ו מהל'
א) [בתוספות בכורות כג:
מאכלות אסורות
ד"ה ואידך כו' איתא רבא],
ממשו בעין: ואם ריבה טעם לפגם. הא ריבה קולא משמע שאע"פ
והשתא אין הזרוע מתבטל בס' שאין כל כך מן איל עמו ברוטב והשתא
ב) [לעיל לו. ושם נסמן],
הלכה כח סמג לאוין קמא
איכא טעמא ואפ"ה שרי וההיא דהכא טעמו ולא ממשו מיירי במין
שנפגם מחמת דבר אחר אם הועיל איסור זה לרבות את הפגם מותר:
ג) פסחים מד: [ע"ש נזיר
טוש"ע י"ד סימן קג סעיף
כלישנא בתרא דר"ש בן לקיש.
במינו דבטל ברובא מדאורייתא כדאמרינן פרק התערובות (זבחים דף
דאין אומר חסירה מלח יתירה מלח:
לז: לקמן עה: ע"ש],
א:
סו ב מיי' שם פי"ז הל'
ד) [בבכורות כג: איתא
מדברי כולן נלמד. רב יהודה ורבה
עט.) אמור רבנן ברובא כגון מין
דכתיב], ה) [במדבר לא],
[א] ב סמג שם
במינו פי' דמן התורה הוי ברובא אבל
בר בר חנה ורב דימי וריש לקיש ורבי
❖
טעמו ולא ממשו
אסור ואין לוקין עליו ואם
ו) [צ"ל שנשתמש],
טוש"ע שם סעיף ה [וסי'
אבהו: מכלל דאיכא למאן דאמר כו'.
מדרבנן הוי בס' כדאמר רב פרק גיד
קכב סעיף ב]:
ריבה טעם לפגם
מותר ולימא אם נתן טעם
הנשה (חולין דף קא) דהוי בס' ולכך אין
בתמיה. מדאיצטריך רב כהנא למימר
לפגם מותר הא
קמשמע לן דאע"ג דאיכא
תורה אור השלם
מדברי כולן נלמד מכלל דאיכא למאן
לוקין עליו וה"ה דאפילו אם היה טעמו
מילי אחרנייתא דפגמה בהדיה והלכתא
דפליג: יליף מגיעולי עובדי כוכבים.
וממשו של איסור בעין דאין לוקין עליו
1. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה
כלישנא בתרא דריש לקיש אמר רב כהנא
א)
לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ
אא"כ מכירו ונקט טעמו ולא ממשו
דרחמנא אסרינהו בכלי מדין דכתיבה)
תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר
מדברי כולם נלמד ב) א נותן טעם לפגם מותר
לאשמועינן דאפילו הכי איסורא
כל דבר אשר יבא באש וגו' דמשמע
לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה
א"ל אביי בשלמא מכולהו לחיי אלא דר"ל
הואיל ונשתמש עובד כוכבים בכלי
איכא ועי"ל דנקט הכי משום דהיינו
(ב)
לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל
גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
חמין צריך להרתיח כדי שיפלוט גיעול
מילתא דפסיקא היא דאין צריך לפרש
אמרו קאמר וליה לא סבירא ליה מכלל דאיכא
❖
דברים יד כא
שבלע: לאו נותן טעם לפגם הוא.
אם אינו מכירו דאי הוה נקיט בהאי
למ"ד נותן טעם לפגם אסור אין והתניא אחד
גוונא טעמו וממשו הוה משמע בפי'
בתמיה. דהא פשיטא לן כל תבשיל
נותן טעם לפגם ואחד נותן טעם לשבח אסור
גליון הש"ס
אפילו אם היה טעם האיסור וממשו
שלן לילה אחד נפגם טעמו ועובר
דברי ר"מ ר"ש אומר לשבח אסור ולפגם
צורתו: בת יומא. שבישל בה
בעין ועל כן נקט טעמו ולא ממשו
גמ' ור"ש מ"ט וכו'. עי'
מותר מ"ט דר"מ גמר מגיעולי עובדי כוכבים
ערכין כה ע"ב תוד"ה
עובד כוכבים היום דלא נפגם: ואידך.
דמילתא דפסיקא היא וטעמו וממשו
ור"ש: תוס' ד"ה מכלל
גיעולי עובדי כוכבים לאו נותן טעם לפגם הוא
דלוקין עליו מיירי כמו כן שמכיר
אי אפשר דלא פגמה פורתא בתבשיל
וכו' וא"ת מה מיבעיא
ואסר רחמנא ה"נ לא שנא ואידך כדרב הונא
ממשו של איסור אבל במין בשאינו
הבא אחריו ואפ"ה אסר רחמנא:
ליה. תמיהני הא אדרבה
מתני' דשם ס"ל דדבש שרי
בריה דרב חייא דאמר רב הונא בריה דרב
מינו הוי טעם גרידא דאורייתא ולוקין
שאינה
ג)
ומוכח דס"ל דנותן טעם
עליו ועוד א"ר אליהו דשפיר מיתוקמא
חייא לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלא לפגם הוא ואידך קדירה
ב
לפגם מותר וע"כ החילוק
הכא במין בשאינו מינו והכי פירושו
משום דפגמו בעין עדיף
בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא $ור"ש מאי טעמא ד)דתניא 1לא
או דשמן אסור בצירוף
טעמו ולא ממשו כגון שאין כזית
תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך כל הראויה לגר קרויה נבילה
חתנות עכ"פ מדשרי דבש
איסור בתוך כדי אכילת פרס אין
מוכח דנטל"פ מותר
שאין ובתירוצם הב' חלקו
לוקין עליו וטעמו וממשו דלוקין עליו
מסברא דנטל"פ בעין עדיף
מיירי דאיכא כזית דאיסור בכדי אכילת פרס מן ההיתר ואז לוקין עליו ועוד אמר הר"ר יוסף דמיירי שפיר בכדי אכילת פרס ומ"מ לא
והוא מפורש ומוכח כן
לקי בטעמו ולא ממשו אע"ג דטעם כעיקר דאורייתא דמהיכא ידעינן דטעם כעיקר דאורייתא מגיעולי עובדי כוכבים דקאמר קרא
מדבש ומה התחלה
❖
לקושייתם וצע"ג:
תעבירו באש דמשמע הא אם לא תעבירו אסור ואין זה כי אם עשה בעלמא אבל לאו ליכא ולכך אין לוקין עליו וקשה לר"ת דמכ"מ
נימא כיון דאהדריה קרא אהדריה לדוכתיה (ג) דלאו דנבילה ודחלב ודשאר איסורי דהכי אמרינן בבכורות (דף טו: ושם) גבי פסולי המוקדשין
דכתיב תזבח ואכלת בשר ודרשינן תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלביך בשר ולא חלב וא"כ אגיזה ליכא רק לאו הבא מכלל עשה כמו דגיעולי
הגהות הב"ח
עובדי כוכבים ואפ"ה תניא בבכורות (שם) הגוזז והעובד בפסולי המוקדשים סופג את הארבעים אלא ע"כ היינו טעמא דלוקין משום דבקדשים
(א) תוס' ד"ה אר"י
תמימים כתיב לא תעבוד ולא תגוז וכי הוממו ונפדו שרו דאז הם חולין גמורין וקאמר קרא תזבח ודרשינן ולא גיזה וא"כ אהדר איסור
וכו' (בעמוד א') כגון
גיזה ללאו דלא תגוז ומשום הכי לקי ומשו"ה נמי בגיעולי עובדי כוכבים דאמר קרא תעבירו באש פירוש הכלים הבלועים מן הנבילה וחלב
שמבשל הזרוע ברוטב
ומקצת האיל עמו ושאר:
ושאר איסורין ואם לא תעבירו באש אסור תימא נמי דאהדרינהו לאיסורייהו קמא ללאו דנבילה וחלב ושאר איסורין ואשמעינן דפליטת
(ב) בא"ד ועי"ל דנקט
איסור מכלי הוה אסור ולעולם בלאו עוד יש מיישבים זה ופירשתי פרק גיד הנשה אבל לא יכולתי להאריך כי נראה בעיני שהוא גדול
הכי משום דמילתא
אלא
דרשב"ל אמרו קאמר וליה
ביותר ולכך הוצרכתי לבתר אכן יסייעני מלכא דעלמא לכתוב קדירה בת יומא ויהיה לנו כחומה:
כצ"ל ותיבת דהיינו
נמחק: (ג) בא"ד אהדריה
לא ס"ל. וא"ת דרב דימי נמי נימא הכי דלא שנו קאמר דקאי אמתניתין ואימא דליה לא ס"ל וי"ל כיון דאשכחנא ר' יוחנן דאמר לא שנו
לדוכתיה ללאו דנבילה:
אמתניתין כמו כן וחזינן לר' יוחנן דאמר בפירוש נותן טעם לפגם מותר ה"נ לרב דימי דאמר לא שנו ס"ל דנותן טעם לפגם מותר:
(ד) תוס' ד"ה ואידך
מכלל דאיכא מ"ד נותן טעם לפגם אסור. $וא"ת מאי מיבעיא ליה הא רבי לעיל פרק אין מעמידין (דף לה:) תנא בהדיא משנה שלימה
קדירה בת יומא נמי
אי אפשר וכו' שגם
דנותן טעם לפגם דאסור גבי שמן של עובדי כוכבים אסור ומפרש טעמא בגמרא משום שזליפתן של כלים אוסרתן אע"ג דסתם
אם היה האיסור בעין
כלים אינם בני יומן ולקמן בסוף פירקין (דף עה:) גבי וכולן נשתמשו ו) בהן עד שלא יטביל דמוקי חד ברייתא כמ"ד נותן טעם לפגם
הוא לפגם: (ה) בא"ד
וכיון דאסריה רחמנא
אסור וי"ל שרוצה למצוא תנא שאמר כן בהדיא ועוד י"ל דה"ק מי איכא מ"ד נותן טעם לפגם אסור כי האי גוונא שאפילו היה האיסור בעין
היה לפגם ולא דמי לשמן דלעיל דשמן אם היה איסור בעין היה לשבח כדפרישית לעיל: ואידך קדירה בת יומא נמי אי אפשר דלא
ילפינן מיהא לאיסור
פגם דהיינו: (ו) בא"ד
פגמה פורתא. ולהכי יליף מיניה ר"מ לאסור פגם בעלמא משמע אבל לר"ש דשרי ס"ל דבת יומא לא פגמה כלל והא בהא תליא מ"ד
סרוחה מעיקרא כדקאמר
בסוגיא ור"ש מתיר וכו'
נותן טעם לפגם אסור סבר דקדירה בת יומא פגמה פורתא ומאן דשרי פגם סבר דלא פגמה כלל ותימה בפרק אלו עוברין (פסחים
כשהיא לשבח וכו'
דף מד:) פליגי ר"ע ורבנן דר"ע יליף טעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים ורבנן ילפי ממשרת אבל לא מגיעולי עובדי כוכבים משום
פגם דהשתא כשאין:
דגיעולי עובדי כוכבים חידוש הוא דהא כל נותן טעם לפגם מותר והכא גבי גיעולי עובדי כוכבים אסרה רחמנא ורבי עקיבא סבר לא אסרה
(ז) בא"ד גיעולי עובדי
❖
כוכבים דכתב רחמנא:
תורה אלא קדירה בת יומא דלאו נותן טעם לפגם הוא ורבנן קדירה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא הלכך הוי חידוש והשתא
כיון דסברי רבנן דהתם דבת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא אם כן נילף מינה בעלמא דפגם אסור כדאמר הכא לרבי מאיר
והיכי קאמר התם ורבנן דחידוש הוא דכל נותן טעם לפגם בעלמא מותר ויש לומר דאין הכי נמי דרבנן דהתם סברי דכל נותן טעם
מוסף רש"י
לפגם אסור היכא שאם האיסור בעין היה לשבח דילפי לה מגיעולי עובדי כוכבים דפגם פורתא כדאמר התם והא דקאמר התם נותן
קדירה בת יומא. שבישל
טעם לפגם בעלמא מותר היינו פגם גמור שגם אם (ד) האיסור בעין הוא פגם דההוא פגם ליכא למילף לאסור מגיעולי עובדי כוכבים
בה הנכרי בו ביום (פסחים
דפגמה פורתא דגיעולי עובדי כוכבים אם היה האיסור בעין היה לשבח והא דקאמר גיעולי עובדי כוכבים חידוש הוא אע"ג דלא דמי האי
מד:) אבל בישל בה אתמול
כבר הפיג בה טעמו בלינת
פגם לפגם בעלמא דמותר כדפרישית מ"מ אי לאו דגלי קרא דגיעולי עובדי כוכבים אסור היה מותר מן הדין דמה לי אותו פגם מה לי פגם
לילה ושוב כשפולטו
אחר ואפ"ה אסריה רחמנא וכיון דאסריה רחמנא ילפינן מיהא (ה) דכיוצא בו דהיינו פגם שאם היה האיסור בעין היה לשבח וקסברי רבנן
בתבשיל אחר אינו אלא
לפגם (לקמן עו.). אי
דפסחים כמתני' דאין מעמידין ושלשה מחלוקת בדבר דר"מ דשמעתין סבר כל נותן טעם לפגם אסור אפילו כשהוא פגום גם כשהאיסור
אפשר דלא פגמה
בעין דיליף לה לגמרי מגיעולי עובדי כוכבים ומנבלה לא יליף כלל להתיר משום דמוקי לה למעוטי סרוחה דמעיקרא כדקאמר (ו) ור"ש מתיר כל
פורתא. מטעם הכלי
פגם אפי' כשהוא שבח כשהאיסור בעין כיון דהשתא לפגם הוא שרי דיליף לגמרי מנבילה ומגיעולי עובדי כוכבים לא יליף כלל דקסבר קדירה
נפגמה הבליעה (פסחים
מד:).
בת יומא שאסרה תורה לא פגמה פורתא ורבנן דפסחים דפליגי ארבי עקיבא סברי דדבר שהוא פגם כשהאיסור בעין שרי דילפינן לה מנבילה
אבל פגם דהשתא שאין האיסור בעין עכשיו אמנם היה לשבח כשהאיסור בעין אסור דיליף לה מגיעולי עובדי כוכבים מקדירה בת יומא דפגמה
פורתא וכן סוברת מתני' דאין מעמידין כרבנן כדפרישית ועי"ל דרבנן דרבי עקיבא דפסחים פרק אלו עוברין היינו ר"ש דשמעתין דשרי כל
פגם כדפרישית והא דקאמר התם דקדירה בת יומא פגמה פורתא ולר"ש צ"ל על כרחך דלא פגמה כלל דאי פגמה א"כ ליתסר פגם כדמוכח
בשמעתין וכדפרישית י"ל דודאי גם ר"ש מודי דפגמה פורתא ומ"מ לא יליף מיניה לאסור פגם בעלמא כגון שאינה בת יומא דאיכא פגם רבה
דפגם רבה מפגם פורתא דבת יומא לא ילפינן הכי סבירא ליה לר"ש ור"מ סבר דילפינן פגם רבה מפגם פורתא ואי כדפירש מעיקרא
דפליגי בבת יומא אי פגמה אי לא זה אינו סברא דאם כן נחזי אנן ועוד יש להביא ראיה לזה
דמודה רבי שמעון דקדירה בת יומא נמי
א"א דלא פגמה פורתא כדפרישית דאי לא פגמה כלל לר"ש
גיעולי (ז) דכתב רחמנא
ל"ל
פשיטא כיון דהוי לשבח דמיתסר דטעם
הוי