השוכר את הפועל פרק חמישי עבודה זרה סח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאינה ראויה לגר. שהסריחה. אלמא מדאפגים בטל איסורה: סרוחה
הוי כעיקר וכ"ת להאי גופיה איצטריך דטעם כעיקר דמגיעולי עובדי סז א מיי' פט"ז מהל'
א) [בכורות כג:], ב) [צ"ל
דתנן], ג) ערלה פ"ב מ"ט,
מאכלות אסורות
מעיקרא. מוכת שחין מחיים דהואיל ואיפגמא מקודם שבאה לידי
כוכבים יליף ר"ש דטעם כעיקר כדאמר לר"ע פרק אלו עוברין א"א
ד) [רש"ש מח"ז], ה) עי'
הלכה טז:
לומר כן דאי יליף ר"ש מגיעולי עובדי כוכבים טעם כעיקר א"כ תקשי
נבלה לא חל שם נבלה עליה אבל היכא דאיתסר מעיקרא תו לא
רש"א שגורס בענין אחר,
פקע איסור משום פגם: מחלוקת. דר"מ ור"ש: בפוגם מעיקרו.
לר"ש משרת דכתב רחמנא
למה לי דהא לא איצטריך לטעם כעיקר
ו) [מכות יז.], ז) רש"א,
ח) נ"א הדרא קושיא לדוכתה
משעה שנפל לתוכו: והא הכא דפוגם
כיון דמגיעולי עובדי כוכבים יליף לה
וכן צ"ל ומהרש"א גרס
מעיקרא הוא ופליגי. דקתני אסור
ר"ש ואין לומר דאיצטריך משרת
שאין ראויה לגר אינה קרויה נבלה ור"מ
הקשה לו, ט) צ"ל נפגמת.
❖
לרבנן: ר' יוחנן. אדעולא אתא
להיתר מצטרף לאיסור כדאמר התם
רש"א,
ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא $ור"ש א)סרוחה
לאיפלוגי: איתא לדר' יוחנן. דמוקי
פ' אלו עוברין לר"ע ולעולם ה) [יליף
מעיקרא לא צריכא מיעוטא עפרא בעלמא
פלוגתייהו בפוגם מעיקרו: שאור של
מגיעולי עובדי כוכבים טעם] כעיקר
הוא אמר עולא מחלוקת שהשביח ולבסוף
גליון הש"ס
חולין שנפל לתוך העיסה וחימצה.
דלמאי איצטריך משרת להיתר
(ו)
פגם אבל פגם מעיקרא דברי הכל מותר
גמרא ור"ש סרוחה
(א)
כראוי ואח"כ נפל של תרומה או של
מצטרף לאיסור אי כשאוכל כזית מטעם
מעיקרא. עיין בכורות דף
איתיביה רב חגא לעולא יין שנפל לתוך
כלאי הכרם אסור: ור"ש מתיר.
האיסור הנבלע [בהיתר היינו טעם
כג ע"ב תוספות ד"ה
❖
עדשים וחומץ שנפל לתוך גריסין אסור ור"ש
ואידך:
שהחמיצה יותר מדאי ונפגמה: והא
כעיקר אי] בחצי זית דאיסור עם חצי
הכא. דהאי שאור משעה שנפל ביה
זית דהיתר לא מצטרפי ומשו"ה שפיר
מתיר והא הכא דפגם מעיקרא הוא ופליגי
איצטריך להיתר מצטרף לאיסור דהא
פגמה שהרי מחומצת כבר וקאסר
אמר עולא חגא לא מידע ידע מאי קאמרי
הגהות הב"ח
ר"מ: וראויה לחמע בה כמה עיסות
שמעינן לר"ש דאמר ו) כל שהוא
רבנן תיובתא קא מותיב הכא במאי עסקינן
(א) גמ' ולבסוף פוגם
אחרות. ד) (של תרומה) הלכך חימוץ
למלקות וא"כ למ"ל היתר מצטרף
אבל פוגם מעיקרא כצ"ל
כגון שנפל לתוך גריסין צוננין והרתיחם נעשה
דיותר מדאי אע"פ שפגם הוא לענין
לאיסור אלא ש"מ דמודה ר"ש דקדירה
וכן בכל העמוד: (ב) רש"י
כמי שהשביח ולבסוף פגם ואסור ור' יוחנן
ד"ה וראויה לחמע וכו'
(ב) אכילה שבח הוא לענין חימוע עיסות
בת יומא נמי א"א דלא פגמה פורתא
לענין אכילת עיסה זו
אמר בפוגם מעיקרא מחלוקת איבעיא להו
אחרות: שאור של תרומה ושל חולין
כדפרישית כך דקדק הר"ר שמואל
שבח הוא לענין חימוע:
בפוגם מעיקרא מחלוקת אבל השביח ולבסוף
שנפלו. ביחד לתוך העיסה ויש בכל
מאיור"א והר"ר יקר מקינו"ן דוחה
(ג) ד"ה שאור וכו' יותר
מדאי ו'פגמה הס"ד:
פגם דברי הכל אסור או דלמא בין בזו ובין
אחד כדי לחמץ וחימצוה יותר מדאי
דאיכא למימר דאכתי שפיר איצטריך
(ד) ד"ה נפל של תרומה
(ג) לפוגמה: ר"ש מתיר. שפגמוה: נפל
משרת לר"ש אע"ג דסבר כל שהוא
בזו מחלוקת תיקו אמר רב עמרם אפשר
וכו' רישא נמי אמאי
של תרומה תחלה ד"ה אסור. הואיל
למלקות הא פר"ת בסמוך היינו דוקא
מתיר ר"ש הרי השביח:
איתא להא דר' יוחנן ולא תניא לה במתניתין
(ה) ד"ה נפל של חולין
ומשביחה בתחלה אע"פ שחזר והועיל
כשהאיסור בעין אבל לא ע"י תערובת
נפק דק ואשכח ב) (דתניא) ג) אשאור של חולין
תחלה וחמצה: (ו) תוס'
לפוגמה כשנפל שאור של חולין אחריו
כדמוכח מההיא דמייתי בסמוך בערלה
ד"ה ואידך כו' (בעמוד
שנפל לתוך העיסה ויש בו כדי להחמיץ
ושניהם פגמוה הוי משביח ולבסוף
וכלאי הכרם אין מצטרפין וכן צ"ל ע"כ
הקודם) ולעולם יליף
והחמיצה ואח"כ נפל שאור של תרומה או
מגיעולי עובדי כוכבי' טעם
פגם ואסור. ולקמן פריך אם כן רישא
דאל"כ לא תמצא איסור כלל ז) [בטל]
כעיקר דהא מה שפי'
שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי להחמיץ
נמי (ד) ר"ש הרי השביח של תרומה עם
לר"ש לא ברוב ביבש ולא בס' בלח
איצטריך משרת להיתר
אסור ור"ש מתיר והא הכא דפגם מעיקרא
מצטרף לאיסור היי'ו
של חולין תחלה: נפל של חולין.
וא"כ שפיר איצטריך משרת להיתר
כשאוכל כזית מטעם
(ה) וחימצה: ואחרי כן נפל של תרומה.
מצטרף לאיסור כגון בחצי זית שנבלע
הוא ופליגי א"ר זירא שאני עיסה הואיל
האיסור הנבלע בהיתר
בחצי זית פת ואכלו כדקאמר התם
דהיינו פוגם מעיקרו אסור ור"ש מתיר:
אבל חצי זית דאיסור עם
וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות ת"ש
חצי זית דהיתר לא מצטרפי
נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף
כדרבי
שאור של תרומה ושל חולין שנפלו לתוך
והא שמעינן ליה לר"ש
כזית חייב ולעולם טעם כעיקר לר"ש
דאמר כל שהוא למלקות
העיסה בזה כדי להחמיץ ובזה כדי להחמיץ וחימצו אסור רבי שמעון מתיר
מגיעולי עובדי כוכבים כך דוחה הר"ר
כצ"ל: (ז) בא"ד כל שהוא
נפל של תרומה תחלה ד"ה אסור נפל של חולין ואח"כ נפל של תרומה או של
אסור אע"ג דאינו בעין
יקר ומורי הר"ר פרץ מקיים פירוש
וכו' כיון דטעם כעיקר
כלאי הכרם אסור ור"ש מתיר והא הכא דפגם מעיקרא ופליגי וכי תימא ה"נ
הר"ר שמואל ואומר דדיחוי הר"ר יקר
יליף מגיעולי עובדי
כדרבי
אינו כלום דודאי מגיעולי עובדי כוכבים
כוכבים: (ח) בא"ד אי
טעם כעיקר יליף מגיעולי
לר"ש תו לא איצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור משום דבלאו צירוף נמי כל שהוא (ז) אע"ג דאינו בעין אלא נבלע בתוך הפת מה בכך
עובדי כוכבים לר"ש תו
הלא כיון דטעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים א"כ חשוב הטעם הנבלע כאילו היה בעין ואם כן כיון שאילו היה מן האיסור בעין היה מיחייב
וכו' וא"כ הקשה ליה
בכל שהוא לר"ש הכי נמי כשהוא נבלע בהיתר כיון שיש בו טעם וטעם כעיקר ותדע דהא כיון דאר"ש כל שהוא למכות בכזית לרבנן אם
משרת דכתב רחמנא:
(ט) ד"ה אמר וכו' ור"ש
כן כך לי כל שהוא לר"ש ככזית לרבנן ובכזית לרבנן מחייב עליה אפי' כשאינו בעין אלא נבלע בתוך ההיתר שיאכל כל כך מן ההיתר
בקראי דלעיל דגיעולי
הבלוע איסור שאכל כזית מטעם איסור הבלוע בתוכו מיחייב עליה כאילו אכל הכזית איסור בעין כיון דטעם כעיקר וא"כ ה"ה כל שהוא
עובדי כוכבים וד'בלה
דא"כ: (י) ד"ה אבל וכו'
לר"ש דכשאכלו בתערובת טעם מיחייב כאילו אכלו בעין כיון דטעם כעיקר וא"כ אי טעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים לר"ש תו לא
(ח)
כגון נתן חומץ לתוך
אצטריך לר"ש משרת כלל דלהיתר מצטרף לאיסור לא איצטריך דהא מכל שהוא מיחייב בטעם כאילו היה בעין כדפירשתי וא"כ ח) (היכי קא"ל)
גריסין:
משרת דכתב רחמנא ל"ל דכתיב גבי נזיר לר"ש אי גיעולי עובדי כוכבים לטעם כעיקר משום דלא פגם כלל אלא ע"כ דקסבר ר"ש דקדירה
בת יומא פגמה פורתא והשתא ניחא הכל דלא מצי ר"ש למילף טעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים דחידוש הוא כיון דפגמו אפילו פגם
זוטא והיה לנו להתיר כל פגם אי לאו דגלי קרא והלכך איצטריך משרת לטעם כעיקר ומה שדחה הר"ר יקר ממה שפר"ת לקמן מההיא
דערלה והכלאים דבסמוך דלא אר"ש כל שהוא למכות במידי דתערובת רק בדבר שהוא בעין אומר מורי דלק"ל מידי דר"ת לא דיבר רק
בתערובת שיש לו להתיר להתבטל כגון יבש ביבש חד בתרי דרחמנא אמר אחרי רבים להטות או בדבר לח היכא דליכא טעמא כגון
דאיכא ס' דכל מקום דשייך ליה ביטול לאו אמר ר"ש כל שהוא למכות דהא לא עדיף כל שהוא לר"ש מכזית דרבנן וכי היכי דכזית דרבנן
מתבטל ברוב ביבש ובס' בלח ה"ה לר"ש כל שהוא דהא רחמנא אמר דליבטיל אבל היכא דלא שייך ביטול כגון היכא דאיכא טעם דטעם
לא בטיל כיון דטעם כעיקר א"כ ה"נ מיחייב בכל שהוא לר"ש כשהוא בתערובת כיון שיש בו טעם כאילו היה בעין כדפי' כן נראה
למורי: [וע"ע תוס' שבת פט: ד"ה אסורין ותוס' מעילה יח. ד"ה תני]: אמר עולא מחלוקת בהשביח ולבסוף פגם. והשתא צ"ל לעולא דלא
פליגי ר"מ ור"ש בקראי דלעיל (ט) דנבלה דא"כ לא הוי מיסתבר לחלק בין השביח ולבסוף פגם לפגם מעיקרו אלא בסברא פליגי ר"מ סבר
כיון שהשביח מעיקרא בשעת נפילה וחל איסור עליה שוב אין לו היתר גם כי פגם אחרי כן ור"ש סבר כיון דהשתא פגמא הוא שרי:
אבל השביח ולבסוף פגם ד"ה אסור. וא"ת והא לעיל משמע דפליגי בהשביח ולבסוף פגם גבי נבלה דר"מ מוקי לה בסרוחה מעיקרא
דוקא אבל לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף אסורה ור"ש מוקי לה אפילו לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף שרי אלמא
פליגי בהשביח ולבסוף פגם וי"ל דלא דמי השביח ולבסוף פגם דהכא לההיא נבלה דלעיל דהכא י"ל השביח בשעת התערובת שבשעה שנפל
האיסור לתוך ההיתר היה נותן טעם לשבח ולבסוף פגם אותו טעם המעורב שם כגון נתן (י) לתוך גריסין צוננין והרתיחן וע"ז קאמר ד"ה
אסור כיון דמעיקרא היה נותן טעם לשבח וחל עליה איסור אבל ההוא דנבלה דלעיל דפליג ר"ש ושרי כשהיא סרוחה עכשיו אע"ג דמעיקרא
או
לא היתה סרוחה מ"מ בעודה נבלה ט) נפגם ושריא: דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת. וא"ת היכי מספקא ליה בהא א"כ ר' יוחנן
דאמר לעיל פגם מעיקרא מותר השביח ולבסוף פגם אסור דאמר כמאן לא כר"מ ולא כר"ש דר"מ אסר כל פגם ור"ש מתיר כל פגם וי"ל
דסבר לה כר"ש בחדא בפגם מעיקרו וכר"מ בחדא בהשביח ולבסוף פגם: תיקו. ואע"ג דלקמן פשטינן לה מברייתא דבפגם מעיקרא
פליגי השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור מ"מ עלתה להם בבית המדרש בתיקו ושוב פשטוה וכי האי גוונא אשכחנא בנדה בפרק
המפלת (דף כה.)
גבי מחלוקת בעכור אבל בצלול
כו': [וע"ע תוס' לעיל נג. סוף ד"ה או דלמא]:
ת"ש