סח: השוכר את הפועל פרק
חמישי
עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ת"ש
מסיפא. מהך דנפל של תרומה תחלה היה יכול לפשוט
כדרבי זירא. דחימוץ יותר מדאי שבח הוא לענין חימוץ עיסות אחרות:
סח א מיי' פט"ו מהל'
א) לפי' התוס' הגי' דתניא,
ב) ערלה פ"ב [מ"א מעילה
מאכלות אסורות
והקתני נפל של תרומה תחלה. דהשביח ולבסוף פגם הוא ומודי
כמו שמוכיח לבסוף אלא דניחא ליה להביא כל הברייתות
עד שמעמידן על האמת: והני תלתא בבי. תרתי דשאור והך
הלכה יד:
יח. ועי' תוס' שם ד"ה תני],
ר"ש בה: תלתא בבי. רישא היכא דנפלו כאחת ואשמועינן פלוגתא:
סט ב מיי' פ"ד מהל'
ג) [נדה נד:], ד) [שם],
מציעתא. נפל של תרומה תחלה. בבא דסיפא יין שנפל לתוך עדשים.
דיין שנפל לתוך עדשים ואע"ג דבשאור איכא תרי בבי נפל של
ה) [שם נו. חולין עד.],
שאר אבות הטומאות
ו) [לעיל לו. וש"נ], ז) דקסבר
הלכה יב
תרומה תחלה ונפל של חולין תחלה
מציעתא נמי אשמעינן דהשביח ולבסוף
ע ג מיי' פ"ב מהלכות
עכברא בשיכרא אשבוחי
פגם דברי הכל אסור: סיפא דלא
תרוייהו חשיב להו חדא דמשום נפל
כדרבי זירא ת"ש מסיפא היין שנפל לתוך
מטמאי משכב ומושב
משבח כצ"ל. רש"א וע"ש,
משבח כלל. יין בעדשים אסרי רבנן:
של תרומה תחלה מסיים לפרושי נפל
ח) [ויקרא יא], ט) [שם כב],
הלכה א:
עדשים וחומץ שנפל לתוך גריסין אסור ור"ש
עא ד טוש"ע י"ד סימן
י) [המעיין בערלה לא ימצא
רישא. דתרומה אשבחיה בהדי שאור
של חולין תחלה לאשמועינן דאפילו
מתיר והא ה"נ דפגם מעיקרא ופליגי וכי תימא
קד סעיף א:
אלא משנה אחת בערלה
בפוגם מעיקרא קאסר ת"ק:
דחולין ברישא והדר פגמה תרוייהו
וכלאי הכרם ובכן צריך תיקון
ה"נ כדשני ליה עולא לרבי חגא כשהשביח
לרבי
שמעון ליצטרפו היתר
מיבעיא: לר"ש אצטריך. לאשמועינן
גדול בכוונת תוס' על משנה
ולבסוף פגם ומי פליגי כשהשביח ולבסוף
דתבלין שנים ושלש שמות
לאיסור. וא"ת אמאי לא
דר' שמעון מתיר: מי גרם לה שתחמץ
וכו' השנויה בפ"ב במס'
פגם והא קתני נפל של תרומה תחלה דברי
בשעה אחת איסור. ונמצא דהשביחו
תלי פלוגתייהו בזה וזה גורם כההיא
ערלה משנה י' כמ"ש תוס'
הכל אסור אלא לאו ש"מ בפגם מעיקרא
במעילה יח. ע"ש], כ) דכל
דסוף פרק כל הצלמים (לעיל דף מט.)
ולבסוף פגם ובההיא הא קא מודית
נט"ל דשרצים כצ"ל. ר"מ,
לן דאסור: שניהם השביחו. ולא
וי"ל דהיינו דוקא שאין בזה כדי
מחלוקת שמע מינה הני תלתא בבי דקתני
❖
ל) גי' רש"א וע"ש,
האיסור לבדו השביחו: וליתסר.
להחמיץ ולא בזה (ב) כי מצטרפי ה"ל
למה לי בשלמא בבא דסיפא קמ"ל בפוגם
זה וזה גורם אבל כשיש בכל אחד
משום משביח ולבסוף פגם דמודי ר"ש
מעיקרא מחלוקת מציעתא נמי השביח
תורה אור השלם
בה: הערלה וכלאי הכרם מצטרפין.
כדי להחמיץ אין שייך זה וזה גורם
ולבסוף פגם דברי הכל אסור אלא רישא למה
ואפי' מאן דשרי התם אסר הכא:
אם נפלו שניהם לפחות ממאתים:
1. וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ
[וע' תוס' פסחים כז. ד"ה עד]: לי השתא ומה סיפא דלא קא משבח כלל
והכא. גבי שרץ היינו טעמא דאסור
שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם
רבי
אסרי רבנן רישא דקא משבח מיבעיא אמר
אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד
שמעון לטעמיה דאמר אפי'
בפגם: דהא. איסור שרץ חידוש הוא:
הָעָרֶב: ויקרא טו טז
אביי רישא לר"ש אצטריך והכי קאמרי ליה
דהא מימאיס. ובלאו אזהרה בדילין
איסור ואיסור לא מצטרפי דתנן
2. וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו
רבנן לר"ש עיסה זו ראויה להחמיץ בשתי
מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל
אינשי מיניה ולמה ליה דאזהר רחמנא
הערלה והכלאים מצטרפים ר"ש אומר
כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר
אין מצטרפין. תימה דבמעילה (דף
עליה ש"מ אפי' נותן טעם לפגם
שעות מי גרם לה שתחמיץ בשעה אחת
אוֹ שָׂק כָּל כְּלִי אֲשֶׁר
אסור: אלא מעתה. אי חידוש הוא:
יח.) פריך מהא דקאמר ר' שמעון
יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם
איסור ור' שמעון כשהשביחו שניהם השביחו
בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד
יטמא לח ויבש. שהרי מאוס הוא
הערלה והכלאים אין מצטרפין אההיא
כשפגמו שניהם פגמו לר"ש ליצטרף היתר
הָעֶרֶב וְטָהֵר:
❖
דר' שמעון דאמר כל שהוא למכות
ובדילי אינשי ממגעו למה ליה דאזהר
ויקרא יא לב
ואיסור בהדי הדדי וליתסר ר"ש לטעמיה
וא"כ למ"ל צירוף ומשני התם אין
רחמנא עליה ש"מ אפי' כשהוא יבש
דאמר אפי' איסור ואיסור נמי לא מיצטרפי
מטמא: אלמה תנן. במסכת נדה
מצטרפין אין צריכין לצרף פירוש
הגהות הב"ח
דתנן הערלה וכלאי הכרם מצטרפין ר"ש
א)
ב) א
דבכל שהוא נמי מיחייב והכא משמע
(דף נד:) אבל השרץ ושכבת זרע
(א) רש"י ד"ה אלמה תנן
אומר אין מצטרפין ההוא עכברא דנפל
דאין מצטרפין ממש קאמר שאין
מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין אלא
וכו' ולאו חדוש הוא
מצטרפין לחייב ותירץ ר"ת דההיא
לאו ש"מ לא מאיס שרץ ולאו חידוש
לחביתא דשיכרא אסריה
רב לההוא שיכרא
ואצטריך לאזהורי עליה
דהתם דפריך מינה במסכת מעילה
(א) ואיצטריך לאזהורי עליה דעובדי
כיון דעובדי כוכבים אכלי
אמרוה רבנן קמיה דרב ששת נימא קסבר
לה הס"ד: (ב) תוס' ד"ה
כוכבים אכלי: וליטעמיך שכבת זרע.
היינו מתניתא דהתם דמסכת ערלה
נט"ל אסור אמר להו רב ששת בעלמא סבר
לר' שמעון וכו' ולא בזה
דאמרינן נמי רבי שמעון אומר אין
הא ודאי ממאיס ובדילי אינשי ממגעו
כדי להחמיץ כי
רב נט"ל מותר והכא חידוש הוא דהא
וחידוש הוא תטמא לח ויבש: אלא.
מצטרפין גבי ערלה וכלאי הכרם
מצטרפי: (ג) ד"ה ר'
מימאס מאיס ובדילי אינשי מיניה ואפילו
שמעון וכו' וחצי לוג
שאני לענין טומאה אע"ג דחידוש
והתם מיירי בערלה וכלאי הכרם שהם
מכלאי הכרם וכו' או
הכי אסריה רחמנא הלכך נט"ל נמי אסור
הוא גזירת הכתוב היא דלח ולא
בעינייהו בלא תערובת ולכך קאמר
מכלאי הכרם לחוד מותר:
אמרו ליה רבנן לרב ששת אלא מעתה
יבש דכתיבח) כל אשר יפול עליו מהם
אין צריכין לצרף וההיא דמייתי הכא
(ד) בא"ד כל שהוא למכות
דהתם היינו דוקא:
ליטמא לח ויבש אלמה תנן מטמאין לחים
במותם כעין מותם כשהן לחין: שכבת
לאו היינו מתני' דמסכת ערלה אלא
ג) ב
(ה) ד"ה דהא ממאיסא
זרע אמר רחמנא בראויה להזריע.
היינו מתני' דמיירי בתערובת והכי
ואין מטמאין יבשים ולטעמיך שכבת זרע
וכו' והיי'ו חידושיה וכו'
איתא התם הערלה והכלאים אסורין
או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע :
לא הוי חידוש דהכא
י)
ט)
תטמא לח ויבש אלמה תנן מטמאין לחין
ד) ג
כחידוש: (ו) בא"ד דהא
דמתא. עכבר של יישוב מאיס:
ומצטרפין זה עם זה ר"ש אומר אין
ואין מטמאין יבשין אלא מאי אית לך למימר
בדילי אינשי מיניה ה"ק
עכבר דדברא. אשקור"ל בלע"ז:
מצטרפין והכי פירושו דת"ק סבר
וא"כ מן הדין: (ז) ד"ה
ה)1שכבת זרע אמר רחמנא בראויה להזריע
נפל אמר וכו' דקסבר אסור אף
דמצטרפין זה עם זה לאסור התערובת
❖
ה"נ במותם אמר רחמנא כעין מותם מתקיף
בשרצים ולית הלכתא:
2
דהיתר אי ליכא מאתים שאם נפל
לה רב שימי מנהרדעא ומי מאיס והלא עולה על שלחן של מלכים אמר
חצי לוג מערלה וחצי (ג) מכלאי הכרם
רב שימי מנהרדעא לא קשיא הא בדדברא הא בדמתא אמר רבא הלכתא
לפחות ממאתים לוגין דהיתר מצטרפין
ד
לעזי רש"י
לאסור התערובת ור"ש אומר אין
נותן טעם לפגם מותר ועכברא בשיכרא לא ידענא מאי טעמא דרב אי
ו)
אשקור"ל [אישקורי"ל].
❖
מצטרפין לאסור דכיון דאיכא מאתים
משום דקסבר נותן טעם לפגם אסור ולית הלכתא כוותיה אי משום
סנאי.
דהיתר מערלה לחוד או מכלאי הכרם
דקסבר נותן טעם לפגם מותר ועכברא בשיכרא אשבוחי משבח איבעיא להו
ז)
מותר אע"ג דליכא מאתים מן כולם
נפל
מוסף רש"י
והשתא ניחא דעל כרחך הך אין
כעין מותם. כעין שעת
מצטרפין ממש קאמר כדפי' דליכא למימר אין צריכין לצרף קאמר כי ההיא דמסכת ערלה ומשום דכל שהוא למכות כדקאמר התם ר"ש
מיתה שהיו לחים, למעוטי
כל שהוא למכות (ד) היינו דוקא באיסור בעיניה אבל ע"י תערובות בהיתר לא דאל"כ לא תמצא שום ביטול לר"ש לא ברוב ולא בס' ולא
שרץ שיבש (חולין עד.)
.
במאתים אלא ודאי באיסור מעורב בהיתר מודה ר"ש כדפי' אבל היכא דלא שייך ביטול כגון היכא דאיכא טעם חשבינן ליה כאילו היה
האיסור בעין דהא טעם כעיקר כדפ"ל: [עי' תוס' מעילה יח. ד"ה תני ותוס' שבת פט: ד"ה אסורין ותוס' בכורות כז: ד"ה וכי הזאה]:
ההוא עכברא דנפל בגו חביתא דשיכרא אסריה רב לההוא שיכרא. תימה דהא צונן בצונן הוא ולשתרי וי"ל דמיירי ששהה שם יום או
דהא
(ה) מאיסא ובדילי אינשי מיניה. פ"ה וא"כ למ"ל דאסריה רחמנא
יומים והיה כבוש בתוך השכר וכבוש הרי הוא כמבושל:
דהיינו חידושיה וכן פירש לקמן גבי שכבת זרע ול"נ דנהי דמאיס ובדילי אינשי מיניה מ"מ לא הוה ידעינן דהאוכלו בלאו האוכל שרץ וכן
שיהא טמא בשכבת זרע ועוד דא"כ לא הוי חידוש כחידוש בעלמא בכל מקום בתלמוד דחידוש בעלמא ר"ל איסור מכלל היתר או היתר
מכלל איסור לכן נראה דהא בדילי אינשי מיניה (ו) וא"כ מן הדין היה לנו להתירו משום דהוי פגם ונותן טעם לפגם בעלמא מותר ואפ"ה אסריה
רחמנא כ) אף כל נט"ל דשרצים אסור כיון שכך איסור דשרצים והשתא ניחא דהוה כשאר חידוש דעלמא שבכל התלמוד דהוא איסור מכלל היתר:
אלא מעתה ליטמא לח ויבש. כיון דחידוש הוא כדאמר וא"ת מאי פריך בשלמא גבי איסור הוי חידוש כיון דנט"ל בעלמא שרי והכא
אסריה רחמנא אלא גבי טומאה מה בכך אי הוי פגם הא גבי טומאה אין לחלק בין פגם לשבח וי"ל דגבי טומאה נמי הוי חידוש
מה שהוא מטמא במה שהוא פגם שהרי גלי קרא בנבלה דשאינה ראויה לגר דהיינו שהסריחה אינה קרויה נבלה: אמר רבא הלכתא
נותן טעם לפגם כו'. פירוש אף בשרצים ולא תימא דבשרצים חידוש כדקאמר לעיל וליתסר משום פגם דשרצים אלא אף בשרצים פגם
מותר ועכברא בשיכרא דאסר לא ידענא אי משום נותן טעם לפגם
דקסבר אסור ל) [אף
(ז) בשאר שרצים] ולית הלכתא כוותיה פירוש
דאף