השוכר את
הפועל פרק חמישי עבודה
זרה סט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נפל לגו חלא מאי. מי אמרינן החומץ טעמו קשה ואין השרץ
דאף בשאר שרצים פגם מותר אי משום דאשבוחי קמשבח וא"ת
א) תרומות פ"ד מ"ז,
א
[מיי' פי"ג מהל'
ב) חולין ג. [ושם איתא
תרומות הל' א]:
מפיגו לתת בו טעם: אימרטוטי אימרטט. לחתיכות דקות קטנות
וליפשוט ליה טעמיה דרב מההיא דפ"ק דחולין (דף ח: ושם
עב ב מיי' פט"ו מהל'
המניח עובד כוכבי' בחנותו
ושרץ איסורו $ בכעדשה כטומאתו וחיישינן דלמא בולע חתיכות
ד"ה השוחט) השוחט בסכין של עובדי כוכבים רב אמר קולף ושמואל
מאכלות אסורות
וישראל יוצא ונכנס מותר],
שרץ בהדי חומץ: בחמשין. כיון דחומץ
אמר מדיח ואע"ג דסתם כלי
עובדי כוכבים אינם בני יומן דהשתא
טעמו קשה לא בעי שתין
ג) [גיר' ערוך הדלפקי
הלכה לא סמג לאוין קמא
פירוש כלי עץ שמניח בו כלי
טוש"ע י"ד סי' קד סעיף
הוי לפגם וי"ל דהתם מיירי בידוע
לבטוליה דאפילו בחמשין לא יהיב ביה
של יין וכן גירסת הרב
א:
טעמא: ה"ג וכן כל איסור שבתורה.
שנשתמשו בו ביום א"נ התם טעמא
נפל לגו חלא מאי א"ל רב הילל לרב אשי
עג ג מיי' שם הל' ו סמג
מברטנורא], ד) חגיגה כ:
משום שמנונית דאיסור הנדבק בדופני
בששים. וכן הלכה רווחת בישראל דמין
[ע"ש ותוספתא דטהרות
שם טוש"ע י"ד סי' צח
הוה עובדא בי רב כהנא ואסר רב כהנא א"ל
פ"ו ה"ו], ה) רש"א אבל מין
סעיף א:
הסכין שהוא בעין והוי לשבח גם
בשאינו מינו בששים (ו) ה) חוץ מחמץ
ההוא אימרטוטי אימרטט רבינא סבר
עד ד ה ו ז מיי' שם
במינו במשהו חוץ מחמץ
כשאינו בן יומו וא"ת מאי קאמר
אבל מין במינו מוקמינן בפסחים
דאפי' בשאינו מינו מוקמינן,
פי"ב הלכה טז יז
לשעורי במאה וחד אמר לא גרע מתרומה
ו) [צ"ל ידים פ"ד מ"ו],
הכא לא ידענא אי אשבוחי משבח
הלכתא במשהו כרב וטעמא
סמג לאוין רמח טוש"ע
(דף ל.)
דתנן תרומה עולה באחד ומאה א"ל רב
ז) [אהלות פ"א מ"ז עי'
י"ד סי' קכט ס"א:
א) א
ליטעמיה קפילא ארמאה וי"ל דשמא
משום דכל איסורין שבתורה מין במינו
עה ח ט מיי' שם הלכה
מעילה טז: ונדה מג:],
תחליפא בר גיזא לרבינא דלמא כתבלין של
❖
עכברא בשיכרא מחזק את השכר
במשהו כרב ובחמץ גזירה שאינו
ח) גי' רש"א,
יח טוש"ע שם סעי'
מינו אטו מינו: מתני' אם היה
תרומה בקדירה דמי דלא בטיל טעמייהו רב
ומחמצו והשתא כשנתחזק השכר אין
עו
י מיי'ז: פי"ג מהל'
בחזקת המשתמר. מפרש בגמרא
ידוע אם מחמת השכר עצמו וקי"ל
אחאי שיער בחלא בחמשין רב שמואל בריה
משכב ומושב הלכה ה
גליון הש"ס
כרבא דאמר נותן טעם לפגם מותר
שאע"פ שהפליג ישראל מן העובד
דרב איקא שיער בשיכרא בשיתין בוהלכתא
וע"ש בכ"מ:
רש"י ד"ה אימרטוטי וכו'
אף בשרצים ונפקא מינה דכשאינו
כוכבים מיל אם לא הודיעו שהוא
אידי ואידי בשיתין וכן כל איסורין שבתורה:
ג
בכעדשה. ע' יבמות דף
בת יומו וכיוצא בו מותר אף בשרצים:
מפליג מותר דמירתת עובד כוכבים
❖
מתני' דעובד כוכבים שהיה מעביר (א) עם
קיד ע"ב תוס' ד"ה משום:
איבעיא להו נפל לגו חלא כו'.
כל שעתא השתא אתי: ואם הודיעו
ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת
שמפליג. שמתרחק וחביות סתומות
וא"ת מ"ש משאר איסורין כמו בשיכרא
המשתמר מותר אם הודיעו שהוא מפליג
הגהות הב"ח
היו: שיעורו בכדי שישתום ויסתום
וי"ל משום דחלא חזק מאד ואגב
כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי
ויגוב. אם שהה כדי שיקוב העובד
חורפיה נותן טעם לשבח כמו גבי
ה
(א) במשנה עובד כוכבים
שהיה מעביר לישראל
שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב: המניח
כוכבים נקב במגופת החבית ויחזור
חילתית או דלמא מעט (ח) השרץ
כצ"ל ותיבת עם נמחק:
ויסתום הנקב ותיבש הסתימה אסור:
נגד המשקה וא"כ אין לנו לאסור כל
יינו בקרון או בספינה והלך לו בקפנדריא
(ב) שם ו'כ'ס למדינה:
רשב"ג אומר. אינו נאסר אלא עד
(ג) שם אע"פ שיוצא
כך ולכך היה שואל מה יהיה ממנו:
(ב) נכנס למדינה ורחץ מותר אם הודיעו שהוא
ההוא אימרטוטי אימרטט. יש
ונכנס: (ד) גמ' הפליג מהן
שישהא כדי שיפתח את כל מגופת
מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג
(יותר ממיל) תא"מ ונ"ב
החבית וא"א לנוטלה שלא תשבר
לתמוה עכשיו היאך אנו אוכלים דבש
ואלפסי והאשר"י והרמב"ם
אומר וכדי שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב:
כולה: ויגוף. ויעשה מגופה אחרת
גורסים כדי מיל:
דבורים והלא רגלי הדבורים מעורבים
המניח עובד כוכבים בחנות אע"פ שיצא
(ה) שם אמר רבי יצחק
ב)
(ג)
חדשה: ותיגוב. ותיבש אבל לשתימת
בדבש ואף על גב דהוי פגם מ"מ
'פחא רישא במטהר:
ונכנס מותר ואם הודיעו שהוא מפליג כדי
חור לא חששו משום דמינכרא. ושתום
השרץ עצמו דאיפגם מיתסר לכ"ע
(ו) רש"י ד"ה ה"ג וכן
שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי
וכו' דמין בשאינו מינו
לשון שתום העין (במדבר כד) עין
לכ"נ לר"ת דודאי רגלי הדבורים כיון
ז
בששים אבל מין במי'ו
פתוחה דשפיר חזי: המניח יינו
דעצמות בעלמא נינהו מותרים דהא
שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב: היה אוכל
ח
במשהו חוץ מחמץ
בקרון או בספינה. עם העובד כוכבים:
העצמות טהורים דתנן במס' ו) (טהרות
דאפילו בשאי'ו מי'ו
עמו על השולחן והניח לגינין על השולחן
מוקמינן בפסחים הלכתא
והלך. ישראל בקפנדריא דרך קצרה:
פ"א) עצמות החמור טהורות ורגלי
ולגין על הדולבקי והניחו ויצא מה שעל
ג)
במשהו כצ"ל: (ז) ד"ה מאי
ונכנס למדינה ורחץ. במרחץ מותר
הדבורים כעצמות החמור והא דאמרי' ז)
שנא וכו' הא קא חזי'א
השולחן אסור שעל הדולבקי מותר ואם אמר
אברים אין להם שיעור אפילו פחות
כיון דעובד כוכבים לא ידע דשהי
להו דנגעו דקתני:
לו הוי מוזג ושותה אף שעל הדולבקי אסור
(ח) תוס' ד"ה איבעיא
מרתת ולא נגע: דולבקי. משנויי"ר:
מכזית מן המת ופחות מכעדשה מן
וכו' או דילמא מעט הוא
ט חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות
מה שעל השולחן אסור. דמימר אמר
השרץ היינו לענין טומאה וכגון דאיכא
שבח השרץ: (ט) ד"ה
כדי שיפתח ויגוף ותיגוב: גמ' היכי דמי
עובד כוכבים זה ישראל זה זמנני
בשר עלויה הא לאו הכי טהורין ולענין
סבר וכו' דתרומה נינהו
סבר
מ"מ כשהוא בקדרה:
לשעורי
בחזקת המשתמר כדתניא הרי שהיו חמריו
לאכול ולשתות ונגע: שעל הדולבקי
אכילה שפיר דמי:
ד) י
(י) ד"ה היכי דמי וכו'
בק"א אמר לא גרע מתרומה כו'.
מותר. דאין מוכן לסעודה זו: ואם
ופועליו טעונין טהרות אפילו הפליג מהן
דאדרבה מדקתני סיפא
אמר לו הוי מוזג ושותה. הואיל וחיזק
תימה נהי דתרומה נינהו כשהוא
ואם הודיעו שהוא
(ט)
יותר ממיל טהרותיו טהורות ואם אמר להן
(ד)
מפליג אסור וכו' מדתני
את ידיו ברשות במקצת סמכא
בקדרה בדבר לח בטלה בס' כדאמר
לכו ואני בא אחריכם כיון שנתעלמה
בחזקת המשתמר דאי ר"ל
דעתיה ונגע בכוליה: חביות פתוחות.
פרק גיד הנשה (חולין דף צז.) קדירה
כגון שלא הודיעו וכו' שאף
עינו מהם טהרותיו טמאות מאי שנא רישא
שלא הודיעו: (כ) ד"ה
שבבית אסורות: סתומות מותרות.
שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין
ומאי שנא סיפא אמר רב יצחק רישא
מאי שנא וכו' דמ"מ
(ה)
עד שישהא שיפתח ויגוף ויגוב וסתמא
ואם בשל בנ"ט וי"ל דס"ל כיון שטעמו
❖
ליתסר ולא דמי:
במטהר חמריו ופועליו לכך אי הכי סיפא
כרבן שמעון מדלא קתני שישתום:
חזק בשכר יש לדמותו לתרומה לדבר
גמ' מאי שנא רישא ומאי שנא
נמי אין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו אי
יבש וא"ת אמאי לא בטיל באחד
לעזי רש"י
סיפא. הא קא (ז) חזו להו דנגע
ומאתים כמו ערלה וכלאי הכרם וי"ל
הכי אפילו רישא נמי
נימא הכי אמר רבא
דקתני טעונין טהרות והני לאו חביות
דשאני התם משום דהוו איסור הנאה
בבא
מש'ויי"ר [מישטיי"ר].
❖
ארון כלים.
נינהו שיהו סתומות: במטהר חמריו.
לכך לא ילפינן מיניה שרצים דשרו בהנאה
אבל תרומה שרי בהנאה: כתבלין ופלפלין דלא בטיל טעמייהו.
שהטבילן ומגען טהור: על מגע חבירו. הפוגע בו בדרך ולא
נטהר לכך: רישא נמי. כיון שהפליג
איכא למיחש הכי:
לא בס' ולא בק' שהרי מעט תבלין נותן טעם בקדרה גדולה אבל
מוסף רש"י
אין לומר דלא בטיל כלל דהא בהדי נותן טעם חשבינן ליה ולא בהדי
בבא
אע"פ שיצא ו'כ'ס
שיער
בחלא בחמשין. תימה מ"ש דלעיל רוצה
אוסרין במשהו כדקאמר לעיל (דף סו.) תבלין של שלשה שמות אסור ומצטרף כו':
מותר. מסתפי עובד
להחמיר בו אפילו יותר מס' וק' וכאן מיקל בו וי"ל משום דקסבר דבחלא לא אשבח כ"כ כמו בשיכרא: אידי ואידי. פי' בשיכרא וחלא
כוכבים דלמא אתי ישראל
בשיתין בה"ג ובירושלמי קאמר דשרץ לא בטיל כי אם באלף ותלמודינו עיקר דבטל בששים כשאר איסורים: היכי דמי בחזקת המשתמר
ולא נגע (חולין ג.). הרי
שהיו חמריו ופועליו.
כדתני' הרי שהיו חמריו כו'. דמתוקמא בבא להם דרך עקלתון וה"נ הכא כגון שיבא לו דרך עקלתון ותימה מאי בעי היכי דמי והא
עמי הארץ, טעו'ין
טהרות. כגון יין בחביות
מדקתני סיפא ואם הודיעו שהוא מפליג מכלל דרישא בלא הודיעו שמפליג והיינו חזקת המשתמר דידיה וי"ל דאדרבה מדקתני סיפא ואם
של חרס והן אינן נוגעין
הודיעו (י) אסור משמע ליה דא"כ רישא דתני בחזקת המשתמר היינו שימור חשיב טפי מלא הודיעו שמפליג מדתני בחזקת המשתמר ואי
בתוכן וכלי חרס אינו
ר"ל כגון ח) [שלא] שהודיעו שמפליג לישתוק מלישנא דבחזקת המשתמר ומכללא דסיפא שמעינן ליה אלא ודאי בא לומר שאף לא הודיעו
מיטמא מגבו, אפילו כו'
טהרותיו טהורות. ואין
שמפליג יש לחוש בדבר כיון שרואהו העובד כוכבים שמתרחק ותדע דצריך שם חזקת שימור אחר וקבעי מאי הוי ומשני כדתניא כו'
כגון שיוכל לבא עליו דרך עקלתון: מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. פי' דרישא אמאי לא הוי טהרותיו טמאים כמו בסיפא וא"ת
חוששין שמא נגעו, דכיון
דלא הודיען שהוא מפליג,
לישני ליה דרישא מיירי בלא הודיעו שהפליג ולכך שרי כדתניא אם הניחו בחזקת המשתמר מותר והיינו כשלא הודיעו שהפליג ותירץ
כל שעתא סברי השתא אתי
(חגיגה כ:).
רש"י דלא דמי למתני' דהא מיירי בטהרות כגון פירות שהוא מחזיק בידיו ונוגע בהם בכל שעה ולכך פריך דאין לחלק ומ"מ קשה
דלוקמא בחביות ולא תקשי מידי דהא טהרות משמע נמי בחביות ועוד קשה דאי מיירי כמו שפירש הקונטרס א"כ לא הוה ליה
למיפרך מרישא לסיפא אלא הוה ליה למיפרך מרישא מיניה וביה בהדיא מ"ט דרישא טהרותיו טהורות כיון שהוא מחזיק בו ונוגע
בהם כדפ"ה לכ"נ לר"י דלעולם מיירי בחביות מיהו בפתוחות שקל ליגע בהן לכך לא מצי לשנויי בלא הודיעו שהפליג (כ) מ"מ
ליתסר ולא דמי למתני' דשרי גבי יין בלא הודיעו שהפליג דמתני' מיירי בחביות סתומות וא"ת אכתי לוקמא בסתומות כמו
מתני' ולא תקשה רישא לסיפא וי"ל דעל כרחך לא מיתוקמא ברייתא בסתומות מדקתני כיון שנתעלמו ממנו טהרותיו
טמאות ואי בסתומות
הא
בעינן כדי שישתום ויסתום ויגוב אף בהודעה שהפליג
כדקתני
במתניתין:
היה