סט: השוכר
את הפועל פרק חמישי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היה
בבא להם דרך עקלתון. כשבעל הבית יכול לבא דרך עקלתון דמירתת
אוכל עמו על השולחן כו'. תימה דע"כ מיירי בלא הודיעו שמפליג
עז א טוש"ע י"ד סי' קכט
א) בס"א בשאר, ב) [ברש"י
סעיף א:
שברי"ף איתא מינקת],
השתא אתי: דאי תנא עובד כוכבים. עובד כוכבים שהיה מעביר כדי יין:
מדשרי על הדולבקי וא"כ כי א"ל נמי הוי מזוג ושותה אמאי
עח ב מיי' פי"ב מהל'
ג) כדי שישתום ויסתום כצ"ל
ועביד מאי דבעי. ואפי' לא הודיעו שהפליג ליתסר: מחלוקת בשל
מאכלות אסורות אסור וי"ל דמ"מ כיון שהחזיק ידו למזוג ולשתות לא מירתת כלל
רש"א וע"ש, ד) ל"ס מ"ז,
סיד. במגופה של סיד שהיא לבנה הוא דחיישי רבנן לשתומא
הלכ' כו סמג לאוין קמח וכן על השולחן מהאי טעמא אסור וכן בסיפא דקתני חביות סתומות
ה) [ערך שך א ע"ש דלפנינו
ליתא כך], ו) אותן בה.
טוש"ע י"ד סי' קכט סעיף
כדי שיפתח וישתום ויסתום ויגוב
דכיון דלבן הוא לא מינכר בין חדש
ג)
יעב"ץ, ז) צ"ל ולתפוס.
יד:
לישן: אבל של טיט. שהוא שחור
אסורות ואע"ג דנתפס עליו כגנב על
❖
בבא להם דרך עקלתון
אי הכי סיפא נמי כיון
רש"א, ח) אולי צ"ל שלא הלך,
הזיוף ואמר לקמן (דף ע.) דנתפס
בתחלתו ואע"פ שהוא נגוב אינו
דאמר להם לכו ואני בא אחריכם סמכא
(א)
עליו כגנב מותר מ"מ הכא שאני שא"ל
מלבין עד יום או יומים דברי הכל
דעתייהו: המניח (ב) עובד כוכבים בחנותו כו'
גליון הש"ס
הוי מזוג ושותה ולכך לא מירתת כל
לא חיישינן לשתומא דמינכרא שתימת
המניח יינו בקרון או בספינה כו': וצריכא
גמ' אמר רבא הלכה
כך כיון שהחזיק ידיו למזוג ולשתות:
החור א)כשאר המגופה ואינו אסור עד
רבן שמעון בן גמליאל הוא דלא
דאי תנא עובד כוכבים דסבר דלמא אתי
כרשב"ג. עיין ב"ב דף קלג
שישהא כדי שיפתח ויגוף מגופה
❖
ע"ב ברשב"ם ד"ה ת"ש:
וחזי ליה אבל בקרון או בספינה אימא
ידע מאי קאמרי רבנן. וא"ת
חדשה ותנגוב: והלא שתומו ניכר.
דמפליג לה לספינתיה ועביד מאי דבעי ואי
אם היה נוקב חור הרי הוא ניכר:
ולימא ר' יוחנן דפליגי בשל (סיד ובשל)
ד)
בין מלמעלה. שזה חדש והמגופה
הגהות הב"ח
טיט ויהא רשב"ג כמשמעו וי"ל דגמר'
תנא בקרון או בספינה משום דסבר דלמא
והאידנא
דקים
ישנה: בין מלמטה. כשיפתח ישראל
גמירי ליה הכי:
(א) גמרא ואני אבא
אתי באורחא אחריתי וקאי אגודא וחזי לי
אחריכם: (ב) שם בפיסקא
לן כר' אליעזר ולא חייש לזיופא.
את המגופה יראה מתחתיה אותה
(ז)
אבל עובד כוכבים בחנותו אימא אחיד לה
המניח יי'ו בקרון או
ופרש"י כרשב"ג דלא חייש לשתומא
סתימה לפי שלמעלה (ה) מירח העובד
בספי'ה כו' המ'יח
לבבא ועביד כל דבעי קמ"ל אמר רבה בר
תרוייהו צריכי הא דקים לן כרבי
כוכבים והשווה סתומו אבל למטה לא
עובד כוכבים בח'ותו
בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת בשל סיד אבל
א
כו' וצריכא וכו' וחזי לי
יכול למרח וניכר: אלא אי אמרת
אליעזר וקים לן כרשב"ג דאי קי"ל
כצ"ל ואות ה' נמחק:
בשל טיט דברי הכל כדי שיפתח ויגוף ויגוב
בשל סיד. קאמרי רבנן הא לא ידיע
כר' אליעזר לבד ולא כרשב"ג ה"א
(ג) שם והלא שתומו ניכר
מיתיבי ארשב"ג לחכמים והלא סתומו
דנהי דלא חיישינן לזיופא דהיינו שיסיר
שתומו מלמעלה והיכי קתני בין
(ג)
כצ"ל וכן בכל העמוד:
(ד) שם היה אוכל עמו
ניכר בין מלמעלה ובין מלמטה אי אמרת
מלמעלה בין מלמטה: דחלים. מתמלא
כל המגופה ויעשה אחרת תחתיה כר'
על השלחן והניח וכו'
אליעזר דאמר לא טרח ומזייף מ"מ
הנקב מלמטה כלמעלה. חלים סלדי"ר
בשלמא בשל טיט מחלוקת היינו דקתני
ולגין על הדולבקי וה'יחו
בלע"ז: פשיטא. דתנא סתם לן
ויצא: (ה) רש"י ד"ה בין
איכא למיחש לשתומא דליכא זיופא
סתומו ניכר בין מלמעלה ובין מלמטה אלא
מלמטה וכו' שלמעלה
ואי קי"ל כרשב"ג לבד ה"א דנהי דלא
כוותיה ורבא מתני' אתא לאשמועינן:
אי אמרת בשל סיד מחלוקת בשלמא למטה
ממרח העובד כוכבים:
מהו דתימא. הא בבא דהיה אוכל
חיישינן לשתומא מ"מ איכא למיחש
(ו) ד"ה מהו וכו' דרבי
ידיע אלא למעלה הא לא ידיע רבן שמעון
שמעון הוא והוא:
לזיופא שיסיר כל המגופה ויעשה
עמו על השולחן סיפא דמילתיה
בן גמליאל הוא דלא ידע מאי קאמרי רבנן
(ז) תוס' ד"ה והאידנא
אחרת תחתיה שזהו קל יותר לעשות
דרבן שמעון (ו) והוא קתני לה והכי
דקים לן כר' אליעזר דלא
וה"ק להו אי בשל טיט קאמריתו סתומו ניכר
קתני מתני' רבן שמעון אומר כדי
(ח) מסתימה שאין בו טורח והלכך נקט
חייש לזיופא וקי"ל
בין מלמעלה ובין מלמטה ואי בשל סיד
כרשב"ג כצ"ל ותיבת
תרוייהו כרשב"ג וכר' אליעזר:
שיפתח ויגוף ותיגוב היה אוכל עמו
מאי טעמא לא מותבינן חמרא
ופרש"י נמחק: (ח) בא"ד
כו' ולא
סתמא היא קמ"ל רבא
קאמריתו נהי דלמעלה לא ידיע למטה מיהא
קל יותר לעשות משתומא
❖
משום שייכא. רש"י גריס
דסתמא היא: והשתא דקבעינן שיש בו טורח:
ידיע ורבנן כיון דמלמעלה לא ידיע לא
הלכתא כרבן שמעון דלא חייש
שייכא בכ"ף משום דהיין נמשך ויוצא
מסיק אדעתיה דאפיך וחזי ליה אי נמי זימנין
לשתומא.
דרך שם ובערוך ה) גריס שיבא בבי"ת
לנקיבת חור שהוא בלא
דחלים $אמר רבא הלכה כרשב"ג הואיל
לעזי רש"י
על שם ברזא קטנה שסותמין אותו
טורח משום דמינכר ולפתיחת חבית
ו)
ותנן סתמא כוותיה דתנן היה אוכל על
(ד)
סלדי"ר [שולדי"ר].
בהו כמו שיבא דכשורא (סנהדרין דף
כולה נמי דחייש לה רבן שמעון לא
לרתך.
השולחן עמו והניח לגין על השולחן לגין
ז:) והוא נקב קטן שעושין להריח
קיימא לן כוותיה דהאי זיופא דטירחא
על הדולבקי והניח ויצא מה שעל השולחן
ריח היין דרך שם וקורין לו שותיא"ל
הוא ואנן קבעינן באין מעמידין
אסור מה שעל הדולבקי מותר ואם אמר לו
ומכאן משמע דמגופת חבית לבד הוי
(לעיל דף לא.) הלכה כר' אליעזר דלא
חותם אחד מדקאמר ודוקא משום
חייש לזיופא דחותם אחד האידנא
הוי מזוג ושותה אף שעל הדולבקי אסור
שייכא לא מותבינן חמרא ביד עובדי
אמאי לא מותבינן חביות סתומות
חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות
ביד עובדי כוכבים: משום שייכא.
כוכבים ש"מ דהוי חותם אחד סתימת
כדי שיפתח ויגוף ותיגוב פשיטא מהו דתימא
החבית כמו שהיא מגופה בטיט וכן
נקב דק מאד שהוא במגופת חבית
כולה רשב"ג קתני לה קמ"ל וכי מאחר
משמע לעיל בסוגיא דאין מעמידין
להיות ריח היין יוצא ויש לחוש שמא
דקיימא לן כוותיה דרשב"ג דלא חייש
(דף לא.) דקאמר אגנא אפומא דחביתא
יקדח שם ב)במקצת ויטעום מן היין:
לשתומא והלכתא כוותיה דרבי אליעזר
שריקא וחתימא הוי חותם בתוך חותם
יצרא
דלא חייש לזיופא האידנא מאי טעמא לא
משמע הא שריקא לחוד הוי חותם
אחד אבל רבינו יצחק בן יהודה שלח
רבא זונה עובדת
מותבינן
חמרא ביד עובדי כוכבים משום שייכא אמר
ב
לרש"י דוקא לחביות שלהם שהיו של
כוכבים וישראל מסובין אצלה חמרא שרי נהי דתקיף
להו יצרא דעבירה
חרס סגי בחותם אחד שעל פי החבית
יצרא
אבל בחביות שלנו שהם מנסרים
מחוברים זה לזה אף כי יש חותם אחד על פי החבית מכל מקום יש לחוש שמא יתחוב העובד כוכבים חודו של סכין בין הנסרין או
בין השוליים או אפי' באמצע הנסר עצמו ולהוציא היין דרך שם ז) ולתחוב הכוס נגד הנקב ומיהו נראה לר"י שאין לחלק בין החביות
שלנו לחביות שלהם שהרי לא מצינו שהקפיד התלמוד אפילו מאן דחייש לשתומא לא חייש אלא לנקיבה דמגופת החביות אבל לנקיבה
דדופני החבית לא חיישינן וליכא למימר דהיינו דוקא במגופה שהיתה של טיט היה יכול לעשות הנקב אבל לא בשל חרס דהא
מגופה איירי במגופה של חרס אלא ודאי היינו טעמא דלא חיישינן לקלקול לדופני החביות ה"ה בחביות שלנו מותר לשלוח יין בחותם
אחד על פי החבית ודוקא כשחוזר ורואהו ומכיר את החותם אבל אם שלחו לחבירו והוא
אינו חוזר ורואהו צריך חותם בתוך
חותם ומיהו אם שולח כתב ידו והודיע לחבירו ענין החותם סגי בכך כמו בהכרת החותם דהעובד כוכבים מרתת מכתב כאילו
היה הוא חוזר ורואהו ומכירו וכן משמע לעיל ואע"ג דקים לן כרבי אליעזר דסגי בחותם אחד מ"מ בעינן הכרת חותם משום
דקשיא לן דרב אדרב כדפי' לעיל פ' אין מעמידין (שם. ד"ה דאמר) וכן משמע נמי בברייתא דקתני פ' אין מעמידין (שם:) השולח
יין ביד כותי ושל ציר ושל מורייס ביד עובד כוכבים אם מכיר חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור אלמא בעינן הכרת חותם ואע"ג
דר"ת מוקי לה לעיל כרבנן מדלא נקט יין גבי עובד כוכבים כדפ"ל מ"מ מדרבנן בציר ומורייס נשמע לר' אליעזר ביין והא ציר
ומורייס לרבנן קתני בהך ברייתא דסגי בחותם אחד ואפ"ה בעי הכרת חותם ה"ה נמי יין לרבי אליעזר דאע"ג דסגי בחותם אחד
מ"מ בעינן הכרת חותם ועוד יש ליישב הברייתא כרבי אליעזר כדפ"ל לפי' רש"י הלכך שמעינן מיניה דאף לר' אליעזר בעינן הכרת
חותם מיהו מדקאמר הכא בשמעתין דקיימא לן כרבי אליעזר דלא חייש לזיופא משמע לישנא דלא חיישינן לזיופא כלל דסגי בחותם אחד
אפילו בלא חוזר ומכירו דודאי לא טרח ומזייף כלל וגם מנהג העולם היה בשכבר לשלוח יין בחותם א' בלא חוזר ומכירו ואע"ג דלרב
ודאי בעינן הכרת חותם כדפ"ל פ' אין מעמידין (שם. ד"ה דאמר) דאל"כ קשה דרב אדרב מ"מ לא קי"ל בהא כרב אלא קים לן
כסתמא דתלמודא דשמעתין וכדפרישית וברייתא דלעיל נמי דציר ומורייס שהבאתי יש ליישב דלא אסרה הברייתא אפילו בלא הכרת
חותם דהא דקתני בברייתא אם מכיר חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור אינו רוצה לומר אם לאו ח) שהלך הישראל ראשון
להכירו
דאסור אלא ה"ק ואם לאו שהלך לראותו ולא הבין שהוא כמו שעשאו או שכח היאך חתמו ואינו יודע אם הוא כמו
שחתמו
אם לאו אסור ואז הוא גרוע טפי מאילו
לא הלך כלל לראותו שהרי עתה שרואהו ואינו מבחין
אם הוא כמו שעשאו יש
הוכחה
קצת שזייפו העובד כוכבים
אבל ודאי אם
לא הלך ואינו
רואהו כלל הישראל ראשון אחרי שחתמו
אלא שהישראל שני מצאו
חתום