השוכר את הפועל
פרק חמישי עבודה זרה
ע.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יצרא דיין נסך לא תקיף להו. לנסוכי: בתרייהו גרירא. דשבקה
חתום מותר כדפרישית דלא חיישינן כלל לכתחילה לעשות כתב
עט א מיי' פי"ב מהל'
א) [לעיל סא:], ב) [ליתא
ברי"ף וברא"ש], ג) [צ"ל
מאכלות אסורות
להו לנסוכי: דלהדי ביזעא שרי. אף בשתיה דמירתת ולא נגע:
החותם או לחזור ולהכירו כדמשמע לפי הפשט ומ"מ נכון להחמיר
ואינהו לא ידעו כ"א ברי"ף
הלכה כו טוש"ע י"ד סי'
דהאי גיסא והאי גיסא אסור. אף בהנאה. וכשאין נתפס על כניסתו
לכתחלה אך בדיעבד אין להפסיד כיון דאיכא חותם אפי' בלא כתב
וברא"ש], ד) שבת קנג:,
קכט סעיף יד:
פ ב מיי' שם הל' כא סמג
ומכירו כדפרישית ומיהו אין נכון אם אין אותו חותם אחד מאותיות
כגנב עסקינן שהיה לו חלק ביין דאי
נתפס עליו כגנב כוליה שרי.
ה) [פי' דשם הי' דרים רק
מתי מעט עובדי כוכבים ועי'
לאוין קמח טוש"ע י"ד
ואית דגרסי הוו ביזייני בדשא חורין
כ"א ממגופות טיט כדפרישית דמגופת
בתוס' ב"ב נה: ד"ה ר"א
סי' קכח ס"ג:
טיט חשיבא חותם אחד אז ודאי אינו
וסדקין ובקיעין. ובקעהו [שמות יד] תרגומו
יצרא דיין נסך לא תקיף להו זונה ישראלית
פא ג מיי' שם הלכ' כ
א
וברא"ש דאסבריה היטב],
ובזעהו: ישראל בעליונה ועובד כוכבים
מותר בלא כתב או הכרה אלא אם כן
ו) [ביצה טו. ע"ש], ז) [ועי'
סמג שם טוש"ע י"ד
ועובדי כוכבים מסובין חמרא אסור מ"ט הואיל
תוס' ב"ב נה: ד"ה ר"א כו'
סי' קכט סעי' ט:
בתחתונה. ויין בתחתונה וישראל
ראה השני שנשתלח לו היין קודם לכן
וזילה עלייהו בתרייהו גרירא ההוא ביתא דהוה
פב ד ה מיי' שם הלכה
ביאור נכון על סוגיא דהכא],
רואהו מלמעלה: שרי. כל שרי דהכא
את היין שהכלי נתנכר ועתה הוא
ח) פסחים י. ב"ב נה:
כג סמג שם טוש"ע
יתיב ביה חמרא דישראל על עובד כוכבים
טהרות פ"ו מ"ה, ט) [עי'
הכיר את הכלי בטביעות עין ואפילו
שרי אף בשתיה דהא לא נגע קאמרינן
י"ד סי' קכח סעיף ד
אחדה לדשא באפיה והוה ביזעא בדשא
טהרות פ"ו משנה ד], י) צ"ל
וסעי' ה וסי' קכט סעיף ה
אינו מכיר בחותם לפי שלא היה חתום
וכל אסיר דהכא אף בהנאה ובכולהו
ובדלא א"ל הוי מזוג ושותה
בהגה:
אישתכח עובד כוכבים דקאי ביני דני אמר
הלכתא כרבא: אי אית ליה לאישתמוטי.
באותה שעה דאל"כ נהי דלא חיישינן
פג ו מיי' שם הלכה יט
א"נ אפי' שעל השולחן מותר
רבא כל דלהדי ביזעא שרי דהאי גיסא
סמג שם טוש"ע י"ד
ואיירי הכא שכ"א שותה
לזיופא מ"מ מנין לנו
שהוא אותו
ולומר לכך נכנסתי סמכא דעתיה
ב
סי' קכט סעיף ז:
מיינו. רש"א ועיין בהרא"ש
חבית של יין ששלח לו חבירו שמא
ולא מירתת דכי על להך ביתא מעיקרא
והאי גיסא אסור ההוא חמרא דישראל דהוה
❖
פד ז ח טוש"ע שם סעיף
סי' טז,
החליפו העובד כוכבים בחבית אחר
אדעתא דלנסוכי על וסבר אי משכחו
יתיב בביתא דהוה דייר ישראל בעליונה
ו:
פה ט מיי' פ"כ מהל'
שהיה בו יין במגופה בטיט שגם
לי אשתמיטנא. ואע"ג דבמגע היין
ועובד כוכבים בתחתונה שמעו קל תיגרא
שבת הלכה ז [ופ"ו
הגהות הב"ח
חביות יין העובדי כוכבים פעמים
לית ליה לאשתמוטי אסור דאי לאו
שם הל' כב] סמג לאוין סה
נפקי קדים אתא עובד כוכבים אחדה לדשא
שמגופים בטיט כמו כן צריך שיהיה
לנסוכי על למה ליה דעייל ולא דמי
(א) גמ' ההוא אושפיזא.
טוש"ע א"ח סי' רסו סעיף
באפיה אמר רבא חמרא שרי מימר אמר
ג
ז:
נ"ב ע"ל ס"פ ר"י איתא
נסתם לגמרי הנקב קטן שקורין
למניח עובד כוכבים בחנותו [סט.] דהתם
פו י מיי' פי"ב מהל'
עובדא כי הא ההוא כרכא
כי היכי דקדים אתאי אנא קדים ואתא ישראל
שושפריא"ל בלע"ז כדקאמר תלמודא
דכיון דברשות עייל וידעינן למאי עייל
מאכלות אסורות
ע"ש בפי' רש"י ותוס':
ויתיב בעליונה וקא חזי לי ההוא אושפיזא
משום שייכא אבל כשהוא חתום
כל זמן שלא הודיעו שמפליג מותר
(ב) רש"י ד"ה ואי לית
(א)
הלכה כב סמג לאוין קמח
וכו' דכיון דבהול:
טוש"ע י"ד סי' קכט סעיף
דהוה יתיב ביה חמרא דישראל אישתכח
באותיות אין לחוש לכל זה דודאי
דסבר אי נגענא השתא אתי וחזי לי:
(ג) תוס' ד"ה (בדף
י:
ואי. לית ליה לאישתמוטי שרי (ב) וכיון
האותיות לא עשאן כי אם ישראל
עובד כוכבים דהוה יתיב בי דני אמר רבא
פז כ מיי' שם הלכה כט
א)
הקודם) מאי טעמא וכו'
ומ"מ אין לסמוך על המגופה של טיט
דבהול הוא על כניסתו מירתת ולא
מיהו נראה דהיינו כצ"ל
טוש"ע שם סעיף יא:
דאם נתפס עליו כגנב שרי ואי לא אסיר
ותיבת זה נמחק: (ד) ד"ה
נגע: ננעל הפונדק. ונתייחד עובד
אך נכון הדבר לסתום פי חבית ולתת
ההוא ביתא דהוה יתיב ביה חמרא אישתכח
שמע וכו' שמפליג דמי
עור הסתימה קבוע במסמרות ולכתוב
כוכבים עם היין או שאמר ישראל
ובדלא אמר לו הוי
עובד כוכבים דהוה קאים בי דני אמר רבא
מוזג ושותה אי 'מי
אותיות חציין על העור וחציין על
לעובד כוכבים שמור עמוד מבחוץ
אי אית ליה לאישתמוטי חמרא אסיר ואי
שאפילו על השלחן
ה
ושמור: אסור. דחיישינן דלמא על
דופני קרשי החבית שאם יגביה עובד
מותר והכא מיירי שכל
לא חמרא שרי מיתיבי ננעל הפונדק או
❖
כוכבים העור לא ידע ליישבו כבתחלה
כיון דא"ל שמור סמכא דעתיה דמפליג
א' שותה מיי'ו הס"ד:
שאמר לו שמור אסור מאי לאו אע"ג דלית
מיניה: שיפורא דבי שימשי. של ערב
ולתת חשוק שקורין צרקל"א סביב
העגולים במקום שמחוברים אל דופני
שבת שהיו תוקעין להבדיל בין קדש
ליה לאישתמוטי לא בדאית ליה לאישתמוטי
מוסף רש"י
לחול: ואי משום שבתא. וא"ת דסמכא
החבית ולקובעו שם במסמרים מפני
ההוא ישראל ועובד כוכבים דהוו יתיבי וקא
אם 'תפס עליו כג'ב.
הנעורת התחובה שם סביב שוליו
דעתיה דעובד כוכבים משום דלא אתי
שתו חמרא שמע ישראל קל צלויי בי
אם עובד כוכבים חלש הוא
שלא יוכל העובד כוכבים להוציא יין
ישראל בשבתא האמר לי איסור
ויש אימת שופטי העיר
כנישתא קם ואזל אמר רבא וחמרא שרי
גיורא כו': פחות פחות מד' אמות.
דרך שם ולתוחבן אחרי כן במקומן
עליו ואם ימצאוהו נוגע
מימר אמר השתא מדכר ליה לחמריה והדר
נתפס עליו כגנב, שרי.
הראשון וכן הברזות לחתוך ולקבוע
ועומד לפוש וליכא עקירה מתחילת ד'
בשתיה ואם לאו אסור אף
אתי ההוא ישראל ועובד כוכבים דהוו
לסוף ארבע: טשא. נתחבא: ספק
עליהם עור במסמרים או יקבעו
בהנאה דודאי נגע (לעיל
יתיבי בארבא שמע ישראל קל שיפורי
סא:). ה'כ'ס לבקעה.
ביאה. דלא ידעינן עובד כוכבים אי
נסרים לכסות כל השולים והברזות
הרבה שדות הסמוכים יחד
דבי שימשי נפק ואזל אמר רבא חמרא
בסיגנון זה פירש רבינו ברוך על
על אי לא על טהור ומשום הכי שרי
ז
קרי בקעה (פסחים י.).
החתימה בפסק ומיהו נראה שכל זה
דשני לן ספק ביאה מביאה ודאי וספק
שרי מימר אמר השתא מדכר ליה לחמריה
בימות הגשמים. הוי
בקעה רשות היחיד
מגע: בקעה. שדות הרבה זו אצל
אינו כי אם לכתחלה אבל בדיעבד
והדר אתי ואי משום שבתא האמר (רבא
ב)
לטומאה מפני שכבר צמח
סגי בחתימת פי החבית לבד כיון דלא
זו בימות הגשמים שזרועה היא ואין
אמר) לי איסור גיורא כי הוינן בארמיותן
הזרע ואין רשות לכל אדם
חיישינן לדברי רבינו יצחק בן יהודה
רבים דורסין אותה והוי רשות היחיד
ליכנס לה, וקי"ל ספק
אמרינן יהודאי לא מנטרי שבתא דאי
ח
טומאה ברשות היחיד
כדפרישי' לעיל דאף בהסרת הנעורת
לטומאה וספיקא שאירעה בה הוי
ספקו טמא (שם). בשדה
מנטרי
שבתא כמה כיסי קא משתכחי בשוקא
ספיקא טמא: וטומאה בשדה פלונית.
ירא הוא פן יתקלקל החבית בכך ולא
פלו'ית. כלומר באחת
(ולא ידענא) דסבירא לן כרבי יצחק דא"ר
ג)
ד)
יוכל לתקנו כבתחלה מיהו אין לאסור
באחת מן השדות ואין אנו יודעין איזו
השדות ויודעין אנו באיזו
היא וכל שדה ושדה
יצחק
המוצא כיס בשבת מוליכו פחות
היא: הלכתי במקום הלז. בבקעה
גם זה בדיעבד ומ"מ טוב להחמיר
ט
מסויימת במצריה (שם).
זו: ספק מגע טמא. דאמר נכנסתי
כדברי רבינו ברוך הואיל ונפק מפומיה
פחות
מד' אמות ההוא אריא דהוה נהים
במקום הלז. בבקעה זו
לשדה שהטומאה בה ואיני יודע אם
ועוד דפירש רבינו ברוך שצריך שישלח
(שם). ספק ביאה טהור.
במעצרתא שמע עובד כוכבים טשא ביני
ר"א לא חשיב ליה ספק
נגעתי בטומאה אם לאו: כיון דאיכא
כתב עם החותם או שיחזור [לראותו]
דני אמר רבא חמרא שרי מימר אמר כי
י
טומאה אא"כ נכנס לשדה
דפתחי חביות לשום ממונא. וכיון דחזו
ופירש רשב"ם בשם רש"י דכל מה שאנו
אבל אינו יודע אם האהיל
היכי דטשינא אנא איטשא נמי ישראל
אם לא, אבל השתא הוי ליה
דחמרא הוא פרשי דבגניבותייהו
אוסרים בהודיעו שהפליג היינו דוקא
אחוריי וקא חזי לי הנהו גנבי דסלקי
ספק ספיקא (שם) היכא
טרידי ולא מנסכי: הוי ספק ספיקא.
כשיש לחוש שמא עובד כוכבים גנב
דמספקא ליה אם נכנס
לפומבדיתא ופתחו חביתא טובא אמר רבא
ספק ישראל ספק עובד כוכבים ואת"ל
יין ונתן מים תחת החסרון או החליף
באותה שדה, ואם תמצא
חמרא שרי מ"ט רובא גנבי ישראל
לומר נכנס ספק אם בא עד
עובד כוכבים ספק נגע ספק לא נגע
טוב ברע אבל מקום שאין לחוש לכך
ה)
ו) כ
מקום טומאה אם לאו
נינהו הוה עובדא בנהרדעי ואמר שמואל
ובהא אפילו רבנן מודו וכי פליגי רבנן
כגון במקום מעבר בני אדם אפילו
וספק ספיקא הוא וטהור,
עליה דר"א היכי דמליא שדה
הם עובדי כוכבים דמרתת העובד
חמרא שרי כמאן כרבי אליעזר דאמר ספק
אבל היכא דליכא אלא ספק
ז)
מגע, דפשיטא ליה דנכנס
טומאה דאי על לה לא אפשר
כוכבים לגנוב אע"ג דהודיעו שהפליג
ביאה טהור דתנן הנכנס לבקעה בימות
ח)
באותה שדה אלא שספק לו
דלא האהיל דליכא אלא חד ספק:
מותר ולא חיישינן שמא נגע כיון
הגשמים וטומאה בשדה פלונית ואמר
אם נגע בקבר אם לאו,
שהעובדי כוכבים בזמן הזה אינם בני
רביתא
חדא ספיקא הוא טמא
הלכתי במקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי
(רשב"ם ב"ב נה:).
ניסוך כך פירש רשב"ם מיהו נראה
ט) ר"א אומר ספק ביאה טהור ספק מגע טמא
לאותה שדה אם לא נכנסתי
(ג) זה דהיינו דוקא בחביות או
לא שאני התם כיון דאיכא
דפתחי לשום ממונא הוה ליה ספק ספיקא
בדרדורים שאין להם רק פתח קטן
ההיא
למעלה אבל גיגית או קנקן וכוס שיש
בו יין ופתחו רחבה קל הוא ליגע בהם ורגילות ליגע בהן דרך מתעסק לא: שמע ישראל קל צלויי. ודוקא היין שעל הדולבקי שרי
כדתנן במתני' ורבא
קמ"ל דקל צלויי כלא הודיעו שמפליג דמי י) (ד) אי נמי שאפי' על השולחן מותר ובדלא אמר לו הוי מזוג ושותה:
פתחו חביתא
טובא. הכא לאו דוקא טובא כיון דתלינן
בישראל אבל בסמוך הוי דוקא כיון דפתחו טובא
ואית דל"ג
טובא וגרס ליה בסמוך
וכיון
דאיכא דפתחי לשום ממונא:
ההיא