ע: השוכר את הפועל פרק חמישי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ההיא
רביתא דהות נקיטא אופיא בידה אמר רבא חמרא שרי.
רביתא. תינוקת עובדת כוכבים: אופיא. אשקומ"א של יין: אימר
פח א מיי' פי"ב מהל'
א) טהרות פ"ז מ"א,
ב) תוספתא פ"ט דטהרות
מאכלות אסורות
מגבה דחביתא שקלתה. ודוקא רביתא דאינה יודעת בטיב ניסוך
פ"ה דוקא תינוקת שאינה יודעת בטיב ניסוך ולא טרחה
ה"ו, ג) שם ע"ש וצ"ע,
הלכה כג ועיין בהשגות
ליגע אבל נערה גדולה לא תלינן לקולא מיהו לא מצינו חלוק זה
ולא מסרה נפשה למינגע אבל גדולה מכי חזינן דנקיטא אופיא לא
ד) [כתובות כז. שבת מא.
ובכ"מ סמג לאוין קמח
❖
תלינן לקולא: אע"ג דליכא
תו. שאין שם אופיא עוד ואיכא למימר
בשוק מקום לכן נראה דלאו דוקא רביתא ה"ה גדולה אלא דעובדא
נדה יג.], ה) [בראשית מד],
טוש"ע י"ד סי' קכח סעיף
ב [וסי' קכד סעיף טו]:
הא ודאי בגו חביתא שקלתה: אימר
הכי הוה ומיהו לפ"ה לא נפקא מניה
פט ב מיי' שם פי"ג
איתרמי. דהך אופיא הוא דהואי
מידי עכשיו דגם הגדולים אינם
ההיא רביתא דאישתכח דהות בי דני והות
הלכה ב ועיין
הגהות הב"ח
אימר
מגבה
התם: פולמוסא. ראש הגייס שר
בקיאים בטיב ניסוך:
בהשגות ובכ"מ ולחם
נקיטא אופיא בידה אמר רבא חמרא שרי
א
(א) גמ' ההוא פולמוסא.
משנה סמג שם טוש"ע י"ד
דחביתא קלטתה. ולא נגעה ביין אלא
צבא: ולא ידענא אי. שרא משום ספק
אימר מגבה דחביתא שקלתיה ואע"ג דליכא
נ"ב עיין פ' חזקת הבתים
סי' קכט סעיף ה:
מן האויר קלטתה אבל אי שקלתה מעל
עובד כוכבים ספק ישראל וכר"א
צ ג מיי' פי"ב מהל'
דף נה ע"ב בתוס' בד"ה
תו אימר אתרמויי איתרמי לה (א) ההוא פולמוסא
ר' אליעזר מטהר: (ב) שם
גבי היין יאסר מטעם נצוק מיהו יש
דאמר ספק ביאה טהור. ולקמיה פריך
מטמאי משכב ומושב
דסליק לנהרדעא פתחו חביתא טובא כי
הלכה ג:
דמסרה לה איקלידא
בספרים ישנים שקלתה ואפילו הכי
הא לאו ספק ביאה הוא דודאי עובדי
צא ד מיי' פי"ג מהל'
לעובדת כוכבים כצ"ל
אתא רב דימי אמר עובדא הוה קמיה דרבי
כוכבים היו: ישראל נינהו. ואזלינן
שרי משום דאינה בקיאה בטיב ניסוך
מאכלות אסורות
ותיבת מפתחה נמחק:
אלעזר ושרא ולא ידענא אי משום דסבר לה
(ג) רש"י ד"ה אקלידא
הלכה ז סמג לאוין שם
בתר רובא דליכא ספיקא: כיון
ולא מסרה נפשה למינגע כפ"ה אבל
טוש"ע י"ד סי' קכט סעיף
מפתח הס"ד ואח"כ מ"ה
דמפתחי טובא. הרבה יותר מכדי
בגדולה כיון דנקיטא אופיא איכא
כרבי אליעזר דאמר ספק ביאה טהור אי
שמירת מפתח וכו'
טז:
ההוא
פולמוסא דסליק
למיחש:
צורך שתייתן מוכחא מילתא דאדעתא
צב ה מיי' [שם] ופי"ב
ד'תפסת כגנב: (ד) ד"ה
משום דסבר רובא דאזלי בהדי פולמוסא
מהל' מטמאי משכב
שאני התם משום וכו' דמה
לנהרדעא פתחו חביתא טובא א"ר
דממונא פתחו ובגנבותייהו טרידי
ישראל נינהו א"ה האי ספק ביאה ספק מגע
ומושב הלכ' כא:
לו בפנימית. נ"ב עיין רש"י
חייא בר אבא עובדא הוה קמיה דר'
ודמי לבולשת שנכנסה לעיר בשעת
צג ו ז מיי' פי"ב מהל'
בב"ב בדף י' ע"ב הטעם
הוא כיון דמפתחי טובא אימא אדעתא
מלחמה דקתני מתניתין [לקמן] אלו ואלו
יוחנן ושרא ולא ידענא אי משום דקסבר
מטמאי משכב ומושב
דאינו נתפס כגנב משום
דממונא פתחו וכספק ביאה דמי ההיא
שיכול לומר כלי נפל מידי
הלכ' כ:
מותרות הלכך אע"ג דספק מגע הוא
כר"א כו' ופריך ספק ביאה ספק מגע
צד ח מיי' שם הלכ' יט
לכך באתי הנה וקשה דהרי
מסוביתא דמסרה לה איקלידא (ב) מפתחה
הוא. דודאי עובדי כוכבים נינהו
כיון דמוכחא מילתא לקולא כספק
ואע"פ שידו מגעת
תירוץ זה יכול לומר ג"כ
❖
לעובדת כוכבים א"ר יצחק א"ר אלעזר עובדא
ביאה דמי: מסוביתא. מוכרת יין
ואע"ג דגבי גנבי דלעיל אמרינן דהוי
כשנכנס לפנימי וצ"ע:
מותר:
צה ט מיי' שם ובלבד
הוה בי מדרשא ואמרו לא מסרה לה אלא
ספק ביאה ספק אם הם עובדי
בחנות כמו זולל וסובא (דברים כא)
ב
שלא תהא ידו מגעת
סבאך מהול במים (ישעיה א): אקלידא.
כוכבים או אם הם ישראלים ה"מ
שמירת מפתח בלבד אמר אביי אף אנן נמי
ועיין בכסף משנה:
לעזי רש"י
צו י מיי' פי"ב מהלכות
גנבים דיש מהם שהם ישראל אבל
מפתח שמירת מפתחות ולא סמכא
(ג)
תנינא המוסר מפתחות לע"ה טהרותיו
א) ג
מאכלות אסורות הל'
אישקומ"א. ק∆ צ∆ ף.
דעתה ליכנס ונתפסת כגנב: יין נסך
פולמוסא סתם עובדי כוכבים הם דאי
טהורות לפי שלא מסר לו אלא שמירת
כד סמג לאוין קמח טוש"ע
אשט'דיל"ר
מיבעיא. בניחותא ומסייע לרב
הוה ישראל היה הדבר ניכר ונודע
י"ד סי' קכט סעי' יב:
[אישטי'דייליי"ר].
מפתח בלבד השתא טהרותיו טהורות יין
❖
דימי: למימרא דטהרות אלימי מיין
ומדלא נודע ש"מ שהם עובדי כוכבים
להתמתח, להשתרע.
נסך מיבעיא למימרא דטהרות אלימי מיין
נסך. מדנקט לה בלשון ק"ו: שחלקה
וא"כ ספק מגע הוא וע"כ לא מטהר
נסך אין דאיתמר חצר שחלקה במסיפס אמר
במסיפס. מחיצה נמוכה עם הארץ
ר"א אלא בספק ביאה אבל ספק מגע
מוסף רש"י
רב טהרותיו טמאות ובעובד כוכבים אינו
טמא ומשני כיון דפתחי טובא ספק
מצד זה וחבר שטהר טהרות מצד זה:
ד
בולשת. חיילות גייס הבא
אינו עושה יין נסך. דנתפס עליו
אדעתא דממונא ספק אדעתא דשתיה
עושה יין נסך ורבי יוחנן אמר אף טהרותיו
ה
לעיר על שם שמחפשין
כגנב. אלמא טהרות אלימי: מיתיבי.
פתחו ופ"ה דפתחו יותר מכדי שתיה
ובולשים את העיר קרי לה
טהורות מיתיבי הפנימית של חבר והחיצונה
ו
בולשת (שבת מא.) חיל, על
שתי חצירות זו לפנים מזו הפנימית
מוכחא מילתא דאדעתא דממונא
של ע"ה אותו חבר שוטח שם פירות ומניח
שם שמחפשים כל
של חבר: וחיצונה. הפתוחה לרה"ר
פתחו ובגנבותייהו טרידי כפ"ה לפי
המטמונים (כתובות כז.).
שם כלים ואע"פ שידו של עם הארץ מגעת
של עם הארץ דאין לו לעם הארץ
שיטתו דלעיל ופירושו דחוק ועוד קשה
שמחפשין
ובוזזין,
לשם קשיא לרב אמר לך רב שאני התם
כדמתרגמינן (בראשית לא)
דריסת הרגל על הפנימית: שוטח
דמ"ש גבי גנבי דאמר ספק ישראל
ויחפש, ובלש (נדה יג.).
זשנתפס עליו כגנב ת"ש ב)רשב"ג אומר ח גגו
שם. בפנימית אבל אי הוי איפכא
נינהו וגבי פולמוסא אמר ודאי עובדי
בשעת שלום. כגון שהוא
של חבר למעלה מגגו של ע"ה אותו חבר
כוכבים נינהו א"כ ה"ל לתלמודא
דחיצונה של חבר כיון דהוי לעם הארץ
של אותה מלכות (שבת
מא.).
שוטח שם פירות ומניח שם כלים ובלבד
לפרש לכן פי' ר"ת לפי שיטתו דלעיל
דריסת הרגל בחיצונה אין חבר שוטח
שם פירותיו. מ"מ קשיא לרב דקתני
שפיר דר"א מטהר משום ספק ספיקא
שלא תהא ידו של ע"ה מגעת לשם קשיא
והכי פי' הכא ספק ביאה ספק מגע
אע"פ שידו של עם הארץ מגעת
לרבי יוחנן אמר לך רבי יוחנן שאני התם
לשם: (ד) התם משום דנתפס עליו כגנב.
הוא פי' נהי דהוי ספק אם הפולמוסא
דאית ליה לאישתמוטי מימר אמר אימצורי
הם עובדי כוכבים או ישראל כמו
דמה לו בפנימית אבל חלוקה דכחצר
קא ממצרא ת"ש ג)ט גגו של חבר בצד גגו של
בגנבים מ"מ אם הם עובדי כוכבים
אחד דמי כי עייל ידיה לא מתפיס
עם הארץ אותו חבר שוטח שם פירות ומניח
כגנב: אמצרי. דגג קמצרנא אני
ודאי נגעי וליכא רק חדא ספיקא דלא
שם כלים ואע"פ שידו של עם הארץ מגעת
דמי לההיא דגנבים דלעיל דאמרינן
מכוין למדת בנין שאני רוצה למדוד
לשם קשיא לרב אמר לך רב לאו איכא ר"ש
דהוי ספק מגע אם נגעו אם לאו
לכך הושטתי את ידי. לשון אחר
היינו משום דסתם גנבים אדעתא
מתשובת הגאונים מתמוגג אני
בן גמליאל דקאי כוותי אנא דאמרי כר"ש
בן גמליאל: מתני' ד) י בולשת שנכנסה
אשטנדיל"ר בלע"ז וגרסי' אימצודי
דממונא אתו אבל פולמוסא סתם באים
קא ממצדנא: בצד גגו. שאינו גבוה
לאכול ולשתות כדאמר פרק שני דביצה
לעיר בשעת שלום
חביות פתוחות אסורות
(דף כא.) ושחטנו להם עגל
ממנו וליכא למימר מתמוגג אני
סתומות מותרות בשעת מלחמה אלו
כשמושיט ידו שם: אנא דאמרי כרשב"ג.
והאכלנום והשקום וא"כ הוי ספק
שאין פנאי לנסך: גמ'
ואלו מותרות לפי
מגע משום דליכא אלא חדא ספיקא
דאמר לעיל ובלבד שלא תהא ידו של
ורמינהי
ובחדא ספיקא לא אמר ר"א ומשני
עם הארץ מגעת שם ולרב לא שאני ליה
כיון דפתחו טובא יותר מכדי שתיה אימור אדעתא דממונא פתחו בין שגג חבר למעלה בין שהוא שוה לו: מתני' בולשת. חיל. על שם
וא"כ הוי ספק ספיקא ספק עובדי כוכבים או ישראל ואת"ל שהם עובדי שמחפשין וחותרין קרי להו בולשת כדמתרגמינן ויחפש ה) ובלש: גמ'
כוכבים שמא פתחו לשם ממונא ולא אדעתא דשתיה כיון דאיכא טובא:
כרקום
לא מסרה לה אלא שמירת מפתח. ולא סמכא אדעתא ליכנס דנתפסת כגנב מכאן שאם תפס המושל את היהודי והניח שמירת עובדי
כוכבים בביתו ונמסר להם כל המפתחות אף של יין אם אין אוכלים ושותים ממה שבבית הישראל היין מותר ואם אוכלים בבית
אסור ואמנם אם מצאן הישראל כמו שהניחם מלאים כשרים דכוותיה אשכחן גבי בגדיו לענין טומאה שאם מצאן כמו שהניחם טהורים
ואמרינן עלה וכן ביין נסך ואולי כשמחפשין אותו בכל מקום ובקרקע ובכתלים את מטמוני ישראל גם היין אסור לפי שגם לתוך חביות הכניסו
קנה ארוך לחפש בו אכן אם היה לישראל סימן וחבור במגופה מותר דאם הסירוה לחפש בה לא היו מחזירין אותה דהא לא מירתתי
מישראל כלל: פתוחות אסורות. משמע אפילו טובא ולא אמרי' אדעתא דממונא פתחו כדאמרי' לעיל גבי פולמוסא והיינו משום
דפולמוסא באים לגבות מס המלך וארנונא ולכך איכא למימר דאדעתא דממונא פתחו אבל בולשת אינם באים כי אם דוקא לאכול ולשתות:
ורמינהי