השוכר את
הפועל פרק חמישי עבודה זרה עא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורמינהי
עיר שכבשוה כרקום. וא"ת דלמא ההיא מיירי לאחר
כרקום. (ג) מתרגמינן מצור [דברים כ] ו)כרקומין: כל כהנות. הנמצאות
צז א מיי' פי"ח מהל'
א) כתובות כז., ב) [בסדר
המשנה מותרים לומר לו],
איסורי ביאה הלכה כו
בתוכה פסולות לבעליהן דאשת כהן אסורה אף באונס אבל אשת
גמר המלחמה דאז יש להם פנאי וי"ל דמשמע בכל
ענין אפי' קודם גמר המלחמה: הא לא דמיא אלא לסיפא אבל
ג) [לקמן עב.], ד) [בכורות
סמג לאוין קכה טוש"ע
ישראל לא. הא הכא דשעת מלחמה היא וקתני אסורות דיש פנאי
יג:], ה) [שבת צד.], ו) [עי'
אה"ע סי' ז סעי' י:
אומר מלטני מן העוצר. פי' רש"י משום רבינו יחיאל דכי א"ל הכי
לבעול: לנסך אין פנאי. דיצר הניסוך לא תקיף להו וטרודין במלחמה:
צח ב מיי' פי"ג מהל'
רש"י כתובות כז. ד"ה כרכום
וצע"ק], ז) רש"א מ"ז,
מאכלות אסורות
לבעול יש פנאי. דתקיף להו יצרייהו:
מותר משום דמצי לסלוקי בזוזי מן
ח) [וע"ע תוס' יבמות לו.
הלכה כ סמג לאוין קמח
ד"ה הלכתא], מתני' מותר לומר לו תן לנו את
העוצר וא"כ כי נמי יהיב העובד
❖
ורמינהי עיר שכבשוה כרקום כל כהנות
א) א
טוש"ע י"ד סי' קלב סעיף
דמיה. דהא לא קנו לה והוא אינו
כוכבים יין לעוצר לאו שליחות דישראל
ג:
שבתוכה פסולות אמר רב מרי לנסך אין
צט ג מיי' שם הלכ' כז
חייב להן אלא מעות ותניא לעיל
קא עביד ומשו"ה שרי (י) כי האי
פנאי לבעול יש פנאי: מתני' האומנין
ועיין בהשגות ובכסף
(א) ב
הגהות הב"ח
(דף סד.) ישראל שנושה בעובד כוכבים
גוונא אבל כי א"ל עול תחתי משמע
משנה סמג שם טוש"ע שם
של ישראל ששלח להם עובד כוכבים
(א) במשנה אומנין ישראל
מנה מכר עבודת כוכבים והביא לו
הלשון היה תחתי במקומי וכל מה
סעיף ה:
ק ד ה מיי' שם טוש"ע
חבית של יין נסך בשכרן מותר לומר תן
כצ"ל ותיבת של נמחק:
יין נסך והביא לו מותר: גמ' צא
ב)
דיהיב כאילו יהיב ישראל דמי דהא
(ב) גמ' רב אשי אמר
שם סעיף ו:
לנו את דמיה משנכנסה לרשותן אסור:
והפס עלי מנת המלך. ארנונא
במקומו הוא כפ"ה ול"נ דא"כ פשיטא
קא ו מיי' שם הלכ' כג
(לעולם אימא לך) תא"מ
גמ' אמר רב יהודה אמר רב מותר לאדם
ונ"ב בתוס' לא גרס
טוש"ע שם סעיף ב:
דמלטני מן העוצר דשרי כיון דמיירי
שהיו נותנין מתבואותיהן ומבהמותיהן
ג
קב ז מיי' פ"א מהל'
ליה וכן משמע בפרש"י
דיכול לסלקו לכן נ"ל שהישראל חייב
(ד) עישור וישראל זה שחייב לתת למלך
לומר לעובד כוכבים צא והפס עלי מנת
שלפנינו: (ג) רש"י ד"ה
זכייה הלכה יד סמג
יין מותר לומר לעובד כוכבים הפס
למלך יין ז) (נסך) מ"מ שרי כי א"ל
כרכום מצור מתרגמי'ן
המלך מיתיבי אל יאמר אדם לעובד
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
ד
כרכומין ד"ה כל וכו'
קצד סעיף ג בהג"ה:
עלי אע"ג דקא יהיב האי עובד
מלטני מן העוצר משום דמשמע
כוכבים עול תחתי לעוצר אמר ליה
והא הכא: (ד) ד"ה צא
כוכבים יין נסך והאי ישראל הוא
ה"ק ליה סלק אותו במה שתוכל
והפס וכו' ומבהמותיהן
רב עול תחתי לעוצר קאמרת הא לא
פרעיה דמיה כיון דהוה מצי לסלוקי
אבל אינו מצווה לו לפרוע יין נסך
העישור למלך וישראל
דמיא אלא להא אבל אומר לו מלטני מן
ה
זה וכו' ואע"ג דקא יהיב
לשליחא דמלכא בזוזי כי יהיב ליה
ולכך שרי אפי' לא מצי לסלוקי בזוזי
העוצר: מתני' ג) והמוכר יינו לעובד כוכבים
ליה האי עובד כוכבים
עובד כוכבים יין נסך לאו שלוחיה
אלא ביין נסך ואפילו הקדים לו
פרע
יין נסך והאי ישראל
פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד
דישראל הוא: עול תחתי לעוצר.
דינר ואמר לעיל (דף סג:) דאסיר
ליה דמיה: (ה) ד"ה עול
שלא פסק דמיו אסורין: גמ' אמר אמימר
וכו' עול תחתי משמע כצ"ל
היכנס במקומי להפיס את השוטר
גבי פועלים הכא שרי דהתם היינו
ד)
ותיבת הוי נמחק: (ו) ד"ה
כמו זה יעצור בעמי (שמואל א ט).
טעמא משום דהוא מקדים לו הדינר
משיכה בעובד כוכבים קונה תדע דהני
ז
אבל וכו' מן העוצר
ל"א לשון אוצר שממונה על אוצרות
בשביל שיתן מיין נסך לפועלים אבל
דכיון דאפשר לסלוקי בזוזי
פרסאי משדרי פרדשני להדדי ולא הדרי
אי בעי למיתב ליה:
יין ושמן של מלך לגבות ולאצור: עול
הכא קא"ל שיסלקנו במעות אם יכול
בהו רב אשי אמר (ב) לעולם אימא לך משיכה
(ז) ד"ה המוכר וכו'
תחתי קאמרת. כיון דא"ל עול תחתי
הלכך לא חשיב כפורע (כ) יין מיין
בעובד כוכבים קו'ה הלכך
בעובד כוכבים אינה קונה והאי דלא הדרי
כשמודד והיי'ו משיכה
(ה) הוי משמע הוי במקומי וכל מאי
נסך אבל כי א"ל עול תחתי הוי כמו
בהו דרמות רוחא הוא דנקיטא להו אמר
וכו' והוה ליה: (ח) ד"ה
ה)
דיהיב ליה עובד כוכבים הוי כאילו
שא"ל פרע למלך תחתי כמו שאני
מדד וכו' לא סמכא דעתיה
רב אשי מנא אמינא לה מדאמר להו רב
יהביה ישראל דהא במקומו הוא:
חייב לו יין ונמצא פורע חובו מיין
שיכול להעלות דמיו
להנהו סבויתא כי כייליתו חמרא לעובדי
הרבה הלכך כי נגע וכו'
הא. דרב יהודה לא דמיא אלא
נסך ואפילו לא הקדים דינר אסור
מטעם דפירשתי: אמר אמימר
מעות לישראל ואי"ה כל
לסיפא: אבל אומר לו מלטני מן
כוכבים שקלו זוזי מינייהו והדר כיילן להו ואי
זמן שלא פסק לא
משיכה בעובד כוכבים קונה תדע
העוצר. (ו) דאפשר לסלוקיה בזוזי
סמכא דעתיה דעובד
לא נקיטו בהדייהו זוזי אוזיפונהו והדר שקילו
כוכבים ובגמרא מפרש
דהני פרסאי משדרי פרדשני אהדדי
הלכך למיתב ליה חמרא לאו שלוחיה
מינייהו כי
היכי דתיהוי הלואה גבייהו דאי
לה: (ט) ד"ה משיכה
הוא: מתני' המוכר יינו לעובד
ולא הדרי בהו. אומר ר"י דאין זה
כו' לישראל מכי משיך:
לא עבדיתו
הכי כי קא הוי יין נסך ברשותייכו
כוכבים פסק. עמו מעות עד שלא
עיקר הטעם אלא משום דאמימר
(י) תוס' ד"ה הא לא
קא הוי וכי
שקילתו דמי יין נסך קא שקילתו
וכו' ומ"ה שרי רב כי
מדד דמיו מותרין. מפרש בגמרא
סביר כר' יוחנן דאמר מעות קונות
האי וכו' דמשמע דה"ק:
ואי ס"ד
משיכה בעובד כוכבים קונה
טעמא איכא דמוקי לה משום משיכה
ודריש לעמיתך בכסף לעובד כוכבים
(כ) בא"ד כפורע
חובו
מדמשכה
בעובד כוכבים (ז) קנה הלכך כשמודד
במשיכה כדאמר בבכורות (דף יג: ושם)
מיין נסך: (ל) ד"ה
פרדשני וכו' חטים כו' כך
היינו משיכה וקנייה עובד כוכבים מיד דהוה ליה לישראל זוזי גבי
ומה שמביא ראיה מפרדשני דפרסאי אין זה כ"א אמתלא בעלמא
פי' בקונטרס: (מ) ד"ה
דעובד כוכבים בהלואה ויין נסך לא הוי עד דנגע ביה: מדד עד
שמנהג אבותיהם מן הפרסיים שאינם חוזרים אחר המשיכה ש"מ
רב אשי וכו' ופלוגתא
שכך הדין: פרדשני דורונות ולא הדרי בהו. אלמא קננהו
שלא פסק דמיו אסורין. דעובד כוכבים לא קנייה במשיכה דכיון דלא
דרבי יוח'ן ורשב"ל
היא פ' הזהב: (נ) בא"ד
פסק דמיו לא סמכה דעתיה (ח) הלכך כי נגע ביה הוי יין נסך דישראל.
במשיכה ל"א מתשובת הגאונים מי שיש לו כור חטים כו' (ל) פי' בקונט'
קא"ל רשב"ל פ' שני
ואיכא דמוקי לה כשהקדים לו עובד כוכבים מעות לישראל ובגמרא
זה עיקר דלישנא קמא קני במתנה הוא והוא בא לומר דמשיכה קונה
דבכורות משמיה דר'
מפרש לה: גמ' משיכה בעובד כוכבים קונה. אע"ג דלא יהיב
אושעיא: (ס) בא"ד
במקח וממכר ואור"י דאפי' למ"ד אינה קונה כרב אשי בסמוך ה"מ
להפטר מן הבכורה
עובד כוכבים דמי לישראל (ט) משיך מיניה קנייה וכן ישראל מעובד
כגון דאיכא כספא אבל במציאה ומתנה דליכא כספא כ"ע מודו דקני
❖
הס"ד:
במשיכה או בהגבהה: רב אשי אמר משיכה בעובד כוכבים אינה
כוכבים: פרדשני. דורון: ולא הדרי בהו. השולחין אלמא במשיכה
קונה. לא לדיחויא בעלמא קאמר רב אשי הכי אלא לפי האמת
קנינהו המקבלין. ל"א מתשובת הגאונים פרדשני מי שיש לו כור
מוסף רש"י
חיטין למכור פוסק דמים ללוקח והולך לביתו ומשגר לו קב חיטין
כדמוכח במסכת בכורות פרק ב' (שם:) דקאמר רב אשי מדרישא
לראות כמה הן יפות ואם מעכב הלוקח אותו קב אצלו מתקיים
משיכה אינה קונה סיפא נמי משיכה אינה קונה אלמא הכי ס"ל לרב
כרקום. מצור מתרגמינן
כרכומא (כתובות כז.).
המקח ואם אינו חפץ בהן מחזירו: רב אשי אמר אינה קונה. אלא
אשי הלכך ל"ג במילתא דרב אשי לעולם אימא לך פר"ת דאע"ג דרב
פסולות.
אסורות
במתן מעות קנו: דרמות רוחא. גסות: סבויתא. מוכרי יין:
אשי בתרא הוה לית הלכתא כוותיה בהאי אלא קי"ל כאמימר דאמר
לבעליהן, דאשת כהן
אסורה באונס (שם).
משיכה בעובד כוכבים קונה דס"ל כר' יוחנן כדפרישית והלכה כרבי
מדמשכיה
יוחנן לגבי רשב"ל ופלוגתא (מ) היא דר' יוחנן פרק הזהב (ב"מ מז:) ר' יוחנן סבר מעות קונות דבר תורה וא"כ לדידיה דרשינן לעמיתך בכסף
ולעובד כוכבים במשיכה ורשב"ל סבר משיכה מפורשת מן התורה בישראל וא"כ דרשינן לעמיתך במשיכה ולעובד כוכבים בכסף והכי מוכח
בבכורות והלכך משיכה בעובד כוכבים קונה כר' יוחנן ואע"ג דרבא קאמר התם פ' הזהב קרא ומתניתין מסייע לרשב"ל לא משום דס"ל
לרבא כרשב"ל אבל מ"מ לא קשיא לר' יוחנן דרבי יוחנן דחי להו שפיר כדפי' התם ותדע דהכי הוה כדפי' דלא משום דרבא סבר כרשב"ל
קאמר הכי שהרי רבא גופיה פסיק פרק החולץ (יבמות לו. ושם) כרשב"ל לגבי ר' יוחנן בתלת וחשיב להו התם אבל בעלמא בכל המקומות
הלכה כר' יוחנן ואם היה סובר רבא כרשב"ל בההיא דמשיכה מפורשת מן התורה א"כ ה"ל למיחשביה התם וליכא למימר דלא חש למיחשביה
משום דמתניתין מסייע ליה לרשב"ל דהא בהני תלת דקחשיב התם איכא דתניא כוותיה דרשב"ל ואפ"ה קחשיב לה התם אלא ודאי סבר
כר' יוחנן בההיא דמעות קונות בישראל א"כ לעובד כוכבים במשיכה כדפי' א"כ המקנה בהמה לעובד כוכבים כדי לפוטרה מן הבכורה צריך
שימשכנה העובד כוכבים ובכך סגי בלא כסף מיהו רש"י פי' דמשיכה אינה קונה בעובד כוכבים אלא כסף דאין הלכה כר' יוחנן אלא
כרשב"ל משום דרבא ס"ל כוותיה פ' הזהב מדקאמר קרא ומתניתין מסייע ליה לרשב"ל וכי תימא א"כ אמאי לא חשיב לה בהחולץ בהדי
הנהו תלת צ"ל משום דההיא דהזהב משיכה קונה קא"ל רשב"ל פ' שני (נ) בשמיה דר' אושעיא ובפ' החולץ אינו זוכר אלא הנהו דקאמר
רשב"ל משמיה דנפשיה דה"נ לא קא חשיב מילתא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דפ' השוחט (חולין דף כט:) משום דמשמיה דלוי סבא
אמרה רבי שמעון בן לקיש ח) והרוצה לחוש לדברי רש"י ור"ת המקנה בהמה לעובד כוכבים לפוטרה מן הבכורה צריך שיתן העובד כוכבים
כסף וגם משיכת העובד כוכבים בסימטא או לרשותו של עובד כוכבים שהוא שלו ואם אין לו רשות לעובד כוכבים מקנה לו הישראל חדר
בביתו והעובד כוכבים ינעול ויפתח דבהכי קני ליה לרשות כדאמר בגיטין פ' הזורק (דף עז:) ותיחוד ותפתח ואח"כ ימשוך העובד כוכבים
הבהמה לאותו חדר ובבכורות פ"ק (דף ג.) פליגי אמוראי מה צריך שיקנה העובד כוכבים מן הבהמה איכא מ"ד שצריך שיקנה דבר שעושה
אותה טרפה ואיכא מ"ד אפי' אזנו ונראה להחמיר ולהקנות לעובד כוכבים דבר שעושה אותה טרפה כגון הריאה והראש מן הבהמה או מן
העובר כשהיא מעוברת אמנם א"צ שיתן העובד כוכבים מעות שוה הראש והריאה אלא סגי שיקנם בפרוטה ואע"פ ששוה יותר כפלים אפ"ה
שקילו
זוזי מינייהו והדר
אין לחוש משום ביטול מקח שאנן סהדי שהישראל גמר ואקני לעובד כוכבים כדי להפטר מן (ס) הבהמה:
כיילו להו כו' ואי ס"ד משיכה בעובד כוכבים קונה מדמשכה עובד כוכבים קנייה כו' לא צריכא דכייל ורמי למנא דעובד
כוכבים. פירוש אבל לעולם משיכה בעובד כוכבים קונה כדפי' והקשה ר"ת כיון דמשיכה בעובד כוכבים קונה אם כן מעות
אינם קונות ואם כן מה היה מועיל
המעות שהיו נותנים מתחלה מ"מ הוי יין נסך ברשותו של ישראל מיד
שנגע בו ועדיין
אינו של עובד כוכבים עד שימשכנו
כיון דמשיכה
קונה ולא
מעות ומיד שנגע בו העובד כוכבים נעשה
יין נסך ברשות
ישראל