לפני
אידיהן פרק ראשון עבודה זרה
ט.
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
מלכות פרס בפני הבית. בזמן הבית בעודו בנוי לאחר שבנאו כורש נמשכה מלכותו שלשים וארבע
שנים ובטלה ותפשוה בני יון ומלכו
א) [פי' מנהג הכותב מקרא
מלכות פרס בפני הבית
לכתוב בחיסור כגון משה
ל"ד שנה מלכות יון
מאה ושמונים הרי מאתים וי"ד ובני חשמונאי נטלו מלכות מיונים ומלכו ק"ג והורדוס אחריהם ק"ג הרי ד' מאות וכ' שנה שהיה
בלא וי"ו לאמר בלא וי"ו אבל
בפני הבית ק"פ שנה
בית שני בישובו: מכאן ואילך. ממלכות הורדוס ואילך חרב הבית ובטלה מלכותן: צא וחשוב. והבא למנות סדר חכמים וחייהם או שני
התנא מנהגו לכתוב התיבה
מלכות בית חשמונאי ק"ג
שטר חוב או שום מעשה המאורע ימנה לחורבן מעכשיו כך וכך שנים לחורבן הבית. אלמא מאתן
ושית קודם חורבן הבית פשטה דהא
מלא בלא חיסור עי' בערוך
שנה מלכות הורדוס ק"ג
ערך ספר ב'], ב) סנהדרין
מיכן ואילך צא וחשוב
אמרן לעיל [ח:] דרומיים וישראל נטלו
צז., ג) בדפו"י, ד) בע"י:
לחרבן. הנה ממלכות
וגמירי דאברהם אבינו בההיא
יחד המלכות מיונים וקתני הכא
מלכות פרס בפני הבית שלשים וארבע
מאלפיים דתורה, ה) [שייך
בית חשמונאי מלכות
❖
דישראל מלכו קודם חורבן מאתן
לע"ב אחר ד"ה ארבעים],
שעתא בר חמשין ותרתי שנין
רומי היא אלמא מאתן
שנה מלכות יון בפני הבית מאה ושמונים
ושית הוו. ופרקי' ר'
ושית: אמטו להכי לא חשיב להו. ר'
הוה. ואע"ג דכתיב (בראשית יב) ואברם
שנה מלכות חשמונאי בפני הבית מאה
יוסי כ"ו דקמו להו
ישמעאל לעיל [שם] בהדי הנך דפשטה על
בן חמש (שנים) ושבעים שנה בצאתו
בהימנותיהו לא חשיב להו
ושלש מלכות בית הורדוס מאה ושלש
תורה אור השלם
ישראל דהא בהנהו לא שלטה עליהן
דלא חשיב אלא שנין
מחרן שתי יציאות הוו שהרי בברית
מכאן ואילך צא וחשוב כמה שנים אחר
1. זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה
דאישתעבידו להו והני
דשותפי הוו: אמר רב פפא אי טעי
בין הבתרים היה בן שבעים ואז היה
כ"ו לא אישתעבידו להו.
בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע
חורבן הבית אלמא מאתן ושית הוו ואת
האי תנא. דתנייה להך מתני' דצא
בא"י ושוב חזר לחרן ועשה שם חמש
אמר רב פפא אי טעי תנא
עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ
אמרת מאה ושמונים הוו אלא עשרין ושית
וחשוב אחר חורבן: ולא ידע. במנין
ולא ידע כמה פרטי. והוא
וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ
שנים כדאיתא בסדר עולם ובפ"ק
התנא דתני להא מתניתא
וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי
שנים שאחר חורבן הבית כמה שנים
שנין קמו בהימנותייהו בהדי ישראל ולא
דשבת (דף י. ד"ה ושל) הארכתי היטב:
דר' יוסי ואמר מלכות
עֲשֶׂרֶת מֹנִים:
טעה בשנה שהוא עומד בה לא ידע
אישתעבדו בהו ואמטו להכי לא קא חשיב
האי
פרס בפני הבית ל"ד שנה
בראשית לא מא
2. וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי
מלכות יון בפני הבית
אי שנת כ' היא על המאות או שנת
להו כשפשטה מלכות הרשעה על ישראל אמר רב פפא אי טעי האי תנא ולא
ק"פ שנה מלכות בית
אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו
כ"א או שתים: פרטי כמה הוו.
ידע פרטי כמה הוה לישייליה לספרא כמה כתיב וניטפי עלייהו עשרין
חשמונאים ק"ג מלכות
וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר
אין אדם טועה במאות אלא טועה
הורדוס ק"ג שנה לדברי
רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר
שנין ומשכח ליה לחומריה וסימניך זה לי עשרים שנה (אנכי) בביתך אי
1
ר' יוסי אתה מוצא
בשנה או בשתים דהיינו פרטי
עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת
בעת שחרב הבית היה
טעי ספרא נשייליה לתנא כמה חשיב ונבצר מינייהו עשרין שנין ומשכח
אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה
דמאות ואלפים הוו כללי: נשייליה
❖
למלכות יון שפ"ו שנים
כְּנָעַן: בראשית יב ה
ליה לחומריה וסימניך ספרא בצירא תנא תוספאה תנא דבי אליהו
לספרא כמה. לסופר הכותב גטין
א)
ב)
אלא שאין אנו עכשיו
מחשבין להן כן לפי
ששת אלפים שנה הוי העולם שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני
ושטרות שהוא מונה למלכות יון
ששש שנים מלכו בעילם
הגהות הב"ח
כדאמר לקמן (דף י.) בגולה אין
אלפים ימות המשיח בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן שני
ואח"כ פשטה מלכותם
(א) גמ' תרי אלפי
מונין אלא למלכות יון ואין מונין
בכל העולם כדבעינן
אלפים תורה מאימת אי נימא ממתן תורה עד השתא ליכא כולי האי דכי
ופרטי: (ב) רש"י ד"ה
למימר לקמן הלכך הנך
לתחלת מלכותן שהיו שש שנים
מעיינת בהו תרי אלפי פרטי דהאי אלפא הוא דהואי אלא מואת הנפש
וסימנך שלא תחליף הי:
(א)
שית שנין דלא פשטה
2
מקוטעות שלא מלכו אלא בעילם
(ג) ד"ה ה"ג דכי וכו' יפת
מלכותם בכל העולם לא
אשר עשו בחרן וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה
ומשש שנים ואילך פשטה מלכותן
הוא הגדול. נ"ב עיין בפ'
חשבינן להו וכי בצרת
❖
כמה בצרן מדתני תנא ארבע מאה וארבעים ותמניא שנין הויין כי מעיינת
בן סורר ומורה בדף ס"ט:
להו משני מלכותם הוו
ומשם והלאה מונין להן כדאמר לקמן
להו בעת שחרב הבית
ביה מהנפש אשר עשו בחרן עד מתן תורה ארבע מאה וארבעים ותמניא
[שם] נישייליה האי תנא לספרא כמה
ש"פ שנים שכל ימי הבית
שנין הויין אמר רב פפא אי טעי תנא ולא ידע פרטיה כמה הוי לישייליה
פרט השנים יש לו על הכלל שלו:
ת"כ הוו דל מינייהו ל"ד
מוסף רש"י
לפרס ושית שמלכו יון
ונטפי עלייהו. תנא עשרין שנין אם
לספרא כמה כתיב וניטפי עלייהו ארבעין ותמני ומשכח ליה לחומריה וסימניך
ש'י אלפים תוהו. תחת
בעילם הא מ' אישתיירו
יש לו לסופר פרט ט"ו על כללו
ארבעים
שלא ניתנה עדיין תורה
להו ש"פ שנה הלכך כד
והיה העולם כתוהו ומאדם
מוספת על שנות החרבן
למנין יונים יש לו לתנא ל"ה פרט
הראשון עד שהיה אברהם
ש"פ שני משכחת להו א)
על כללו למנין שני חורבן: לחומריה. קשר כלומר סכום חשבונו ימצא כהוגן שהרי מנין הסופר מתחיל ש"פ שנים קודם החורבן כדתניא
בן נ"ב שנה איכא אלפים
לשני מלכות יונאי: חרבן
לעיל דיון נטלו מלכות לסוף ל"ד לבנין הבית הוסף עליהם שש שנים שאין מונין להן הרי תחלת מניינם לסוף מ' לבניינו
שנה כדמוכחי קראי
הבית תתקע"א זה הוא
דכשנשלמו אלפים שנה
התנא שמחשב תתקע"א
דהיינו ש"פ קודם חורבן נמצא כשהתחיל תנא למנות לחורבן ומנה כבר כ' שנה נשלם כלל הסופר להיות ד' מאות וכשהיה לסופר אחת
עסק אברהם בתורה
לחרבן וספרא מחשב
פרט הי' ליה לתנא כ' ואחת כשהיה לסופר עשר שנים פרט היה לו לתנא ל' כשהגיע הסופר לת"ק ואחת יש לו לתנא קכ"א דהוי
שנאמר (בראשית יב) ואת
למלכות יון שהוא קודם
פרטי כ"א. וה"ה דמצי למיתני נבצר מנייהו תמנן ואידי ואידי חד חושבנא ודרך קצרה נקט למלתיה: ואי טעי ספרא. בפרטא דידיה נשייליה
הנפש אשר עשו בחרן,
החרבן ש"פ שנה. ובזמן
ומתרגמינן
דשעבידו
שיש לחרבן תתקע"א שנה
לתנא כמה פרטא דיליה ונבצר מינייהו עשרין וטעמא כדפרישית ואם יהיו לו לתנא מאתים ול' יהיו לו לסופר שש מאות ועשר ואם יש
לאורייתא בחרן, ואמרינן
הוא למלכות יון אלף
לתנא מאתים ועשר יהיו לו לסופר חמש מאות ותשעים. וה"ה דמצי למיתני ניטפי עלייהו תמנן אלא משום דרך קצרה נקט ועוד דבעי
גמירי דההוא שעתא הוה
ב) שנה והוא חשבון
לאוקומי בצירותא אספרא ותוספתא אתנא משום סימנא דספרא בצירא ותנא תוספאה: וסימנך. שלא תתחלף הי מבצר והי מטפי:
אברהם בר נ"ב שנין
(ב)
השטרות שהתחילו למנות
(סנהדרין צז.). וש'י
משנת שלשת אלפים וד'
ספרא בצירא. מדקדק בתיבות וכותבן במסורה בחסרון אותיות: תנא תוספאה. תני תוספתא: ששת אלפים שנים. נגזר על העולם
אלפים תורה. מן הנפש
מאות [וארבעים ושמונה]
להתקיים כמנין ימי השבוע וביום השביעי שבת ובשבעת אלפים נוח לעולם: שני אלפים. ראשונים נגזר עליו להיות תוהו בלא
אשר עשו בחרן עד אלפים
לבריאת עולם והסימן ג'
שנות המשיח, ארבעים
תורה: ושני אלפים תורה. בלא ימות המשיח: ושני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו. משני אלפים אחרונים מה שיצאו
תמ"ח לפי שאחר אלפים
ושמנה שנה עד שנולד
ותמ"ח שנה לבריאת עולם
ומשיח לא בא: אי נימא ממתן תורה ועד עכשיו. עד גמר ארבעת אלפים לבריאת עולם כדקאמרת ליכא ב' אלפים: דכי מעיינת
יצחק וששים שנה משנולד
יצאו בני ישראל ממצרים
בהו. בשני קמאי דתוהו קודם מתן תורה תרי אלפים ופרטי מאלף שלישי תמ"ח שנים משכחת בהו: הכי גרסינן דכי מעיינת בהו
יצחק עד שנולד יעקב הרי
וניתנה להם התורה
ק"ח, וק"ל שהיו ליעקב
בשני דקודם מתן תורה כו' ולא גרסינן ועוד דכי מעיינת כו'. ופירושם כדפרישית. צא וחשוב שנות דור ודור שחי כל אחד קודם
והסימן ב' תמ"ח ואחר
כשבא למצרים הרי רל"ח,
ת"פ שנה לצאתם ממצרים
שנולד בנו דשנים שאחרי כן אתה נותן לבן ותמצא מאדם עד שנולד נח תתרנ"ו שנים ונח חי תק"ב שנים קודם שנולד שם דכתיב
ורד"ו שעמדו במצרים הרי
בנה שלמה בית ראשון
(בראשית ה) ויהי נח בן חמש מאות שנה וגו' כשנולד בנו הראשון היה בן ת"ק שנים (ג) ויפת הוא הגדול מחם שנה וחם גדול משם שנה הרי
תמ"ח, ומשיצאו ממצרים
ועמד ת"י שנה ואחר
עד שנבנה בית ראשון
ע' שנה לחרבן הבית
תק"ב שנים לנח כשנולד שם כדכתיב (שם יא) ג)[שם] בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול ואם שם לת"ק שנים דנח אתייליד
ת"פ, דכתיב (מ"א ו)
נבנה בית שני ומלכו בו
כי מטו שנתים אחר המבול הוה ליה בר ק"ב דהא כתיב (שם ז) ונח בן שש מאות שנה והמבול היה חשוב תק"ב דנח ומאה דשם עד ארפכשד
ויהיה בשמנים שנה וארבע
פרסיים ל"ד שנים ומלכו
והוסף על נ"ו של פרט הרי תרנ"ח וארפכשד הוליד את שלח בל"ה הרי תרצ"ג ומשלח עד עבר ל' הרי תשכ"ג ומעבר עד פלג ל"ד
מאות שנה לצאת בני ישראל
יון שש שנים בעילם
מארץ מצרים וגו' הרי
ואחר כך פשטה מלכותם
הרי תשנ"ז ומפלג עד רעו ל' הרי תשפ"ז ומרעו לשרוג ל"ב הרי תתי"ט ומשרוג לנחור ל' הרי תתמ"ט ומנחור לתרח כ"ט הרי תתע"ח
תתקכ"ח, ות"י שעמד בית
בכל העולם נמצא עתה
ומתרח לאברהם ע' הרי תתקמ"ח על אלף ומאברהם עד יצחק ק' הרי אלפים ומ"ח ומיצחק עד מתן תורה ת' שנים כיצד ס' עד שנולד
ראשון, כדמוכחי קראי על
מעת שנברא העולם עד
יעקב וברדתו למצרים כתיב [שם מז] ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה הרי ק"צ משנולד יצחק וישראל היו במצרים רד"ו הרי ד' מאות ומ"ח שנים על
פי חשבון שנות המלכים,
שפשטה מלכות יון בכל
וע' שנה דגלות בבל, ות"כ
העולם ג' תמ"ח ולפיכך
אלפים לבריאת עולם נמצא ממתן תורה עד ד' אלפים לבריאתו של עולם אלף וחמש מאות וחמשים ושתים: אלא מן ואת הנפש וגו'. ומתרגמינן
שעמד בית שני, הרי
כשאתה משליך משנות
דשעבידו לאורייתא: וגמירי דההיא שעתא הוה אברהם בר נ"ב. הוסיפם על אלף ותתקמ"ח שהיו בידך כשנולד אברהם הרי אלפים
תת"ק, ותתקכ"ח הרי
העולם ג' תמ"ח הנשאר
תוהו: דכמה בצירן. לך השתא דתורה דתני תנא: תמ"ח שנים. היו בצירן לך: כי מעיינת מואת הנפש אשר עשו עד מתן תורה.
אלפים פחות קע"ב,
בידך משני העולם הוא
ד)
וקע"ב קודם השלמת ד'
מנין שני מלכות יון כמו
הכי הוו הוסף אותן על מנין מתן תורה ונמצא אלפים מכוונין מואת הנפש אשר עשו וגו' עד גמר ד' אלפים לבריאת עולם והוא קע"ב
אלפים נחרב הבית ולסוף
שנתינו זו שהיא שנת
שנים לאחר חורבן כיצד הרי מנית עד יציאת מצרים תמ"ח על עודף אלפים וכתיב (מ"א ו) ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני
אותן קע"ב נשלמו שני
ד' אלפים ג) ותתי"ג
אלפים תורה, ואיידי דאמר
ישראל עד ויבן שלמה את הבית הרי תתקכ"ח על אלפים כשנבנה הבית וימי בית ראשון ד' מאות ועשר הרי שלשה אלפים ושל"ח שנים
לעולם כשתסיר מהם
שני אלפים תוהו קאמר שני
ג' תמ"ח נשארו בידך
וגלות בבל ע' שנים הרי ת"ח וימי בית שני ת"ך הרי תתכ"ח נמצא קע"ב חסרין מד' אלפים והכי תני בסדר עולם: אי טעי תנא. דתני
אלפים תורה, ולא שתכלה
אלף ושל"ה למלכות יון
ובעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו ורוצה למנות כמה יצאו מימות המשיח וטועה בשנה או בשתים או יותר דלא ידע פרטי על כלל
תורה אחר שני אלפים,
ואם יטעה התנא בפרטן
מ"ר (שם). וש'י אלפים
שהן ע"א ישאל לסופר
המאות כמה הוו דאין אדם טועה במאות לפיכך לא הוצרך רב פפא לתת סימן בטעותא דכללי: לישייליה לספרא. המונה למלכות יון
ימות המשיח. שלאחר
כמה פרטין. יאמר לו
כמה פרטי הוא כותב על כללא דידיה: ונטפיה. תנא בפרטא דידיה על פרטא דספרא: מ"ח שנה. שהרי מנין התנא מתחיל
שני אלפים תורה הוה דינו
נ"א מוסיף כ' הרי ע"א
לאחר קע"ב שנים לחורבן הבית ששלמו שני אלפים תורה ומנין הסופר מתחיל ש"פ שנים קודם חורבן הבית הרי מנין הסופר קודם
שיבא משיח ותכלה הגלות
ואלו הן פרטי התנא
ויבטל השיעבוד מישראל
וסימן זה לי עשרים שנה
לתנא תקנ"ב שנים וכשמונה התנא ארבעים ושמונה שנה נשלמו כללו של סופר לשש מאות והתחיל פרטו מכאן ואילך כשהיה לו שנה
(שם). בעו'ותי'ו שרבו.
בביתך. כלומר עשרים
פרט היו לו לתנא מ"ט כשהיו י' שנים פרט היו לו לתנא נ"ח. וה"ה דמצי למימר ונבציר מינייהו נ' ושנים שנה שהי' לו לסופר קודם שהתחיל
לא בא משיח לסוף ד'
שנה למצוא חשבון חרבן
תנא למנות אלא משום דאנח סימנא מ"ח עיר ועוד דבעי לאוקומי בצירותא אספרא משום סימנא דספרא בצירא תנא תוספאה: ה)תנא תוספאה.
אלפים ויצאו מה שיצאו,
הבית וכן אם טעה הסופר
שעדיין מעוכב לבא (שם
בפרטיו שואל לתנא כמה
קורא מקרא שלם בתוספת אותיות. לישנא אחרינא קרי תוספאה וזה נראה עיקר דלענין קריאה דקרא לא שייך תנא כלל אלא קרא:
צז:).
פרטיו ופוחת כ' ומוצא
ארבעים פרטיו וסימן תנא תוספאה
ספרא חסריה: תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תהו. פי' שני אלפים שנה משנברא העולם עד שבא אברהם אבינו והכניס בני אדם תחת כנפי השכינה כדכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן וגמירי דאברהם אבינו
בההיא עידנא בר נ"ב שנין הוה. מ"ח עם נ"ב הרי מאה לא"א כשהוליד את יצחק ועל יצחק נאמר כי גר יהיה זרעך וגו' גירות ועבדות ת' שנה עד שיצאו ממצרים הרי תמ"ח שנים מההיא שעתא ופרטן מ"ח עד שהוליד את יצחק
ס' עד שהוליד יצחק את יעקב מאה ול' עד שירד יעקב למצרים מאתים ועשר שנים עד שיצאו ממצרים מנין רד"ו ובשנת אלף תקנ"ב למתן תורה שלמי שני אלפים תורה ואח"כ שני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו ויצאו
מימות המשיח תת"ג שנה עכשיו אם טעה זה התנא פי' שאמר ובעונותינו שרבו יצאו מהם כך וכך והוא שמחשב לבריאת עולם ובפרטי שואל לסופר פירוש שמחשב למלכות יון כמה פרטי בידו ואמר לו נ"א מוסיף עליהן מ"ח
א) צ"ל לשני מלכות יונאי כמו שנתינו זו שהוא לחורבן הבית תתקע"ה וכו' שמחשב תתקע"ה כו' לחורבן תתקע"ה וכו'. ב) צ"ל אלף שנ"ה שנה כצ"ל ועי' בצ"ד ובסה"ד דרבינו נתמנה לנשיאות בשנת ד' אלפים ותת"י אפשר שזה כתב ז' שנים מקודם.
ג) צ"ל ותת"ג כו' אלף ושנ"ה
כו' שהן ע"ה כו' יאמר לו נ"ה כו' הרי ע"ה כו'.