השוכר את הפועל
פרק חמישי
עבודה זרה עב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ז) ולא ניתן להישבון. ולא מחייב לאהדורה להאי ישראל דהא מחיל עליה: אמאי נהרג. הא לא קניא להך גזילה וכל היכא דאיתא של ישראל
קט א מיי' פ"ט מהל'
א) לעיל עא., ב) צ"ל דתניא,
ג) ב"ב פה:, ד) [בירושל'
מלכים הלכה ט:
היא: ומשני האי דנהרג משום צעריה דישראל : ומאי לא ניתן להישבון. הא לא שייך ביה הישבון דכיון דעובד כוכבים לא קנייה דישראל
ח)
קי ב מיי' פ"ח מהל'
איתא עקבת בקו"ף ועי'
היא: אינה בתורת הישבון. כלומר ה"נ קאמר אינה בתורת שום גזילה דעובד כוכבים דכל היכא דאיתא דמרה היא. וה"ה לשוה פרוטה
תוי"ט], ה) טהרות פ"ח
מכירה הלכ' ז סמג
והאי דנקט פחות לאשמועינן דנהרג עליה: אלא ש"מ משיכה קונה. הלכך קניה קמא והדר קניה האי ונהרג על שגזל. ולא ניתן להישבון
מ"ט גיטין טז., ו) [ברכות
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
כה. וש"נ], ז) מכאן שייך עוד
רו סעיף א [דלא קנה קמא
דרישא דוקא פחות משוה פרוטה
לעמ' הקודם, ח) ע"כ שייך
וכן הוא בפירוש בהג"ה
ומאי
דישראל מחיל ולא מיחייב עובד
ומאי לא ניתן להישבון דאינו בתורת הישבון
לא ניתן להישבון. פ"ה (ג) דלא
לשם, ט) [בדפו' ישן הגי'
כאביי]:
קיא ג מיי' שם פ"ד הלכ'
כוכבים לאהדורה: לך מזביננא לה.
מדד. כלומר כל זמן שלא מדד
שייך ביה הישבון וכל היכא
אי הכי אימא סיפא בא חבירו ונטלה ממנו
א
לא קנה פיסוק דהא ליכא
יג סמג עשין פב
וקנו מיניה בקנין: והא לא פסק.
דאיתיה ברשותיה דישראל איתיה
נהרג עליה בשלמא רישא משום דצעריה
משיכה וביתו נמי לא קנייא
טור ש"ע ח"מ סי' ר סעיף
ראשון דמים ולא סמכא דעתיה
ותימה הרי ישראל נמי לא קנה הגזילה
דהא עודן עליהם: בין מדד.
ח:
לישראל אלא סיפא מאי עביד אלא ש"מ
קיב ד מיי' שם טוש"ע
אקנין דסבר אם ירצה לחזור ירבה
דהשתא קניא ליה חצירו: עד
ואפ"ה איתיה בתורת הישבון דכתיב
משיכה בעובד כוכבים קונה ש"מ ההוא
שלא פסק כו'], י) [כמשיכה
שם סעיף ז:
עליו בדמים: דמיו אסורין. אלמא לא
והשיב הגזילה ונראה דה"פ מאחר
קיג ה מיי' שם פ"ח
רש"ש], כ) כלומר צר וכעין
גברא דא"ל לחבריה אי מזביננא לה להא
קניה משיכה משום דלא פסק קודם
שאין חיוב בה רק משום צערא
זה במנחות כח: רש"י ד"ה
הלכה ז סמג עשין
ארעא לך מזביננא לה אזל זבנה לאיניש
אלכסנדרים פי' ארוכין
פב טוש"ע ח"מ סי' רו
לכן הלכך קנין נמי לא מהני: ה"ג
דישראל אמאי הוצרך לומר ולא ניתן
וקצרין במקום ארוכים וצרין,
סעיף א [וברב אלפס ב"ב
מאי הוי עלה מאי הוי עלה כדאמרן.
אחרינא אמר רב יוסף קנה קמא א"ל אביי
להישבון פשיטא וליכא מ"ד שתהא
❖
ב
ל) [במשקה טופח רש"ש],
פרק ז דף רז.]:
קמא בלשון בעיא ובתרא בלשון תימה:
קיד ו ז מיי' שם הלכ' ח
השבה שייכא ביה וא"ת למאי דפרשי'
והא לא פסק ומנא תימרא דכל היכא דלא
טוש"ע שם סעיף ב:
דלמא. מהכא לא פשטינן לקנין
לעיל דקאמר דמשיכה קונה בעובד
פסק לא קנה דתנן המוכר יינו לעובד
א)
קטו ח מיי' שם טוש"ע
מוסף רש"י
דעלמא והכא משום חומרא דיין נסך
כוכבים לכולי עלמא היכא דליכא
שם סעיף ג:
כוכבים פסק עד שלא מדד דמיו מותרין
קטז ט מיי' שם טוש"ע
שאני דאחמירו רבנן למימר דלא קניא
בין פסק עד שלא מדד.
זוזי כגון במציאה ובמתנה מאי פריך
מדד עד שלא פסק דמיו אסורין מאי הוי
אם באו לחזור קודם מדידה
שם ס"ד [וסי' קג
משיכה בלא פיסוק אבל בעלמא קני:
ומאי מייתי ראיה מגזל למקח וממכר
יחזרו, דבמאי נקנה, לא
סעי' ג] [וברב אלפס שם]:
עלה [מאי הוי עלה] כדקאמרינן דלמא
משך הימנו חמריו ופועליו. הרי
וי"ל דס"ל דאי אינה קונה בעובד
קיז י מיי' פי"ב מהל'
משיכת תבואה יש ולא
חומרא דיין נסך שאני ת"ש דאמר רב אידי
שהיה מביא חמריו טעונין פירות
רשות לוקח יש, דעודם על
מאכלות אסורות
כוכבים במקח אף בגזל נמי לא
צוארם ולא הונחו לרשותו
הלכה יג סמג לאוין קכח
בר אבין עובדא הוה בי רב חסדא ורב
ופועליו נושאים בכתף ומשכה חבירו
תקנה דלא דמיא למציאה ומתנה
(טור י"ד סי' קכה):
שהרי לא פירקן, כדמוכח
ממנו והכניסן לתוך ביתו (ב) לאו
חסדא בי רב הונא ופשטיה מהא דתנן
דבהיתירא אתי לידיה אבל גזל
קיח כ מיי' שם הלכ' יב
ב)
סיפא דקתני בה פירקן
משיכה שאין משיכה קונה בבני אדם
מכלל דרישא בלא פירקן
סמג שם טוש"ע י"ד
דבאיסורא אתי לידיה אי לא מהני
משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו
ג) ג
אלא הכנסה בעלמא,
סי' קכו סעיף ה:
ופירות כל זמן שהן עלייהו לא קנה:
משיכה במקח לא מהני אף בגזל:
בין פסק עד שלא מדד ובין מדד עד שלא
קיט ל מיי' פ"ז מהל'
שמשכן והכניסן לתוך ביתו
א] בין פסק. דמים אחרי כן: עד שלא
אם
קתני, והך משיכה לאו
טומאת אוכלין הל'
פסק לא קנה ושניהן יכולין לחזור בהן פרקן
ד
פסק ט). כלומר כל זמן שלא פסק
משיכה היא לקנות, שהרי
א והלכה ה:
קכ מ מיי' (פי"ג) [פי"ב]
והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור בהן מדד
האדם הוא מושך ומשיכת
יכול מוכר לחזור בו דביתו לא עדיפא
אדם טעון פירות לא
מהל'
מאכלות
עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן ההוא גברא דאמר ליה לחבריה
ממשיכה ומשיכה גופא לא קניא אלא
מהניא לקנות את הפירות
אסורות הל' יב סמג לאוין
אי מזביננא לה להא ארעא מזביננא לך במאה זוזי אזל זבנה לאיניש אחרינא
עד שימשוך הפירות עצמן
קמח טוש"ע י"ד סי' קכו
אם כן פסק אבל מדד ופסק או פסק
❖
(רשב"ם ב"ב פה:). ובין
סעיף א:
ומדד קניא ליה ביתו ולא בעי
במאה ועשרין אמר רב כהנא קנה קמא מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד
מדד. דהונחו לרשותו, עד
משיכה: פרקן והכניסן לתוך ביתו
שלא פסק. אם באו לחזור
האי זוזי אנסוהו הוהלכתא כרב יעקב מנהר פקוד א"ל כדשיימי בתלתא
קודם פיסוק חוזרין, אע"פ
פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין
הגהות הב"ח
אפילו תרי מגו תלתא (א) כדאמרי בתלתא עד דאמרי בתלתא כדשיימי
ו
ז
שהונחה עתה בשעת
לחזור בו. דאע"ג דלא מדד כיון דפסק
(א) גמ' כדאמרי בתלתא.
מדידה ברשותו דלוקח
בארבעה חעד דאמרי בארבעה וכ"ש היכא דא"ל כדאמרי בארבעה א"ל
קניא ליה רשותו במשיכה י): מדד עד
ובכליו דלוקח דלא קניא
נ"ב עיין בתוספות פ"ק
כדשיימי בתלתא ואתו תלתא ושמוה וא"ל אידך ליתו תלתא אחריני דקים
רשותו קודם פיסוק,
דסנהדרין דף ו בד"ה
שלא פסק שניהם יכולין לחזור בו.
ביצוע: (ב) רש"י ד"ה
ואפילו משיכה קודם
להו טפי אמר רב פפא דינא הוא דמעכב מתקיף לה רב הונא בריה דרב
כל זמן שלא פסק דמדידה לא מהניא
משך וכו' לתוך ביתו דלאו
פיסוק לא מהניא, כדמפרש
יהושע ממאי דהני קים להו טפי דלמא הני קים להו טפי והלכתא כרב
מידי ורשותו לא קניא עד דיפסוק.
ט
לקמיה דלא סמכא דעתיה
משיכה היא שאין:
הונא בריה דרב יהושע: מתני' נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של
(ג) תוס' ד"ה ומאי וכו'
לא דמוכר ולא דלוקח,
אלמא משיכה בלא פיסוק לא קניא:
י
פ"ה הא לא שייך ביה
שהמוכר שמא יפסוק
קנה קמא. דהא פסק וקנו מיניה:
עובד כוכבים וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש בו עכבת יין
הישבון דכל היכא וכו'
דמיהן יקרים יותר או
ד)
זוזי אנסוהו. זה שנתן לו מאה ועשרין
והשיב את הגזילה וכו'
הלוקח ישלם בזול יותר,
אסור המערה מכלי אל כלי את שעירה ממנו מותר ואת שעירה לתוכו
כ
פשיט' דליכא למ"ד
ומתני' דקתני משך ולא
אנסו למוכרה וכל כמה דלא יהבו
אסור: גמ' תנן התם ה) להנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה
❖
מדד קנה, כשפסק קודם
שתהא:
ליה כולי האי לא הוה בדעתיה
משיכה (שם). פרקן. בין
ולא לטהרה האשבורן חיבור לטומאה ולטהרה אמר רב הונא מנצוק וקטפרס
מוכר בין לוקח והכניסן
לזבונה ואיהו אי מזביננא ליה בשוייה
ומשקה טופח חיבור לענין יין נסך אמר ליה רב נחמן לרב הונא מנא
לרשותו, דיש כאן הנחה
הגהות מהר"ב
קאמר ליה והא לא זבנה מדעתיה
ברשות לוקח, יש כאן
לך הא אילימא מדתנן הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור
רנשבורג
אלא בעל כורחיה: א"ל כדשיימי
חילוק, ואע"ג דבהך
א] רש"י ד"ה בין פסק
לא לטומאה ולא לטהרה לטומאה ולטהרה הוא דלא הוי חיבור
הכנסה לא קנה משום דלא
בתלתא. מזביננא לה ניהלך. כיון דנקט
פסק, אהני לכי פסק בתר
דמים אחרי כן. נ"ב צ"ע
לישנא דשומא ונקט תלתא שהן ב"ד
הא לענין יין נסך הוי חיבור אימא סיפא האשבורן חיבור לטומאה
הכי דקניא ליה רשותיה
מאי בעי בזה ובלשון
❖
סתם לתורת דיינין נחת ואפילו תרי
ואין יכול לחזור אפילו
הרשב"ם ז"ל בב"ב אינו:
ולטהרה לטומאה ולטהרה הוא דהוי חיבור הא לענין יין נסך לא הוי
קודם מדידה, דבשעת
מגו תלתא שמין אותו ואם שלישי
חיבור אלא מהא ליכא למשמע מינה תנן נטל את המשפך ומדד
ו)
פיסוק קניא ליה רשותיה
חלוק על השנים אזלינן בתר רובא:
ואין כליו של מוכר מעכב
לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל
לעזי רש"י
כדאמרי בי תלתא. לשון זה לאו
עליו (שם פו.). מדד עד
אם טרייטו"ר [אי'טו'ידוי"ר].
שאל פסק. לא קנה
בתורת דיינין נחת ולאמירת שלשתן
ויכולין לחזור קודם
משפך.
נתכוון: כדשיימי בארבעה. כיון דנחת לדעות להרבות דעות יותר מכדי ב"ד ודאי לאו לתורת דיינין נחית ולא אזלינן בתר רובא
שיפסקו אבל משיפסוק
מתני'
משפך. טרייטו"ר מלמעלה פיו רחב ומלמטה נקב כ) קצר ומושיבין
עד דאמרין כולהו דאי חולקין מאי אהנו ליה דעות:
קנה (שם). ה'צוק. קילוח,
והקטפרס. הר משופע
אותו על פי צלוחית של לוקחין שפיהן צר ושופכין היין מן המידה לתוכו והוא יורד לתוך הצלוחית: אם יש בו. בשולי המשפך:
שמדרונו מחודד הרבה
עכבת יין. מקום שמתעכבת שם טיפת יין: אסור. לפי שנשאר שם מן היין שמדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים. ובגמרא [ע"ב] מפרש ההוא
(גיטין טז.). לא לטומאה.
עכבת יין דמשפך במאי מיתסרא: המערה מכלי אל כלי את שעירה ממנו מותר. ובגמרא [שם] מפרש בעובד כוכבים המערה ואיצטריך
כגון המערה מכלי טהור
לכלי טמא ונצוק הקלוח
לאשמועינן את שעירה לתוכו אסור משום כחו והעליון מותר דלא גזור רבנן בכחו למיסר ההוא דגואי: גמ' הנצוק. קלוח צינור
מחבר משקה שני הכלים,
הבא מלמעלה למטה בזקיפה כמרזב של גגין: קטפרס. מים הבאין מלמעלה למטה דרך מדרון של תל גבוה זקוף: ומשקה טופח.
אינו חיבור לטמא משקין
העליונים, וכן הקטפרס
ואין בו טופח על מנת להטפיח שאם טפח בהן בידו לא יעלה בה משקה שיוכל להטפיח דבר אחר: אינו חיבור לא לטומאה. אם משקין
אם העבירו דרך דף
תלושין הן ונגע טמא בתחתון העליון טהור וכן לענין משקה טופח אפילו במקום חלק משקה מכאן ומכאן ומשקה טופח באמצע
הנתונים
במדרון
ונגע טמא במשקה ל) משקין שמכאן ומכאן טהורין ואע"פ שמחוברין לו: ולא לטהרה. גממית שאין בה ארבעים סאה ונצוק או
והתחתונים מחוברים
לטומאה, אין העליונים
קטפרס או משקה טופח מחבר לגממית זו מקוה שלם אינה חיבור והטובל בגממית לא עלתה לו טבילה: האשבורן. ביקוע ארץ
טמאים, וכן אם היתה
מליחה שנתבקעה ונקוו שם מים חיבור לטומאה ולטהרה: ליין נסך. שהמערה מכלי כשר ליין נסך נאסר אף מה שבכלי העליון דרך נצוק:
עריבה ערוכה ובשני
הא
ראשיה משקין אחד טמא
ואחד טהור ומשקה טופח
מחברן, אינן חיבור לטמא הטהורים,וכן לטהרה לענין מקואות, כגון שני מקוואות שאין באחד מהן ארבעים סאה ונצוק וקטפרס ומשקה טופח מחברן אינו חיבור (שם). אלא מהא ליכא למשמע מי'ה. דודאי מתני' לאו כולה
דוקא אלא חדא מנייהו דוקא, או רישא או סיפא, ותנא אידך אטו ההוא ולא ידעינן הי מינייהו דוקא דנגמר מניה (שבת קכא.).