עב: השוכר את הפועל פרק חמישי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
יש בו עכבת יין אסור. וא"ת למה לי עכבת יין תיפוק ליה
הא עכבת יין. דמשפך במאי איתסר הא לא נגע משפך ביין נסך
קכא א מיי' פי"ב מהל'
א) [לעיל נו: עא:], ב) [לעיל
נו:], ג) [ברכות כה. וש"נ],
מאכלות אסורות
משירד לתוך הצלוחית: אלא בנצוק. שחיבר יין שבמשפך ליין
משום משפך גופיה דאמר לקמן (דף עד:) דבעי ניגוב ותירץ
ד) [שבת סב: ע"ש], ה) כ"ה
הלכה ב ועיין בכ"מ סמג
שבקרקעיתה של צלוחית: תני רבי חייא. במתניתיה להך מתניתא
ר"ת דלקמן מיירי במשפך של חרס דבלע טפי והכא בשל עץ דלא
בדפו"י, ו) ראה ציור ברש"י
לאוין קמח טוש"ע י"ד סי'
ומוסיף בה: שפחסתו צלוחיתו. והכי קתני לה נטל המשפך ומדד
בלע כולי האי ושוב חזר בו ר"ת ופי'
דהכא והתם בשל עץ אלא
על הרי"ף (דף לד: מדפי
קכה סעיף א [וסי' קכד
הרי"ף), ז) [צ"ל שרי],
סעיף יח]:
לתוך צלוחית של עובד כוכבים והרי
דלקמן מיירי בשל עץ שמיוחד לתשמישו
קכב ב מיי' שם הל' יב
ח) [שזה מוצץ וזה מוצץ.
של עובד כוכבים ובלע טפי ולכך
פחסתו צלוחיתו וחזר ומדד לתוך
❖
אם יש בו עכבת יין אסור הא עכבת יין במאי
ועיין בהשגות
רש"ש],
בעי ניגוב אבל הכא מיירי שהמשפך
צלוחיתו של ישראל אם יש בו עכבת
ובכסף משנה סמג שם טור
קא מתסרא לאו בנצוק ש"מ א) נצוק חיבור
ש"ע שם סי' קכו סעיף א:
של ישראל ולכך לא בעי ניגוב דלפי
יין אסור דכיון שנתמלאת צלוחיתו
תני ר' חייא שפחסתו צלוחיתו אבל לא
קכג ג מיי' שם פי"ג
ב)
הגהות הב"ח
שעה לא גזרו ביה רבנן ומשו"ה נקט
עד שפחס היין בשולי המשפך שנתחבר
הלכה יג טוש"ע
פחסתו צלוחיתו מאי לא תפשוט דנצוק אינו
(א) רש"י ד"ה המערה
דוקא שיש בו עכבת יין אע"ג דלקמן
ממש יין שבמשפך ליין נסך: ומקשינן
שם סי' קכה סעיף ג:
קכד ד מיי' שם פי"ב
חיבור לא פחסתו צלוחיתו תפשוט לך
וכו' עסקינן הס"ד ואח"כ
כיון דהך דרבי חייא מתני' היא
(שם) קאמר גבי קנקנים דלפי שעה
מ"ה דקמקטיף קטופי
הלכה יא סמג שם
דאסור נצוק תיבעי ת"ש המערה מכלי לכלי
וקתני שפחסתו צלוחיתו הא לאו הכי
גזרו בהו רבנן התם כדמפרש טעמא
דמפסוקי: (ב) תוס' ד"ה
טוש"ע י"ד סי' קכד סעיף
את שמערה ממנו מותר הא דביני ביני
אמר להו רב חסדא וכו' לא
כג:
שרי תפשוט דנצוק אינו חיבור:
משום דמכניסן לקיום אבל גת ומחץ
קכה ה מיי' שם הל' יד
גרע חיבורו ע"י נצוק
ומשני לא שפחסתו צלוחיתו תפשוט לך
ומשפך שאין מכניסן לקיום לא בלעי
אסור ש"מ נצוק חיבור אי נצוק חיבור אפילו
מאילו כצ"ל ותיבת מאליו
טוש"ע שם סעי'
פחסתו
צלוחיתו
דאסיר. והיא גופה איצטריכא לאשמועי'
כולי האי:
נמחק: (ג) בא"ד שהוא
דגויה דמנא נמי ליתסר הא לא קשיא דקא
יא:
❖
הנצוק 'צוק כי האי:
תפשוט לך. וא"ת פשיטא דאסור
דלא תימא הא נמי דמיא לנצוק ולא
מקטיף קטופי מ"מ נצוק חיבור ולטעמיך
כיון דפחסתו צלוחיתו וי"ל דאשמועינן
תיתסר אבל נצוק תיבעי לך ומהכא
אימא סיפא את שעירה לתוכו הוא דאסיר
חידוש דאף על פי שאין היין נשאר
לא דייקי בה התירא דהא גופא
הגהות מהר"ב
כלל במשפך אפ"ה אסור: כחו של
הא דביני ביני שרי ג)אלא מהא ליכא למשמע
איצטריך: המערה מכלי אל כלי.
רנשבורג
מינה ת"ש המערה מחבית לבור קילוח
עובד כוכבים דרבנן בההוא דלבראי
סלקא דעתיה בישראל עסקינן:
א] רש"י ד"ה דמפסוקי
היורד משפת חבית למטה אסור תרגמה רב
גזרו רבנן דלגואי לא גזרו. מכאן
(א) דמפסוקי פסוקי. קוד' שירד הקילוח
פסוקי וכו' אסור לקלטו מן
האויר לשתותו. כאן הס"ד
ששת בעובד כוכבים המערה דאתי מכחו
שאם היה היין כשר בתוך כלי אחד
לתוך כלי העובד כוכבים יפסוק ראש
א
ואח"כ מה"ד וה"נ ונמחק
ונטל העובד כוכבים את הכלי מבחוץ
הנצוק מכלי העליון דהשתא ליכא
❖
אי עובד כוכבים המערה אפי' גוא דחביתא
וה"נ ונ"ב וה"ג כצ"ל:
ושפך מן היין לחוץ ולא נגע ביין מה
חיבור מידי אבל דביני ביני דמיחבר
נמי מתסר כח דעובד כוכבים מדרבנן הוא
שנפל חוץ לכלי אסור אבל מה שבתוך
ע"י נצוק אסור לקלטו מן האויר
דאסיר ההוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן
לעזי רש"י
הכלי מותר כדאמרינן הכא דלגואי לא
לשתותו א] וה"נ מחבית לבור ומה
ההוא דלגואי לא גזרו ביה רבנן אמר להו
אמר
להו רב חסדא
שבבור יין נסך: דגואי לא גזור רבנן.
גזור רבנן:
קרוגל"א [קרול"א]. מיכל
רב חסדא להנהו סביתא כי כייליתו חמרא
עם קנים מסביבו כך
להנהו סביתא כי כייליתו חמרא
והלכה כרב ששת שאין אדם חלוק
שאנשים רבים יכולים
לעובדי כוכבים בקטפי קטופי אי נמי נפצי
❖
עליו ואם שפך עובד כוכבים ה)[מן]
לעובדי כוכבים מקטפי קטופי. פרש"י
לשתות ממנו בו זמנית.
נפוצי אמר להו רבא להנהו שפוכאי כי
הכלי מותר מה שנשאר בכלי: קטופי.
שיפסוק ראש העליון של נצוק מכליו
ג
של ישראל קודם שיגיע ראש התחתון
שיפסוק ראש העליון של נצוק קודם
שפכיתו חמרא לא ליקרב עובד כוכבים
מוסף רש"י
לכליו של עובד כוכבים דאם הגיע
שיגיע ראש התחתון לכלי העובד
לסייע בהדייכו דלמא משתליתו ושדיתו
סביתא. מוכרי יין (לעיל
ראש התחתון לכליו של עובד כוכבים
כוכבים ואי נגע מקמי דליפסוק ראש
ליה עליה וקאתי מכחו ואסיר ההוא גברא
עא.). ק'ישק'ין. כלי
קודם שיפסוק ראש העליון מכליו של
העליון תו לא מהני קיטוף דאיתסר
זכוכית ארוך ולו שתי פיות
דאסיק חמרא בגישתא ובת גישתא
ישראל תו לא מהני קיטוף דנצוק חיבור
לה בנצוק דס"ל נצוק חיבור וכן הלכה:
ויין נזרק מזה לזה (שבת
אתא עובד כוכבים אנח ידיה אגישתא
סב:).
נפצי נפוצי. יעמדו מרחוק ויזרקו
ופסק רש"י כרב הונא דאמר נצוק
דאסריה רבא לכוליה חמרא א"ל רב פפא
היין לכליו של עובד כוכבים כי היכי
חיבור מדסבר רב חסדא הכא כוותיה
לרבא וא"ל רב אדא בר מתנה לרבא ואמרי
דלא ליהוי נצוק: שפוכאי. פועלין
ומעשה רב אבל ר"ת פסק דנצוק
לה רבינא לרבא במאי בנצוק שמעת מינה
ישראל הרגילים לערות יין מכלי אל
אינו חיבור ואע"ג דרב חסדא ס"ל
כלי: ושדית ליה עלויה. שמא הניחו
דנצוק חיבור מ"מ הא רב ששת דבתרא
נצוק חיבור שאני התם דכולי חמרא
את כל הכלי שמערין ממנו ביד העובד
הוא טפי אמר דנצוק אינו חיבור
אגישתא ובת גישתא גריר אמר מר
כוכבים והוא יערה לבדו ומיתסר
מדמוקי מתניתין בעובד כוכבים
זוטרא בריה דרב נחמן ה קנישקנין שרי
התחתון: גישתא ובת גישתא. היינו
המערה לעיל וכן מר זוטרא דבתראה
וה"מ דקדים פסק ישראל אבל קדם פסק
דיופי דגרס בעירובין (דף קד.)
הוא אמר לקמן קנישקנין שריא
עובד כוכבים לא ד)רבה בר רב הונא איקלע
חותכין שני קנים בשיפוע ומדביקין
וקנישקנין חשיב נצוק אע"ג דאינו
לבי ריש גלותא שרא
להו למשתא בקנישקנין
ראשיהן מלמעלה ושניהן פונין למטה
עולה אלא ע"י מציצה דדמי לגישתא
איכא
(כזה)ו) ומניחין אחד מן הראשין בחבית
ובת גישתא דחשיב ליה לקמן נצוק
מליאה עד שמגיע לשוליה וראש קנה השני נותן בפיו ומוצץ מעט עד
מדפריך תלמודא עליה ש"מ נצוק חיבור אלמא גבי גישתא אע"ג
שעולה היין ושומטו מפיו ומניח חבית ריקנית כנגד הקילוח ויין עולה
דאין היין עולה אלא ע"י מציצה ואין סופו להתערב מאליו כשאר
מאליו כולו מחבית לחבית: אנח ידיה אגישתא. נגע בראש זה
נצוק אפילו הכי חשיב ליה נצוק ה"ה נמי קנישקנין ועוד מדתני ר'
המקלח: לכולי חמרא. אפי' מה שבכלי הראשון: אגישתא ובת גישתא
חייא כשפחסתו צלוחיתו אלמא דקסבר דנצוק אינו חיבור ואע"ג
גריר. שהרי מאליו עולה והוה ליה כנוגע בחבית ממש דהויא לה
דקאמר נצוק תיבעי לך לא הוי אלא דוחק ותירוצא בעלמא ועוד
כחבית אריכתא: קנישקנין. כלי רחב ויש לו שני קנין או שלשה
מביא ר"ת ראיה דנצוק אינו חיבור מדפריך תלמודא בכל דוכתין
יוצאין מצידו ונמשכין ועולין כנגד גובהו וכשנותנין יין בפיו מתמלאין
ש"מ נצוק חיבור משמע דקשה לתלמודא לאסור בנצוק ועוד דרב
כל הקנים ויכולין כמה בני אדם לשתות בו ביחד וכאן קורין לו
הונא דדייק דנצוק חיבור מההיא דהנצוק והקטפרס ומשקה טופח
קרוגל"א מפני שמוקף קנים כמחולות הללו. קנישקנין ז) שריא
כו' ודייק רב הונא מינה לטומאה ולטהרה הוא דלא הוי חיבור הא
לשתות בה ישראל ועובד כוכבים ביחד שכל זמן שזה מוצץ ח) אין יין
לענין יין נסך הוי חיבור ולענין משקה טופח ע"כ אין דיוק זה אמת
שנוגע בפי עובד כוכבים חוזר למטה: וה"מ דקדם ופסק ישראל כו':
דהא בפרק ר' ישמעאל (לעיל ס:) משמע דלענין יין נסך בעינן טופח
על מנת להטפיח גבי ההוא עובד כוכבים דאשתכח במעצרתא כו'
מתני'
אמר רב אשי אי איכא טופח להטפיח כו' וכי היכי דאין הדיוק אמת לענין משקה טופח כדפי' ה"ה לענין נצוק נמי אינו אמת דהא בהדי
הדדי תני להו ועוד מדבעי לעיל (דף נז:) גבי מלתא דרב הונא דגרגותני ש"מ נצוק חיבור מאי קבעי הא רב הונא דאמר בשמעתין נצוק
חיבור אלא ש"מ דרב הונא הדר ביה והשתא במקום שיש הפסד גדול יש לסמוך על דברי ר"ת להתיר מגע עובד כוכבים ע"י נצוק אבל
בהפסד מועט יכול להחמיר כדברי רש"י אמנם אם משך יין מן החבית לתוך כלי שיש בו יין נסך אם יש בחבית ששים מן היין שבכלי
שיש בו נסך ודאי מותר אפילו למ"ד נצוק חיבור דהא לא גרע חיבורו ע"י נצוק (ב) מאליו מאילו היה כולו מעורב בחבית שהיה אז
בטיל בששים כסתם יינם כמו שפר"ת ונצוק דמיתסר היכי דמי כגון שהיה היין מקלח מן החבית ובא העובד כוכבים ונגע בקילוח
אמר
להו רבא
שהוא הנצוק (ג) כי האי מיתסר למ"ד נצוק חיבור ומכל מקום היכא שיש הפסד מרובה סמכינן אפסק רבינו תם:
לשפוכאי כי שפכיתו חמרא לעובדי כוכבים לא ליקרב עובד כוכבים ולסייע בהדייכו כו'. והלכך יש להזהר בישראל שופך יין מחבית
לכלי אחר שלא יסייע העובד כוכבים אא"כ ישראל אחר שמסייע הרבה עמו וכשהיין מקלח מן הגיגית או מן החבית בעגלה לתוך הכובא
והעובד כוכבים מגביה את העגלה כדי שיקלח היין יפה יפה זה היה מעשה ולא היה ר"י רוצה לומר לא איסור ולא היתר ומ"מ נראה
דכיון דבלאו הכי נמי היין מקלח ולא הועיל מעשה העובד כוכבים אלא שע"י כך הוא מקלח יותר יפה א"כ מותר דהוי
מסייע שאין בו
ממש אבל יש ליזהר כשנשאר היין בכובא והעובד כוכבים מטה בכובא בסיוע נער קטן ישראל
דהוי מסייע שאין
בו
ממש כדאמרן:
איכא