השוכר את הפועל פרק
חמישי עבודה זרה עג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איכא
מתני'
דאמרי רבה בר רב הונא גופיה אישתי בקנישקנין. תימה
ומים במים כו'. מים שנתנסכו לעבודת כוכבים נפלו במים
קכו א מיי' פט"ז מהל'
א) [עירובין ט. בכורות כב.
דהיתר: גמ' ראשון ראשון. שנפל בטיל ביין כשר שבבור
כג.], ב) בס"א נוסף: כמו
מאכלות אסורות
היאך היה שותה בקנישקנין נהי דלא הוי חיבור מ"מ היה
(א)
טומאה בטילה וניעורה,
הלכה כח ופט"ו הלכה ו ז
ומותר בהנאה. והאי דקתני לקמן (דף עד.) יין נסך שנפל בבור כולו
לו לחוש דלמא פסיק קדים ברישא עובד כוכבים ופי' ר"ח דלא
ג) [זכריה ד], ד) [אבות פ"ג
[ופי"א הלכה א] סמג
אסור מוקי לה כשנפל בחבית גדולה ונשברה ונפל כולו כאחד: לגו
מיירי עם העובד כוכבים אלא שהיה שותה עם ישראל בקנישקנין
מ"ד], ה) וכן מים במים
לאוין קמח טוש"ע י"ד סי'
מיירי במים שידוע שנתנסכו
קלד סעיף א:
היתירא. ולא אמרי' קמא קמא בטיל
וא"ת א"כ מאי קמ"ל י"ל דקמ"ל דלא
קכז ב מיי' פט"ז שם
כצ"ל ר"מ, ו) [פרק ח ה"ב],
ליה ברוב: היתירא לגו איסורא.
מיתסר בזמן הזה משום שמחה לאפוקי הלכה ל טוש"ע שם
איכא דאמרי רבה בר
רב הונא גופיה אישתי
ז) ע"ש ושם איתא בצלים של
בקנישקנין: מתני' יין נסך אסור א ואוסר
דקמא קמא דהיתירא בטיל ליה:
ממאן דאסר במס' שבת לשתות
תרומה, ח) [צ"ל שלא יפול],
סעי' ג:
קכח ג ד ה מיי' [שם]
ט) בדפו"י אמרינן, י) [וע"ע
ה"ג יין במים בנותן טעם: מאי לאו
בקנישקנין בזמן הזה פ' במה אשה (דף
בכל שהוא יין ביין ומים במים בכל שהוא יין
תוס' שבת סה: ד"ה שמא
והל' כח טוש"ע
ב
סב: ע"ש היטב): יין ביין ומים שם וסעיף א:
חמרא דאיסורא לגו מיא דהיתירא.
ותוס' ב"ק ק: ד"ה אומר
במים ומים ביין בנותן טעם זה הכלל מין
קכט ו מיי' שם הל' כח
במים במשהו. פר"ת דדוקא יין נסך
וקתני מכי יהיב טעמא (ב) בחמרא
ותוס' חולין פז: סד"ה רואין
במינו במשהו ושלא במינו בנותן טעם:
אותו], כ) [עי' תוס' יומא
טוש"ע שם סעיף
מיתסר: ה"ג לא חמרא דהיתירא בגו
ממש שנתנסך לעבודת כוכבים הוא
גמ' כי אתא רב דימי א"ר יוחנן המערה
נז: ד"ה עירה ותוס' מנחות
א:
❖
מיא דאיסורא. ואשמעינן דכל כמה
דהוי במשהו אבל סתם יינם בששים ה) וכן
קל ז ח מיי' שם הלכה
כב. ד"ה הדבר],
יין נסך מחבית לבור אפילו כל היום כולו
לא טוש"ע שם סעיף
דיהבי מיא טעמא בחמרא איתסר
מגע עובד כוכבים במים מיירי
(ד)
ד:
עד שיבטל טעם היין את טעם המים
במים שידוע שנתנסכו לעבודת
ראשון ראשון בטל תנן יין נסך אסור ואוסר
גליון הש"ס
וכגון דנפיל כוליה כחדא דלא אפשר
כוכבים דאי בסתם מים ליכא איסור
בכל שהוא מאי לאו דקא נפיל איסורא לגו
תוס' ד"ה כי וכו' היינו
למיא דאיסורא לבטיל : ה"ג
דכוותיה קתני יין שידוע שנתנסך
(ג)
התירא לא דקא נפיל התירא לגו איסורא
ג
עד שיפול שם. עיין שבת
ומדרישא מיא דאיסורא סיפא נמי
לעבודת כוכבים אבל סתם יינם הוי
דף סה ע"ב תוס' ד"ה
ת"ש יין במים בנותן טעם מאי לאו דקא נפיל
מיא דאיסורא וקתני סיפא מים ביין
בששים אפילו מין במינו כמו כל
שמא ועיין ברכות דף כה
חמרא דאיסורא למיא דהתירא לא דקא
ד
ע"ב ברש"י ד"ה אבל
בנותן טעם. אלמא איסורא בגו
איסורין שבתורה וההיא דאגרדמים
וביומא דף נז ע"ב תוס'
נפיל חמרא דהתירא למיא דאיסורא ומדרישא
היתירא אע"ג דרובא דהיתירא לא
עובד כוכבים דקאמר עלה בתוספתא ו)
ד"ה עירה: בא"ד מה
במיא דאיסורא סיפא נמי במיא דאיסורא
אמרינן קמא קמא בטל: אמר לך
שטיפת יין אוסרת במשהו אע"ג דלא
חידוש הוא זה. לא זכיתי
להבין הא החידוש הוא אף
וקתני סיפא מים ביין בנותן טעם אמר לך
רב דימי כולה מתני' היתירא בגו
הוו ודאי נסך איכא למימר דאתיא
דאילו נפל בבת אחת לא
איסורא ורישא. מיא דאיסורא וסיפא
כר' יהודה דאמר מין במינו אפילו
רב דימי כולה מתני' התירא לגו איסורא
מהני ס' בהיתר מ"מ בנפל
מיא דהיתירא. ואין הלכה כרב דימי
באלף לא בטיל אפי' בשאר איסורין
בקלוח אמרי' קמא קמא
ורישא דקא נפיל חמרא דהתירא למיא
בטיל ואי דקושייתם מה
שהרי בא רב יצחק והחמיר בא רבין
ועוד אומר ר"י דאפי' אם נפשך לומר
דאיסורא סיפא דקא נפיל מיא דהתירא
הפרש בזה ובבת אחת נמי
דסתם יינם במשהו אפ"ה הוי סתם
והחמיר ולקמן [ע"ב] פסקינן יין נסך במינו
לבטל בס' דמ"ש משהו
לחמרא דאיסורא כי אתא רב יצחק בר יוסף
במשהו: צרצור קטן גרסי'. והוא פך
יינם בזמן הזה בששים ודוקא בימי
קטן למשהו גדול הו"ל
א"ר יוחנן המערה יין נסך מצרצור קטן
להקשות בפשיטות דלמאי
ה
קטן. ובעירובין לגבי בגדים בפ' אחרון
התנאים והאמוראים שהיו בקיאים
צריכים לס' קמא קמא
לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון
(דף קג:) גרסינן צלצול קטן והוא קשר
העובדי כוכבים בטיב עבודת כוכבים
בטיל הא אף אם תצטרף
בטל ודוקא צרצור קטן דלא נפיש
לכל הנפילה לישתרי דהוי
של משי: רואין את ההיתר כאילו
דאז שייכא ניסוך החמירו בסתם יינם
ס' וגם אמאי אומר רי"צ
אינו. ולא אמרינן הרי נאסר כל
לאוסרו כמו יין נסך ממש הלכך
עמודיה אבל חבית דנפיש עמודיה לא
ו
אבל חביות לא וזה לא
❖
היין ורבה היין על המים דהא הוי
לענין ביטול כשאר איסורין דמי
יתישב בתירוצם וצ"ע:
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן יין נסך
ז
חמרא רובא אלא באיסור שנפל
ובטל בששים כמו שאר איסורין:
שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים
כי אתא רב דימי א"ר יוחנן המערה
גרידא משערינן ואיכא מיא רובא.
רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים
הגהות הב"ח
יין נסך מחבית לבור אפי' כל
אלמא פליג רבין אדרב דימי ואשמעינן
רבין עליו ומבטלין אותו כי אתא רב שמואל
(א) רש"י ד"ה ראשון וכו'
היום כולו ראשון ראשון בטל. פי'
דמיא הוא דמבטל חמרא אבל חמרא
בטיל ברוב ביין וכו'
בר יהודה א"ר יוחנן ח לא שנו אלא שנפל
לא מבטל חמרא: תחלה. קודם יין
אפי' מתרבה היין נסך לבסוף מ"מ
כשנפל חבית גדולה
קיתון של מים תחלה אבל לא נפל שם
נסך דכי נפל יין נסך אשכחוה מיא
אמרינן ראשון ראשון בטל משמע
ש'שברה ונפל: (ב) ד"ה
ה"ג יין וכו' מאי לאו וכו'
קיתון של מים תחלה מצא מין את מינו
ובטלוה: מצא מין את מינו. לבסוף
הכא דרב דימי סבר קמא קמא
א)
יהיב טעמא חמרא במיא
וניעור כלומר נתחזק וניתוסף איסורו
בטיל ותימה דבבכורות פ' הלוקח
וניעור איכא דמתני לה אמתני' יין ביין כל
מיתסר כצ"ל והד"א:
(ג) ד"ה ה"ג לא וכו'
(דף כב.) אמרינן הלוקח ציר מע"ה
ורבה יין על המים . ולשון ניעור כאיש
ב)
ג)
שהוא אמר רב שמואל בר יהודה א"ר יוחנן
לבטיל טעמא דחמרא
אשר יעור משנתו כמו ד)הניעור בלילה
משיקו במים וטהור ממה נפשך אי
לא שנו אלא שלא נפל שם קיתון של מים
הס"ד: (ד) תוס' ד"ה יין
וכל היכא דתני מצא מין את מינו
רובא מיא נינהו הא עביד ליה
וכו' וכן מגע עובד כוכבים
אבל נפל שם קיתון של מים רואין את
דומיא במים דמיירי
וניעור היינו פירושה. ויש שמפרשין
השקה ואי רובא ציר ציר לא בר קבולי
ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו
במים: (ה) ד"ה כי אתא
וניעור נוער מתורתו ראשונה ונדבק
טומאה היא פי' ומיעוט מיא דאית
וכו' שנפל לבור כולו
ומבטלין אותו מאי איכא בין לדמתני
בחבירו ונתחזק וא"כ נוער מיבעי
ליה בטלי דציר הוא רוב ומסיק עלה לא
אסור בה'אה וי"ל דנפל
❖
לה אמתני' בין לדמתני לה אדרבין מאן
בפעם:
ליה: ואיכא דמתני. להא דרב שמואל
שנו אלא לטבול בהן פתו אבל לקדירה
בר יהודה אמתני': מאן דמתני לה
לא דמצא מין את מינו וניעור ולא
דמתני לה
אמתני' לא בעי תחלה ומאן
אמתני' לא בעי תחלה. ואפי' נפל
אמר קמא קמא בטיל ורב דימי
דמתני לה
אדרבין בעי תחלה איתמר יין
מוסף רש"י
קיתון לבסוף ס"ל דמבטלין מים את
קאמר לה להא שמעתתא התם ועוד
נסך שנפל
לבור ונפל
שם קיתון של מים
ו'יעור. נתחזק על ידי
האיסור: ומאן דמתני אמילתיה
קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן
מינו וניעור משנתו, שהיה
אמר
דרבין בעי תחלה. דאי לאו תחלה
דבשמעתין א"ר יוחנן ראשון ראשון
בתחלה בטל אצל שאינו
מינו, ודוגמתו בבכורות
אתא לאשמועינן מאי קמשמע לן
הא רבין נמי הכי קאמר:
בטל ובנדרים (דף נז:) א"ר
יוחנן ז) גידולין של תרומה שגדלו ורבו
(כב.) טומאה שבטלה
גידוליו על עקרו אסור אפי' לכהן לאוכלן משום טבל ולא אמרינן
הגדילו
וחזרה וניעורה (ערובין ט.).
ראשון ראשון בטיל וי"ל דבשמעתין נמי דקאמר ראשון ראשון בטיל $ היינו עד ח) (שיפול) שם כל כך מן היין נסך בין הכל שלא יהא בהיתר ס'
אבל אם נפל כל כך מן הנסך לסירוגין בין הכל שאין בהיתר ס' כדי לבטלו אסור משום דמצא מין את מינו וניעור ותדע
שכן הוא דאי לא תימא הכי וכי אם היה אדם מערה חלב בקדירה של היתר מעט מעט בסירוגין עד שנתרבה החלב לבסוף
כל כך שהיה בו בנותן טעם לקדירה וכי תעלה על דעתך שהוא מותר משום קמא קמא בטיל אלא ודאי לא אמרינן קמא
קמא בטיל כיון שיש כל כך מן האיסור לבסוף שהוא נותן טעם ואם תאמר כיון דעד ס' קאמר כדפרי' אם כן $מה חידוש
הוא זה לאשמועינן שיהא בטל עד ס' וי"ל דאתא לאשמועינן דאף על גב דקתני מתני' יין ביין במשהו דלא מיירי באיסורא לגו
היתירא אלא מיירי בהיתירא לגו איסורא וא"ת ולפי' רש"י דפי' קמא קמא בטיל אפי' אין בו ס' הא ט) אסרינן במתני' (דף עד.) יין נסך
שנפל לבור (ה) וי"ל דנפל בפעם אחת בקילוח אחד דלא אמר קמא קמא בטיל אבל הכא שנפל טיפה אחר טיפה מותר משום דאמר קמא
ת"ש
יין במים בנותן טעם מאי לאו דקנפיל חמרא דאיסורא לגו מיא דהיתירא. וקאמר דלא אמרינן קמא קמא בטיל
קמא בטיל י):
וקשיא לרבי יוחנן וא"ת ומאי קושיא האמרינן לעיל דלא אמרינן קמא קמא בטיל כי אם עד ס' וא"כ שפיר קאמר דאוסר בנותן טעם
דהיינו כי ליכא ס' וי"ל דהכי פריך מאי לאו דקנפיל לגו היתירא ומדהא סיפא מיירי באיסורא לגו היתירא רישא נמי דקתני יין ביין במשהו
מיירי בכה"ג דנפל איסורא לגו היתירא וקתני במשהו וקשיא לרב דימי א"ר יוחנן: ודוקא צרצור קטן דלא נפיש עמודיה אבל חבית
דנפיש עמודיה לא. פר"י דה"ה רב דימי דאמר בחבית דוקא נקט חבית אבל גיגית דנפיש עמודיה טפי מחבית לא אמר קמא קמא
רואין
ההיתר כאילו אינו כו'. רבין אתא לאפלוגי אדרב דימי דאשמועינן דוקא מיא מבטלי חמרא אבל חמרא לא
בטיל כ):
מבטל חמרא ופ"ה דאין הלכה כרב דימי שהרי אחר רב דימי בא רב יצחק והחמיר ובא רבין והחמיר ול"נ טעם זה דאדרבה
היה לנו לפסוק בשל סופרים כדברי המיקל והיינו כרב דימי דמיקל טפי מכולהו מ"מ נראה דהלכה כרבין ולא כרב דימי ולא
מטעמיה
דרש"י אלא
משום דרבין בר
סמכא הוא טפי
כדאיתא ביבמות פרק הבא
על יבמתו (דף סד:):
חזקיה