עג: השוכר את הפועל פרק חמישי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חזקיה
אמר הגדילו באיסור אסור. פרש"י כגון היין של היתר
הגדילו. המים והיין באיסור שנפל יין נסך בסוף והגדילו אסור
א) לעיל מט. ערלה פ"ב
א [מיי' פט"ו מהל'
תרומות הל' יז]:
מי"א פסחים כו: תמורה יב.,
היה בבור ואח"כ נפל עליו יין נסך דמצא מין את מינו
ולא אמרינן רואין את ההיתר כאילו אינו אלא יין נסך מתחבר
קלא ב מיי' פט"ו מהל'
ב) פסחים כט:, ג) [שבת יז:
וניעור ולא שנא כי נפלו מים תחלה לא שנא לבסוף דלא אמרינן
למינו ואין המים רבין עליו וכ"ש אם נפלו מים בסוף כדאמרן
מאכלות אסורות
קידושין נח:] חולין קלז:,
לעיל ו): הגדילו בהיתר. שנפל יין היתר בסוף כבר בטל יין נסך
רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו
ד) [צ"ל ותנן], ה) [חלה פ"ג
הלכה ו סמג לאוין קמח
מ"י], ו) [ע"א], ז) [דברים
טוש"ע י"ד סי' צח סעיף
אלא היין מתחבר למינו ונעשה הכל
במים שהמים רבו עליו בהיותו לבדו
יח], ח) [תרומות פ"ד מ"ג],
א:
יין נסך והשתא אין במים שיעור
ומשבטל לגמרי שוב אינו חוזר וניעור:
אמר חזקיה הגדילו
באיסור אסור הגדילו
קלב ג מיי' שם סמג שם
ט) רבין עליו בהיות לבדו
ור' יוחנן אמר אפי' הגדילו באיסור.
לבטלו הגדילו בהיתר כגון שהיין
ונתבטל כצ"ל. רש"א, י) [עי'
טוש"ע י"ד סי' קלד
בהיתר מותר ורבי יוחנן אמר אפי' הגדילו
סעיף א [וסעיף ג]:
תוס' מנחות כב: ד"ה ור'
נסך היה בבור ונפל שם קיתון של
הואיל ומים נפלו תחלה לא אמרינן
באיסור מותר א"ל רבי ירמיה לרבי זירא
קלג ד מיי' פ"ג מהל'
יהודה סבר ותוס' זבחים עג.
מצא מין את מינו: א"ל ר' ירמיה
מים וכשנפל עליו היין של היתר כבר
ד"ה ר"י], כ) [וכן בגמ' דידן
תרומות הלכה א:
לימא חזקיה ור' יוחנן בפלוגתא דר"א ורבנן
❖
לר' זירא כו'. ר' ירמיה לא הוה
נתבטל יין נסך במים שהמים ט) רבין
נדרים נח.],
קמיפלגי דתנן א)שאור של חולין ושל תרומה
עליו בהיתר לבדו ונתבטל
קים ליה בטעמייהו וסבר דטעמיה
שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא
ומשנתבטל לגמרי שוב אינו חוזר
דחזקיה משום דאחר אחרון אני בא
גליון הש"ס
בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו ר"א אומר
וניעור ור' יוחנן הגדילו באיסור
כר"א הלכך נפל יין נסך בסוף אסור
תוס' ד"ה שני וכו'
נמי מותר דלא אמר מצא מין את
נפל כשר בסוף מותר ור' יוחנן
אחר אחרון אני בא וחכ"א בין שנפל איסור
ותרומה נמי עולה בק"א.
מינו וניעור והוא שנפלו מים תחלה
כרבנן דאמר עד שיהא באיסור לבדו
בתחלה ובין בסוף אינו אסור עד שיהא בו
עיין זבחים דף עג ע"א
❖
תוס' ד"ה רי"א:
כפרש"י. וקשיא דדוחק הוא חדא
כדי לבטל את המים אבל היתר לא
כדי להחמיץ ותסברא והאמר אביי לא שנו
מה שהעמיד רש"י מלתיה דר' יוחנן
יצטרף עמו לבטל את המים ולאסור:
אלא שקדם וסילק את האיסור אבל לא קדם
לא שנו. לר"א דאם נפלה היתר
כשנפלו מים תחלה דא"כ ה"ל לפרש
הגהות הגר"א
וסילק את האיסור אסור חזקיה דאמר כמאן
בסוף מותר: אלא שקדם וסילק את
וע"ק הא דפירש הגדילו בהיתר כגון
[א] תוס' ד"ה חזקיה. לכך
אלא הכא ברואין קמיפלגי לחזקיה לית ליה
האיסור. ולא נשלם השיעור אפילו
שנפל יין של היתר לבסוף דהא לישנא
נ"ל הגדילו כו'. נ"ב אבל
רואין לרבי יוחנן אית ליה ומי אית ליה לרבי
ע"י צירוף: אבל לא קדם וסילקו.
דקאמר יין נסך שנפל לבור משמע
בירושלמי כאן ובפ"ב
דערלה מפורש כפרש"י
יוחנן רואין והא בעי מיניה ר' אסי מרבי
דאיכא יין של היתר בבור דהכי משמע
מצטרף היתר לאיסור להשלים את
נפל איסור בסוף אסור
השיעור: חזקיה דאמר כמאן. אי
לישנא כמו ההוא דלעיל דקאמר
יוחנן שני כוסות אחד של חולין ואחד של
היתר בסוף מותר אבל בר'
המערה יין נסך מחבית לבור כו'
כר"א קאמר אפי' הגדילו בהיתר
יוחנן אמר שם דא"צ מים
תרומה ומזגן ועירבן זה בזה מהו ולא פשט
תחלה דבכל ענין מותר.
אסור דהכא ליכא למימר קדם וסילקו
לכן [א] נ"ל הגדילו המים באיסור כלומר
ליה מעיקרא לא פשט ליה לבסוף פשט
ואיני יודע מי דחקו לרש"י
❖
בשעה שנפלו מים לבור היה כבר
ואי כרבנן אפילו הגדילו באיסור
לומר דוקא תחלה:
ליה אתמר נמי א"ר אמי א"ר יוחנן ואמרי
מעורב היין נסך ביין של היתר אסור
מותר דהא אמרינן אפי' נפל איסור
לה א"ר אסי א"ר יוחנן ב' כוסות אחד של
בסוף אינו אסור: אלא. גבי פלוגתא
דלא אמר רואין ההיתר כאילו אינו
מוסף רש"י
חולין ואחד של תרומה ומזגן ועירבן זה בזה
כו' כיון שכבר נאסר הגדילו בהיתר
דשאור איכא למימר חזקיה ור' יוחנן
רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין
שאור של חולין. ושאור
כגון שנפל מים של היתר תחלה בבור
תרוייהו אי כר"א אי כרבנן דטעמא
א
אחר של תרומה, ש'פלו
ואח"כ יין של איסור הכל מותר כיון
דהכא ודהתם לא דמי דשאור ה"ט
עליו ומבטלין אותו: זה הכלל מין במינו
לתוך העיסה. של חולין
שבטל דהיינו שלא היה כבר נאסר
דלא בטיל משום דמתקן לכולה עיסה
(לעיל מט.) כדי לחמץ.
במשהו שלא במינו בנותן טעם: רב
ב)
עיסה זו (שם). אחר
ור' יוחנן אמר הגדילו נמי באיסור
ואיסוריה לאו במשהו ור"א ורבנן
ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה
אחרון א'י בא. אותו
בין שנפלו מים תחלה בין לבסוף
בזה וזה גורם פליגי ביין נסך במינו
שנפל אחרון, אם של חולין
במינן במשהו שלא במינן בנותן טעם זה
שני
מותר דאית ליה רואין: כוסות.
איסורו במשהו ושלא במינו בנותן
נפל אחרון ביטל את
הכלל לאתויי מאי לאתויי כל איסורין
הראשון ומותר לזרים ואם
תימה למה לי סלק את מינו אפילו
טעם ופלוגתא דחזקיה ור' יוחנן משום
של תרומה נפל אחרון
שבתורה ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו ב כל
מינו ושאינו מינו: וברואין קמיפלגי
מינו דיין של חולין יסייע לבטל דהא
אסור לזרים (שם) שהוא
איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן
חזקיה. סבר לא אמרינן רואין את
ר' יוחנן לית ליה במינו במשהו אלא
גורם את החימוץ ואם נפל
האיסור בסוף אסורה
בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך במינן במשהו
מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה
טבל ויין נסך $ ותרומה נמי עולה בק"א
ג
. לא ש'ו.
(תמורה יב.)
אלמא דבטיל במינה וי"ל דהכא
עליו ומבטלו אלא כיון דיין כשר
ושלא במינן בנותן טעם וזה הכלל לאתויי
דאמר ר"א אם אחרון חולין
מיירי בדליכא ק"א ולכך אינו מבטל :
קודם ליין נסך ויין כשר הוה רבה
שמותר, אלא שקדם
י)
טבל תניא כוותיה דרב ושמואל תניא כוותיה
חוץ מטבל ויין נסך. וה"ה דמים
וסילק את האיסור.
על המים כי נפל יין נסך מצא מין
דרבי יוחנן ור"ל תניא כוותיה דרב ושמואל
קודם נפילתו של זה,
טבל
מאי
במים במשהו:
את מינו וניעור אבל כי נפל נסך
שכשנפל זה ליכא למימר
כל איסורין שבתורה במינן במשהו שלא
טעמא דכהיתירו כך איסורו. מה
היתר מצטרף לאיסור
ברישא בטל ליה במים דמים הוי טפי
במינן בנותן טעם תניא כוותיה דר' יוחנן
להיות שיעור ליאסר,
היתירו במשהו כשמואל דאמר שמואל
עליה וכי הדר נפל כשר שרי דמשבטל
ואע"פ שכבר נתן כח
ור"ל כל איסורין שבתורה בין במינן בין
חטה אחת פוטרת את הכרי וכי
יין נסך לא אמרינן חוזר וניעור:
איסור בעיסה ולא היתה
שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין
מחומצת על ידי אחר אם
ור' יוחנן. סבר כיון דנפל נסך למינו
היכי דכל שהוא חשוב להתירו חשוב
לא בשביל ראשון ואפ"ה
נמי לאסרו ותימה דהכא משמע
ושאינו מינו רואין את מינו כאילו
נסך במינן במשהו שלא במינן בנותן טעם
כיון דלא הוה בו מעולם
דטעמא דטבל במשהו דכהתירו כך
אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו:
שיעור חימוץ ליכא למימר
בשלמא יין נסך משום חומרא דעבודת
זה וזה גורם וביטל שני את
ומזגן. במים לפי כח היין ויש במים
איסורו ובירושלמי קאמר דטעמא
כ)
כוכבים אלא טבל מ"ט כהיתירו כך איסורו
הראשון (לעיל מט.) או:
משום דטבל יש לו מתירין וכל דבר
שבשניהם כדי לבטל את התרומה
שקדם וסילק את האיסור
ג) דאמר שמואל ד חטה אחת פוטרת את
ברוב: מהו. מי אמרינן רואין של
שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל
מכיון שנפל בו היתר מיד,
הכרי (ותניא) נמי הכי במה אמרו טבל
ד)
ה)
דהואיל וסילקו ועדיין לא
כגון טבל ושביעית ומעשר והקדש
חולין כאילו אינו והמים רבים על
החמיץ בטל והלך לו,
אוסר בכל שהוא במינו שלא במינו בנותן טעם:
כשהן במינן אבל שלא במינן בנותן
התרומה או דלמא מצא מין את מינו
ואע"ג דהועיל בו קצת
מתני'
טעם והשתא תרי טעמי ל"ל וי"ל
וניעור ורבה היין על המים:
שיכול זה האחרון לגמור
חימוץ על ידו, אעפ"כ כבר
זה הכלל. דמתני' דמשום יין נסך לא איצטריך דהא תנא ליה
דצריכי תרוייהו דאי ליכא אלא חד טעמא דיש לו מתירין הוי אמינא
בטל לו ושוב אין חוזר
דוקא היכא דהבעלים בעיר דאז יש לו מתירין שהבעלים יכולים להפריש
יין במינו במשהו ויין במים בנותן טעם אלא לאיתויי שאר
וניעור בו (פסחים כז.).
אבל לא קדם וסילק.
אבל אי ליכא בעיר אע"ג דיכול לילך במקום שהבעלים שם מ"מ כיון
איסורין אתא. כל נותן טעם במינו בששים משערינן כדאמרינן
ונגמר על ידי שניהם ואינו
בשחיטת חולין (דף צח.): חוץ מטבל ויין נסך. לקמן מפרש טעמא:
שיש לו טורח והוצאה הוי כשאין לו מתירין כמו שפר"ת בפ' הזהב
יכול ליבטל, אסור (שם)
.
חטה אחת פוטרת הכרי. מתרומה דהא לא אתפרש שיעורא דידה
(ב"מ דף נג. ושם) דלא מיקרי יש לו מתירין אלא בלא טורח ויציאה
חטה אחת פוטרת את
הכרי. ראשית דגנך, ולא
אלא ראשית דגנך כתיב ואפי' כל דהו ורבנן הוא דאמרי עין יפה
הלכך אצטריך טעמא דהכא משום דכהתירו כך איסורו ואי ליכא
ז)
ח)
יהיב ביה קרא שיעור
אלא טעמא דהכא הוי אמינא דלא הוי במשהו אלא טבל גמור דהיתירו
אחד מארבעים עין רעה אחד מששים בינונית אחד מחמשים:
.
(חולין קלז:)
במה אמרו טבל איסורו במשהו במינו. אמרו אבל שלא במינו
במשהו כדשמואל אבל מעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר דהיתירו
לא הוי במשהו דהא מעשר מן המעשר בעי אפרושי הוי אמינא
בנותן טעם משום דבמינו
איכא למימר כהיתירו כך איסורו אבל
בשלא במינו ליכא למימר
הכי אלמא טעמא
משום הכי הוא:
דאיסורו לא הוי במשהו לכך אצטריך טעמא דירושלמי דיש לו מתירין:
אלו
מתני'