עד: השוכר את הפועל פרק חמישי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הגת
מתני'
והמחץ והמשפך כו'. ושל עץ ושל אבן מנגבן וזהו טהרתם
גת של אבן שזפתה עובד כוכבים. ואורחא למירמי ביה
קלט א ב ג ד מיי' פי"א
א) [וברב אלפס איתא רבי
יהודה], ב) [עירובין ס. ושם
מהל' מאכלות
חמרא פורתא לעבורי קוטרא דזיפתא: מנגבה. מפרש בגמרא [עה.]
כשאינם מזופפים מיירי ולקמן מוקמינן בדרך בה עובד כוכבים
אסורות הלכ' כ כא כב
איתא וחזי דלא מצוחא עלה
במים ואפר: של עץ. דבעיא זפת טובא ובלעא חמרא טפי רבי
וא"ת והא רבא אמר לעיל גבי מתני' בדרך בה עובד כוכבים סגי
בי כו'], ג) [פי' דודי עי'
סמג לאוין קמח טוש"ע
פליגי: ושל חרס אע"פ שקילף את
לה בהדחה בעלמא וי"ל דמתני' דלעיל
מיירי בגת של ישראל שדרך
אומר ינגב כשל אבן ורבנן
רש"י חולין לב. ד"ה אמר
י"ד סי' קלח סעיף א:
קמ ה טוש"ע שם סעי'
להו], ד) יקלוף. רש"א,
הזפת הרי זו אסורה. קס"ד דברי הכל
בה עובד כוכבים לפי שעה אבל הכא
ה) [בפ' ויחי תרגום אונקלוס
ד:
מתני' גת של אבן שזפתה עובד כוכבים
מיירי בשל עובד כוכבים דבליעא
היא ומשום דחרס גופא בלא זיפתא
קמא ו מיי' שם סמג שם
א
של חכלילי עינים מיין יטופון
❖
גמ'
בלע ליה לחמרא: אבל דרך
טובא לפי שהרבה פעמים דרך בה
וכו'], ו) [צ"ל פחר],
טוש"ע י"ד סי'
מנגבה והיא טהורה ושל עץ א) רבי אומר
קלה סעיף ז:
בה. בשאינה זפותה לא בעיא ניגוב
העובד כוכבים וא"ת א"כ היכי פריך
ינגב וחכ"א יקלוף את הזפת ושל חרס
קמב ז מיי' שם הלכ' כב
ב
אלא הדחה: אורחא דמילתא קתני.
בסמוך ממתני' דקתני דסגי בניגוב
ועיין בהשגות שם
אע"פ שקלף את הזפת הרי זו אסורה:
הגהות הב"ח
ג
שדרך הזופתין לזרוק בו יין: א"ד
במזופפין להך ברייתא דקתני בה
סמג שם טוש"ע י"ד סי'
גמ' אמר רבא דוקא זפתה אבל דרך בה
(א) גמ' זה מכניסו לקיום
קלח סעיף א:
אמר רבא דוקא זפתה. ולא דרך
ואם היו מזופפין אסורין ומאי קושיא
קמג ח מיי' וסמג שם
וזה אין מכניסו לקיום:
לא פשיטא זפתה תנן מהו דתימא הוא הדין
בה הוא דסגיא בניגוב: אבל דרך
הא אוקימנא מתני' בשל ישראל
(ב) תוס' ד"ה דרש וכו'
טוש"ע י"ד סי'
אפילו דרך בה והאי דקתני זפתה אורחא
פ' כירה אהא דת'ן
קלה סעיף ז וסי' קלו סעיף
בה. עובד כוכבים בגת מזופפת: לא
וברייתא בשל עובדי כוכבים כדפרישי'
א:
האילפס והקדרה:
סגי לה בניגוב. אלא בקילוף משום
וי"ל דבמזופפין אין לחלק בין של
דמלתא קתני קמ"ל איכא דאמרי אמר רבא
דעייל חמרא בפילי דזיפתא: דלא
עובדי כוכבים לשל ישראל לפי שהזפת
דוקא זפתה אבל דרך בה דלא סגי לה בניגוב
מצוחת עלי. לעשותן בהכשר שלא
מבליע בשעה מועטת:
פשיטא זפתה תנן מהו דתימא ה"ה דאפילו
דהוה שיעא. פירש ה"ר פטר
תפסיד את יינו ונמצא צווח עלי:
דרך בה והאי דקתני זפתה אורחא דמלתא
שיעא. חלקה: מחץ. כלי שדולין בו
כלי שנקב בו ונסתם בזפת
קתני קמ"ל דוקא זפתה אבל דרך בה
אינו חמור ככלי מזופף שהחמירו בו
מן הבור לחבית. הגת והמחץ והמשפך
לא סגי לה בניגוב כי ההוא דאתא
אפילו לפי שעה לפי שמכניסו לקיום
כו' בשל חרס עסקינן מדקתני סיפא
לקמיה דרבי חייא א"ל הב לי גברא דדכי
ולא משום דבלע ולכך רצה רב להתיר
של עץ ושל אבן כו' ובשאין מזופפות
לי מעצרתאי א"ל לרב זיל בהדיה וחזי דלא
גת של אבן זפותה דהוה שיעא ולא
עסקינן מדקתני סיפא ואם הן מזופפות
ב)
חש לבליעת זפת וא"כ סתימת זפת
מכלל דכולה רישא בשאין מזופפין:
מצוחת עלי בי מדרשא אזל חזייה דהוה
ר' מתיר בניגוב. ולקמן פריך והא
הכלי שאין עשוי לקיום סגי ליה בהדחה
שיעא טפי אמר הא ודאי בניגוב סגי לה
ככלי עצמו או ניגוב אם הוא כלי
אנן תנן בשל חרס אע"פ שקילף
בהדי דקא אזיל ואתי חזא פילא מתותיה וחזא
הזפת אסורה: ומודה בקנקנים. של
שצריך ניגוב ולפי זה המשפך שלנו
דהוה מלא חמרא אמר הא לא סגי לה
שמזופפין מעט סביב הברזל סגי
חרס אע"פ שאין מזופפין שאסורין עד
בניגוב אלא בקילוף והיינו דא"ל ג)חביבי
להו בניגוב כמו המשפך עצמו מיהו
שימלאם ג' ימים מים ומערן מעת
חזי דלא מצוחת עלי בי מדרשא ת"ר הגת
בכלים מזופפים יש להחמיר שרגילים
לעת כדאמרינן באין מעמידין (לעיל לג.):
ומצוים: דרש רבא נעוה ארתחו.
והמחץ והמשפך של עובדי כוכבים רבי
מכניסו. כינוסו של קנקן לקיום שהוא
שוהה בו יין זמן מרובה: ושל עץ
פירוש הגעילו הגתיות הגדולים
מתיר בניגוב וחכמים אוסרין ומודה רבי
ה
ושל אבן. מנגבן והן טהורים דברי
מכאן אומר ר"ת דעירוי ככלי ראשון
בקנקנים של עובדי כוכבים ושהן אסורין ומה
הכל כל זמן שאין מזופפין: ואם היו
מדאמר הכא דעל ידי עירוי מפליט
הפרש בין זה לזה זה מכניסו (א) בקיום וזה
מזופפין אסורים. עד שיקלוף: והא
היין הבלוע בגת דעל כרחך ע"י
אין מכניסו בקיום ושל עץ ושל אבן ינגב
אנן תנן בשל אבן. אפילו זיפתה
עירוי קאמר הכא שהרי הגת גדולה
ואם היו מזופפין אסורין והתנן גת של אבן
מנגבה דברי הכל ולר' ינגב בשל עץ
וכבידה שאין יכולין לתתה לתוך יורה
שזפתה עובד כוכבים מנגבה והיא טהורה
והכא קתני אפילו בשל אבן דברי הכל
מרותחת כדי להגעילה אלא ע"כ על
מתניתין דלא דרך בה ברייתא דדרך בה
אסורין קשיא בשל אבן דברי הכל
ידי עירוי קאמר והשתא כיון דהוה
אמר מר הגת והמחץ והמשפך של עובדי
אדברי הכל ובשל עץ קשיא דרבי
ככלי ראשון אם כן הני כלים שנאסרו
אדר': מתני' דלא דרך בה. הלכך
ע"י כלי ראשון סגי להו בהגעלה
כוכבים רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרין
בשל אבן דברי הכל בניגוב סגי ובשל
ע"י עירוי אבל רשב"ם חולק על
והאנן תנן של חרס אע"פ שקלף את הזפת
עץ לר' ינגב: ברייתא דדרך בה.
ר"ת ואומר דעירוי ככלי שני הוא
הרי זו אסורה אמר רבא סיפא דמתני' אתאן
הלכך אפי' בשל אבן בעי קילוף וכ"ש
לגמרי והא דמשמע הכא דגת סגי
לרבנן דרש רבא זנעוה ארתחו רבא חכי הוה
בשל עץ: אמר מר הגת והמחץ
לה בעירוי שאני יין נסך דתשמישו
משדר גולפי להרפניא סחיף להו אפומייהו
והמשפך של חרס ר' מתיר בניגוב.
ע"י צונן ועיקר דברי רשב"ם ור"ת
וחתים להו אבירצייהו קסבר כל דבר שמכניסו
הואיל ואינם מזופפין: והא אנן תנן
במסכת שבת פרק כירה (דף מב.
לקיום אפילו לפי שעה גזרו ביה רבנן במה
ושל חרס אע"פ שקילף את הזפת הרי
ושם) (ב) האילפס והקדרה שהעבירן
זו אסורה. אלמא אפילו לר' חרס
מרותחין ושם האריכו ומסקנא דמילתא
מנגבן רב אמר במים רבה בר בר חנה אמר
פי' רבינו ברוך דמילתא דעירוי
גופיה בלע ולא סגי בניגוב ואפי' לא
באפר רב אמר במים במים ולא באפר רבה
תליא בפלוגתא דרב ושמואל דפ'
דרך וכ"ש הכא דאוקמינן ברייתא
בר בר חנה אמר באפר באפר ולא במים אלא
דדרך בה: סיפא דמתני' אתאן
כיצד צולין בפסחים (דף עו.) דפליגי
רב
לרבנן. והכי קאמרי רבנן של אבן
אי תתאה גבר אי עילאה גבר וקיימא
לן כמאן דאמר תתאה גבר מיהו גם עילאה מבשל ומבליע כדי
כי לא דרך בה ינגב ושל עץ יקלוף ושל חרס אסורה ולרבי של
קליפה דאדמיקר ליה בלע כדאמרינן פ' כיצד צולין הלכך עירוי
אבן ושל עץ ינגב ושל חרס יקלוף כדקתני בברייתא דכשאינה
מזופפת סגי בניגוב אלמא מזופפת ד) ינגב ושריא: נעוה ארתחו.
אינו לא ככלי ראשון ולא ככלי שני לגמרי אלא מבשל ומבליע
הגת הרתיחו ברותחין. נעוה כמו ה) יטופון נעווהי בחמר: כי
הוא כדי קליפה ולא יותר וא"כ כלים שנאסרו ע"י כלי ראשון שהם
הוה משדר גולפי. כדים רקים: סחיף להו אפומייהו. כופה
בלועים מעבר לעבר לא סגי בעירוי שהרי העירוי אינו מפליט אלא
כדי קליפה ולא יותר והני קערות שהם בולעות על ידי עירוי היה
אותן שוליהן למעלה ופיהן למטה משום חותם בתוך חותם:
וחתים להו אבירצייהו. חותם את פי השק כלפי שוליהן: קסבר
נראה כמו כן דסגי להו בעירוי להגעילן וכן פירשתי בסדר ביעור
כל כלי שמכניסו לקיום אפילו. אין מוסרו לעובד כוכבים אלא
חמץ בקרובץ שבת הגדול שיסד רבינו יוסף ט"ע ו) (פחז) קדירות
אין צריך לפלחא כו' וקערות מותרות כי שקיל מדורא עלייהו לאנחא
לפי שעה גזרו ביה רבנן כיין עצמו כי היכי דלא ליתי לשהוייה
ביד עובד כוכבים: במים ולא באפר. בתמיה. מי מיקרי ניגוב:
ומיהו אין הלכה כך אלא צריך להגעילן בכלי ראשון משום דפעמים
שתוחבין הקערות בתוך הכלי ראשון ותוך יורה מרותחת והשתא
רב
דפירשתי עירוי אינו לא מבליע ולא מפליט רק כדי קליפה אם כן הני חביות של עובדי כוכבים סגי להו בעירוי דומיא דגת דקאמר הכא
נעוה ארתחו ואם היה מנסרן הנגר וקולפן במלקט וברהיטני ומסיר הקליפה של צד היין סגי בהכי בלא עירוי דהא כי נעביד להו עירוי אינו
מפליט עירוי כי אם כדי קליפה כו': רבא כי משדר להו גולפי להרפניא סחיף להו אפומייהו וחתים להו אבירצייהו. שמעינן מהכא
דישראל השולח חביות ריקניות בבית עובד כוכבים או מעיר לעיר כדי לתקנן צריך לחותמן מבפנים בגחלת או באבן רכה שהיא כאבן סיד כדי
שיהא ניכר אם העובד כוכבים נותן לתוכן יין מיהו יש לדחות דדוקא לדידהו שהיו חביות שלהם קטנים ונוחים לתת לתוכן יין ולערותם מיד
אבל חביות שלנו שהם גדולים ואינם
נוחים לתת לתוכן יין ולערותם מיד אין לחוש ואין צריך
לחותמם ומכל מקום טוב להחמיר:
איתמר