עה: השוכר
את הפועל פרק חמישי
עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דכיתנא
מיישנן. אור"ת דמפות וסדינין שלנו ששרו ביין נסך
דצבתא. מין גמי לישק"א: שרי להו. מתירן ואח"כ מנגבן שהיין
קנ א מיי' פ"ט מהל'
א) [בס"א: מנגבן],
ב) טהרות פ"ט מ"ח,
טומאת אוכלים הלכה
נבלע בקשרים: ונגע באשכולות. והן מוטלות ביין: ברחים. שטוחנין
אין צריך ליישנן מדלא קאמר כל כלי פשתן סתם אלא
ג) [בשאלתות סי' קסז איתא
ח:
הני כלים שמנו חכמים (ג) שהיו בקיאין דוקא בבליעתן ואין לחלק
בהם זיתים קודם נתינתן לבד ואח"כ נותנן בבד וטוען בקורה:
קנא ב מיי' שם הל' ז:
דפחרא], ד) [שבת טז.],
לא מפסיק מידי. שהמשקה מחברן ובזיתים אין אשכולות:
קנב ג מיי' פי"ז מהל'
בין יין נסך שהוא צונן ובין שאר איסור רותח שנפל על המפות
ה) [לעיל לו. וש"נ], ו) [לעיל
מתני' את שדרכו להטביל.
סז: ע"ש], ז) [לקמן עו:],
מאכלות אסורות
הכל יש להתיר בכבוס כלי שני כי
ח) [פסחים יז: נזיר לח.],
הלכה ג סמג לאוין קמח
ודאי ידוע שע"י כבוס גדול שחובטין
כלומר כלי הראוי ליטהר בטבילה אין
❖
דצבתא לנגבן דכיתנא מישנן ואי אית בהו
ט) [שבת ס.],
א)
טוש"ע י"ד סי' קכ סעיף
כמה וכמה פעמים אי אפשר שלא
צריך תיקון אחר כגון כלי שתשמישו
א וסי' קכא סעי' א [ב ג]:
קיטרי שרי להו איתמר עם הארץ שהושיט
קנג ד מיי' שם סמג שם
ע"י צונן יטביל ותו לא צריך: להגעיל.
יצא האיסור ושמא יש לחלק בין
ידו לגת ונגע באשכולות רבי ורבי חייא חד
טוש"ע א"ח סי' תנא
תורה אור השלם
איסור שנדבק לשאינו נדבק כל כך
במים רותחין כגון כלי שתשמישו
סעיף ד:
אמר אאשכול וכל סביבותיו טמאין וכל הגת
קנד ה מיי' שם הלכ' ז
כמו שמחלק בפרק התערובת
בכך דהיינו יורות וקדירות של מתכת
1. כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא
(זבחים
דף עט:): הסכין שפה והיא
כולה טהורה וחד אמר כל הגת כולה נמי
סמג שם טוש"ע
בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר
יגעיל. ובגמרא מפרש דבעי נמי
י"ד סי' קכא סעיף ז:
אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל
טמאה ולמ"ד אשכול וכל סביבותיו טמאים
טהורה. בגמרא מוקי לה לחתוך בה
טבילה: ללבן באור. כדמפרש ואזיל:
קנה ו ז ח מיי' שם
אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ
וכל הגת כולה טהורה מאי שנא מהא דתנן
[הל"ג] והל"ו סמג
השפוד והאסכלא. שתשמישן ע"י צלי.
צונן ולא דמי לסכין ששחט בה טרפה
תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:
❖
שם טוש"ע י"ד סי' קכ
במדבר לא כג
אסכלא גרדיל"א: שפה. לוטשה באבן
דסגי בקינוח אבלוייתא פרק קמא
שרץ שנמצא ברחים אינו מטמא אלא
ב) ב
סעיף א:
של נפחים מול"א בלע"ז: שפה.
דחולין (דף ח: ושם ד"ה והלכתא) דשאני
ט [מיי' פ"ד מהל'
מקום מגעו ואם היה משקין מהלך הכל
לשון שופינא לימ"ר בלע"ז: גמ' תנא
מקואות הל' א טוש"ע י"ד
סכין של עובדי כוכבים שבלוע
הגהות הב"ח
טמא התם לא מפסק ולא מידי הכא מפסקי
סימן רא סעיף א]:
וכולן. אף הנגעלים והמלובנים:
שמנונית טובא אבל סכין ששחט בה
קנו י מיי' פי"ז מהל'
(א) גמ' וטהר בכל דהו:
אשכולות אורו ליה רבנן לר' ירמיה ואמרי
כל דבר אשר יבא באש. שנשתמשו
טריפה מחמת הדם דשריק אין
(ב) רש"י ד"ה בלקוחין
מאכלות אסורות
השמנונית נבלע: מים שהנדה
לה לבריה דרבי ירמיה כדברי האומר
הל' ו טוש"ע י"ד סי' קכ
וד"ה וכמעשה צ"ל קודם
בו בני מדין על ידי האור תעבירו
סעיף ח:
ד"ה מנא דמרדא:
אשכול וכל סביבותיו טמאין וכל הגת כולה
טובלת. אע"ג דרביעית ח) סגי להטביל
באש כעין בולעו לאיסור יפליטנו
קנז כ ל מיי' שם [והל'
(ג) תוס' ד"ה דכיתנא וכו'
טהורה: מתני' הלוקח כלי תשמיש מן
כדאמרן כבולעו כך פולטו: וטהר.
מחטין וצינוריות מדאורייתא היינו
ג
שמנו חכמים דוקא שהיו
ז)
ג] טוש"ע שם סעיף
❖
בקיאין בבליעתן:
א:
העובדי כוכבים את שדרכו להטביל יטביל
קרא יתירא הוא האי וטהר: במי
טבילת טומאה אבל טבילת כלי מדין
קנח מ מיי' שם הל' ו
נדה יתחטא. בכלי מדין כתיב: בכל
ועיין בכ"מ טוש"ע חידוש הוא ובעי מ' סאה:
להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן באור השפוד
ד
והלכתא
כסופו. היינו כלים
דהו. אפילו במקוה חסר: זוזא
שם סעי' ט ויטביל בלא
והאסכלא מלבנן באור הסכין שפה והיא
לעזי רש"י
ה
ברכה:
דסרבלא. מספרים שגוזזים בהן בגדי
שמחופין באבר מבפנים אבל אם
טהורה: גמ' תנא וכולן צריכין טבילה
קנט ' מיי' שם הלכ' ג
ו
לישק"א. כריך (צמח).
מחופין מבחוץ וכן כלי עץ המחושקין
צמר הואיל וגזירת הכתוב היא ולא
טוש"ע שם סעי' א:
גרדיל"א. אסכלה.
בארבעים סאה מנהני מילי אמר רבא דאמר
קס ס מיי' שם סמג שם
סביב ברזל מבחוץ אפילו למ"ד
משום פילוט איסור דהא חדשים ולא
מול"א. אבן משחזת.
קרא כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש
טוש"ע י"ד סי' קכא
לימ"ר [לימי"ר]. לשוף.
1
בלעי מידי מצרכת לה טבילה: כלי
ט) הכל הולך אחר המעמיד אין צריכין
סעיף א [וסעיף ב טוש"ע
פלומיר"י [פלומי"ר].
וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת תני
❖
סעודה אמורין בפרשה. דהכתיב כל
טבילה כיון דאין משתמשין בהן דרך
או"ח סי' תנא סעיף ד]:
לצפות בעופרת.
קסא ע מיי' שם הל' ד
בר קפרא מתוך שנאמר במי נדה שומע
המתכת דכלי סעודה האמורים
דבר אשר יבא באש ואין דרך
1
סמג שם טוש"ע
בפרשה היינו שמשתמשין בהן:
להשתמש ע"י האור אלא כלים של
אני שצריך הזאה שלישי ושביעי ת"ל אך
י"ד סי' קכב סעיף ו:
אבל
מוסף רש"י
שאולין לא. אומר רבינו
צורכי סעודה ובהנהו כתיב וטהר
פ [מיי' פט"ו מהלכות
חלק א"כ מה ת"ל במי נדה מים שנדה
ז
מים ש'דה טובלת בהן.
מאכלות אסורות הלכה כח
טבילה אבל זוזא דסרבלא לא: מנא
שמואל ישראל ששאל כלי
טובלת בהן הוי אומר ארבעים סאה
טוש"ע י"ד סי' קג סעיף
שאף להכשירן מן האיסור
דמרדא. אדמה וצפיעי בקר מעורבין
מישראל חבירו שקנה מעובד כוכבים
א וסימן קכב סעיף א]:
הטעין טבילה לכלי מתכת,
איצטריך למיכתב וטהר ואיצטריך למיכתב
קסב צ מיי' שם הלכ'
ועושין מהן כלי: כלי מתכות אמורין.
צריך טבילה כיון שבא לידי חיוב
ומי נדה הכתובין כאן דרשו
טבילה ביד ישראל ראשון: אי משום
במי נדה אי כתב וטהר ה"א וטהר (א) כל דהו
[א] ב טוש"ע שם
מים הראויים לטבול בהם
לענין טבילה בכלי עובדי כוכבים
נדה (במדבר לא כג). יש
סי' קג סעיף ה וסי' קכב
כתב רחמנא במי נדה ואי כתב רחמנא במי
דקסבר משכנתא כזביני. וכיון דלא
דכתיב (במדבר לא) אך את הזהב
להן תק'ה. להתיכן
סעיף ב:
נדה הוה אמינא הערב שמש כנדה כתב
וגו': זכוכית. שנשתבר ראוי
איפשיטא מטבילין למשכנתא בלא
ולחזור ולעשותן כלים (שבת
טז.). דברים ש'שתמש
רחמנא וטהר לאלתר אמר רב נחמן אמר
להתיכו ולעשותו כלי: ה"ג הואיל
ברכה ואם יש לו כלי שקנה מן
בהן ע"י צו'ן. ולא בלעו
ונשתברו יש להן תקנה ככלי מתכות
העובד כוכבים המחויב טבילה יטביל
רבה בר אבוה אפי' כלים חדשים במשמע
איסור (במדבר לא כג).
ח
דמו. הואיל וכי מתבר חזו לתקנינהו
זה עמו ויברך על שניהם והנותן כלי
דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו ואפילו
לאומן עובד כוכבים לתקן ואפילו
ע"י התכה ככלי מתכות דמו ובעו
הכי בעי טבילה מתקיף לה רב ששת אי
טבילה: קוניא. פלומיר"י תחלתו של
למאן דאמר אומן קונה בשבח כלי אין
הכי אפי' זוזא דסרבלא נמי א"ל טכלי סעודה
צריך טבילה כיון דאין שמו עליו דלא
חרס וחופין אותן בחופיא של אבר
אמורין בפרשה אמר רב נחמן אמר רבה
הוי כמעשה שהיה שהיו הכלים של
ותשמישו ע"י צונן וניקח מן העובדי
בר אבוה לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה
כוכבים: כתחלתו. ולא בעי טבילה
מדין והמוכר כלי לעובד כוכבים וחזר
שהיה אבל שאולין לא רב יצחק בר
יוסף
דלאו מתכות הוא: כסופו. בתר
ולקח ממנו צריך טבילה כיון שנקרא
י
על שם עובד כוכבים אבל הממשכן
סופו אזלינן שחיפהו מתכות וכלי
זבן מנא דמרדא מעובד כוכבים
סבר
ג)
מתכות הוא ובעי טבילה: (ב) בלקוחין.
כלי לעובד כוכבים וחזר ופדה אין
להטבילה א"ל ההוא מרבנן ורבי
יעקב
שנחלטו ביד ישראל: וכמעשה
צריך טבילה אע"ג דמספקא ליה
שמיה לדידי מפרשא לי מיניה דרבי
יוחנן
שהיה. במדין שהיו חלוטין להם
לתלמודא אי משכנתא כזביני לענין
כלי מתכות אמורין בפרשה אמר רב אשי
לישראל הכלים: לשקועיה. שלא לפדותו
הא ודאי פשיטא דלא הוי כזביני:
מגעילן ומטבילן והן טהורין.
כ הני כלי זכוכית ד) הואיל וכי נשתברו יש
עוד: גיעולי עובדי כוכבים דאסר
להן תקנה ככלי מתכות דמו קוניא פליגי
רחמנא. במדין דכתיב תעבירו באש
לאו דוקא מגעיל ואח"כ יטביל אלא
בה רב אחא ורבינא חד אמר כתחלתו וחד
אפילו מטביל ברישא דהך טבילה
וטהר דבעי הגעלה היכי משכחת לה:
אמר כסופו והלכתא כסופו איבעיא להו
אינה בשביל טומאה דליהוי כטובל
בת
ל
ושרץ בידו דאפילו חדשים צריכין
משכנתא מאי אמר מר בר רב אשי אבא משכן ליה עובד כוכבים כסא
טבילה ותנן נמי סכין שפה והיא
דכספא ואטבליה ואישתי ביה ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני
מ
טהורה אע"ג דלא טהרה לגמרי שהרי
דמיא אי משום דחזי לעובד כוכבים דדעתיה לשקועיה: ת"ר הלוקח כלי
צריכה גיעול לחתוך רותח אפי' הכי
תשמיש מן העובדי כוכבים נדברים שלא נשתמש בהן מטבילן והן טהורין
מטביל לחתוך בה צונן והא דתני
סדברים שנשתמש בהן ע"י צונן כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות מדיחן
בברייתא מגעילן ברישא משום
ומטבילן והם טהורין דברים שנשתמש בהן ע"י חמין כגון היורות הקומקמוסון
דחמירא מפני האיסור:
וכולן שנשתמש בהן. למאן דתני
ומחמי חמין מגעילן ומטבילן והן טהורין דברים שנשתמש בהן ע"י האור כגון
מותר נקט שפיר עד שלא
השפודין והאסכלאות מלבנן ומטבילן והן טהורין וכולן שנשתמש בהן עד
יטביל אבל מאן דתני אסור אין לאסור
שלא יטביל ושלא יגעיל ושלא ילבן תני חדא אסור ותניא אידך עמותר ל"ק
אם נשתמש בו קודם טבילה מיהו
הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר
ה) פ
איכא למימר דגזור אטו קודם
ולמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר גיעולי עובדי כוכבים דאסר רחמנא היכי
הגעלה
וליבון:
משכחת לה ו)אמר
רב
חייא בריה דרב
הונא
צלא אסרה תורה אלא קדירה
בת
בת