השוכר את הפועל פרק חמישי עבודה זרה עו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בת
יומא. פירש בקונטרס שבישל בה עובד כוכבים היום אבל אם
בת יומא. שבישל בה עובד כוכבים היום אבל בישל בה אתמול
קסג א מיי' פי"ז מהל'
א) [צ"ל והתנן], ב) זבחים
צז., ג) [עי' תוס' זבחים צז.
מאכלות אסורות
כבר הפיג בה טעמו בלינת לילה ושוב כשפולטו בתבשיל אחר אינו
בישל בה אתמול כבר הופג טעמו בלינת לילה משמע לפירושו
ד"ה השפוד], ד) [צ"ל רבה],
הלכה ב סמג לאוין קמ
אלא לפגם: מכאן ואילך לישתרי. אף לכתחלה: מגעילן. לא
דלינת לילה פוגמת ולא בעינן מעת לעת וכן פר"ת דלינת לילה
ה) [צ"ל רבה וכ"א בתוס'
טוש"ע י"ד סי' קכב סעיף
חשיב כליבון דליבון שורף את הכלי: (א) גבי קדשים השפוד
פוגמת כי לא היה דרך בימים
קדמונים לבשל בלילה כדמשמע בפ"ק
זבחים צז. ד"ה השפוד],
ב:
קסד ב מיי' פ"ח מהל'
ו) [יבמות לא: וש"נ],
והאסכלא. שצלה בהן בשר קדש
דברכות (דף ב:) בזמנים שקבעו
ז) [זבחים צז.], ח) [בערוך
מעשה הקרבנות
משום דכי אתי למחר הוי נותר וכי
לקריאת שמע בזמן שכיבה בכהנים
בת יומא דלאו נותן
טעם לפגם הוא מכאן
ערך דד ה' אי' רב עוקבא
הלכה יב:
קסה ג מיי' פי"ז מהל'
הדר מבשל בשר קודש למחר פליט
ועניים וכל אדם וזכר לדבר דלינת
וכן נוסח שאלתות סי' קלז
ואילך לישתרי א גזירה קדירה שאינה בת
מאכלות אסורות
אכן בתוס' פסחים מ: ד"ה
שפוד בגויה טעמא ונותר איסור
לילה ל) מיקרי עבור צורה והוי דברים
יומא משום קדירה בת יומא ואידך קדירה
הלכה ג סמג לאוין קמח
האלפס העתיקו מר עוקבא
כרת הוא: עמרם ברי. עמרם בני:
ק"ו אם אוכל שהוא בעין מעבר
טוש"ע י"ד סי' קכא סעיף
אבל בתוס' שבת מב: ד"ה
בת יומא נמי מפגם פגמה רמי ליה רב
גבי קדשים כי בלע האי שפוד
צורתו בלילה כ"ש איסור הנבלע
ג טוש"ע א"ח סי' תנא
אבל העתיקו רב עקביה],
עמרם לרב ששת תנן השפודין והאסכלא
ט) [ויקרא ו], י) [שם],
סעיף ד וע"ש:
היתרא בלע. הלכך סגי ליה בהגעלה:
בקדירה ולישנא דבת יומא משמע
קסו ד מיי' שם הלכה ד
כ) דכל. רש"א, ל) [פסחים
מלבנן באור א) (והתני') גבי קדשים ב) בהשפוד
אלא אמר רבא האי הגעלה. דקתני
שבישל בה היום מדלא קאמר לא
לד: זבחים עז.], מ) [חולין
סמג שם טוש"ע
והאסכלא מגעילן בחמין א"ל עמרם ברי
קיא:], נ) [וע"ע תוס' זבחים
א"ח סי' תנא סעיף ה:
אסרה אלא קדרה מעת לעת ודוקא
התם מריקה ושטיפה כלומר לעולם
ג)
❖
קסז ה מיי' שם [ופ"ה
צו: ד"ה לא],
שעמדה כל הלילה בלא בישול שאין
לפלוט האיסור וודאי ליבון בעי כשאר
מה ענין קדשים אצל גיעולי עובדי כוכבים
מהלכות חמץ ומצה
ידוע מה גורם להפיג הטעם תחלת
בליעת איסור אלא מצות מלך היא
הכא היתירא בלע התם איסורא בלע אמר
הל' כו] סמג שם טוש"ע
א"ח סי' תנב סעיף ו [וברב
הלילה או סופו או כולו אבל מעת לעת
בקדשים ומרק ושטף במים כי היכי
ט)
תורה אור השלם
רבא סוף סוף כי קא פליט איסורא קא
ד)
אלפס עוד בפסחים פ"ב
לא בעינן והמחמיר תבא עליו ברכה
דהויא גזירת הכתוב כאשר יזה מדמה
1. יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ מִקְנֶה
דף קלו:]:
פליט אלא אמר ה)רבא מאי הגעלה נמי
ויש לתמוה לדברי ר"ת שמביא זכר
על הבגד דבעי כיבוס במקום קדוש
י)
אַף עַל עוֹלֶה:
שטיפה ומריקה א"ל אביי מי דמי מריקה
❖
איוב לו לג
לדבר מעיבור צורה דתפשוט ליה
ושבירת כלי חרס במקום קדוש הוא
ושטיפה בצונן הגעלה בחמין ו) אלא אמר
וה"ה למריקה ושטיפה: א"ל אביי
שסוף לילה גורם הפגם דהיינו עמוד
אביי 1 יגיד עליו רעו תנא הכא ליבון והוא
מי דמי. כלומר מי קרי למריקה
השחר דמשוי ליה נותר להטעינו
הגהות הב"ח
הדין להגעלה תנא התם הגעלה וה"ה לליבון
שריפה ובפ"ב דזבחים (דף יט:) גבי
ושטיפה הגעלה הא כל הגעלה רותחין
(א) רש"י ד"ה גבי קדשים
משמע שכופין להקיא הכלי מה שבלע
קדוש ידים משמע דבעמוד השחר
❖
א"ל רבא אי הכי לתנינהו לכולהו בחדא
צ"ל קודם ד"ה מגעילן:
ומריקה ושטיפה בצונן הוא כדאמרינן
חשיב לינה ושמא לכך אור"ת דאינה
וליתני חדא באידך אחריתי ולימא יגיד
בשחיטת קדשים בפ' דם חטאת
ראיה גמורה אלא זכר לדבר כדי
עליו רעו אלא אמר רבא קדשים היינו
לעזי רש"י
(זבחים צו:): אלא אמר אביי. הגעלה
שלא לפשוט זה משם ויש לדקדק
טעמייהו ז)כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה
ממש לפלוט מאיסורן ודקא קשיא
דסוף לילה לבד אינו גורם אלא כולו
טרשטרי"ש
❖
דאמר כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו
[טרישטריש"ט]. מחלחל.
לך מתניתין דמצרכא להו ליבון לא
מדהצריך הכתוב שבירה בכלי חרס
תינח שלמים דכיון דלשני ימים מיתאכלי
תקשי דודאי בין בקדשים בין בגיעולי
מריקה ושטיפה בכלי נחשת אחרי
מקמי דניהוי נותר קא הוי גיעול אלא חטאת
עובדי כוכבים תרוייהו בעינן לפלוט
בישול חטאת למ"ד נ"ט לפגם מותר
מוסף רש"י
איסור לבד מריקה ושטיפה דקדשים
ואמאי הלא מותר לבשל בו לכתחלה
כיון דליום ולילה מיתאכלא כי מבשל בה
בת יומא. שבישל בה
דאינה אלאמצות המלך: ויגיד עליו רעו.
אחר עמוד השחר וה"ר ברוך כתב
עובד כוכבים היום, דלא
האידנא חטאת הוי נותר כי הדר מבשל בה
נפגם (לעיל סז: ופסחים
ונלמד משנה מחבירתה של קדשים
בספר התרומה שצריך לחקור שלא
למחר או שלמים או חטאת קא פליט נותר
מד:). והאסכלא. גרדילי
ממשנתנו ומשנתנו משל קדשים:
היה בכלי אפילו מים חמין לבד בתוך
וצולין עליו צלי (זבחים צז.).
דחטאת דהאידנא בחטאת ושלמים דלמחר
וה"ה לליבון. שניהם צריך: יגיד
מעת לעת דמים חשיבי כמו האיסור
כל יום ויום 'עשה
אמרי לא צריכא דכי מבשל בה חטאת
גיעול לחבירו. מתוך
עליו רעו. איבעי למתנינהו לתרוייהו
לפי שנעשו נבילה כיון שלא היה בהן
שהשלמים מצויין ברגל אין
האידנא הדר מבשל בה האידנא שלמים
ליבון והגעלה בחדא או במשנתנו
ס' לבטל פליטת הכלי דבדידיה
בלוע שלה נעשה נותר,
דחטאת דלמחר ושלמים דאתמול בהדי
או בקדשים והדר ליתני חדא באידך
משערינן וחזרו ונבלעו ודוקא בכלי
שהרי זמן שלמים ב' ימים
וכי מבשל ביה שלמים
הדדי קא שלים זמנייהו והדר מבשל שלמים
ותגמר חבירתה מינה מה התם הא
של איסור אבל בכלי של היתר כגון
האידנא הדר מבשל ביה
בלא הא ליתא ה"נ הא בלא הא
בשר בכלי של חלב או איפכא אף
דלמחר א"ה הגעלה נמי לא ליבעי קשיא
שלמים למחר ובולע
ליתא: כל יום ויום נעשה גיעול
על פי שהיו בו מים חמין בתוך מעת
משלמים שנשחטו ביום
רב פפא אמר האי קריד האי לא קריד רב
המחרת ופולט מה שבלע
לחבירו. שמבשלין בהן ואינו מספיק
לעת אין לחוש שהרי הן היתר דלא
אשי אמר לעולם כדאמרן מעיקרא הכא
אתמול מן האחרונים, נמצא
להיות נותר עד שתחזור ופולטו
אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה
שאינו בא לידי נותר ואם
התירא בלע הכא איסורא בלע ודקא קשיא
בא לבשל חטאת יהא זהיר
בתבשיל אחר. ולקמן פריך אי הכי
אלא דוקא באיסור ועוד דאיכא נ"ט
לך דבעידנא דקא פליט איסורא קא פליט
לבשל אחריו שלמים בו ביום
הגעלה נמי לא ליבעי: מקמי דליהוי
בר נ"ט דאפי' לפי המפרש מ) גבי
ופולט את החטאת ובולע
בעידנא דקא פליט לא איתיה לאיסורא
נותר הוו להו גיעול. שהרי כשבישל
דגים שעלו בקערה אבל נתבשלו לא
את השלמים (זבחים צז.).
הדרן עלך השוכר את
בעיניה: ועד כמה מלבנן א"ר מני עד שתשיר
בו למחר פלט בליעה מיום אתמול:
הכא איכא ג' נותני טעם של היתר
ג
הפועל וסליקא לה
לא צריכא דכי מבשל ביה חטאת
הראשון שנבלע בכלי וממנו למים
קליפתן וכיצד מגעילן א"ר הונא יורה קטנה
ד
מסכת עבודה זרה
האידנא הדר מבשל ביה. בו ביום
ומן המים חזר ונבלע בכלי:
בתוך יורה גדולה יורה גדולה מאי ת"ש
מכאן ואילך לשתרי. הלכך דבר
שלמים חזה ושוק של כהנים: בהדי
דההוא דודא דהואי בי רב עקביה אהדר ליה
ח)
ה
הדדי שלים זימנייהו. ואין כאן פליטת
המבושל בכלי שאינו בן
גדנפא
נותר והדר מבשל ביה שלמים בו ביום
יומא מותר ויש לתת טעם מה ראו
כדאמרינן בכלכ) פעם מבשל שלמים לאחר חטאת בו ביום כי היכי דלא
להתיר המאכל ולאסור הקדרה לפי שהקדרה היה בה איסור
ניהוו נותר למחר: ה"ג אי הכי הגעלה נמי לא ליבעי קשיא: רב פפא
גמור תחלה אבל המאכל לא נבלע בו איסור מעולם והגעלת כלי
אמר האי קריד האי לא קריד. לעולם בקדשים איסורא פליט ודקא
בן יומא אין להגעיל אלא בס' דשמנונית הנפלט בחמין טעם לשבח
קשיא לך ניבעי ליבון כי מתני' לא דמי דגיעול עובדי כוכבים איידי
הוא דלא שרינן לעיל בפרק ב' (דף לח:) חמין של עובדי כוכבים
דלא מבשלי להו כל שעתא ומתקשה הבליעה בתוכו ונדבקת בו בכולו
אלא משום דסתם כליהם אינן בני יומן אבל כשמגעילין כלי חמץ
טרשטרי"ש בלע"ז ואין נוח לפלוט בהגעלה עד שמלבנו באור אבל
בערב הפסח בד' שעות דשעת היתר היא יכול להגעיל אפילו
בקדשים דכל שעתא מבשלי בהו לא קריד ונוח לפלוט הלכך (סגי)
כלי בן יומא בפחות מס' דהוי נ"ט בר נ"ט של היתר החמץ
בהגעלה קא פלט: לעולם כדאמרינן מעיקרא. דהיינו משום
בקערה וממנו למים ומן המים חוזר ונבלע בקערה ועדיין הכל
דבקדשים היתירא בלע ודקשיא לך כי פליט איסורא פליט לא
היתר ועוד כי יותר מתקלקל טעם חמץ בכלי שאין ראוי לאכילה
חמיר איסורו שכשנעשה נותר לא
הוי איסור בעיניה שבתוך
ממה שמתקלקל טעם בשר בדגים שנתבשלו אחריו לפי שהדגים
דופני הכלי היה בלוע ומעולם לא הוכר איסורו: בתוך
ראוין לאכילה והבשר נותן בהן טעם לשבח ומה שנהגו לעשות
יורה גדולה. שיהיו רותחין עוברין על כולה: דודא. קלחת:
לתת כלי המוגעל במים צוננין מיד אחר הגעלה אין לידע למה
נהגו כן דאין לומר משום דתנן בפרק דם חטאת (זבחים דף צז.)
גדנפא
וחכ"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן דהיינו בקדשים אבל בתרומה קאמר התם דליתא ויש מפרש הא דקאמר שטיפה יתירתא היינו
שתי שטיפות בצונן ובתרומה ליתא דסגי בשטיפה אחת ולשון יתירא משמע כן ועל זה נהגו בשטיפת צונן בכל הגעלות מיהו
בקונטרס פירש שם שטיפה היא שטיפת צונן
ובתרומה ליתא כלל ולפיכך צריך טעם למנהג נ):
הסכין