לפני
אידיהן פרק ראשון עבודה זרה
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ספרא
דוקנא כתביה. מכאן יש להכשיר שטר שדלג בו הסופר
שית שנין יתירתא. שבא לפני ב"ד בשנה שנכתב בו ומצא בו שש
לה א מיי' פ"ט מהל'
א) להו. יעב"ץ, ב) ר"ה ב.,
ג) שם ח., ד) [שם איתא רב
עבודת כוכבים הל' ה
שנים יותר ממניינם כגון שהיו עומדים בשנת חמש מאות למלכות יון
לבריאת עולם ואפילו דלג האלפים והמאות רק שכתב
פפא], ה) [בדפו"י שני],
טוש"ע י"ד סימן קמח
ובו היה כתוב בשנת חמש מאות ושש שנים לוה פלוני מפלוני וסתם היה
בכך ובכך לפרט שהרי בימיהם היו כותבין למלכות יונים והסופר דלגו
❖
ו) בע"י הראשון במקום
סעיף ו:
מאוחר הוא. מלוה עשה עמו
כתוב ולא היה כתוב בו שום מלכות:
דאי הוה כתיב בשטר בהדיא למלכות יונים מאי הוה קאמר דלמא
כה"ד: כתב ולשון אחרים
תקנו להם כל ספרי טעותם
ליציאת מצרים וכו' ואפ"ה לא אמרינן
טובה ומחל לו שעבוד קרקעות של שש
יוחנן פאולוס פיטרו' והם
רבינו חננאל
למניינא אחרינא כתביה ועד דמטי
שנים וכל מי שיקנה קרקעו בתוך שש
שית שנין יתירתא סבור רבנן קמיה דרב'
יהודים היו: לשון הוא
זמניה לא טריף כיון שבגולה אין מונין
שנים אינו מפסיד שהרי זמן מכירה
גראמטיקא הוא הלטין
ההוא שטרא דהוה כתיב
למימר האי שטר מאוחר הוא ניעכביה עד
שמדברים בו הגלחים הם שנו
ביה שית שנין יתירא וכו'
קודם לזמן טריפת השטר: ועד דמטי
אלא למלכות יון אף כאן אם דלג
דמטיא זמניה ולא טריף אמר רב נחמן האי
ועמק [ואולי צ"ל: ועמקו]
פי' יצא שטר לפני רב
זמניה לא טריף. אינו יכול לטרוף
לבריאת עולם כיון שאין אנו מונין
הלשון ועשו להם הבל לחשבם
נחמן שעדיין לא הגיע
ספרא דוקנא כתביה והנך שית שנין דמלכו
עתה כי אם לבריאת עולם אין לחוש
לקוחות אלא אותן שיקחו ממנו משש
בפני עצמם ולסלקם מעל
לחשבון הסופר למלכות
בעילם דאנן לא חשבינן להו הוא קחשיב
ישראל ולא שכפרו כי לטובתן
יון א) שהיה לו שנכתב ד'
ואילך: ספרא דוקנא כתביה. מדקדק
וגם אם דלג נמי האלפים אין לחוש
של ישראל נתכוונו אלא מפני
שנים או ה' ואמר רב נחמן
א) ליה ובזמניה כתביה דתניא ר' יוסי אומר
מדקאמר בסמוך שבקיה לאלפא קמא
בחשבונות הוא ואינו הולך אחרינו
שראו ישראל בצער ובדוחק
כי זה הסופר שכתב שטר
שש שנים מלכו בעילם ואח"כ פשטה מלכותן
מתרמיתי ישו עשו עצמם
ונקטיה לאלפא בתרא ויש ספרים
שאין אנו מתחילין למנות לתחלת
זה דייקנא הוא שמלכות
כאלו הם עמו בקדישות וצוו
יון משנת ג' אלפים ותמ"ג
מלכות יון אלא לאחר שש שנים שמלכו
שגורסין שבקיה לכללא ונקטיה לפרטא
בכל העולם כולו: מתקיף לה רב אחא בר
עליהם הכל כמפורש בספור
לבריאת עולם ומוסיף
בעילם והוא מונה לתחלת מלכותן
ור"ת עשה מעשה שכתב שטר בכך
תליית ישו, ז) יעב"ץ מחק
יעקב ממאי דלמלכות יונים מנינן דלמא
[שית] שנים שמלכו
ת"ז, ח) [מקום עיון
בעילם ואנו מניחין אלו ו'
ושיעבודו מיום כתיבתו הוא ומהיום
וכך לפרט ודלג האלפים וגם בריאת
ליציאת מצרים מנינן ושבקיה לאלפא קמא
עולם: שאין להם לא כתב ולא
בתוספות פסחים צז. ד"ה
שנים ומחשבין משנת ג'
והלאה יטרוף ואין כאן מחילה לפי
❖
אלא לאו],
ונקטיה אלפא בתרא והאי מאוחר הוא אמר
תמ"ט והשטר כשר הוא:
לשון.
שחמש מאות שלנו הן חמש מאות ושש
פירש הקונטרס שנלקט
אמר רב נחמן בגולה אין
רב נחמן בגולה אין מונין אלא למלכי יונים
מונין אלא למלכי יון
לתחלתן: ממאי. דהאי דמנינן לשטרי
לשונם מלשון אומות ותימה דהא בני
בלבד ותניא [כוותיה] דרב
בלבד הוא סבר דחויי קא מדחי ליה נפק דק
תורה אור השלם
לש"פ שנים קודם חורבן דעתין למלכי
ישמעאל ובני קטורה ועמון ומואב
נחמן. אמר רבינא מתני'
ואשכח דתניא בגולה אין מונין אלא למלכי
יון דתימא דהנך שית שני יתירתא
שעמדו אחר דור הפלגה מאין בא
1. הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם
נמי דייקא דקתני באחד
בניסן ראש השנה למלכים
יונים בלבד אמר רבינא מתניתין נמי דיקא
בָּזוּי אַתָּה מְאֹד:
היינו האי דאתחיל למימני מתחלת
להם לשונם אם לא מאומה אחרת
❖
ותנינן נמי באחד בתשרי
עובדיה א ב
מלכותן דניחא לך למימר הכי ולא
לכך פירש ר"י כתב לשון חשוב
דתנן באחד בניסן ר"ה למלכים ולרגלים
ב)
ראש השנה למלכים
ניחא לך למימר מאוחר הוא לפי שאין
שהמלכים משתמשין בו כעין חכמת
ואסיק' אלא לאו ש"מ
ואמרינן למלכים למאי הלכתא אמר רב
למלכות יון ש"מ: פיס'
דרך למחול שעבודו שמא ימכור זה
יונית והיינו דאמרינן במגילה (דף י:
גליון הש"ס
חסדא לשטרות ותנן באחד בתשרי ר"ה
[יום] גינוסיא של מלכיהם
כל נכסיו בתוך זמן האיחור ויפסיד
ושם) והכרתי לבבל שם ושאר שם זה
גמרא ומי מוקמי מלכא
פי' גנוסיא בלשון יון יום
לשנים ולשמיטין ג) ואמרינן לשנים למאי
את חובו: דלמא. בין אנן בין הא
לשון ומאי קאמר דהא בלשון ארמי
בר מלכא. עיין סמג לאוין
הלידה ב) ואוקימ' אלא
❖
הלכתא ואמר רב חסדא לשטרות קשיא
אות קטז:
מאי יום גנוסיא יום
ד)
ספרא האי דמנינן לש"פ שנים קודם
הם מספרים ועודם משתמשין בו
שמעמידין בו את מלכם
שטרות אהדדי ומשנינן כאן למלכי ישראל
חורבן לאו דעתין אמלכות יון אלא
אלא בודאי לשון מלכות קאמר ועוי"ל
ואף על פי דלא מוקמי
כאן למלכי עובדי כוכבים למלכי עובדי
ליציאת מצרים מנינן: ושבקיה לאלפא
כדאמר בבראשית רבה דבדור הפלגה
מלך בן מלך מיהו על ידי
הגהות הב"ח
שאלה מוקמי כגון
קמא. דמיציאת מצרים ומתחלינן
עלה הים והציף הרבה משפחות מע'
כוכבים מתשרי מנינן למלכי ישראל מניסן
(א) רש"י ד"ה ואנן וכו'
אנטונינוס דשאלינהו
למימני מתחילת אלפא בתרא והיא
אומות וכולן עמדו מישמעאל ובני
קודם חורבן אלא מלכות
מנינן ואנן השתא מתשרי מנינן ואי ס"ד
למנויי אסוירוס בריה
❖
יון:
דמלכא וקיבלו מיניה.
שנה ראשונה ליון שפשטה מלכותן
קטורה ואיכא למימר דכל הנך ירשו
ליציאת מצרים מנינן מניסן בעינן למימני
קלוניא שלא תתן מס
בכל העולם דמיציאת מצרים ועד
לשון אומה ואומה שאבדה אבל רומיים
אלא לאו ש"מ למלכי יונים מנינן ש"מ: ויום
חורבן אלף וש"פ שנים ת"פ שנים
למדו לשונם מאומה אחרת:
א) נראה דצ"ל שהי' לו לכתוב
מוסף רש"י
גינוסיא של מלכיהם וכו': מאי ויום גינוסיא
והתניא יום גנוסיא ויום הלידה.
פחות שש שנים ממה שכתב.
עד בנין בית ראשון ות"י דבניינו הרי
ר"ה למלכים. רגילים
ב) עיין בערוך ערך גנס.
של מלכיהם אמר רב יהודה א יום שמעמידין
מהשתא בעי לאתויי
תת"צ ושבעים דגלות בבל ות"כ דבית
היו למנות זמן שטרותיהם
בו עובדי כוכבים את מלכם והתניא יום
ברייתא דמייתי בסמוך כולה אלא
שני הרי אלף וש"פ שנים ומלכות יון
לשנות המלך משנה שעמד
בה המלך, כדאמרינן במס'
גינוסיא ויום שמעמידין בו את מלכם לא
השתא מייתי מינה בקוצר ואותו שהיה
נמי פשטה בכל העולם ג' מאות
גיטין (פ.) משום שלום
מתרץ הא דידיה הא דבריה לא ח) היה
ושמונים שנים קודם חורבן שהוא
קשיא הא דידיה הא דבריה $ומי מוקמי מלכא
מלכות, וקבעו חכמים אחד
יודע הברייתא כמו שהיא בסמוך אלא
תחלת אלף שנים וכיון דדעתין איציאת
בניסן לתחלת שנתו, ואפילו
ה)
בר מלכא והתני רב יוסף הנה קטן נתתיך
1
עמד בשבט או באדר כלתה
מצרים ליכא למתלי הנך שית שנין
מתרץ על מה שהביא המקשה עוד
בגוים שאין מושיבין מלך בן מלך בזוי אתה
שנתו משהגיע ניסן ויתחילו
אלא במחילת השעבוד ושטר מאוחר
יש לומר דודאי ברייתא אחרת היא
למנות לו שנה שניה (ר"ה
מאד שאין להן לא כתב ולא לשון אלא מאי
ב.). למאי הלכתא.
הוא: אין מונין אלא למלכי יונים.
וממשנתינו לא היה יכול להקשות
יום גינוסיא יום הלידה והתניא יום גינוסיא
כלומר למה הוקבע יום
וכיון דלמלכות יון מנינן ואיכא למיתלי
דמתניתין משתמע דמיירי בשני בני
מיוחד למנין המלכים,
ויום הלידה לא קשיא הא דידיה הא דבריה
להנך שית שנין בספרא דוקנא תלינן
אדם שמארכת כ"כ בלשונה יום גנוסיא
אימא שעל כל מלך ומלך
והתניא יום גינוסיא שלו יום גינוסיא של בנו
תתחיל שנתו מיום שעמד
ביה ולא תלינן ליה במחילת השעבוד
של מלכים ויום הלידה אבל ברייתא
בו (שם). לשטרות.
שאין כל אדם עושה כן: דיקא.
דקתני בה יום גנוסיא ויום הלידה
ויום הלידה שלו ויום הלידה של בנו אלא
להבחין איזה שטר חוב
דלמלכות יון מנינן: לשטרות. דכל
משמע דלא מיירי אלא באדם אחד:
מוקדם למלוה ואיזה
מאי יום גינוסיא יום שמעמידין בו מלכם ולא
ולשמיטין.
מאוחר (שם).
אימת דקאי מלכא מכי מטי שילהי
שדר
קשיא הא דידיה הא דבריה ואי קשיא לך
משנכנס תשרי אסור לחרוש
אדר סלקא ליה שתא ובניסן ריש שתא
ולזרוע מן התורה (שם).
דלא מוקמי מלכא בר מלכא ע"י שאלה מוקמי כגון אסוירוס בר אנטונינוס
תנינא למיכתב בשטרי: ואנן השתא
דמלך א"ל אנטונינוס לרבי בעינא דימלוך אסוירוס ברי תחותי ותתעביד
מתשרי מנינן. כל תשרי מחדשים
טבריא קלניא ואי אימא להו חדא עבדי תרי לא עבדי אייתי גברא ארכביה
שתא. אלמא ודאי מניינא דידן למלכי
אחבריה ויהב ליה יונה לעילאי [בידיה] וא"ל לתתאה אימר לעילא דלמפרח
האומות הואי ואין לך מלכות באומות
מן ידיה יונה אמר שמע מינה הכי קאמר לי את בעי מינייהו דאסוירוס ברי
מתחלת שלש מאות ושמונים שנה
קודם (א) אלא מלכות יון דאי סלקא דעתך
ימלוך תחותי ואימא ליה לאסוירוס דתעביד טבריא קלניא א"ל מצערין לי
דהאי דמנינן לשלש מאות ושמונים
חשובי [רומאי] מעייל ליה לגינא כל יומא עקר ליה פוגלא ממשרא קמיה
שנה קודם חורבן דדעתין איציאת
אמר ש"מ הכי קאמר לי את קטול חד חד מינייהו ולא תתגרה בהו בכולהו
מצרים מניסן בעו למימני ולחדושי
ולימא
שתא דקיי"ל בשמעתא קמייתא במסכת
ראש השנה [ב:] דליציאת מצרים מניסן מנינן: הא דידיה הא דבריה. כשמעמידין בן מלך בחיי אביו להחזיקו במלוכה שמח האב ועושה אותו יום
איד: ומי מוקמי. רומיים מלכא בר מלכא. כל הני יום אידיהן דמתני' דרומיים נינהו כדתניא לעיל [ח:] יום שתפסה בו רומי מלכות ותניא [ח.] רומי עשתה
קלנדא: כתב ולשון של רומיים מאומה אחרת באה להן אחרים תקנו להן כל ספריהםו): ע"י שאלה. נוטלין רשות מן השרים ומבקש האב מהן
להעמיד בנו תחתיו: כגון אסוירוס בן אנטונינוס דמלך. על ידי שאלת אביו: קלניא. בת חורין שלא תתן מס לעולם משום דאית בה רבנן
ואנטונינוס עצמו היה משמש בפני רבי כדלקמן [ע"ב] ומשום הכי היה אוהב לרבנן: אייתי רבי גברא ארכביה וכו'. כלומר הרכב את בנך עליהן
ואימא ליה. לברך דליפרחה ליונה
ז) ועליך ותהא טבריא מסורה בידו:
מן ידיה כלומר דליעבד
טבריא קלניא להוציאה מתחת עולו:
ולימא