לפני
אידיהן פרק
ראשון
עבודה זרה
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
צנון
וחזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.והאדאמרינן
נתפרדה חבילה. אהבתינו שנקשרה נפש בנפש: גונדא. גדוד:
א) נ"א אחיך א"ל אמאי קא
א [טוש"ע י"ד סי' רפה
מחייך, ב) מנחות לג:,
סעיף ב בהגה]:
ניפיורא נקיט נורא לאפיפיורא. נוטל ומוליך האבוקה לפני אפיפיור.
בפרק כיצד מעברין (עירובין דף נו.) נראה צנון נראה סם
לז ב מיי' פ"ד מהלכות
ג) ברכות נז: ע"ש,
כולן מיני שררה הן זה למעלה מזה: קומא. מלך: שני גיים כתיב
חיים והא תניא נראה סם המות לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות
ד) [עמ"ש בס"ד על גליון
דעות הלכה [ו] ט:
וקרינן גוים: אנטונינוס ורבי. זה בא מעשו וזה בא מיעקב: חזרת.
לח ג ד מיי' פי"ד מהל'
הגשמים י"ל דמיירי הכא בעת שהוא סם חיים ועוד יש ספרים דגרסי
ברכות נז: דמצוה להסביר],
ה) לקמן כט., ו) [תוספתא
אבל הלכה כו ופ"ב
לייטוג"א בלע"ז: צנון. רפנ"א
התם כאן בעלין כאן באמהות
שבת פ"ח ה"ט] סנהדרין
מהל' מלכים הלכה א טור
בלע"ז: חיתוך והיפוך מועילין למאכל:
שהאמהות הם לעולם חיים והכא
נתפרדה חבילה אונקלוס בר קלונימוס
נב:, ז) [תוספתא שבת פ"ח
ש"ע י"ד סי' שמח סעיף א
פלחי בה. עושין אותו יום איד קבע
נמי איירי באמהות ואע"ג דאמרינן כ)
ה"ט ותוספתא סנהדרין
[וברב אלפס עוד במועד
איגייר שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה
❖
פ"ד ה"ב], ח) [תוספתא
קטן דף רצב:]:
כל ימי בנו העומד תחתיו: אלמא.
שרבי לא נהנה מן העולם אפילו
משכינהו בקראי איגיור הדר שדר גונדא
שבת פ"ח ה"י], ט) [שם],
מדלא תלי ר"מ טעמא בשריפה אלמא
באצבע קטנה מ"מ אוכלי שולחנו היו
י) [לקמן יג.], כ) [כתובות
דרומאי [אחרינא] אבתריה אמר להו לא
שלא
קד.], ל) [וע"ע תוספות
פסקו משלחנם צנון.
לאו חק העובדי כוכבים הוא לשם
רבים:
רבינו חננאל
תימרו ליה ולא מידי כי הוו שקלו ואזלו אמר
ב"מ לב: ד"ה מדברי שניהם
עבודת כוכבים: ורבנן. דתלו טעמייהו
אין זה רבותא אלא שהיו מרבים
❖
וכו'],
נתפרדה חבילתי. אונקלוס
להו אימא לכו מילתא בעלמא ניפיורא נקט
בה קסברי חוקה היא להם: ולא מדרכי
סעודת שולחנם שהיו צריכין לחתך
בר קלוניקוס איגייר שדר
נורא קמי פיפיורא
פיפיורא לדוכסא דוכסא
האמורי. אינה מדרכי האמורי לחוש
ולהפך מאכל ולהרחיב בני מעיים:
קיסר גונדא דרומאי
ואי חוקה היא היכי שרפינן.תימה
בתריה משכינהו בקראי
תורה אור השלם
ללא תעשה כמעשיהם (שמות כג):
להגמונא הגמונא לקומא קומא מי נקט
גיירינהו הדר שדר
חשיבותא הוא. מי ששורפין עליו מראין
מאי קפריך דלמא לעולם
1. וַיְיָ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם
נורא מקמי אינשי
אמרי ליה לא אמר להו
אחריני ואמר להו לא
תימרו ולא מידי אמר
חוקה היא וכיון דכתיבא באורייתא
שמיתתו חשובה להם חשיבא להם המיתה
בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם
הקב"ה נקט נורא קמי ישראל דכתיב וה'
1
להו אימא לכו מילתא
הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ
ששרפו עלה ופלחי לעבודת כוכבים:
לא גמרינן מינייהו דהכי אמרינן בפ'
הולך לפניהם יומם וגו' איגיור [כולהו] הדר
בעלמא ניפרא נקיט נורא
לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם
בשלום תמות. בצדקיהו כתיב: שבעים
ד' מיתות (סנהדרין דף נב:) גבי מצות
לאפיפירא שהוא פחות
וָלָיְלָה: שמות יג כא
שדר גונדא אחרינא אבתריה אמר להו לא
2. יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ
ממנו האבוקה לפניו וכן
מנה צורי. משמע הכסף שרף. צורי
הנהרגין דרבנן אמרי בסייף כדרך
אפיפירא לדוכסא דוכסא
תשתעו מידי בהדיה כי נקטי ליה ואזלי
מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
משקל של צור והוא כ"ה סלעים והסלע
שהמלכות עושה ור' יהודה סבר
להגמונא הגמונא לקומא
תהלים קכא ח
חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא] אותיב ידיה
ד' דינרים והדינר הוא משקל זהוב
בקופיץ ותניא אמר להם ר' יהודה
א
3. וַיֹּאמֶר יְיָ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם
קומא הוא המלך מי נקיט
אבוקה קמי חד אמרו ליה
עלה ואמר להו מאי האי אמרו ליה אימא
קושטנטינ"ה: בשבעים מנה. כלי
בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים
לחכמים יודע אני שמיתה מנוולת
א)
לא אמר להו והא בישראל
מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם
תשמיש היו שוין שבעים מנה: ומידי
היא זו אבל מה אעשה שהרי אמרה
לן את אמר להו מנהגו של עולם מלך
ב)
כתיב וה' הולך לפניהם
מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד
אחרינא לא. מפסדינן אלא כלי
תורה ובחוקותיהם לא תלכו אמרו
יומם וגו' יש אומה
צָעִיר: בראשית כה כג
בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים
4. כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם
בעולם כמותם איגיור הדר
תשמישו: עוקרין. בהמה. הגידין
לו כיון דכתיב הריגה באורייתא אנן
אותו מבחוץ ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים
שדר וכו'. ויאמר ה'
אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא
לבד שעל פרסותיה עוקר וחותך
לא גמרינן מינייהו דאי לא תימא הכי
לה שני גוים בבטנך
תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ
והוא משמרן מבחוץ שנאמר 2 ה' ישמר
אפוגרימ"ט בלע"ז: בסוס שרכב
הא דתניא שורפין על המלכים ולא
שני גאים בדור אחד זה
כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא
צאתך ובואך מעתה ועד עולם איגיור תו
אנטונינוס ורבי שלא פסק
אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ
עליו. דהוא כלי תשמיש: עיקור
מדרכי האמורי אנן היכי שרפינן אלא
משולחנם לא חזרת ולא
וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ:
לא שדר בתריה 3 ויאמר ה' לה שני גוים
שיש בה טריפה. שהבהמה נטרפת
כיון דכתיבא באורייתא לאו אנן מינייהו
קישות קישואים קטנים
ויקרא יח ג
בבטנך אמר רב יהודה אמר רב אל תקרי
5. בְּשָׁלוֹם תָּמוּת
בו אסור לעשותו ואף על פי
קא גמרינן ה"נ וכו' וא"כ מאי פריך
ולא צנון: מתני' יום
ג)
ד)
הלידה ויום המיתה דברי
וּכְמִשְׂרְפוֹת
אֲבוֹתֶיךָ
שאין סופו ליהנות ממנה אסור
ומיהו הא לא קשיא דאיכא למימר
גוים אלא גיים זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו
רבי מאיר וחכמים אומרים
הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר
לגרום לבהמה טריפות בידים:
דרבנן דמתניתין היינו ר' יהודה
מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון
כל מיתה שאין בה שרפה
הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ
וכו' ש"מ דשרפה חוקת
דהתם לא חייש לכתיבה דאורייתא
מנשר
(א)
וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ כִּי
לא בימות החמה ולא בימות הגשמים דאמר
עבודת כוכבים היא אי
דָבָר אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם יְיָ:
אכן קשיא דהכא מסקינן דלכ"ע
❖
הכי הא דתניא שורפין
ירמיהו לד ה
מר ב צנון מחתך אוכל חזרת מהפך מאכל קישות מרחיב מעיים והא תנא
שריפה לאו חוקה היא והתם משמע
על המלכים ולא מדרכי
דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמן קישואין מפני שקשין לגופו של אדם
ה)
האמורי אנן היכי שרפי'
דחוקה היא לכ"ע והוה אסירא אי
ובחקותיהם לא תלכו
כחרבות לא קשיא הא ברברבי הא בזוטרי: יום הלידה ויום המיתה:
הגהות הב"ח
לאו טעמא דכיון דכתיב וכו' לכך
ודחי' לא דכולי עלמא
מכלל דר"מ סבר לא שנא מיתה שיש בה שריפה ולא שנא מיתה שאין
פירש ר"י דתרי גווני חוקה הוו אחד
(א) תוס' ד"ה ואי וכו'
שרפה לאו חוקת עבודת
רבי יהודה דהתם דלא:
כוכבים היא חשיבותא
בה שריפה פלחי בה לעבודת כוכבים אלמא שריפה לאו חוקה היא
שעושין לשם חוק לעבודת כוכבים
(ב) בא"ד בדאורייתא
היא ובהא פליגי ר' מאיר
ואחד שעושין לשם דעת הבל ושטות
❖
מכלל דרבנן סברי שריפה חוקה היא והא תניא שורפין על המלכים ולא
דלאו חק:
ו)
סבר לא שנא מיתה שיש
שלהם והכא בשמעתין מיירי באותו
בה שרפה ולא שנא מיתה
מדרכי האמורי ואי חוקה היא אנן היכי שרפינן והכתיב ובחוקותיהם לא
4
שאין בה שרפה חשיבא
חק שעושים לשם עבודת כוכבים
תלכו אלא דכ"ע שריפה לאו חוקה היא אלא חשיבותא היא והכא בהא
להו ופלחי בה לעבודת
לעזי רש"י
וה"פ ר"מ סבר שריפה לאו חוקה היא
כוכבי' ורבנן סברי מיתה
קמיפלגי ר"מ סבר לא שנא מיתה שיש בה שריפה ולא שנא מיתה שאין
לעבודת כוכבים להכי פריך ואי חוקה
שיש בה שרפה כלומר
לייטוג"א. חסה.
בה שריפה פלחי בה לעבודת כוכבים ורבנן סברי מיתה שיש בה שריפה
מיתת אדם חשוב שיש בה
רפ'"א. צנון.
לעבודת כוכבים אנן היכי שרפינן והא
שרפה פלחי לה לעבודת
קושט'טי'"ה. אסטנבול
חשיבא להו ופלחי בה ושאין בה שריפה לא חשיבא ולא פלחי בה גופא
כתיב ובחוקותיהם לא תלכו ואע"ג
כוכבים מיתת שאר בני
(עיר בתורכיה).
שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי שנאמר בשלום תמות
אדם שאין בה שרפה לא
אפוגרימ"ט
דכתיבא באורייתא יש לאסור כיון
ג
5
חשיבא להו ולא פלחי בה
[אישיריטי"ר]. לכרות את
שלהם הוא חק לעבודת כוכבים דומיא
ובמשרפות אבותיך המלכים וגו' וכשם ששורפין על המלכים כך
❖
ז)
ד
לעבודת כוכבים: גופא
מיתרי הברך.
דמצבה כשהיו מקריבין עליה אבות
שורפין על הנשיאים ומה הם שורפין על המלכים מיטתן וכלי תשמישן
שורפין על המלכים ולא
מדרכי האמורי שנאמר
היתה אהובה לפניו משעשאוה
ומעשה שמת ר"ג הזקן ושרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי והאמרת
בשלום תמות ובמשרפות
מוסף רש"י
האמוריים חק לעבודת כוכבים שנאה
אבותיך וגו'. וכשם
מה הן שורפין עליהם מיטתן וכלי תשמישן אימא בשבעים מנה צורי ומידי
והזהיר עליה דכתיב (דברים טז) לא
הא בזוטרי. יפין (ברכות
ששורפין על המלכים
אחרינא לא והתניא עוקרין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי אמר
ח)
נז:). שורפין על
כך שורפין על הנשיאים
תקים לך מצבה ומסיק אלא דכ"ע
המלכים. שמתו, מטתן
ומה שורפין עליהם
רב פפא סוס שרכב עליו ובהמה טהורה לא והתניא ט) עיקור שיש בה
לאו חוק היא לשם עבודת כוכבים
וכלי תשמישן, ואין בהן
מיטתן וכל כלי תשמישן
טריפה אסור ושאין בה טריפה מותר ואיזהו עיקור שאין בה טריפה
ומ"מ הוא חק הבל ושטות ובפ' ד'
משום דרכי האמורי
י)
ומעשה ומת רבן גמליאל
(סנהדרין נב:).
ושרף עליו אונקלוס
המנשר
מיתות (סנהדרין דף נב:) משתעי חק
בשבעים מנה צורי.
הוא משום חשיבות לפי מסקנא דהכא ולהכי אפילו רבי יהודה מודי דלא גמרינן מינייהו אי כתיבא בדאורייתא (ב) ולאו חק לעבודת כוכבים
ותניא עוקרין על המלכים
הוא אבל ודאי אי לא הוה כתיבא בדאורייתא לא היה לנו להתנהג אף במנהגן של שטות וסייף אינו כתיב בקרא אלא לשון הריגה כתיב ויש
ואוקימ' בסוס שהיה רוכב
עליו ומקשי' ובהמה
לקיימו בקופיץ ואפילו בעיר הנדחת נמי דכתיב (דברים יג) לפי חרב איכא למימר דקופיץ הוא בכלל חרב ורבנן סברי דאיכא טעמא התם
טהורה אין עוקרין עליו
עוקרין
על המלכים. וא"ת ואמאי לא פריך והאיכא צער בעלי חיים כדפריך לקמן
דקופיץ מיתה מנוולת לא עבדינן כדאמרינן התם:
והתניא עיקור שיש בה
(דף יג.) גבי נושא ונותן בשוק של עבודת כוכבים דבשלמא משום בל תשחית ליכא דכיון דלכבודו של מלך עושין כן אין כאן השחתה אלא הוי
כמו תכריכין של מאה מנה אלא צער בעלי חיים איך הותר וי"ל דשאני כבוד המלך שהוא כבוד לכל ישראל ואתי כבוד רבים ודחי צער בעלי חיים ל):
עיקור שיש בה טריפה. פ"ה דאסור לגרום טריפות לבהמה טהורה בידים ותימה וכי קדשים הם שיהא אסור לגרום להם טריפות ואי
משום בל תשחית הוא אם כן היכי מוכח מהכא דמיירי בבהמה טהורה אפילו בבהמה טמאה נמי שייך איסור בל תשחית
ועוד קשיא דבתוספתא משמע דאסור ומותר אאכילה קאי לכך נראה לפרש אסור באכילה והכי תניא בהדיא בתוספתא דשבת
(פ"ח) עוקרין על המלכים ולא מדרכי האמורי עיקור שיש בה טריפה אסור באכילה ומותר בהנאה עיקור שאין בה טריפה מותר
באכילה וא"ת מאי
קמ"ל ברישא פשיטא דאסור באכילה ויש לומר דמותר בהנאה אצטריכא ליה שלא לאסור
בהנאה
מפני כבוד המלך
וגם בסיפא
אצטריכא לאשמעינן אף
היתר
אכילה שלא
יאסר מפני
כבוד המלך:
תגלחת