לפני
אידיהן פרק
ראשון עבודה זרה
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דלמא
מהדר ישראל אפיה. וא"ת מאי שנא משאר איסורים
שפיתת קדירה כשמניחין אותה אצל האור על גבי כירה קרי שפיתה
מ א ב מיי' פ"ג מהל'
א) [תוספתא פ"ז ה"ג],
ב) שבת סד: קמו: ביצה ט.,
עבודת כוכבים הלכה ז
לשון שפות הסיר (יחזקאל כד): ולא חשו חכמים. אע"פ שסמוך
דעלמא דשריא ביוצא ונכנס וי"ל דהא דשרינן בעלמא
ג) צ"ל חתה, ד) לפי גי'
סמג לאוין ט טוש"ע י"ד
יוצא ונכנס היינו היכא דנתפס כגנב אם מצאו ישראל ותבע ליה
איסור אצל היתר מאד. הכא נמי אע"פ שבני העיר האסורין סמוכין
רש"א הד"א וצ"ל דהלכתא
סימן קנ סעיף ב:
היום לא חשו: מאי לא חשו.
מא ג מיי' שם הלכה ח
לדינא אבל הכא יכול לתחוב הכף של נבלה בקדירה ויאמר להגיס את
לבני חוצה לה שאין להם עבודת כוכבים
כרב מדפריך הכא והא אר"י
❖
טור ש"ע שם ס"ג:
א"ר,
תבשילך נתכוונתי שלא יקדיח אי נמי
איכא למימר בשתי קדירות דלילף
מב ד מיי' פי"א מהל'
הכא דכוותה: משום בשר נבילה.
הכא מיירי בתבשיל אכסנאי דלא
ששפתו שתי קדירות על גבי כירה אחת ולא
רוצח ושמירת נפש
מרתת מיניה ולרבא איכא למימר
ואע"ג דאיכא למיחש לאיסור דאוריית'
הלכה ו סמג עשין עט
חשו להם חכמים מאי לא חשו להם חכמים
גליון הש"ס
טוש"ע י"ד סימן קטז
דשרי יוצא ונכנס אפי' באכסנאי
לא חשו לאחזוקי איסור בקדירות מן
אמר אביי משום בשר נבילה לא אמרינן
גמ' אילימא דלא מתחזי.
סעיף ה בהג"ה וטוש"ע
הספיקא: הכא נמי. לא מחזקינן
ומשום הכי לא מייתי ראיה מבשר
עיין ירושלמי פ"ט דכלאים
ח"מ סימן תכז סעיף ט:
דלמא מהדר אפיה ישראל לאחוריה ושדי
❖
מג ה מיי' פכ"ב מהל'
נבלה לדמי עבודת כוכבים ביד עובד
דמי עבודת כוכבים בידי עובדי כוכבים
על משנה ב:
עובד כוכבים נבילה בקדירה דכוותה ה"נ
שבת הלכה כ סמג
כוכבים דהתם עובד כוכבים מרתת
שבחוצה לה דנימא אסור למכור להם
לאוין סה טור וש"ע א"ח
לא חשו להם חכמים משום דמי עבודת
דלמא חזי ליה ותבע ליה בדינא:
בהמה (א) שדמים הללו שהוא מקבל מהן
סימן שא סעיף מה:
הגהות הב"ח
ושדי עובד כוכבים נבילה בקדיר'.
מד ו מיי' פ"ג מהלכות
כוכבים רבא אמר מאי לא חשו להם חכמים
מחמת בהמה זו דמי עבודת כוכבים
(א) רש"י ד"ה הכא
עבודת כוכבים הל' ז
הן שהבהמה היום לצורך בני תוכה
פירש ר"י שדי בשר כחושה
משום בישולי עובדי כוכבים דכוותה ה"נ לא
סמג לאוין יט טור וש"ע
נמי וכו' להם בהמה
היא ונקרבים היום לעבודת כוכבים
שלו ושקיל בשר שמינה כדי להרויח
מפ'י שדמים וכו' היום
חשו להם חכמים משום יום אידם רבה בר
י"ד סי' קנ ס"ב:
מה ז מיי' שם הלכה ח
לעבודת כוכבי' ואסורין
והוא איסור דאורייתא מלא ידבק בידך
אבל בחנם כדי להכשיל את ישראל לא
עולא אמר לא חשו להם חכמים משום
❖
מדאורייתא כצ"ל ותיבת
בהג"ה:
מאומה וגו' (דברים יג) וכ"ש היכא
חיישינן אפילו הולך למרחוק וראיה
והוא נמחק: (ב) ד"ה
צינורא דכוותה ה"נ לא חשו להם חכמים
דידעינן דמשל חוצה לה הן דלספק
מדלקמן בפרק שני (דף לד:) גבי
רבא וכו' ומיסתפי:
משום לפני אידיהן: מהו לילך לשם וכו':
(ג) בא"ד ישראל על
איסורא דרבנן לא חיישינן דנימא
ההיא ארבא דמורייסא דלא חייש
רבינו חננאל
❖
העובד כוכבים:
ת"ר עיר שיש בה עבודת כוכבים אסור
דלמא האי גברא שייך בתר בני
לתערובת חמרא כיון דקיסתא
עטלוזה של עזה מה
ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת דברי
תוכה והוי היום יום אידו ועבר האי
דמורייסא בלומא פי' בזוזא וקיסתא
היא כלו' עזה מותרת או
אסורה אמר ליה לא הלכת
רבי מאיר וחכ"א כל זמן שהדרך מיוחדת
גברא אדרבנן דאסרי לישראל לשאת
דחמרא בארבעה לומי פירוש בארבע
לעזי רש"י
לצור מימיך וראית ישראל
ולתת עמם ביום איד: רבא אמר.
זוזי ומהאי טעמא שבקינן בכל יום
❖
לאותו מקום אסור אין הדרך מיוחדת לאותו
ועובד כוכבים ששפתו
ש'שוא"ה. עלוקה.
האי לא חשו לאו לבשר נבילה קאמר
קדירות שלנו לשפחותינו עובדות
שתי קדירות ע"ג כירה
מקום מותר ישב לו קוץ בפני עבודת
א
אחת ואמרו חכמים כי
דנילף מינה דכוותה דלא ניחוש לדמי
כוכבים ולא חיישינן דלמא הטילה
כוכבים לא ישחה ויטלנה מפני שנראה
קדירת ישראל מותרת ולא
דכוותה
מוסף רש"י
ה"נ לא
עבודת כוכבים דהא לא דמי דהתם
איסור בתוכו:
חשו לה כלום. מאי לא
כמשתחוה לעבודת כוכבים ואם אינו נראה
חשו חכמים לדמי עבודת כוכבים
כל מקום שאסרו
לית הנאה לעובד כוכבים דנישדי
חשו לה משום בשר
מותר נתפזרו לו מעותיו בפני עבודת
חכמים מפ'י מראית
נבילה ולא אמרי' דלמא
א) ב
ביד עובד כוכבים. פירש הקונטרס
נבילה לקדירה (ב) דמיסתפי דאי חזי ליה
העין. שלא יחשדוהו
אהדר אפיה ישראל ושדא
כוכבים לא ישחה ויטלם מפני שנראה
ישראל תבע ליה בדינא אבל הכא
דנימא דמים הללו שהוא לוקח מהן
באיסור (שבת סד:).
ליה עובד כוכבים בשר
כמשתחוה לעבודת כוכבים ואם אינו נראה
מתכוין עובד כוכבים לעשות רצון
בשר זו של בני תוכה הן וכבר היו
נבילה בקדירה דכוותה
הכא נמי לא חשו לה
חבירו אלא ה"ק לא חשו להם חכמים
נקרבים לעבודת כוכבים ואסורין
מותר מעיין המושך לפני עבודת כוכבים לא
חכמים בדמים הנמצאים
משום בישולי עובדי כוכבים דלמא
מדאורייתא דכתיב לא ידבק בידך
ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחוה
ביד בני עזה משום דמי
עבודת כוכבים ביד עובד
סמיך ישראל (ג) לעובד כוכבים לבשליה
מאומה משמע דלאביי נמי אם הוה
לעבודת כוכבים ואם אינו נראה מותר
כוכבים ולא אמרי' דלמא
וקאכיל בשולי עובדי כוכבים דרבנן:
ידעינן בודאי שהם של עבודת כוכבים
בן עטלוזה יהבינהו ליה
גפרצופות המקלחין מים לכרכין לא יניח
וה"נ. היכא דפשיטא דדמים הללו
אסורין ושאני הכא משום דלא חשו
ולמה דימה לו הדבר
פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק
לצור שכך היו דירתם
מתוך תיבתו לקחם וליכא למיחש
ולרבא אפי' למיחש חיישינן ואסור
ישראל ועובד כוכבים
לעבודת כוכבים כיוצא בו ד לא יניח פיו על
לאיסורא דאורייתא לא חשו חכמים
וקשיא דלקמן בפ"ב (דף סד. ושם ד"ה
והיו מבשלין יחדו. רבא
סילון וישתה מפני הסכנה מאי אינו נראה
לספק איסורא דרבנן: משום יום
מסתברא) קאמר הדר יתבי וקמיבעיא
אמר לא חשו להן
חכמים משום בישולי
$אילימא דלא מתחזי והאמר רב יהודה אמר
אידם. למיחש דלמא האי עובד
להו דמי עבודת כוכבים ביד עובד
עובדי כוכבים דכוותה
כוכבים שייך בתר בני תוכה ושקיל
כוכבים אסורין או מותרין ומסיק רב
רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית
ב) ה
הכא לא חשו להן משום
וטרי האי ישראל בהדיה ביום אידו:
נחמן דמותרין ומייתי ראיה ממתניתין
יום אידם כלומר כשם
העין אפילו בחדרי חדרים אסור אלא אימא
שכל אחד ואחד מבשל
רבה בר עולא אמר. ביום אידם של
עובד כוכבים שהיה נושה בו ישראל
ואם אינו נראה כמשתחוה לעבודת כוכבים
קדירתו כך כל אחד מקום
בני עזה לא שרא ר"ח לשאת ולתת עם
מנה ומכר עבודת כוכבים והביא לו
שיש בו עבודת כוכבים
מותר וצריכא דאי תנא קוץ משום דאפשר
בני עטלוזא ולא דמי לשתי קדירות
המעות מותרים ושמא משום הך
הוא יום אידו: רבה
למיזל קמיה ומשקליה אבל מעות דלא
בר עולא אמר לא חשו
דהתם ליכא למיחש משום בישולי
קשיא פ"ה דמי עבודת כוכבים
להם חכמים משום צינורא
אפשר אימא לא ואי תנא מעות דממונא
עובדי כוכבים מכי ג) אתי ישראל
שנקרבים היו לעבודת כוכבים ולא
פי' שמא ניתזה צינורא
אבל קוץ דצערא אימא לא ואי תנא הני
מפי העובד כוכבים
חדא זימנא בגחלים אבל הכא איכא
דמי לההיא דפ"ב דר"ל חליפי עבודת
ונפלה בקדירה של ישראל
למיחש דלמא האי עובד כוכבים שייך
כוכבים וחליפי עבודת כוכבים אינם
תרתי משום דליכא סכנה אבל מעיין דאיכא
ז
דכוותה הכא נמי לא
בתר בני תוכה הואיל וסמוכה לה
אסורים אלא כשהחליפם ישראל אבל
סכנה דאי לא שתי מיית אימא לא צריכא
חשו להן חכמים משום
לפני אידיהן הואיל ואין
ומתני' דקתני דחוצה לה מותר לאו
כשהחליפם עובד כוכבים מותרין
פרצופות
העבודת כוכבים עצמה
בסמוכה כולי האי קאמר ור"ח לפני
מיהו קשיא דאפי' הוו נקרבין לעבודת
בתוך עזה אבל ביום
אידיהן הוא דשרי וה"ק לא חשו להם
חכמים לשמא נתזה צינורא
כוכבים אינם אסורין דבעינן
עבודה שנעשית כעין פנים כדאמרינן
אידם עצמו אסורה אפילו
עזה: פיס' מהו לילך
מתוך קדירת עובד כוכבים לתוך קדירת ישראל הואיל ואיסור קל
לקמן פרק רבי ישמעאל (דף נא.) זרק מקל לפניה חייב משום דדרכה
לשם פי' שלא לשם משא
הוא חדא דלא שכיח ועוד דאי נמי שכיח בטיל ברובא ה"נ לא חשו
בכך והמקל אינו נאסר דבעינן תקרובת כעין פנים וליכא ויש
ומתן אלא (לע"ז) [לעבור]
לאיסור חוצה לה של בני עזה ואע"פ שסמוכה לה ממש: כל היכא
פירושים אחרים שהגי' רש"י דאביי לא ס"ל הך מתני' דלקמן פרק
מתוכו למקום אחר בזמן
שהדרך מיוחדת לאותו
דתני שיש בה עבודת כוכבים משמע שהיום עובדין ליראה שלהם:
בתרא (דף סד.) ודוחק הוא לומר דאביי ורבא ורבה בר עולא
מקום אסור. אבל אם
אסור ליכנס לתוכה. משום חשד דאמרי איהו נמי אזיל למפלח: ישב
לא שמיע להו ועוד קשיא מפ"ב אההיא דפרק אין מעמידין (לקמן
מן הדרך ההוא הוא
לו קוץ. נתחב לו קוץ ברגלו: ואם אינו נראה. מפרש לקמן:
דף לג.) גבי והולכין לתרפות ת"ר ישראל ההולך ליריד של עובדי
הולך גם למקום אחר
מותר כו'. ת"ר ישב
פרצופות המקלחין מים. פרצופות אדם חלולין ונכנס סילון מים
כוכבים וכו' עובד כוכבים שהולך ליריד בין בהליכה בין בחזרה
לו קוץ בפני עבודת
לאחוריהם לתוכן ויוצאין דרך פיהם: בכרכים. דרך יושבי כרכים
מעותיו מותרין דאמרינן אימור חמרא זבין גלימא זבין משמע הא
כוכבים לא ישחה ויטלנו
להתנהג בגדולה להכי נקט כרכים: ע"ג סילון. צינור מחובר
עבודת כוכבים זבין אסור אלמא חליפי עבודת כוכבים אסורין פי'
מפני שנראה כמשתחוה
לעבודת כוכבים ואם
בקרקע: מפני סכנה. שלא יבלע עלוקה שנשוא"ה בלע"ז: אילימא
ר"ת דההיא דפ"ב (לקמן סד.) דשרי חליפי עבודת כוכבים היינו בעובד
אינו נראה כמשתחוה
דלא מיתחזי. שאין אדם רואהו: כל מקום שאסרו חכמים.
כוכבים שפורע חובו מדמי עבודת כוכבים שמכר דהאי דאמר דעבודת
מותר וכן אם נתפזרו
לו מעות בפני עבודת
דבר המותר ואסרוהו מפני מראית העין שהרואהו חושדו בדבר
כוכבים תופסת דמיה היינו מוהיית חרם כמוהו והיינו דוקא כשהחליפה
כוכבים לא ישוח ויטלם
עבירה: אפילו בחדרי חדרים אסור. במקום שאין אדם רואה
ישראל אבל כשהחליפה עובד כוכבים לא שייך אבל הכא ובפרק אין
מפני שנראה כמשתחוה
אסרוהו: ואם אינו נראה כמשתחוה. שפונה אחריו או צידו
מעמידין (לקמן דף לג.) מיירי שהעובד כוכבים מקצה הדמים לצורך
לעבודת כוכבים ואם
אינו נראה כמשתחוה
לצד עבודת כוכבים: למיזל קמיה. עד שיעבור מכנגד עבודת
עבודת כוכבים אחרת ולכך אסורין הדמים וא"ת דאביי קאמר הכא
מותר. מעיין המושך
כוכבים: אבל מעיין דאיכא סכנה דאי לא שתי מיית. בצמא:
דלא חשו לבני חוצה לה משום דמי עבודת כוכבים הא לבני תוכה
מים בפני עבודת כוכבים
אסור משום דמי עבודת כוכבים ומ"ש מדלקמן פרק אין מעמידין
פרצופות
לא ישחה וישתה
מפני שנראה כמשתחוה
(שם) דפסקינן באימר חמרא זבין גלימא זבין וה"נ נאמר הכי ויהא מותר אף לידועים שהם בני תוכה ואומר ר"י דהכא מיירי ביריד
לעבודת כוכבים וכן
שהוא קבוע לקנות תשמישי עבודת כוכבים וצרכיה הלכך לבני תוכה אסור דאיכא למיחש לדמי דעבודת כוכבים אבל התם מיירי ביריד
פרצופות המקלחין מים
שאינו קבוע לכך ולפיכך יש לתלות באימר גלימא זבין ורבא פליג ואמר אי הוה לן למיחש לדמי עבודת כוכבים שהיה היריד עשוי לכך
בכרכין לא יניח פיו
חיישינן ואפילו בחוצה לה אבל רבא סבר דאין היריד עשוי לכך ומשום יום אידם איבעיא ליה: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית
על פיהם וישתה מפני
שנראה כמנשק לעבודת
העין וכו'. פי' רב נסים גאון דאין הלכה כרב מדתנן פרק שני דחולין (דף מא. וע"ש בתוס') ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה המינים ועוד תנן
כוכבים. וצריכין דאי תנא
בשבת (דף קמו:) שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם אלמא לא אסרו בחצר אע"ג דבשוק אסור מפני מראית העין כך קבלתי בשבת מפי מורי
קוץ וכו' ופשוטה
והאמר
רב יהודה
החסיד ובתוספות רבינו יהודה מצאתי נראה לר"י ד) דהלכתא כרב כדפרישית בשבת פ' במה אשה (דף סה. ושם ד"ה אמר):
אמר רב וכו'.
ואף על גב דפליגי ביה תנאי בפרק במה אשה
(שבת דף סד:) מ"מ לא בעי לתרץ
דפליגא הך ברייתא
על רב יהודה:
פרצופות