יב:
לפני
אידיהן פרק
ראשון עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פרצופות
ל"ל. דאע"ג דמנשק לעבודת כוכבים אינו חמור
פרצופות ל"ל. הא תנא מעיין דאיכא סכנת
צמא וקא אסר: משום
מו א ב מיי' פי"א מהל'
א) [ברא"ש הגי' חנינא],
ב) [גיטין ע.], ג) פסחים
רוצח ושמירת נפש
דבעי למיתני כיוצא בו לא יניח פיו על גבי
סילון. דגבי מעיין תנא
כמשתחוה מ"מ כיון דאיכא נמי איסורא דאורייתא
❖
במנשק שמעינן לה מהא דלעיל דאסור: הבולע נימא מותר
קיב. ע"ש, ד) [צ"ל למיתלי],
הלכה ו סמג עשין עט
שחייה ולא תנא הנחת פה הלכך לא שייך
למיתני כיוצא בו גביה
טוש"ע ח"מ סימן תכז
להחם לו חמין. ואע"ג דבבכורות
אבל בפרצופות תנא הנחת פה ושייך למיתני
גבייהו כיוצא בו דאסור
פ' (ב) אלו מומין (דף מד:)
סעיף ט:
מז ג מיי' פ"ב מהלכות
משמע שגם אחר ששתה העלוקה
נמי הנחת פה דאילו לשחות ולשתות
תורה אור השלם
שבת הלכה ו וסמג
הוא יכול לחיות הרבה מ"מ מחללין
בידו ליכא סכנתא דבדיק להו בידיה:
פרצופות ל"ל משום
דקבעי למיתני כיוצא
1. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ
לאוין מה טוש"ע א"ח
בידו אחת. ממהר וזורק בפיו ואינו
עליו את השבת כיון שיש בה סכנה
סימן שכח סעיף ו:
מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן
בו לא יניח פיו על גבי הסילון וישתה מפני
מח ד מיי' פי"א מהל'
יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן
מידי דהוה אמכה שעל גב היד וגב
בודק אבל בשתי ידיו יכול לעכבו בידו
הסכנה מאי סכנה עלוקה ת"ר לא ישתה
רוצח הלכה ו טור
א
לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ
ויעיין: נימא. היא עלוקה: להחם
הרגל (לקמן דף כח.) דחשבינן כמכה
וש"ע ח"מ סימן תכז סעיף
וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע
אדם מים לא
מן הנהרות ולא מן האגמים
❖
לו. מים חמים לשתות בשבת דסכנת
של חלל לחלל את השבת אף על גב
ט וטוש"ע י"ד סי' קטז
לַאֲבֹתֶיךָ: דברים יג יח
לא בפיו ולא
בידו אחת ואם שתה דמו
סעיף ה בהג"ה:
שפעמים מתרפא מאליו. בערוך גרס
נפשות היא כדקתני בברייתא דמו
מט ה מיי' פ"ט מהל'
בראשו מפני
הסכנה מאי סכנה ב סכנת
בראשו: אדהכי והכי. בתוך זמן
ערקא (ג) פי' תולעת קטנה ומצויה במי'
עבודת כוכבים הל'
גליון הש"ס
עלוקה מסייע
ליה לרבי חנינא דאמר רבי
יב סמג לאוין מו טוש"ע
וכשנופלת על הבשר נתלית בו ומוצצת
שמחממין לו המים ישקוהו חומץ שלא
❖
תוס' ד"ה אלא וכו'
י"ד סימן קמט סעיף ג:
ימהר למות: זיבורא. צירעה: חלא
הדם וכל זמן שמוצצת היא נתמלאת
חנינא הבולע נימא של מים מותר להחם
ג
ושמא בעבודת כוכבים
שמגז. חומץ חזק איגר"א בלע"ז:
מן הליחה שמוצצת ומתנפחת עד שיהא
לו חמין בשבת ומעשה באחד שבלע נימא
אפילו ללקות. עיין לקמן
דף מג ע"ב תוס' ד"ה
שברירי. שד הממונה על מכת סנוירים.
כמו חבית קטנה וכשאדם בולע בתוך
לעזי רש"י
של מים והתיר רבי נחמיה להחם לו חמין
א)
אמרו לו ודף מח ע"ב תוס'
המים מוצצת ליחה שבמעיו ומתגדלת
לא גרס הכא לא מן הנהרות ומן
❖
ד"ה לא: בא"ד לא כתיב
בשבת אדהכי והכי אמר רב הונא בריה
איגר"א. חומץ.
האגמים דה"ה נמי מן הכלים: ליתרייה.
במעיו ונמצא כריסו צבה וס"א עלקא
(ד)
בה אכילה באורייתא. לא
דרב יהושע ליגמע חלא אמר רב אידי בר
ב)
זכיתי להבין דהתינח אם
כרום זלות (תהלים יב) מתרגמינן
יקיצנו משנתו ולימא ליה צחינא מיא:
היה האיסור נכתב בתורה
אבין האי מאן דבלע זיבורא מחייא לא חיי
רבינו חננאל
נקרקש בנכתמא. יקשקש בכיסוי
כעלקא דמוצצת דמהון דבני אינשי (ה):
ולשון אכילה לא נזכר רק
לא
מיהו לשקייה רביעתא דחלא שמגז אפשר
ישתה אדם. פרש"י דל"ג מן
החצבא על החצב דלידמי כגברא
בדברי קבלה אבל האמת
היא. כיוצא בו לא יניח
הא בדאורייתא לא כתיב
פיו על גבי הסילון המושך
דחיי פורתא עד דמפקיד אביתיה ת"ר לא
בהדיה: איזדהר משברירי שברירי
הנהרות ולא מן האגמים דה"ה
ג) ד
האיסור כלל רק בקרא
מן הנהר או מן הבורות
ברירי רירי ירי רי בכסי חיורי. לחש
מן הכלים ופי' כן לספרים דגרסי
ישתה אדם מים בלילה ואם שתה דמו
דדברי קבלה ויאכלו זבחי
וישתה מפני סכנת ערקא
אחרי כן נקרקיש אנכתמא ור"י פירש
הוא ומתמעט והולך משם השד כאשר
מתים ובההוא קרא הא
א) פי' שלא יבלע עלוקה
בראשו מפני הסכנה מאי סכנה סכנת
כתיב אכילה א"כ לא נזכר
של מים שהיא סכנה דאמר
דבערבי פסחים (פסחים קיב.) גרסינן
הוא שומע מיעוט תיבות אות אחר
שברירי ואם צחי מאי תקנתיה אי איכא
שום איסור רק בלשון
ר' חנינא הבולע נימא של
אות עד רי וכן הוא הלחש להבריחו
בהך דשברירי מן הנהרות ומן האגמים
אכילה וצ"ע. גם קשה
מים מותר לחמם לו חמין
אחרינא בהדיה ליתרייה ולימא ליה צחינא
בלילה ול"ג נקרקיש אנכתמא ולא
משם. סנוירים תרגומו שברירי
אמאי לא אמר בפשיטות
בשבת ומעשה באחד
מיא ואי לא נקרקש בנכתמא אחצבא ונימא
כיון דאיתקש לזבחי מתים
(בראשית יט): מתני' עיר שיש בה
שבלע נימא של מים התיר
גרסינן נמי אי איכא איניש אחרינא
לגמרי איתקש ובמת אף
לו ר' נחמיה לחמם לו
איהו לנפשיה פלניא בר פלניתא אמרה לך
עבודת כוכבים. ודרך העובדי כוכבים
בהדיה לימא ליה פלניא וכו' אבל יש
שלא כדרכו אסור דבמת לא
חמין בשבת ואדהכי והכי
אימך אזדהר משברירי ברירי רירי ירי רי
כתיב אכילה ואי דלא
שם ברייתא אחרת לעיל מהך דגריס
להיות להם יום שוק ויריד ביום אידם:
כלומר עד שיחמם לו
איתקש רק למה דנזכר
בכסי חיורי: מתני' עיר שיש בה עבודת
חמין יגמע חלא שמועיל
והיו בה חנויות מעוטרות. וסימן הוא
בלילי רביעית ובלילי שבתות וגריס
בפסוק הא לצד זה גם דרך
לו. אמר רב אידי בר אבין
עיר
שיש בה
נקרקיש אנכתמא:
להם שאותן חנויות של עבודת כוכבים
הנאתו לא הוי דאורייתא
כוכבים והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן
מאן דבלע זיבורא לא חיי
דהא בקרא לא נזכר ההיקש
עבודת כוכבים. פ"ה רגילות הוא
מיהו נישקיוה רביעתא
הם ליטול מהם מכס: מעוטרות אסורות.
מעוטרות זה היה מעשה בבית שאן
רק לענין אכילה ועיין תוס'
דחלא שמגז. פי' חזק
מפרש בגמ': שאין מעוטרות מותרות.
להיות להן שוק ויריד ביום אידם
❖
ב"ק דף עא ע"ב:
אפשר דחיי עד דמפקיד
ואמרו חכמים ההמעוטרות אסורות ושאינן
ושאינם מעוטרות היינו טעמא
דבאותן שאין מעוטרות לא שקלי
על ביתו: ת"ר לא ישתה
מעוטרות מותרות: גמ' אמר רשב"ל לא
אדם מים לא מן הנהרות
דמותרות משום דלא מטיא מינייהו
מינייהו מכסא לעבודת כוכבים ולא
ולא מן האגמים בלילה
שנו אלא מעוטרות בוורד והדס דקא
הגהות הב"ח
הנאה לעבודת כוכבים ואי משום נושא
מטיא לעבודת כוכבים הנאה מינייהו.
ואם שתה דמו בראשו
מתהני מריחא אבל מעוטרות בפירות
ונותן ביום אידם ה"מ לזבוני אי משום
ואי משום דנושא ונותן ביום אידם ה"מ
(א) רש"י ד"ה אבל וכו'
מפני הסכנה מאי סכנה
שברירי: מתני' עיר שיש
דמה'ה מותר: (ב) תוס'
מותרות מאי טעמא דאמר קרא לא ידבק
תקרובת אי משום דדרך לוקח להיות
לזבוני להו דלמא מזבן ליה בהמה
1
ד"ה הבולע וכו' פרק
בה עבודת כוכבים והיו
שמח ואזיל ומודי אבל למזבן מינייהו
ואזיל ומקריב לה לעבודת כוכבים אי
בידך מאומה מן החרם נהנה הוא דאסור
מומין אלו משמע:
בה חנויות מעוטרות כו'
(ג) בא"ד ערקא ופי'
שרי דסתם מוכר עצב הוא הכא
נמי דרך לוקח להיות שמח ואזיל
מעשה היה בבית שאן
אבל
תולעת ארוכה ומצויה
ואמרו חכמים המעוטרות
משמע שחזר בו רש"י ממה שהיה מפרש לעיל (דף ב.) דלשאת ולתת
ומודי אבל למזבן מינייהו דבר המתקיים שרי דסתם מוכר עצב הוא:
במים וכו' ומוצצת את
אסורות ושאין מעוטרות
גמ' בוורד והדס. של תקרובת עבודת כוכבים והוא סימן להם
היינו מקח וממכר ומיהו קשיא אי ביום אידו מיירי שיהיה השוק
הדם וכו' עד שתהא כמו
חבית: (ד) בא"ד ונמצא
שחנויות הללו של עבודת כוכבים הן: דקא מתהני מריחא. וורד והדס
ביום איד היאך לוקחין מהם הא אמרינן לעיל (דף ו:) דאין לוקחין
א) עי' בערוך ערך ערקא א'.
כריסו צבה. נ"ב מדמקשינן
מהם דבר שאינו מתקיים ואילו בגמרא דהכא (דף יג:) אמרינן דרב
דרך לשטחן לפני עבודת כוכבים ואסורין משום תקרובת עבודת
עלה בפרק מומין אלו
כוכבים: אבל בפירות. מותרין ליקח מהן ואף על גב דמטיא הנאה
ירמיה זבן חד פיתא ועלה דההוא עובדא אמרינן בירושלמי א"ל חד
בגמרא כריסו צבה ותיפוק
לי משום סכנת עלקא אהא
לחבריה ואת לא לקחת גלוסקין מימיך לכך פירש רבינו מאיר דהכא
לעבודת כוכבים בהנך זביני לית לן בה כדמפרש [יג.] במהנה מותר:
(א)
קיימא דתניא מעשה באחד
מיירי ביריד שעשוי להניח בו מכס ושלא ביום אידם מיירי ולכך
מהנה שביקש להשתין מים ולא
אלא
בוורד והדס דקמתהני מריחא. הקשה ר"ת מ"ש מבת תיהא דאמרינן לקמן פ"ב (דף סו:) דשרי
בשאינם מעוטרות אין כאן איסור:
השתין ונמצאת כריסו צבה
ומקשינן עלה מפני מה
משום דריחא לאו מילתא היא ותירץ דשאני וורד והדס דעיקרייהו לריחא קיימי והוי כמו קטורת דאף לאחר שנעשית מצותו נהי שאין
אמרו שזה שכריסו צבה
מועלין בו איסורא מיהא איכא ואפילו לא הוי עיקרייהו לריחא שמא יש לאסור דהא דאמרינן (פסחים דף כד:) כל איסורין שבתורה אין
מפני שלא השתין שמא
לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן מכל מקום איסורא מיהא איכא $ ושמא בעבודת כוכבים אפילו ללקות נמי לקי מידי דהוה אכלאי הכרם
ערקא בלע וצבתה בטנו
ופרקינן שהיה שתן של
דלוקין עליהם אף שלא כדרך הנאתן משום דלא כתיבא בהו אכילה ובעבודת כוכבים נמי $לא כתיב בה אכילה באורייתא אלא בדברי קבלה
אותו האיש שותת והבולע
(תהלים קו) ויאכלו מזבחי מתים ואע"ג דכתיב (דברים לב) אשר חלב זבחימו יאכלו מכל מקום לא הוזכר אכילה אצל איסור רק בדברי קבלה
ערקא כל לחלולחית
דאיתקש זבח למת ויאכלו מזבחי מתים כדאיתא פרק אין מעמידין (לקמן דף כט:) ואפילו אם תמצא לומר דמלקות ליכא איסורא מיהא
שבמעיו מוצצת הערקא
מכאן ידעינן שמפני שביקש
איכא אבל בת תיהא אע"ג דביין נסך מיירי דכעין איסור עבודת כוכבים החמירו בו התם ליכא הנאה כי אדרבה חוזק היין נכנס בחוטמו
להשתין ולא השתין נמצאת
ומזיקו וטעם האוסר לאו משום הנאת הריח אלא משום דחשיב ליה כשתייה שהריח נכנס בגופו והוא חזק ביותר ואפילו את"ל דשתיה גסה
כריסו צבה: (ה) בא"ד
❖
דבני אינשי עכ"ל הס"ד:
מותרת באיסור הנאה הכא כיון דאם היה שותה היין עצמו לא היתה לו שתייה גסה יש לאסור הריח הדומה לממש אע"פ שאינו נהנה
[וע' תוס' לקמן סו: ד"ה אביי]: אבל מעוטרות בפירות מותרות. ולרבי יוחנן שאינן מעוטרות מיהא מותרות וא"ת לקמן פרק אין מעמידין
(דף לג.) דתני ישראל ההולך ליריד דמעות הנמצאים בידו בחזרה אסורין דאימר עבודת כוכבים זבין ומסיק דאי גלימא זבין הכא הוה מזבין ליה
מוסף רש"י
כלומר ולא היה הולך שם באיסור משמע שאינו יכול לילך לשם כי אם באיסור ואמאי הוה לן ד) (למיתני) בההיא דחנויות שאינן מעוטרות
דחלא שמגז. חומץ חזק
לדבר איסור ויש לומר דהתם מיירי בשכל חנויות העיר מעוטרות לדבר איסור לרשב"ל בוורד והדס ולרבי יוחנן מיהא בפירות אי נמי
. דמפקיד
(גיטין ע.)
הך ברייתא דלקמן מיירי ביריד שלוקחין מכס מכל מי שאינו רוצה להניח עטרה ואתיא כרבי נתן דבסמוך דאסר בין נהנה בין מהנה
אביתיה. צוואה על נכסיו
(שם). בכסי חיורי.
ואם תאמר לקמן בברייתא (דף יג.) אמאי לא תלי דזבן מבעה"ב שאינו קבוע דשרי לכולי עלמא למזבן מיניה כל דבר אף פיתא וסנדל
ממונה על כוסות של חרס
כדמשמע לקמן בשמעתין ויש
לומר דהתם בברייתא
מיירי בישראל תגר דלעולם שקלי מיכסא או מן הלוקח
או מן המוכר:
(רשב"ם פסחים קיב.).
אבל