לפני
אידיהן פרק
ראשון עבודה זרה
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
מהנה שרי. וא"ת לקמן פרק כל הצלמים (דף מז:) גבי מי
מהנה לא כ"ש. והא מהנה הוא שהחנוונין שבתוכן סוחרי מעות של
נ
א) [לעיל יא.], ב) [מו"ק יא.
א ב ג ד מיי' פ"ט
עירובין מז.], ג) [שמחות
מהל' עבודת כוכבים
שהיה כותלו סמוך לעבודת כוכבים ונפל אסור לבנותו
כומרים הן אי נמי הוא יהיב ליה לבעל המעות מסחורתו
ה)
(א)
פ"ד הכ"ה ע"ש], ד) יומא
הלכה יב יג יד (טו) סמג
ופריך והא קא שביק רווחא לעבודת כוכבים $ ומאי פירכא הא אמרינן
שעושה שם ומטיא להו הנאה אבל שאינן מעוטרות לאו דכומרים הן:
סו. שקלים פ"ח ה"ד בכורות
לאוין מה טור וש"ע י"ד
נהנה. מן הריח של עשבים או של
בשמים: מהנה. נותן מכס:
הכא דמהנה מותר וי"ל דהתם איכא הנאה יתירא ונראה כנותן מקום
נג., ה) [צ"ל א"כ. לחם
סימן קמט סעיף ג [וברב
סתרים], ו) [ומעיל. רש"ש],
אלפס הלכות טומאה דף
מן הארכובה ולמטה. אבל עיקור
לעבודת כוכבים ור"ת פירש דודאי
ז) [וע"ע תוס' שבת פב. ד"ה
סה.]:
שתטרף בו אסור לעשות כן בידים
כל מהנה אסור לבד מהכא מפני
אבל מהנה שרי ורבי יוחנן אמר אפילו
נא ה ו ז ח מיי' פ"ג
אסור לבנותו], ח) [פרשת
בבהמה ואע"פ שהיא אסורה בהנאה:
שיש באותה הנאה בזיון לעבודת
אמור סימן קג], ט) [צ"ל
מהל' אבל הלכה יד
מעוטרות בפירות נמי אסור ק"ו נהנה אסור
❖
בהמה],
סמג לאוין רלג טוש"ע י"ד
וכותב. שטרות: ומעלה בערכאות
כוכבים שפורע המכס לפי שאינו
מהנה לא כ"ש מיתיבי רבי נתן אומר יום
סימן שעב סעיף א [וברב
א
שלהן. מקום גדוליהן ושופטיהן ומעלה
מחשיב העבודת כוכבים כל כך שישים
אלפס שם]:
שעבודת כוכבים מנחת בו את המכס
ק"ו
נב ט מיי' פ"ט מהל'
העטרה בראשו ז): נהנה אסור
שטרותיו לפניהם לחתום ואף
על פי
תורה אור השלם
מכריזין ואומרים כל מי שנוטל עטרה ויניח
עבודת כוכבים הל' יד
מהנה לא כ"ש. כתב רבינו ברוך
שכבוד ותפארת היא להם ואיכא
1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ
סמג לאוין מה טוש"ע י"ד
בראשו ובראש חמורו לכבוד עבודת כוכבים
למימר דאזיל ומודה: שהוא כמציל
דאותו יריד שהכומרים של עבודת
סימן קמט סעיף ג:
אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי
נג י מיי' פ"ח מהלכות
יניח לו את המכס ואם לאו אל יניח לו את
מידם. שמתוך כך יהיו לו עדים
כוכבים לוקחים בו מכס מן המכר
מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי
ערכין הלכה ח סמג
נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים
ומסייעין (ב) להציל מן העוררין: בית
מיד אם אותו מכס הוא לבנין עבודת
המכס יהודי שנמצא שם מה יעשה יניח
❖
עשין קלב:
לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סוּסֵיהֶם
הפרס. שדה שנחרש בה קבר
כוכבים והעובד כוכבים מפרש קח
נמצא נהנה לא יניח נמצא מהנה מכאן
תְּעַקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם
בסכום כך וכך ועוד פשוט לבנין
וחשו חכמים עד מאה אמות דלדלה
תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ:
אמרו הנושא ונותן בשוק של עבודת כוכבים
❖
ב
יהושע יא ו
רבינו חננאל
עבודת כוכבים אסור דמהנה אסור
מחרישה את כתיתי העצמות ושמא
בהמה תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו מעות
כר' יוחנן ואף אם לא הזכיר לו לבנין
יעבור על עצם כשעורה ויסיטנו:
מותרות: [גמ'] ורבי יוחנן
וכלי מתכות יוליכם לים המלח ואיזהו עיקור
א)
אמר מעוטרות בוורד
לצידן. לחוצה לארץ וארץ העמים
עבודת כוכבים אלא אחר שפירש לו
גליון הש"ס
ובהדס אסורות קל וחומר
ג המנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה
מטמא מדרבנן כבית הפרס: ואמר
הסכום אמר לו ועוד פשוט נראה
תוס' ד"ה אבל וכו' ומאי
אם הן מעוטרות בפירות.
קתני מיהת יניח נמצא נהנה לא יניח נמצא
רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי. ומדאיירי
דאסור כי מה שלא הזכיר לבנין
פירכא. לא ידעתי מאי
דזה הנהנה מן הריח
קושיא הא ר"ל הוא דאמר
אסור המהנה לעבודת
מהנה אמר רב משרשיא בריה דרב אידי
עבודת כוכבים מפני ישראל הוא
(ג) ר' יוחנן ש"מ שמיעא ליה לר' יוחנן
הכי דמהנה מותר אבל ר"י
כוכבים שקונה מן הפירות
מניח ומ"מ אם לא היה מפני הבנין
הך מתני' ולוקחין מהן בהמה פליגא
קסבר רשב"ל פליגי רבנן עליה דרבי נתן
אמר מהנה לכ"ש והכי
לא כל שכן שאסור.
אדרבי נתן: דשקלי מיניה מיכסא.
היה נותן לו בסכום הראשון ונמצא
קי"ל א"כ מאי דוחקא
מיתיבי רבי נתן אומר
ואנא דאמרי כרבנן דפליגי עליה ור' יוחנן
לומר דפירכת הש"ס הוא
יום שעבודת כוכבים
מן הלוקח ונמצא מהנה: ואת
הפשוט יוצא מכיס הישראל לבנין
❖
סבר לא פליגי ולא פליגי והא תניא הולכין
לפי ההלכה:
ב) ד
מנחת בו המכס מכריזין
סוסיהם תעקר. ביהושע כתיב. אלמא
עבודת כוכבים והר"ר משה מקוצי
ואומרים כל מי שיטול
ליריד של עובדי כוכבים ולוקחין מהם בהמה
מותר לרדותן בכך: ואין מחרימין.
כתב בספרו כי אם אמר סתמא
עטרה ויניחה בראשו
עבדים ושפחות בתים ושדות וכרמים וכותב
ובראש חמורו יניחו לו
ועוד פשוט יכול להיות דמותר דשמא
קסבר סתם חרמים לבדק הבית
הגהות הב"ח
המכס יהודי הנמצא שם
ומעלה בערכאות שלהן מפני שהוא כמציל
יתננו לעניי עובדי כוכבים: מה יעשה יניח נמצא
דפלוגתא היא [בערכין] (דף כח:) וכיון
(א) רש"י ד"ה מהנה וכו'
יניח נמצא נהנה. פ"ה יניח העטרה
מידם ואם היה כהן מטמא בחוצה לארץ
יהיב ליה לבעל הח'ות
דהשתא ליכא בית המקדש אתי בהו
נהנה המכס לא יניח
ג) ה
המעות: (ב) ד"ה שהוא
אלא יתן המכס נמצא
לידי תקלה דמתהני מהקדש ומעילהו):
בראשו ונמצא נהנה מן הריח
לדון ולערער עמהם וכשם שמטמא בחוצה
כמציל וכו' ומסייעין אותו
מהנה לעבודת כוכבים
ואע"פ שמניחין לו את המכס ויהנה
נועל
להצילו מן העוררין:
לארץ כך מטמא בבית הקברות בבית
מיכן אמרו הנושא והנותן
(ג) ד"ה וא"ר יוחנן וכו'
ביריד של עבודת כוכבים
אינו נקרא נהנה מעבודת כוכבים כיון
הקברות סלקא דעתך טומאה
דאורייתא היא אלא בית הפרס דרבנן ומטמא
ו
ז
שהמעות שלו: מעות וכלי מתכות
ומדאיירי בה ר' יוחנן:
אם קנה בהמה תיעקר
(ד) תוס' ד"ה מעות וכו'
פירות כסות וכלים ירקבו
ללמוד תורה ולישא אשה א"ר יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד אבל
יוליכם לים המלח.
לכאורה משמע
בחזרה אסור אפילו לישא.
מעות וכלי מתכות יוליכם
בזמן שמוצא ללמוד אינו מטמא רבי יוסי אומר אפילו בזמן שמוצא ללמוד
ח
נ"ב פי' ואצ"ל דהמעות
לים המלח איזהו הוא
דהני מעות אינם אסורים אלא מטעם
עצמן אסורים משום קנס:
עיקור מנשר פרסותיה
יטמא לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל א"ר יוסי מעשה ביוסף הכהן
קנס דומיא דפירות ושאר דברים
(ה) בא"ד אלא בנמצא שם.
מן הארכובה ולמטה
שהלך אחר רבו לצידן ללמוד תורה ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי
אבל אינם אסורים מטעם חשש דמי
נ"ב פי' שלא הלך לשם אלא
קתני מיהת יניח נמצא
שנמצא לשם אף קודם
מהנה. קשיא לריש לקיש
אלמא פליגי אמר לך רבי יוחנן לעולם לא פליגי ולא קשיא כאן בלוקח
עבודת כוכבים ותימה דלקמן (דף לג.)
ט
❖
היריד כגון שדר שם:
דאמר מעוטרות בוורד
גבי ישראל ההולך ליריד משמע
מן התגר דשקלי מיכסא מיניה כאן בלוקח מבעל הבית דלא שקלי
ובהדס בלבד הוא דאסורין
דמעות הנמצאות בידו אינם אסורין
שנהנה מהן אבל מעוטרות
מיכסא מיניה אמר מר בהמה תיעקר והא איכא צער בעלי חיים אמר
בפירות אע"ג שמהנה
הגהות מהר"ב
מטעם קנסא דמשא ומתן אלא מטעם
אביי אמר רחמנא את סוסיהם תעקר אמר מר ואיזוהי עיקור מנשר
מותר ופריק רב שישא
1
רנשבורג
דאמרי' עבודת כוכבים זבין כך הקשה
בריה דרב אידי קסבר ריש
פרסותיה מן הארכובה ולמטה ורמינהי ד) י אין מקדישין ואין מחרימין ואין
א] תוד"ה ללמוד תורה
הר"ר אלחנן ותירץ ר"י דהתם ה"ק
לקיש פליגי רבנן עליה
מעריכין בזה"ז ואם הקדיש והחרים והעריך בהמה תיעקר פירות כסות וכלים
כו' אבל בשאלתות דר'
דרבי נתן והוא דאמר
(ד) בחזרה אסור אפי' לישא וליתן עמו
אחא. נ"ב יעו"ש פ' אמור
כרבנן. ומקשי' מכלל דר'
ירקבו
משום חשש דמי עבודת כוכבים כיון
דף לב ע"א בד"ה ברם וכו'
יוחנן סבר רבנן לא
ובשאילת שלום אות קיא דף
פליגי על ר' נתן והתניא
דהלך ודאי דמי עבודת כוכבים בידו דאי גלימא זבין הכא הוה מזבין ליה אבל הכא לא מיירי אלא בנמצא שם וקנס דקנסינן ליה משום
(ה)
❖
נא ע"א ודו"ק היטב:
הולכין ליריד של עובדי
דנשא ונתן ביום איד עבודת כוכבים ולהכי אין לאסור המעות אלא לדידיה דעבד איסורא ואפילו לרבי יוחנן דאמר נשא ונתן אסור מיהו
כוכבים ולוקחין מהן
לישא וליתן עמו שרי ולא חיישינן שמא ישא ויתן באותן המעות דכולי האי לא קנסו: מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה.
בהמה עבדים ושפחות
בתים שדות וכרמים וכותב
פירש הקונטרס דעיקור של טרפה אסור ולא נהירא כדפרישית לעיל (דף יא. ד"ה עיקור) גבי עוקרין על המלכים אלא ה"ק דיו בכך ויכול
מוסף רש"י
ומעלה בערכאותיהן מפני
להיות שמותרת בהנאה ואע"ג דמעות ופירות וכל אינך אסורין בהנאה מ"מ גבי בהמה יכול להיות דסגי בקנסא דעיקור:
המ'שר פרסותיה. משיר
שהוא כמציל מידם ואם
ללמוד תורה ולישא אשה.
פירוש ודעתו לחזור לא"י דאילו אין דעתו לחזור אמר בכתובות פ"ב (דף קיא.) אחיו של זה נשא (אשה)
וחותך פרסות שני רגליה
היה כהן מטמא בחוצה
(לעיל יא:). מן הארכובה
לארץ לדון ולערער עמהן
[עבודת כוכבים] ומת ברוך המקום שהרגו וזה ירד אחריו לחוצה לארץ ודוקא בהנך מצות שהן חשובות ללמוד תורה שגדול
ולמטה. אבל מן הארכובה
ומטמא נמי בבית הפרס
תלמוד תורה שמביא לידי מעשה ואשה נמי דכתיב (ישעיה מה) לא תהו בראה אבל לשאר מצות לא והכי משמע פ"ד דמגילה (דף כז.)
ולמעלה טריפה (שם).
דרבנן ומטמא ללמוד
אבל בשאלתות דרב אחא מפורש הנך דקילי וכ"ש לשאר מצות שהם חשובות: אמר אביי אמר קרא את סוסיהם תעקר. הקשה
ליריד. יומא דשוקא (מו"ק
א]
ח)
תורה ולישא אשה א"ר
יא.) שוק הנקבע ליום חג
יהודה אימתי בזמן שאינו
הר"ר אלחנן (וא"ת) למ"ד (שבת קכח:) צער בעלי חיים דאורייתא מאי ראיה מייתי מיהושע דלמא שאני התם דעל פי הדבור הוה אבל הכא בקנס
של עובדי כוכבים (ערובין
מוצא ללמוד תורה בארץ
דרבנן אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה וי"ל דודאי שיש כח בידם לעקור היכא דנראה טעם קצת לעקור כדמוכח פרק האשה
מז.). ולוקחין מהם
ישראל בטהרה אבל בזמן
רבה (יבמות דף פט:) גבי משיאין האשה על פי עד אחד [ועי' תוס' ב"מ לב: ד"ה מדברי ותוס' לעיל יא. ד"ה עוקרין]: אין מקדישין בזמן
בהמה עבדים ושפחות.
שמוצא לא יטמא רבי יוסי
מפני שמכניסן לקדושה
אומר אף בזמן שמוצא
הזה. וטעמא משום דלא ליתי לידי תקלה ומהאי טעמא בטלי מעשר בהמה בזמן הזה כדאיתא פ"ב דבכורות (דף נג. ושם) והקשה ר"ת
. בתים ושדות
ללמוד תורה בארץ יצא
(שם)
מהא דאמרינן פרק במה ט) (אשה) (שבת דף נד: ושם) תריסר אלפי עיגלי הוה מעשר ר"א בן עזריה מעדרו כל שתא ור"א לאחר חורבן
וכרמים. מפני שממעיטן,
ויטמא לפי שלא מן
אי נמי משום ישוב ארץ
הוה כשבא לכלל מצות דהא בן י"ח שנה בלבד היה כשמינוהו נשיא ומינוהו תחת ר"ג ולכל הפחות ר"ג היה נשיא שתי שנים קודם לר"א
הכל אדם זוכה ללמוד
ישראל (שם). ומעלה.
ומעשה ביוסף הכהן שיצא
מדקאמר אשתקד בר"ה צעריה ורבן יוחנן בן זכאי שהיה נשיא קודם ר"ג משכה נשיאותו עד לאחר חורבן כדתנן (ר"ה דף כט:) משחרב בית
השטר, בערכאות שלהן.
אחר רבו לצידן. ואמר
המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי א"כ לא היה יכול ר"א להיות בר מצוה עד לאחר חורבן וצריך לומר כי אפוטרופוס היה לו שהיה מעשר
לפני דייניהן לחתום ואע"פ
רבי יוחנן הלכה כרבי
עבורו אי נמי לא נתבטלו מיד עד לאחר חורבן כמה שנים (עי' תוס' שבת נד: ד"ה הוה): אין מחרימין. פירש הקונטרס דסתם חרמין
שהוא חשיבות להן ואיכא
יוסי. קתני מיהת הולכין
למיחש דלמא אזלי ומודו
ליריד של עובדי כוכבים
לבדק הבית ויפה כוון דלמ"ד סתם חרמין לכהנים ליכא למיחש לתקלה שיכול ליתנו לכהנים מיד כדאמרינן בערכין (דף כט.) אמר עולא אי
אפילו הכי שרי .
ולוקחין מהן בהמה וכו'
הואי התם הואי יהיבנא כולהו לכהנים: ואם הקדיש והחרים והעריך בהמה תיעקר.
(שם)
תימה דאמרינן בערכין סוף פרק המקדיש שדהו
שהוא כמציל מידם.
אלמא פליגי ופריק רבי
שלא יחזור העכו"ם ויערער
יוחנן לעולם לא פליגי
(דף כט. ושם) ההוא גברא דאחרימינהו לנכסיה אתא לקמיה דרב יהודה אמר ליה שקול ד' זוזי ושדי בנהרא ולשתרו לך אלמא אית להו
על המכירה (שם), או:
והא דרבי נתן בלוקח מן
תקנה ופירש ר"ת דשאני התם דמקרקעי היא שהן קיימות לעולם ואין יכולין לכלותם אי לא עבוד בהו רבנן תקנה אתי לידי תקלה
לקיימן בחתימתן, דכיון
התגר דשקלי מיניה מכסא
לעולם ויכול להיות שאף למטלטלין עלתה התקנה לפי שהוקדשו ביחד עם הקרקעות [ועיין תוספות יומא דף סו. ד"ה פירות ותוספות
דהשתא הוא דמשכח
והא דקתני א) דליתי
להו וליומא אחריני לא,
מהני לעבודת כוכבים:
ערכין דף כט. ד"ה שקול ותוספות בכורות דף נג. ד"ה ואין]:
שרי (מו"ק יא.). אין
ומקשי' אהא דתניא בהמה
ירקבו תעקר והא איכא צער בעלי
מקדישין, שום דבר,
שסתם הקדש לבדק הבית ואין להן תקנה (יומא סו.). ואין מחרימין. קסבר סתם חרמין לבדק הבית ופלוגתא היא במסכת ערכין
חיים ופרקי' שאני הכא דרחמנא [אמר] (דכתיב) את סוסיהם תעקר. איזהו עיקור מנשר פרסותיה מן הארכובה
(שם), דחרם הוי קדש כהקדש, דכתיב כל חרם קדש קדשים וגו' (בכורות נג.). תיעקר. דלא ליתי בה לידי תקלה (שם) דאין
לנו על מה להקריב וצריך לשהויי עד שיומם ואתי ביה לידי תקלה דגיזה ועבודה או שוחטו בלא מום (שם).
א) נראה דחסר כאן וצ"ל והא דקתני דלוקחין מהן בהמה בלוקח מבעה"ב דלא שקלי מיניה מכסא דליתא מהני לעבודת כוכבים.