יג:
לפני
אידיהן פרק ראשון עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ירקבו.
נועל דלת. ואין לה מה תאכל ותמות: התם משום בזיון קדשים. דאי
פי' ויניחם במקום שלא יהא נקל לבא לידי תקלה ושם
נד
א) לקמן כו. סנהדרין נז.
א מיי' פ"ח מהלכות
ירקבו: יוליכם לים המלח. משום דשדי להו
ערכין הלכה ח סמג
[תוס' דב"מ ספ"ב],
אמרת תיעקר אינה מתה מהרה נראה בזיונה לזמן מרובה: ונשחטיה
ב) [חולין קיא:], ג) [צ"ל
עשין קלב:
מישחט. דאי משום שחוטי חוץ אבדק הבית לא מיחייב וכדתניא
בעיניהו דבלא שחיקה צריך ים המלח ה"ה בשאר נהרות ע"י שחיקה
נה
ב מיי' פ"א מהלכות
ונקלס כך איתא לקמן יד:
כדמשמע פרק כל שעה (פסחים דף כח. ושם ד"ה עבודת כוכבים) וכעובדא
[בשני שעירים] (יומא דף סג:) שומע אני אפילו קדשי בדק הבית
איסורי מזבח הלכה ז
איזה פעמים אכן במשנה
סמג לאוין שטו:
שבמשניות וכן בפי' הרמב"ם
שנקראו קרבן וכו': לידי תקלה.
שהבאתי גבי רב יהודה ואע"פ שלא
נו
אית' ונקליבם], ד) בס"א
ג מיי' פ"ח מהל'
לאכלה: גיסטרא. יחתכנה לשנים
האריך התלמוד להזכיר שחיקה אפ"ה
ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח
ערכין הלכה ט ופ"ט
כה"ד: בא"י הן ישראל והן
נועל
דלת בפניה.
ודאי צריך:
הא ליכא בזיון קדשים דמתה מהר
מהלכות עבודת כוכבים
עכו"ם הרי הן גזלנים,
ואיזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה
א
ה) [וע"ע תוספות זבחים
הלכה יד סמג עשין קלב
ותקלה ליכא דלא אכלי מינה: ה"מ.
אין לתמוה על בכור בזמן הזה אמאי
מאיליה אמר אביי שאני התם משום בזיון
נט. ד"ה עד שלא נבנה וכו'
ולאוין מה טור ש"ע י"ד
לא הצריכו לנעול דלת שלא יבא לידי
הוא דהוי מטיל מום גמור ואסור
ותוס' יומא סג. ד"ה
סימן קמט סעיף ג:
קדשים ונשחטיה מישחט אתו בהו לידי תקלה
❖
נז ד מיי' פ"ד מהל' רוצח
תקלה ולא נצטרך להמתין עד שיפול
: בזמן
שלמים],
משום כל מום לא יהיה בו [ויקרא כב]
ולישויה גיסטרא אמר אביי אמר קרא
הלכה יא ופ"י מהלכות
שבית המקדש קיים. דקרינא ביה
בו מום דהאי דמצרכינן הכא משום
עבודת כוכבים הלכה א
1ונתצתם את מזבחותם [וגו'] לא תעשון כן
קנסא הוא שהקדיש על חנם ועוד
תמים יהיה לרצון (ויקרא כב) להקריב
סמג לאוין קסג טור ש"ע
תורה אור השלם
לה' אלהיכם רבא אמר מפני שנראה כמטיל
י"ד סי' קנח סעיף א
אי נפל ביה מומא הכא לא שרי אלא
אבל השתא נראה בעל מום הוא ולא
1. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם
וטוש"ע ח"מ סימן תכה
אסור מדאורייתא: וניהוי כמטיל
על ידי פדיון אבל בכור שהוא קדוש
מום בקדשים נראה מום מעליא הוא $ה"מ
סעיף ה:
וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם
מום בבעל מום. לרבא פריך דאמר
מאליו ולא על ידו (ב) באה הקדושה $אין
נח
ה מיי' פ"ט מהלכות
בזמן שבית המקדש קיים דחזי להקרבה
וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ
ב
עבודת כוכבים הלכה
לקנסו אלא ימתין עד שיפול בו מום
נראה כמטיל מום כלומר מדרבנן
וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן
השתא דלא חזי להקרבה לית לן בה וליהוי
יד:
וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן
ויאכל במומו בלא שום פדיה ואף
הוא דאסור אמאי לא עבר מדאוריית'
נט
ו ז ח מיי' פ"ט
כמטיל מום בבעל מום דאע"ג דלא חזי
הַמָּקוֹם הַהוּא: לֹא
על פי שהוא יכול להטיל בו מום קודם
משום דלא חזי להקרבה הרי מטיל
מהלכות עבודת
תַעֲשׂוּן כֵּן לַיהֹוָה
להקרבה אסור בעל מום נהי דלא חזי לגופיה
כוכבים הלכה ו ז סמג
שיצא לאויר העולם ויפקיענו מקדושת
מום בבעל מום דמעיקרא לא חזי
אֱלֹהֵיכֶם:
❖
לאוין מה טוש"ע י"ד סימן
דברים יב ג-ד
$לדמי חזי לאפוקי הכא דלא לדמי חזי ולא
בכור למזבח רק שיתננו לכהן ולא
להקרבה ופליגי ביה תנאי בבכורות
❖
קנא סעיף א:
לגופיה חזי אשכחיה רבי יונה לרבי עילאי
תארע בו עוד תקלה אם לא עשה
גבי בכור שאחזו דם ואיכא
(דף לג:)
דקאי אפיתחא דצור א"ל קתני בהמה תיעקר
אין לקנסו בכך ולהצריכו נעילת דלת:
למ"ד אסור להקיז אפילו הוא מת
גליון הש"ס
ונשחטיה מישחט. פ"ה ואי
רבינו חננאל
משום לא יהיה בו מום וה"ל למיתני
עבד מאי עבד ישראל לא קא מיבעיא לי כי
גמ' הני מילי בזמן שבית
משום שחוטי חוץ
מפני שמטיל מום בבעל מום ואמאי
המקדש קיים. עיין טורי
ולמטה. איני דעיקור
קא מיבעיא לי עבד עובד כוכבים מאי א"ל
אבן מגילה דף י' ע"א ד"ה
בנישור הוא ורמינהו אין
תנא נראה: לדמי חזי. לחללו באחר
אקדשי בדק הבית לא מיחייב כדתני'
מאי קא מיבעיא לך תניא העובדי כוכבים
מ"ט הדר ביה: שם
ג
א) ד
מקדישין ואין מעריכין
פרק [שני שעירים] (יומא דף סג:)
ומקריב חלופיו וקרינא בו תמים
לדמי חזי. ק"ל הא פלוגתא
ואין מחרימין בזמן הזה
והרועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין
יהיה לרצון משום חלופיו: לאפוקי.
שומע אני כו' משמע דלא איירי הכא
דר"מ וחכמים בבכור מתני'
ואם הקדיש והעריך או
א"ל ר' ירמיה לר' זירא קתני לוקחין מהן
ובכור הא אין לו פדיון ואין
החרים בהמה תיעקר
אלא בקדשי בדק הבית וקשיא דא"כ כי
השתא כשאין בית המקדש קיים
תמורתה קריבה וא"כ לא
ואיזהו עיקור נועל דלת
בהמה עבדים ושפחות עבד ישראל או
משני רבא מפני שנראה כמטיל מום
דשום בהמה לא חזיא לא לגופה ולא
חזי לדמי וצע"ג: תוס'
בפניה והיא מתה מאליה.
דלמא אפי' עבד עובד כוכבים א"ל מסתברא
ד"ה נועל וכו' אין לקנסו.
לדמי הלכך נראה בעלמא הוא ולא
בקדשי בדק הבית מאי מטיל מום איכא
פירות כסות וכלים ירקבו
עיין בכורות דף כח ע"א
מעות וכל מתכות יוליכם
הא כי כתיב (ויקרא כב) כל מום לא
מיתסר מדאורייתא אלא מדרבנן:
עבד ישראל דאי עבד עובד כוכבים למאי
❖
תוספות ד"ה עד:
לים המלח. ופריק אביי
עבד מאי. לקח שם עבד מאי לרבי
יהיה בו בקדשי מזבח כתיב ועוד
מיבעי ליה כי אתא רבין אמר רבי שמעון
לעולם העיקור בנישור
הוא אבל קדשים שאני
מדקמסיק הני מילי בזמן שביהמ"ק
נתן מה יעשה לו יעקרנו או לא:
בן לקיש אפילו עבד עובד כוכבים מפני
ה
מפני מה אינו מנשר
הגהות הב"ח
ה"ג העובדי כוכבים והרועים בהמה
קיים דחזי להקרבה אלמא בקדשי
פרסותיה משום בזיון
שמכניסו תחת כנפי השכינה אמר רב אשי
דקה. הן ישראל והן גזלנים הרי הן
מזבח איירי לכך פירש ר"י דבקדשי
(א) רש"י ד"ה אילמלא
קדשים אלא נועל דלת
אטו בהמה מאי מכניס תחת כנפי השכינה
היה וכו' אפילו מבעל
בפניה. ואמרי' נשחטיה
כעובדי כוכבים ד): ואין מעלין. אותן
מזבח איירי ובזמן הזה אין חייב
הבית והשתא דשקלי
ונקבריה ודחי' חיישינן
איכא אלא משום מעוטייהו וה"נ דממעטי
מן הבור אם נפלו לתוכה אלא יניחם
שוחט חוץ מאחר שאינו ראוי לביאת
מבעלי בתים קשיא לן
דלמא אכיל ליה ואתי לידי
שרי: רבי יעקב זבן סנדלא ר' ירמיה זבן פיתא
וימותו: ואין מורידין. אותן לבור
פתח אהל מועד מידי דהוה אשלמים
דר' ירמיה הס"ד:
תקלה. ונשוייה גיסטרא
(ב) תוס' ד"ה נועל וכו'
פי' גיסטרא חותכה לשנים
אמר ליה חד לחבריה יתמא עבד רבך הכי
להמית אותן בידים. אלמא עבד עובד
ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות
ב)
באה הקדושה אין לקנסו.
חציה נופלת לכאן וחציה
כוכבים אסור להמיתו בידים: קתני.
ההיכל דפטור למ"ד פרק שני שעירים
אמר ליה אידך יתמא עבד רבך הכי ותרוייהו
נ"ב משמע שאם רצה לנעול
נופלת לכאן כלומר
(שם.) מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה
לרבנן דפליגי עליה דר' נתן לוקחין
לפניו הרשות בידו ואין כאן
שיחתכנה לשנים ונעשית
מבעה"ב זבון וכל חד וחד סבר חבראי מתגר
משום בזיון קדשים אבל
נבילה ואינו בא לידי
מהן עבדים ושפחות: למאי מיבעי
דמי ועוד י"ל דלעולם בקדשי בדק הבית
זבן דאמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר
הרא"ש בשם הר"מ החמיר
תקלה. ודחי אביי אסור
ליה. כלומר מאי מצוה יש כאן דנשרי
מיירי ורבא בא לפרש הטעם בקדשי
בדבר ע"ש ועיין עוד
לעשות כן בקדשים דכתיב
אבא לא שנו אלא בלוקח מן התגר דשקלי
במ"ש הרא"ש סוף בכורות
ליה: משום מעוטינהו. שממעט
מזבח וגזירה קדשי בדק הבית אטו
ונתצתם את מזבחותם
מיכסא מיניה אבל בלוקח מבעה"ב דלא שקלי
וכן הוא דעת ר"י ורבינו
וניתוץ זה הריסה שמשליך
העובדי כוכבים ומדלדלן שלוקח
קדשי מזבח כדאשכחן גבי גיזה ועבודה
אלחנן שחולקים על הר"א
אבניו אילך ואילך וכתיב
מיניה מיכסא מותר א"ר אבא בריה דר' חייא
בהמתם שמשתמשין בהן: זבן סנדלא.
בפרק ראשית הגז (חולין דף קלה.)
ממיץ כמ"ש הסמ"ג
לא תעשון כן לה' אלהיכם
❖
בר אבא אילמלא היה ר' יוחנן הא זימנא
והמרדכי ע"ש:
כלומר כל דבר שהוא
דגזרינן קדשי בדק הבית אטו קדשי
ביריד של עבודת כוכבים לקח סנדל
לה' לא תעשה בו כעין
מן העובד כוכבים: יתמא. בלא
מזבח והאי כי פריך ונשחטינהו מישחט
באתרא דקא שקלי מיכסא אפי' מבעה"ב הוה
הריסה. רבא אמר מפני
דעת: עבד רבך הכי. לעשות סחורה
אקדשי בדק הבית פריך והוה מצי
אסר אלא אינהו היכי זבון מבעה"ב שאינו
מה אינו מנשר בקדשים
מוסף רש"י
מפני שהוא כמטיל מום
לשנויי גזרה משום קדשי מזבח והתם
בשוק של עבודת כוכבים דשקלי
קבוע זבון: מתני' אלו דברים אסורים
ו
מתה מאליה. ברעב
בקדש. בעל מום דאע"ג
מיניה מכסא ומהנה: אילמלא היה
אסור משום שחוטי חוץ אלא שפיר
(בכורות נג.). והרועי
דלא חזי להקרבה לדמי
למכור לעובד כוכבים אצטרובלין ובנות שוח
קא משני : עבד עובד כוכבים.
רבי יוחנן באתרא דשקלי מכסא.
ה)
בהמה דקה. ישראל,
מיהא חזי לאפוקי האי
ופטוטרות ולבונה ותרנגול הלבן רבי יהודה
שסתמן גזלנים שמרעים
דאקדיש דלא חזי לגופיה
טעמא דמכניסו תחת כנפי שכינה
מבעלי בתים הוה אסר ליקח אפילו
בהמתן בשדות אחרים
ולא לדמיה. אמר ליה
אומר ז מותר למכור לו תרנגול לבן בין
דחייב בכל המצות שהנשים חייבות
מבעל הבית והשתא (א) דר' ירמיה קים
(סנהדרין נז.). לא מעלין
ר' יונה לר' אילעא קתני
התרנגולין ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את
לן דשקלי מבעלי בתים: שאינו קבוע.
דגמרינן לה לה מאשה (גיטין דף מא:):
ולא מורידין. לא מעלים
בהמה תעקר עבד עובד
והרועין בהמה דקה. שלהן
אותם מן הבור להצילם מן
כוכבים מאי אמר ליה
אצבעו ומוכרו לו לפי שאין מקריבים חסר
ולא מסיק מוכסי אדעתייהו למיגבי
המיתה ולא מורידים אותם
מאי קמיבעיא לך והתניא
אבל של אחרים לא
מינייהו דלא תגר ולאו בעה"ב קבוע:
לעבודת כוכבים ושאר כל הדברים סתמן
לבור להמיתם בידים (שם).
ח
העובדי כוכבים והרועי
מתני' איצטרובלין ובנות שוח.
דאין אדם חוטא ולא לו כדאמר
בהמה דקה לא מעלין
מותר ופירושן אסור ר"מ אומר אף דקל טב וחצב
אותם מן הבור ולא
מפרש בגמרא [יד.]: אסור למכור לעובד
בפרק קמא דב"מ (דף ה:) גבי ההוא
לעובדי כוכבים: גמ'
ג) (ונקלב) אסור למכור
מורידין מכלל שאפילו
הכא
נמי משום מיעוטן.
כוכבים. דלצורך עבודת כוכבים קבעי
רעיא:
עבד עובד כוכבים אם
לה: מוכר לו תרנגול לבן בין התרנגולים. לקח עובד כוכבים
ואידך דמפרש מפני שמכניסו סבר דלא שייך בעבד מיעוטייהו
קנאו ביריד אינו חייב
דאדרבה הוי ממעט ישראל שאוכל משלו: רבי ירמיה זבן פיתא.
לאבדו בידים: הא דתניא
מישראל תרנגולים הרבה מותר למכור ביניהם תרנגול לבן דכיון
לוקחין מהן בהמה עבדים
וא"ת והלא פת עובדי כוכבים אסורה וי"ל דמיירי במקום שאין
דשקיל מיניה אחריני לאו לעבודת כוכבים קא בעי להו: סתמן
ושפחות אסקה רב אשי
ופירושן מפרש בגמרא [יד:]: דקל טב חצב ונקלב. מפרש בגמ' [שם]: גמ'
משום מעוטינהו הוא
פלטר ישראל כדאמרינן לקמן פרק שני (דף לה:) ועוד י"ל דמיירי
דשרי ולא שנא עבד עובד
הכא לצורך עבדו עובד כוכבים או לצורך בהמתו אכן בירושלמי
תורניתא
כוכבים ולא שנא עבד
גבי האי עובדא שנייא היא משום חיי נפש משמע דלצרכו קנאו והכי גרסינן בירושלמי ואתה לא לקחת גלוסקא
מימיך אמר ליה
ישראל. א) ביום אידו ר'
ירמיה זבן פיתא ואמרי
שנייא היא משום חיי נפש ואם תאמר והלא פת דבר שאין מתקיים הוא ואמרינן לעיל (דף ו:) דבר שאין מתקיים אין לוקחין מהם
לה ביתא ותרוייהו מבעל
וי"ל דפת דבר חשוב הוא וקפץ עליה זבינא והוה כדבר המתקיים:
הבית זבני ולא שקלי
תורניתא
מינייהו מיכסא וכל חד
אמר חבראי מתגר זבן
לפיכך אמר ליה כל חד לחבריה יתמא עבד רבך הכי שקנה מתגר כאשר קנית אתה: אמר ר' אבא בריה דר' חייא אילמלא היה ר' יוחנן האידנא דשקלי מיכסא אפילו מבעלי בתים הוה אסיר. אי הכי ר' יעקב ור' ירמיה היכי זבני
ופרקי' מבעל הבית שאינו קבוע זבון דלא שקלי מינייהו מידי: מתני' אלו דברים אסורין למכור לעובד כוכבים איסטרובולין כו' פי' פירי דארזא. בנות שוח מין תאנים לבנים בפטוטרותיהן בעוקציהן מפני שמקריבין אותו דורון לעבודת
א) נראה דצ"ל ר' ירמיה זבין פיתא ביום אידו ואמרי לה ביתא ור' יעקב זבן סנדלא ותרוייהו מבעל הבית זבני.