יד:
לפני
אידיהן פרק
ראשון עבודה זרה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ויהבו
ליה שחור ושקל. נראה דהך בעיא היא אפילו לרבנן
לאו סתמא צריכא למימר דמזבנינן. דלא תנינן אלא תרנגול לבן
סב א ב מיי' פ"ט מהל'
א) צ"ל דיהבו ליה שחור כו'.
רש"א, ב) [כלומר מסכת'
עבודת כוכבים הלכה
אבל חיטי חוורתי מותר: אפי' סתמן נמי לא. וקשיא לרבי זירא
דאסרי בין התרנגולים דאיכא למימר דעד כאן לא אסרי
עבודת כוכבים], ג) [לקמן
ז סמג לאוין מה טוש"ע
דאמר תרנגול למי מותר למכור לו תרנגול לבן: סד"א האי גברא
אלא בשיש שם לבנים ושחורים ואמר זה וזה ואז יש לחוש דדעתיה
יט:], ד) [ברכות נ:],
י"ד סי' קנא סעיף ב:
לאו לעבודת כוכבים קבעי.
סג ג מיי' פ"כ מהל' שבת
אלבן וקונה שחור מפני לבן שעמו אבל הכא כי יהבי ליה שחור
דהא אין דרך חיטין להקריב לעבודת
ה) [פסחים נג. כל המשנה
זו], ו) [גיר' רי"ף ואל ישנה
הלכה ג ה סמג לאוין
כוכבים: אלא מיבק אביק ביה.
ושקיל ליה ואזיל אינו יודע שיתנו לו
לבן: חצב קשבא. פ"ה והוא מין
סה טוש"ע י"ד סי' קנא
אדם מפני המחלוקת],
קשור. ואילו קונין מידו שום חפץ לצורך
לא סתמן צריכא למימר דמזבנינן ולא פירושן
ז) [לקמן טז:], ח) שבת צד.
סעיף ד:
❖
סד ד מיי' שם הלכה ד:
עבודת כוכבים היה נותנה בזול מתוך
תמרים והכי נמי משמע בפ"ק דמגילה
בכורות ב. [לעיל ז: לקמן טז.
צריכא למימר דלא מזבנינן אלא סתמן
פסחים נג. תוספ' רפ"ב],
שהוא אדוק לעבודת כוכבים וסבור
(דף ז:) דקאמר התם מלי טסקא
דקאמר חיטי פירושן דקאמר חוורתא מכלל
ט) [לקמן כב.], י) [דברים
כי היכי דאביקנא בה ויהיבנא כל מידי
דקשבי וטסקא הוא סל שמשימין בו
ז], כ) [ויקרא יט], ל) [צ"ל
דתרנגול אפי' סתמן נמי לא אמרי לעולם
רבינו חננאל
ימכור], מ) [וע"ע תוס'
דאית לי בזול לצורך עבודת כוכבים
תמרים כדאמרינן בריש הזורק (גיטין
סתמן דקאמר חיטי חוורתא פירושן דקאמר
לקמן טו. ד"ה אימור],
מאי לאו סתמן דקאמר
כ"ע נמי אדוקין בה סבר אימא לעבודת
דף עח.) טסקא דאכלה ביה תמרים
❖
נ) [לקמן טז.],
מאן מזבן חיטי ופירושן
לעבודת כוכבים ופירושן אצטריכא ליה סד"א
כוכבים קבעינא ויהבו לי בזול ומיהו
וקשבא נמי משמע בפרק הכונס (ב"ק
בדאמר מאן מזבן חיטי
האי גברא לאו לעבודת כוכבים קא בעי אלא
אין לבו לעבודת כוכבים ולישתרי
דף נח: ושם ד"ה קשבא) שהוא דקל
חיורתא מכלל דתרנגול
אפילו בסתמא אסור.
קמ"ל: קטוע. רגל: איערומי אערים.
הגהות הב"ח
גבי ההוא דקץ קשבא מחבריה אמר
מיבק הוא דאביק בעבודת כוכבים וסבר
ופרקי' לא לעולם סתמן
ריש גלותא לדידי חזי לי ותלת תאלתא
דידע הוא שאין קטוע מצוי וימכרו לו
(א) רש"י ד"ה ומקום
כי היכי דההוא גברא אביק ביה כ"ע נמי
דקאמר חיטי חיורתא
שאסרו וכו' שאסרו לייחד
פירושן דקאמר חיטי
בקינא הוו קיימי ותאלי הם דקלים
שלם אלא להוציא מלבם שלא יבינו
אביקו אימא הכי כי היכי דליתבו לי קמ"ל
❖
דקת'י קמהדר אההיא:
לעבודת כוכבים ופירושן
בחורים כדמשמע בפרק המוכר
שלצורך עבודת כוכבים הוא תובע
בעי רב אשי תרנגול לבן קטוע למי מהו
איצטריך ליה סד"א
קטוע: ויהבו ליה שחור ושקיל.
את הבית (ב"ב דף סט:) וקשיא אמאי נקט
האי גברא לאו לעבודת
למכור לו תרנגול לבן שלם מי אמרינן
כוכבים בעי להו להנהו
דקל טב כיון דדקלי כולהו אסירי לכך
כלומר כשמוכרין לו שחור לבדו שקיל
מוסף רש"י
חיטי אלא מיבק הוא
מדקאמר קטוע לאו לעבודת כוכבים קבעי
נראה לפרש דתרי מיני קשבא נינהו
ליה. ואליבא דר' יהודה מיבעיא ליה
מקום ש'הגו שלא
דאביק בעבודת כוכבים
או דלמא איערומי קא מערים את"ל האי
האחד נושא תמרים ומיניה מיירי בכל
הכי ולא לרבנן דרבנן אפי' בין
א
למכור. דהחמירו על
כלומר אוהבה הרבה
עצמן דילמא אתי למכור
ודבוק באהבת עבודת
איערומי הוא דקא מערים תרנגול לבן למי
הני שהבאתי אבל האי דהכא הוא
התרנגולים אסרי: דקל טב ודקל
גסה (פסחים נג.). אין
כוכבים וסבר כי היכי
ביש שני מיני דקלים הם: אין
מין עשב שבו תיחם יהושע לישראל
תרנגול לבן למי ויהבו ליה שחור ושקל ויהבו
מוכרין להם בהמה
דאביק בה הוא הכי אביקי
מוכרין להן במחובר לקרקע. כדמפ'
את הארץ וכן משמע בפרק ח"ה (שם
גסה. דגזור ביה רבנן
בה אחריני וכיון דשמעי
ליה אדום ושקל מהו למכור לו לבן מי
משום שאלה ומשום
דלעבודת כוכבים בעינא
דף נו.) שמעמידין אותו על המצרים
לקמן (דף כ.) משום דכתיב לא תחנםי)
אמרינן כיון דיהבו שחור ושקל אדום ושקל
שכירות ומשום נסיוני
א)
לה יהבי לי קמ"ל. בעי
לא תתן להם חניי' בקרקע: קשבא. מין
דאמרינן אין שם לא מיצר ולא חצב
וישראל מצווה על שביתת
רב אשי אם אומר העובד
לאו לעבודת כוכבים קא בעי או דלמא
מאי ובערוך (ערך חצב ה') פירש כל
בהמתו בשבת (שם).
תמרים כמו (מגילה ז:)
מלא טסקא דקשבי.
כוכבים תרנגול לבן קטוע
איערומי קא מערים תיקו: ר"מ אומר אף
עגלים וסייחים. קטנים
למי מהו למכור לו תרנגול
ב
חצבא דהכא שהוא יערת הדבש קנה
ואית דאמר היינו חצובה שבו תיחם
ואע"ג דלאו בני מלאכה
לבן שלם וכו' ועלתה
דקל וכו': א"ל רב חסדא לאבימי גמירי
שגדל בו צוקר"א ובמסקנא דהך
יהושע את הארץ (ב"ב דף נו.) ועשב
נינהו מיחלפי במכירת
בתיקו. ר"מ אומר אף דקל
דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה
גדולים, ושבורים מיחלפי
נאה הוא: קורייטי. מין פירות. וי"א
שמעתא כתב ר' ברוך בר' כיון
טב חצב ונקלבס אסור
ב)
במכירת שלימים (שם).
למכור לעובד כוכבים
דשאר דברים פירושן אסור א"כ אסור
עפרורית קרטי לבונה ואינו נראה
פירקי הויין ואנן חמשה תנן ולא ידעינן מאי
מתיר בשבורה. למכור
א"ל רב חסדא לאבימי
דא"כ אמאי לא ידעי: דכי אזלת
לעולם למכור לכומר עובד כוכבים
לעכו"ם בהמה שנשברו
קאמרינן ומאי קשיא דקתני ר"מ אומר אף
גמירי דעבודת כוכבים
להתם. לא"י: מתני' מקום שנהגו
רגליה ובמקום שלא נחשדו
שהיה שונה אותה אברהם
לבונה דהוי כמו פירושן דדבר ברור
דקל טב חצב ונקלס אסור למכור לעובדי
על הרביעה (בכורות ב.)
ת' פירקי הות ואנן ה'
למכור בהמה דקה. כגון מקום שלא
הוא דלתקרובת בעי ליה ועובר משום
דלא משהי לה ושחטו לה,
פירקי תנן ולא ידעי'
כוכבים דקל טב הוא דלא מזבנינן הא דקל
לפני עור וגם אסור למכור שעוה
נחשדו על הרביעה והכי מפרש לה
הלכך לא חזי ליה ישראל
מאי דקתני ר' מאיר דקל
ביש מזבנינן והתנן אין מוכרין להם במחובר
ג)
גבי נכרי ולא אתי למישריה
טב אסור לזבוני לעובדי
לשום עובד כוכבים ביום איד ההוא
בגמרא. ואל ישנה אדם מפני המחלוק'
מכירה אחריתי (פסחים
כוכבים הא דקל ביש
לקרקע א"ל מאי דקל טב פירות דקל טב וכן
אבל ודאי בשאר ימים מותר וכן אותם
לא גרס לה הכא אלא בפסחים (דף נ:)
שם). מתיר בסוס. לפי
מזבנינן והתנן אין מוכרין
אמר רב הונא פירות דקל טב חצב קשבא
גרס לה: ובכל מקום אין מוכרין להן
כלי עבודת כוכבים שישראל קונה לאחר
שמלאכתו לרכיבה ונסיוני
להן במחובר לקרקע ואמר
דידיה ליכא למיגזר בהן
ליה אבימי מאי דקל
נקלס כי אתא רב דימי א"ר חמא בר יוסף
בהמה גסה. מפני שמיוחדת למלאכה
שפגמו העובד כוכבים ובטלו מ"מ
דאין בה אלא משום שבות,
טב לאו דקל טב דוקא
אסור למכרו לעובד כוכבים כמו
ועושה בהמתו מלאכה בשבת:
קורייטי א"ל אביי לרב דימי תנן נקלס ולא
דאין רוכבין על גבי בהמה
ד)
אלא פירות דקל טב
עגלים וסייחים שלמים ושבורים.
שהוא עד שיהא ניתך כולו דבשביל
גבי שבות תנן לה במסכת
משום דאמרינן דלמא
ידעינן מהו ואת אמרת קורייטי ולא ידעינן
ביצה (פסחים שם וכעי"ז
לעבודת כוכבים בעי להו
פגימה אחת אינו מניח לתת בו יין
ואפילו שבורים שאינן ראוין למלאכה
מאי אהנית לן א"ל אהנאי לכו דכי אזלת
מפני שמלאכת
אבל גופיה דדקל אפי'
לעיל ז:)
לקלס לעבודת כוכבים והכי נמי ספרי'
גזרו בהו רבנן דלמא אתי לאחלופי
הסוס אם היה אדם עושה
דקל ביש אסור למכור
התם אמרת להו נקלס ולא ידעי אמרת להו
אותה אין חייב עליה
פסולים הראוים לתיפלה בבית עבודת
ואתי למזבן להו גדולים ושלמים
לעובד כוכבים חצב
קורייטי וידעי וקא מחוו לך: מתני' מקום
חטאת, דלרכיבה עומד
קשבא נקלבס קורייטי ולא
ג
כוכבים אסור למכור להם לכומרים
הראוין למלאכה ואיכא למיחש להו
והחי נושא את עצמו, והא
ברירא לן לא זה ולא
ה) שנהגו למכור בהמה דקה לעובדי כוכבים
דעובר משום לפני עור ואף לעובד
לשאלה ולשכירות ולנסיוני כדמפרש
זה: מתני' מקום שנהגו
דאסרו למכור בהמה גסה
מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין
לנכרי משום שאלה ומשום
למכור בהמה דקה לעובדי
טעמא בגמ' [טו.]: מתיר בשבורה. מפרש
כוכבים שאינו כומר אסור דבודאי יתננו
ו)
או ימכרנו לכומר: מקום שנהגו
שכירות אסור, וסוס אי נמי
כוכבים מוכרין כו':
טעמא בגמ' [טז.]: מתיר בסוס. שאין
ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה
[גמ'] למימרא דבמנהג
דמושיל ומוגר לאו איסורא
שלא למכור אין מוכרין. פירוש משום
מלאכתו אלא לרכיבה ורכיבה
דאורייתא איכא, שאין זו
עגלים וסייחים שלמין ושבורין ר' יהודה
תליא מילתא היכא דנהוג
ז)
מלאכה אצל הסוס וגבי
לזבוני להו שרי והיכא
חשש רביעה ועבר אלפני עור וגו'
שבות היא ולאו מלאכה משום דחי
מתיר בשבורה ובן בתירא מתיר בסוס:
ד
ח)
אזהרת שביתת בהמה
דלא נהוג אסור ורמינהי
ומדלא מפליג הכא בין אית ליה
נושא את עצמו לא איכפת לן אי
גמ' למימרא דאיסורא ליכא מנהגא הוא
מלאכה כתיבא (שבת צד.
אין מעמידין בהמה
גמ'
אתי להשאילו ולהשכירו: מפני
בהמה ובין לית ליה בהמה
וכעי"ז בכורות ב.).
בפונדקאות של עובדי
דאיכא היכא דנהיג איסור נהוג היכא דנהיג
בפו'דקאות. שעושין
כוכבים מפני שחשודין
שחשודין על הרביעה. ואיכא משום
אלמא משמע דאפילו אית ליה לעובד
להתאכסן שם עוברי דרכים
על הבהמה פי' רובעין
היתר נהוג ורמינהי ט) אין מעמידין בהמה
כוכבים בהמה אחרינתא אסור וקשה
לפני עור לא תתן מכשול כ) דבני נח
שם ומעלים שכר לבעלים
הבהמה ואיך זבנינן
בפונדקאות של עובדי כוכבים מפני שחשודין
להר"ר אלחנן מ"ש מדלעיל (דף ו.)
נצטוו על הרביעה דכתיב (בראשית ב)
(לקמן כב.). שחשודין
להו ועברינן על ולפני
על הרביעה. ובני נח
עור לא
תתן מכשול.
על הרביעה אמר רב מקום שהתירו למכור
גבי תקרובת דאי אית ליה לדידיה
והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה
נאסרו בה כו' ויש כאן לפני
בהמה שרי ללישנא דלפני עור והכא
שאין נעשין בשר אחד (סנהדרין דף
התירו לייחד מקום שאסרו לייחד אסרו למכור
עור לא תתן מכשול (שם).
נח.): אמר רב במקום שהתירו
קיימינן לאותו לישנא כדפרי' ותירץ
ור"א
למכור כו'. כלומר יחוד נמי במנהגא
ר' יהודה דשאני רביעה שהוא מתאוה
לכל בהמה ובהמה וא"ת במקום שנהגו שלא למכור נמי נימא לשחיטה
תליא מילתא ומקום שנהגו למכור דקתני מתני' כגון במקום
שאין חשודין על הרביעה לפיכך התירו לייחד: ומקום שאסרו לייחד.
זבנה כדקאמרינן בגמ' גבי רב הונא דזבין פרה לעובד כוכבים
משום דאימר לשחיטה זבנה ויש לומר דסתם בהמה דקה לגדל היא
כדקתני אין מעמידין מיירי במקום שחשודין על הרביעה שמנהגם
עומדת כעז לחלבה ורחל לגיזתה: שלמין ושבורין. פירוש
בכך ולפיכך אסורין למכור והכל הולך אחר המנהג. ולא קשיא הא
דגזרינן שבורין אטו שלימין ותימה מ"ש מפרה דתלינן באימר
דלא קאמר נמי כי האי לישנא מקום שאסרו למכור אסור לייחד כי
לשחיטה זבנה ובשבורין ודאי לשחיטה זבנה וי"ל דשבורין כי חזו
היכי דקאמר מקום שהתירו למכור התירו לייחד משום דהתירו
להו עלמא בבית העובד כוכבים סברי דשלמין נמכרו ובבית העובד
למכור דקתני קא מהדר אמתני' דקתני מקום שנהגו למכור
כוכבים נשתברו וכי זבין לאו לשחיטה זבין אבל פרה אפילו לאחר
מוכרין דתנא דידן לא איירי אלא במכירה ומקום שאסרו
ימים רבים כי חזו לה עלמא בביתיה דעובד כוכבים אמר לשחיטה
לייחד (א) דקמהדר אההיא דאין מעמידין דמיירי באיסור יחוד:
זבנה לפי שאינה ראויה למלאכה כל כך אבל אין לפרש דאינה ראויה
ור"א
למלאכה כלל דהא אמרינן בגמ' (לקמן טו.) ישראל ששכר פרה מכהן משמע דפרה בת מלאכה היא וכן (שם:) לא ל) ישכור לו פרה החורשת
ובן
בשביעית אלמא בת מלאכה היא רשב"ם מ): בתירא מתיר בסוס. פ"ה משום דלרכיבה בעי ליה כיון שאין מלאכתו אלא ברכיבה ואין
ברכיבה חיוב חטאת אלא שבות ולא דק דודאי במיוחד לרכיבת אדם אמר בפ' המצניע (שבת דף צד.) דאפילו רבנן מודו דליכא
חיוב חטאת משום דחי נושא את עצמו ולא פליגי אלא בסוס המיוחד לעופות וא"ת מנ"ל התם דטעמייהו דרבנן דאסרי הכא היינו משום
דס"ל דאין חי כזה דעופות נושא את עצמו דלמא טעמייהו כרבי נ) דגזר משום תורת כלי זיין וי"ל דמדכיילו ליה עם שאר בהמה גסה דטעמייהו
ממה שיש איסור בשעת מכר משום שאלה שכירות ונסיוני אלמא ש"מ בסוס נמי היינו טעמייהו: אמר רב במקום שאסרו לייחד אסרו למכור
כו'. פירוש דטעמא דשרו רבנן במקום שנהגו למכור היינו משום דלא חשידי על הרביעה וה"ה לייחד אלמא תלי רב טעמא דמכר בחשד דרביעה
וקשה לר"י אמאי לא פריך ליה ממתני' דלקמן (דף טו:) בשמעתין מקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים מוכרין ובמקום שנהגו שלא למכור
אסור והתם
ליכא חשד דרביעה
כדפריך לקמן דאין כותים
חשודים על הרביעה וצריך עיון ולמאי דהדר ביה
רב ניחא: