טו:
לפני
אידיהן פרק
ראשון
עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי
ומנא תימרא.
סח א מיי' פ"ח מהל' דמי התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית. פירש
דהיכא דאיכא מ) למיתלי
במכירה
דלפני עור תלינן
א) שביעית פ"ה מ"ח,
ב) ס"א רבא, ג) [צ"ל ותניא],
שמיטה ויובל הל' ו:
לקולא דתנן כו': לא ימכור לו פרה החורשת
בשביעית. ישראל
הקונט' הלכך ליכא למיגזר משום שכירות ושאלה ונסיוני ואי
סט ב מיי' פ"כ מהל'
ד) תוספתא פ"ג דשביעית
משום לפני עור לא תתן מכשול תלינן בשחיטה אבל גבי עובד
החשוד על השביעית לא ימכור לו חבירו פרה המלומדת לחרוש
ע"ש, ה) שביעית פ"ה מ"ו,
שבת הלכה ג סמג
משום לפני עור וגו' נ): אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית.
כוכבים לענין שבת אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ואיכא למיגזר
ו) [תוספ' רפ"ג], ז) לקמן
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
כב:, ח) [תוספ' פ"ב ה"א],
שה סעיף א:
משום הני עד כאן לשון הקונטרס
הלכך ליכא למיגזר משום שאלה
ע ג מיי' פ"ח מהל'
ט) [ע' תוס' לקמן כב. ד"ה
וקשיא דא"כ מאי קפריך והרי שדה
ושכירות ונסיוני ואי משום לפני עור
ומנא תימרא דאמרינן
כי האי גוונא דתנן
תיפוק], י) [כתובות ס:],
שמיטה ויובל הל' ו:
עא ד מיי' שם הלכה ב:
כ) [בס"א נוסף: כך],
והא לא שייך בה שאלה ונסיוני תדע
לא תתן מכשול תלינן בשחיטה אבל
בש"א לא ימכור אדם פרה החורשת
א)
עב ה מיי' פכ"ב מהל'
ל) [ברא"ש איתא רב פפא],
דהא לא אסרינן מכירת שדה לעובד
גבי עובד כוכבים לענין שבת אדם
בשביעית וב"ה מתירין מפני שיכול לשוחטה
מ) למיתלי בלפני עור כצ"ל.
איסורי ביאה הלכה ה
א
כוכבים מהאי טעמא כי היכא דאסרי'
מצווה על שביתת בהמתו בשבת ואיכא
ל"ס, נ) [ויקרא יט],
סמג לאוין קצו טור אה"ע
אמר ב)רבה מי דמי התם אין אדם מצווה על
ס) [ויקרא כה],
סי' כד:
למיגזר משום כל הני: אדם מצווה
בהמה גסה לכך נראה לפרש התם
[עב ו ש"ע אה"ע סי' כב
שביתת בהמתו בשביעית הכא אדם מצווה
ע) [סנהדרין נח.], פ) צ"ל
ב
על שביתת שדהו. שנת שבתון יהיה
אין אדם מצווה על שביתת בהמתו
סעיף ד]:
אצל הערים שהם נוחי' בהם
על שביתת בהמתו בשבת א"ל אביי וכל
לארץס): לא ימכור. לו לישראל החשוד
עג ז ח ט מיי' פ"ט
בשביעית פירוש לפי שאין האיסור
שם הדביקוהו הדריכוהו
היכא דאדם מצווה אסור והרי שדה דאדם
מהל' עבודת כוכבים
השיגוהו כו' וכן פירש"י
על השביעית: שדה ניר. חרושה
תלוי בגוף הבהמה אלא בגוף הקרקע
❖
בשופטים, צ) רש"א,
הלכה ח ופי"ב מהל' רוצח
מצווה על שביתת שדהו בשביעית ותנן
דסתמא לזריעה קיימא ועבר אלפני
ואפילו השאיל פרתו לעובד כוכבים
ג)
הלכ' יב יג יד סמג לאוין
עור: להובירה. לעשותה שדה בור
לחרוש בה בשביעית אין שום איסור
בש"א לא ימכור אדם שדה ניר בשביעית
מה טוש"ע י"ד סי' קנא
ד)
❖
סעיף ה:
שלא יזרענה: המחרישה וכל כליה.
שביעית על הבהמה דאין כאן גנאי
הגהות הב"ח
וב"ה ג מתירין מפני שיכול להובירה מתקיף
דסתמייהו לעבודת קרקע (ב) והשתא
ויש להתיר למכור לישראל חשוד מטעם
(א) גמ' ואין מתייחדין
לה רב אשי וכל היכא דאין אדם מצווה שרי
עמהם: (ב) רש"י ד"ה
תלייה דאימר לשחיטה זבנה אבל גבי
לאו משום שתא דלקמיה הכא קא זבין
רבינו חננאל
והרי כלים דאין אדם מצווה על שביתת
כלים
המחרישה וכו' לעבודת
להו שהרי כל שעה הן מצויין: המזרה.
שבת שהאיסור תלוי בגוף הבהמה
קרקע והכא לאו משום
דתנן בית שמאי אומר'
בשביעית ותנן ה) ד אלו הן כלים שאין אדם
ואיכא איסור לבעלים אם יחרוש בו
פל"א שבו זורה את הגורן לרוח להעביר
שתא דלקמיה קא זבין
לא ימכור לו פרה
רשאי למוכרן בשביעית המחרישה וכל
כליה
להו השתא שהרי כל
החורשת בשביעית ובית
העובד כוכבים לפיכך אין להתיר
הקש וכשאין גורן עודר בה את הקרקע:
שעה: (ג) ד"ה דאיכא וכו'
הלל מתירין מפני שיכול
העול והמזרה והדקר אלא אמר רב אשי
והדקר. מרא פישור"א: דאיכא למיתלי.
למכרה מטעם תלייה דשחיטה ופריך
שתא דלקמיה קא זבין
לומר לשחיטה מכרתיה.
❖
כל היכא דאיכא למיתלא תלינן ואע"ג
והרי שדה דאדם מצווה על שביתת
כגון בהמה ושדה ניר דשדה אדם קופץ
ליה:
אמר רבה מי דמי התם אין
אדם מצווה על שביתת
דמצווה וכל היכא דליכא למיתלי לא תלינן
שדהו וכשהוא ביד ישראל אחר יש בו
לקנותו משום דאינו מצוי לו כל שעה
בהמתו בשנה שביעית.
איסור דאורייתא אם זרע בו הישראל
לקנות ומשום שתא (ג) דלקמן קא זבין
אע"ג דאינו מצווה רבה זבין ההוא חמרא
הכא אדם מצווה על
לעזי רש"י
ותלינן להיתרא: והרי כלים כו'.
ליה: דליכא למיתלי. כגון כלים הללו:
שביתת בהמתו בשבת.
לישראל החשיד למכור לעובד כוכבים א"ל
אמר ליה אביי וכל היכא
פל"א [פיל"א]. יעה.
חמרא. ליכא למיתלי בשחיטה: לישראל
תימה ודקארי לה מאי קארי לה וכי
אביי מ"ט עבד מר הכי א"ל אנא לישראל
דמצווה אסור והתנן בית
פישור"א [פושוי"ר].
לא מזבן ליה. בתמיה. הלכך תלינן
לא היה יודע דשאני כלים משום שלא
שמאי אומר' לא ימכור
מעדר.
זביני א"ל והא אזיל ומזבין ליה לעובד
אדם שדהו נירה בשביעית
שטו"ק. סד (לכבילת
בישראל: בהמות זכרים אצל. עובדי
היה במה לתלות וכל מה שהתרנו אינו
כוכבים לעובד כוכבים קא מזבין לישראל
ובית הלל מתירין מפני
רגלים).
כוכבים זכרים דרבעי להו: נקבות אצל.
אלא מטעם תליית שחיטה והובירה
שיכול להובירה. מתקיף
ציפ"י [צי"ף]. סד
לא קא מזבין איתיביה מקום שנהגו למכור
ושמא י"ל דהוה ס"ד דמקשה דהכא
עובדות כוכבים נקבות כדמפרש בפ'
לה רב אשי וכל
(לכבילת רגלים).
בהמה דקה לכותים מוכרין שלא למכור
היכא דאין אדם מצווה
בווי"ש [בויא"ש]. כבלים.
נמי יש צד לתלות שלצורך שנה אחרת
שני (לקמן דף כב:) דעובדי כוכבים מצויין
שרי והרי כלים דאין
פרויי"ש [פיריי"ש].
אדם מצווה על שביתת הוא קונה ואפי' הכי אסור: אין מוכרין מ"ט אילימא משום דחשידי
❖
אצל נשי חבריהן וזימנין דלא משכח לה
שלשלאות, אזיקים.
והמזרה.
ורבע לבהמה דישראל: ואצ"ל זכרים אצל
פ"ה שהוא רחת שהופכין
כלים בשביעית ותנן אלו
ארביעה ומי חשידי והתניא אין מעמידין
ו) ה
הן כלים שאין האומן
בה התבואה וקורין אותה
נקבות. לפי שעובדת כוכבים נרבעת
בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים זכרים
רשאי למוכרם בשביעית
רבינוחננאל (המשך)
לזכר: ואין מוסרין בהמה לרועה. עובד
פל"א וקשיא דהא כתיב (ישעיה ל)
המחרישה וכל כליה העול
אצל זכרים ונקבות אצל נקבות ואין צ"ל
להם תינוק ללמדו ספר
והמזרה והדקר אלא אמר
כוכבים משום רביעה: ואין מתייחדין
ברחת ובמזרה אלמא תרי מילי נינהו
נקבות אצל זכרים וזכרים אצל נקבות ואין
ז)
וללמדו אומנות. אלמא
רב אשי כל היכא דאיכא
עמהם. שחשוד על שפיכות דמים: ואין
לכך פר"י דהוא כלי א' של מחרישה:
כותים לא חשידי ארביעה
למיתלא תלינן ואע"ג
מוסרין בהמה לרועה שלהן ואין (א) מייחדין
והדקר.
מוסרין להם תינוק. דמשכי ליה למינות
פ"ה הוא מרא שקורין
אלא מאי טעמא מקום
דמצווה היכא דליכא
עמהם ואין מוסרין להם תינוק ללמדו
ו
שנהגו שלא למכור
למיתלא לא תלינן ואע"ג
פשויו"ר וקשיא לר"י
ועוד משום משכב זכור והן מוזהרין
לכותים בהמה דקה אין
דאינו מצווה: רבא זבין
ספר וללמדו אומנות אבל מעמידין בהמה
דהא אמרינן (ביצה דף ז:) והוא שיש
עליו דכתיב (בראשית ב) ודבק באשתו
מוכרין להן דחיישינן
חמרא לישראל החשוד
בפונדקאות של כותים זכרים אצל נקבות
לו דקר נעוץ ואין דרך [מרא]
ולא בזכור : אלמא לא חשידי. כותים
צ)
דלמא מזבני אינהו
למכור לעובד כוכבים
ע)
לעובדי כוכבים. ועוד
אמר ליה אביי מאי טעמא
ונקבות אצל זכרים ואין צ"ל זכרים אצל
להניחו נעוץ בקרקע לכך נראה לו
ארביעה ואפי' הכי קתני בברייתא
תניא אין מוכרין להם כלי
עבד מר הכי אמר ליה
שהוא כלי המחרישה שקורין קולטר"א
קמייתא דבהמה דקה תליא במנהגא
זכרים ונקבות אצל נקבות ומוסרין בהמה
זיין ואין משחיזין להן
אנא לישראל זבני אמר
זיין ואין מוכרין להן סכין
ליה והא חשוד הוא
ודרכו להיות נעוץ בקרקע:
הא בהמה גסה אסור לזבוני להו אלמא
לרועה שלהן ומייחדין עמהם ומוסרין להם
רבה זבין חמרא לישראל החשוד
ואזיל זבין לעובד כוכבים.
ולא קולרין ולא כבלין
משום דהדר מזבין ליה לעובד כוכבים
תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות אלמא
ולא שלשלאות של ברזל
אמר ליה וכי לעובד
למכור לעובד כוכבים.
חיישינן: אין מוכרין להן. לעובדי כוכבים:
אחד עובד כוכבים ואחד
כוכבים מזבין לעולם
לא חשידי ועוד תניא אין מוכרין להם לא
ח) ז
ואינו מזבן לישראל.
כותי וכי תימא ישראל
ומפרש טעמיה דאיכא למיתלי
לא זיין. סייף ורומח: כלי זיין. בית יד
זיין ולא כלי זיין ואין משחיזין להן את הזיין
אפשר דעביד תשובה
איתיביה אביי מקום
דלישראל מזבין ליה וקשיא דהא רבה
לרומח ונדן לסייף: סדן. לשום בו רגלי
כותי לא עביד תשובה
שנהגו למכור בהמה דקה
ואין מוכרין להן לא סדן ולא קולרין ולא
גופיה דחי לעיל טעמא דרב הונא
איש ובלשון אשכנז שטו"ק בלע"ז ציפ"י:
לכותים מוכרין מקום
והאמר רב נחמן אמר
רבה בר אבוה כדרך
שנהגו שלא למכור אין
כבלים ולא שלשלאות של ברזל אחד עובד
דתליית שחיטה דפריך מי דמי וי"ל
כבלים.בוי"שבלע"ז:שלשלאות.פרוי"ש
שאסור למכור לעובד
מוכרין מאי טעמא אין
כוכבים ואחד כותי מ"ט אי נימא דחשידי
דלבתר דשמע מיניה קבלה איהו עוד
וכל הנך משום דלא ליזקו בהו ישראל:
כוכבים כך אסור למכור
מוכרין לכותים לאו משום
לישראל החשוד למכור
דחשידי למכור לעובד
י"ל דלא דמי דלעיל ליכא למיתלי כל
מ"ט. אכותי קאי: אי נימא. משום דכותים
אשפיכות דמים ומי חשידי האמרת
לעובד כוכבים רהט רבא
כוכבים וכי תימא משום
כך בשחיטה דרובא לרדיא זבני
אשפיכות דמים חשידי: והא אמרת. לעיל
ומייחדין עמהן אלא משום דאתי לזבונה
בתריה דההוא ישראל
דחשידי ארביעה והתניא
ולספרים דגרסי לעיל רבא והכא רבה
מתייחדין עמהם אלמא לא חשידי: לא
החשוד תלתא פרסי בחלא
אין מעמידין בהמה
לעובד כוכבים וכי תימא כותי לא עביד
ניחא: לעובד כוכבים מזבין ליה
כדי לאהדורי ההוא חמרא
בפונדקאות של עובדי
עביד תשובה. לחזור בו ולחוש לדברי
תשובה ישראל עביד תשובה והאמר רב
דזבין ליה ולא אדרכיה.
כוכבים וכו' אבל מעמידין
לישראל לא מזבין כו'. ובמסקנא
חכמים שאסרוהו למכור לעובד
וכן אסור למכור ללסטים
בהמה בפונדקאות של
נחמן אמר רבה בר אבוה חכדרך שאמרו
מסקינן דאסור למזבן לישראל חשוד
כוכבים: עביד תשובה. וציית ולא
ישראל זיין וכלי זיין
כותים זכרים אצל נקבות
אסור למכור לעובד כוכבים כך אסור למכור
ואע"ג דלא חשיד למיקטל
ונקבות אצל זכרים ואין
ט)
וא"ת מאי שנא מלפני דלפני דלעיל
מזבין ליה לעובד כוכבים: רהט. רבה:
אלא משמטא בעלמא
צריך לומר זכרים אצל
לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים
(דף יד.) וי"ל דהתם מיירי בעובד
בתריה.
דההוא ישראל למיהדר
דזימנין דעביד לאצולי
זכרים ונקבות אצל נקבות
רהיט בתריה תלתא פרסי וא"ד פרסא
נפשיה מקטלא. ת"ר
ומוסרין בהמה לרועה
כוכבים שאינו מוזהר על לפני עור
ולמיזבן חמרא מיניה: בחלא. בין
י)
אין מוכרין להן תריסין.
שלהן ומתייחדין עמהן
בחלא ולא אדרכיה א"ר דימי בר אבא כדרך
לפיכך אין אנו חוששין אם העובד
החולות מקום קשה להילוך: ולא
ומתלוין עמהן ומוסרין
כוכבים ימכור לחבירו אבל הכא
אדרכיה.
לא השיגו. ודומה לו בפלגש
שאסור למכור לעובד כוכבים אסור למכור
כ) ט
דמיירי בישראל החשוד אנו מוזהרין
בגבעה (שופטים כ) כתרו את בנימין
ללסטים ישראל ה"ד אי דחשיד דקטיל
שלא יבא שום ישראל לידי תקלה על
הרדיפוהו מנוחה הדריכוהו פ)בעריהם
פשיטא היינו עובד כוכבים ואי דלא קטיל
ידינו הר"ר אלחנן ועוד דחד לפני הוא
מקום מנוחתם השיגום השבטים לבני
אמאי לא לעולם דלא קטיל והב"ע במשמוטא
שלא יחטא ישראל בשאלה ושכירות
בנימין: ה"ג לעולם דלא קטיל
דזימנין דעביד לאצולי נפשיה תנו רבנן
ונסיוני: רהיט בתריה. אע"ג
ובמשמוטאדעבידלאצולינפשיה.לסטים
אין מוכרין להן תריסין וי"א מוכרין להן
דלעיל תלינן אימור דלשחיטה זבנה
השומט ממון מיד בעליו ונמלט
תריסין מ"ט אילימא משום דמגנו
עלייהו אי
הכא לא תלינן
דלישראל מזבן לה
והולך וכשרודפין אחריו נלחם ומציל
הכי אפילו חיטי ושערי
נמי לא
אמר רב
שכך ימכור
לזה
כמו לזה:
עצמו ומאבד
זה את ממונו:
ל)
אי
לפרסאי
אי