לפני
אידיהן פרק ראשון עבודה
זרה
טז.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
לפרסאי
דמגנו עלן. ונראה דאנן נמי שרינן השתא למכור
אי אפשר. בלא איבה: דכי שלים זינייהו. כשכלים כלי זיינן במלחמה
עד א מיי' פ"ט מהל'
א) [פי' כמו אם והרבה אי
משמשים בלשון אם], ב) [ע'
עבודת כוכבים הלכה
קטלי בתריסין: עששיות. חתיכות עבות שקורין מש"ש: דחלשי
לעובדי כוכבים כלי זיין מהאי טעמא:
מרביעין עליה ויולדת. ובזכר נמי יכול להרביעו על כמה
רש"י חולין יז: ד"ה מחליש
ח ופי"ב מהל' רוצח הלכ'
מינייהו. מחלישין אותן בקורנס עד שנעשו דקות ועושין מהן כלי
וכו' גרס הכא דחשלי],
יב סמג לאוין מה טור ש"ע
אלמא
לא מקבלת זכר. לאו משום
זיין: אפילו מרי. פושיו"ר: וחציני. דולדורי"א. לא נזבין להו דחלישי
נקבות:
ג) [ברא"ש איתא רב פפא],
י"ד סי' קנא סעי' ה:
עה ב מיי' שם הלכה ט
ד) [בכורות ב: תוספתא פ"ב
מינייהו כלי זיין: בפרזלא הינדואה.
דסבר טריפה אינה יולדת דבפרק אלו
ה"א], ה) שבת צד. [תוספתא
ופי"ב מהל' רוצח
של ארץ הודו שאין עושין אותה אלא
טריפות (חולין דף נז:) בעי למימר לר'
אי אפשר ה"נ איכא
דאמרי תריסין היינו
פ"ב ה"א], ו) [עי' תוי"ט
א)
הלכה יג טור ש"ע שם
לכלי זיין: דמגני עילוון. נלחמים
יהודה דיולדת אלא דלא מקבלת זכר
פ"ד מ"ג דפסחים ד"ה בן
סעיף ו:
טעמא דלא דכי שלים זינייהו קטלי בגוייהו
עו ג מיי' פ"כ מהל' שבת
בתירא דהרמב"ם והר"ב לא
לשמור העיר ואת יושביה: שאינה
וכדמשמע לישנא מדלא קאמר אלמא
ויש אומרים מוכרים להם תריסין דכי שלים
גרסו להא], ז) [גיר' הערוך
הלכה ד:
אלא
תורת בהמה
יכולה להתרפאות. ומסתמא לשחיטה
דלא ילדה ט):
עז ד מיי' פ"ט מהל'
בערך דמוס ג' דימוסיאות
זינייהו מערק ערקי אמר רב נחמן אמר
גסה מאי היא. קשה לימא דלית ליה
זבנה ולא משהי ליה ולא חזי ליה
עבודת כוכבים הלכה
ועי' תוס' לקמן עמוד ב'
רבה בר אבוה הלכה כיש אומרים אמר רב
ח ופי"ב מהל' רוצח הל' יב
ד"ה בימוסיאות וכן גרס
ישראל בי עובד כוכבים דתיפוק
חי נושא את עצמו בעופות כרבנן וי"ל
סמ"ג לאוין מה טוש"ע
הרב מברטנורה וע"ש
אדא בר אהבה א אין מוכרין להן עששיות
חורבה מיניה לזבוני שלימה: והלא
מדאסר רבי משום תורת כלי זיין
בתוי"ט], ח) [תוס' השייך
י"ד סי' קנא סעיף ה:
עח ה מיי' פ"ט מהל'
של ברזל מ"ט משום דחלשי מינייהו כלי
לכאן הוא לקמן יט:],
מרביעין עליה. ומשהו לה ומאן דחזי
משמע דאפילו המיוחד לרכיבת אדם
ב)
ט) [ועי' תוס' חולין נז: ד"ה
עבודת כוכבים הל'
דמודו כ"ע דחי נושא את עצמו וא"כ
לה בי עובד כוכבים יליף מינה לזבוני
זיין אי הכי אפילו מרי וחציני נמי אמר רב
יא סמג שם טור ש"ע י"ד
ודלמא ותוס' בכורות ב: ד"ה
❖
שלימה: לכשתלד. תאסרוהו דלא
תורת בהמה גסה מאי היא וג' מחלוקות
זביד בפרזלא הינדואה והאידנא דקא מזבנינן
סי' קמג סעיף ב:
דלא]:,
בדבר: אבל האי דאי משהי ליה
עט ו מיי' פ"ד מהל'
תלד לעולם: דקטיל בסיחופיה.
(א) א"ר אשי לפרסאי דמגנו עילוון: עגלים
ג)
ב
מאכלות אסורות
אתי לכלל מלאכה. תימה ל"ל האי
מלמדהו להרוג בידו את הנופלים
הלכה יד סמג לאוין קלב טור
וסייחים: תניא ד) רבי יהודה מתיר בשבורה
הגהות הב"ח
❖
במלחמה. סיחופיה מכת יד בהמה
טעמא תיפוק ליה משום דאי משהי
ש"ע י"ד סי' יז סעיף א:
מפני שאינה יכולה להתרפאות ולחיות אמרו
(א) גמ' אמר רב אשי. נ"ב
וחיה קרי סיחופא שמכה כלפי מטה
ליה לפיטום אתי למימר כחוש מכרו
גירסת הר"ן וע"ש אין
לו והלא מרביעין עליה ויולדת וכיון דמרביעין
כמו סחופי כסא (שבת דף סו:). אדנטי"ר
לו כי היכי דגזרי רבנן בשבורה דלא
דאמר רב אשי כו':
רבינו חננאל
עליה ויולדת אתו לשהויה
אמר להן לכשתלד
בלע"ז: תורת בהמה גסה מאי היא.
ליתי למימר שלימה מכרה לו וי"ל
(ב) רש"י ד"ה איצטדייא
וכו' איצטדי'ות כמו שור
ויש אומרים מוכרין להן
אלמא
לא מקבלת זכר:
בן בתירא מתיר
כלומר איסור טעם מכירת בהמה
דודאי בשבורה יש לגזור דכיון דרבנן
האיצטדין שור שהוא
תריסין. אמר רב נחמן
גסה מאי היא הא לא עביד מלאכה
אית להו מרביעין עליה זכר א"כ
בסוס:
תניא בן בתירא
מתיר בסוס מפני
ה)
מנגח והורג אנשים
אמר רבה בר אבוה
מרחוק ושחוק: (ג) ד"ה
דחייב חטאת דנגזור משום נסיוני:
משהה לו זמן מרובה אבל בזמן מועט
הלכתא כיש אומרים מאי
שהוא
עושה בו מלאכה
שאין חייבין עליה
בימוסיאות וכו' שאינו
טעמא דכי שלים זינייהו
מטחינו ברחיים. ואב מלאכה היא:
דפיטום לית לן למיגזר אי לאו טעמא
חטאת
ורבי אוסר מפני ב' דברים אחד משום
לצורך עבודת כוכבים
מיערק ערקי. (הא דאמרו
אבל
דחזי למלאכה: האי דלשחיטה
שור של פטם. שפיטמו ושמן מאד
וקורין לו אלט"ר
אין מוכרין להן תריסין
תורת כלי זיין ואחד משום תורת בהמה
קאי. לאו דוקא נקט האי דהא בסתם
ואינו ראוי למלאכה: מהו. למוכרו
ומפרש לקמן בפ' ר'
ויש אומרים מוכרין להן
גסה בשלמא תורת כלי זיין איכא דקטיל
ישמעאל אהא דקתני
תריסין אמר רב נחמן אמר
לעובד כוכבים: אבל האי דאתי לכלל
שוורים גופייהו אמרינן אימור לשחיטה
בימוסיאות של עובדי
רבה בר אבוה הלכתא כיש
בסחופיה אלא תורת בהמה גסה מאי היא
מלאכה אסור. דמשהו ליה וחזו ליה
זבינהו אלא להכי נקט הכי דאתא
כוכבים מותרין מאי
אומרים). מ"ט עשתות של
אמר רבי יוחנן לכשיזקין מטחינו ברחיים
מזבח ומאי בימוס בימה
לאחר זמן בידיה. ואע"ג דהשתא ליכא
לאפוקי בהמה גסה דמתני' דמיירי
ברזל אוקימנא בפרזלא
של אבן אחת מזבח של
הינדואה.
והאידנא
למיחש לנסיוני מיהו נפקא מינה
בבהמה טמאה נקט הכי אבל בבהמה
בשבת א"ר יוחנן הלכה כבן בתירא איבעיא
ו)
אב'ים הרבה ומקריב
דמזבנינן לפרסאי משום
❖
חורבה למכור שאר שוורים לעובד
טהורה תלינן בשחיטה ואע"ג דסתם
עליה זבחים דהוי:
להו שור של פטם מהו תיבעי לרבי יהודה
דאגנו עילוואן. וכל מקום
אין מוכרין להן בהמה
כוכבים: לאו לשחיטה קיימא.
שוורים נמי לרדיא זביני:
תיבעי לרבנן תיבעי לרבי יהודה עד כאן
גסה עגלים וסייחין שלמין
דכחושה ומשהו לה לגדל וולדות:
ארי ושבורין. בן בתירא מתיר
לא קא שרי רבי יהודה אלא בשבורה דלא
לעזי
רש"י
מקריבין. מס ודורון למלך: שור
בסוס. תניא בן בתירא
אתי לכלל מלאכה אבל האי דכי משהי ליה
אתי לכלל מלאכה אסור
ג
מש"ש
[משי"ש].
מתיר מפני שעושה בו
של פטם. ועבודת בזיון היתה:
מלאכה שאין חייבין עליה
ערימות.
או דלמא אפילו לרבנן לא קא אסרי התם אלא דסתמיה לאו לשחיטה קאי
חיסר ד' ריבבן. הוציא ד' ריבואות
פושיו"ר
[פושוי"ר].
חטאת. פי' רוכב עליו
אבל האי דסתמיה לשחיטה קאי אפילו רבנן שרו ת"ש דאמר רב יהודה
ממון לבטל שלא יקריבוהו ביום אידם:
בלבד אבל אינו חורש עמו
מעדר.
דולדורי"א [דולידויר"א].
ולא מלאכה אחרת כיוצא
אמר שמואל של בית רבי היו מקריבין שור של פטם ביום אידם חסר
אלא למחר. ולמיעקר פורתא מיכוין:
בה ואע"ג דר' יהודה אוסר
מעצד (מעין גרזן).
וכי משהו ליה בריא ועביד מלאכה.
ד' ריבבן שאין מקריבין אותו היום אלא למחר חסר ד' ריבבן
אדי'טי"ר. להפיל.
למכור סוס לעובד כוכבים
אתקפתא היא כלומר ואי משהו ליה
אלמבר"א [אלמי'בר"א].
מפני שני דברים אחד
שאין מקריבין אותו חי אלא שחוט חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו
שהורג בסיחופיה פי'
בימה.
בריא תו למעבד מלאכה דקא בעית
כל עיקר מ"ט לאו משום דלמא אתי לשהויי וליטעמיך שאין מקריבין
אלטי"ר. מזבח.
בידיו ושיניו [ועוד]
למיסריה: בריא. מתחזק: זבידא.
אריוולד"י
[אר"ק
כשמזקין מטחינו בריחים:
אותו היום אלא למחר מאי טעמא אלא רבי מיעקר מילתא בעי וסבר
❖
ירושלמי כשמזקין כודנו
פטם היה: בר תורא. שור שפטמוהו
וולו"ד]. קמרון.
יעקר ואתי פורתא פורתא וכי משהי ליה בריא ועביד מלאכה אמר רב
בריחים הא אמר ר' יוחנן
משהי ליה עד דכחיש: ועביד על
הלכה כבן בתירא ור'
אשי אמר לי זבידא בר תורא משהינן ליה ועביד על חד תרין:
חד תרין. בשוורים אחרים:
יהודה מתיר בשבורה
מוסף רש"י
מתני' אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים אין בונין
מתני'
בסילקי. לשון טירה גבוהה
שאינה יכולה להתרפאות
ד
שאי'ה
יכולה
ולחיות. הא דאמר רב
היא כדאמר בסדר יומא (דף כה.)
עמהם בסילקי גרדום איצטדייא ובימה אבל בונין עמהם בימוסיאות ובית
ז)
להתרפאות. ולעשות
יהודה אמר שמואל של
לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה.
מלאכה בשבת (בכורות ב:).
מרחצאות הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים אסור לבנות:
בית ר' היו מקריבין שור
ה
ח)
של פטם ביום אידם. פי'
ושם דנין בני אדם ומפילין אותו ומת:
גמ' אמר רב חנין בר רב חסדא ואמרי לה אמר רב חנן בר רבא אמר
זה שאמר מקריבין מנחה
גרדום. בנין אחד הוא לדון נפשות
היו נותנין לבית קיסר
רב וחיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס אבל לא למכירה ואני אומר
כמו שנים שעלו לגרדום בר"ה (דף יח.):
מלשון תרגום מנחה
אף למכירה מקום שנהגו למכור מוכרין שלא למכור אין מוכרין תנן אין
תקרובתא אבל לא
איצטדייא. מקום שעושין שם
להקרבה לעבודת כוכבים
מוכרין להן דובין ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים טעמא דאית ביה
(ב) איצטדנית שור כמו שור האיצטדין
ח"ו. ואעפ"כ חסר ד'
נזק לרבים הא לית ביה נזק לרבים שרי אמר רבה בר עולא בארי שבור
(ב"ק לט.) מנגח והורג אנשים ושחוק
רבוון כלומר נתן שוחד
כדי שלא יהיו מקריבין
ואליבא
הוא להם: בימה. נמי כעין מגדל
ומדרינין אותו ביום אידם
קצר הוא וגבוה כדאמר במס' סוטה (דף מא.) בימה של עץ עושים לו בעזרה ואנו קורין אותו אלמבר"א והיו עושין אותו לדחוף משם איש
עצמו אלא למחר. ועוד
להמיתו. ובכל אלה יש נזק לרבים וכדי שלא יתפש ישראל שם אסור לבנות עמהם: בימוסיאות גרסינן. בנין שאינו לצורך עבודת כוכבים
השחיד שלא להדרינו להן
חי אלא שחוט. ואסיק'
(ג) ומפרש לקמן בפרק רבי ישמעאל (דף נג:) וקורין לו אלט"ר דקתני בימוסיאות של עובדי כוכבים מותרין ומאי בימוס בימה של אבן אחת
ביקש רבי לבטל הדבר
ומקריב זבחים דהוי תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים: ומרחצאות. בקרקע הן עשוין עמוקין מאד והמים נופלין מתחת ואנשים רוחצים
ועשה מעט מעט. בשנה
מלמעלה ע"ג הנסרים: כיפה. אריוולד"י. דרך עובדי כוכבים להעמיד דמות אפרודיטא בבית המרחץ שלהן [לקמן מד:]: גמ' כבהמה
אחת ביטל מלשלחו להן
ביום אידם אלא למחר
דקה לפירכוס. כדאמר גבי בהמה מסוכנת בשחיטת חולין (דף לז.) בהמה דקה שפשטה ידה אחר שחיטתה ולא החזירה אסורה
ובשנה אחרת ביטל
דבהמה מסוכנת היא ואינה מותרת עד שתפרכס ואם לא פרכסה הויא כמתה קודם שחיטה ופישוט יד לדקה אינה אלא הוצאת
מלשלחו חי אלא שחוט
ובשנה אחרת ביטלו
נפש אבל גסה בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה פירכוס היא וכשרה הכי
מפרש התם וחיה גסה נמי דרכה לפשוט
לגמרי: אמר רב אשי אמר
ולא החזירה אסורה: אבל לא למכירה.
יד בהוצאת נפש הלכך שחט חיה גסה מסוכנת ולא פרכסה אלא פשטה ידה
לי זבידא בר תורא
למיתלי במנהגא אלא כבהמה גסה היא ובכל מקום אין מוכרין: הא. ארי דלית ביה ניזקא כגון ארי תרבות שרי אלמא
דמפטמינן ליה ומשהינן
ועביד מלאכה כתרי תורי:
חיה גסה מוכרין להן וקשיא לרב וסייעתא לרב חנן: בארי שבור. הא דקתני
מתני' דארי תרבות שרי בארי שבור:
מתני' אין מוכרין להן
ואליבא דובין ואריות ולא כל דבר
שיש בו ניזקא לרבים. אמר רב חנן בר רבא אמר רב חיה גסה הרי היא אסורה לפירכוס כבהמה דקה אבל לא למכירה לעובד כוכבים ואני אומר אף למכירה מקום שנהגו למכור מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין להן: [גמ'] ומקשי'
אין מוכרין
להן דובין
ואריות מפני שיש בהן
נזק לרבים כלומר מזיקין
לרבים.
הא חיה גסה שאינה
מזקת
שרי ופריק רבא
בר
עולא
מתני' דדייקת מינה
הא חיה שאינה מזקת
לרבים שרי בארי שבור