יז:
לפני
אידיהן פרק ראשון עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ניזיל
אפיתחא דבי זונות. מכאן יש ללמוד שדרך להרחיק מפתח
דנכיס יצריה. נשחט יצרא. אנשי כנסת הגדולה
בקשו רחמים ונמסר
פג א מיי' פ"י מהל'
א) ב"ב י:, ב) [גי' יעב"ץ
הימוני], ג) [לקמן יח.],
מתנות עניים הלכה
עבודת כוכבים כל מה שיכול משום דכתיב אל תקרב אל
בידם והרגוהו כדאמרי' בד' מיתות בסנהדרין (דף סד.). כלומר ניזיל
❖
ד) [כתובות סז.],
ח סמג עשין קסב טוש"ע
פתח ביתה ומוקמי לעיל בעבודת כוכבים שהרי היה רוצה ללכת יותר
בההוא שבילא ולא ניזיל אפיתחא דבי זונות שלא ישלוט בנו יצר
❖
י"ד סי' רמט סעיף ז:
אפיתחא דבי זונות: כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין
הרע: איכנעו זונות מקמייהו. נכנסו מפניהם לקובתן: מנא לך
לו אלוה. מוכח מדכתיב ללא אלהי
הא. דסמכת אנפשך למיתי הכא ולא
תורה אור השלם
רבינו חננאל
מיסתפית מיצר הרע: זימה ומתרגמי'
אמת והדר כתיב ללא תורה משמע
דנכיס יצריה א"ל אידך ניזיל אפיתחא דבי
1. מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ
עצת חטאין. עצת הוא תרגום של זימה
דברישא קאמר אע"פ שיש בו תורה
בהאי דמיפצלא בבי זונות
תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה:
זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא כי מטו
משלי ב יא
וניכפייה ליצרין ונקבל
הוא כמי שאין לו אלהים:
(ב) היא וחטאין הוא תוספת
התם חזינהו [לזונות] איתכנעו מקמייהו
2. עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא
ובגמילות חסדים לא עסק.
אגרא שנא' מזמה תשמור
התרגום מפרש שעצה זו רעה היא
עליך מדבר זמה התורה
תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת
א"ל מנא לך הא א"ל 1 מזימה תשמור
תימה מאי פריך
של חטא. אלמא דזימה היינו לשון עצה
תשמור עליך אבל עבודת
בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת
עלך תבונה תנצרכה א"ל רבנן לרבא מאי
כוכבים נכיס יצריה: ת"ר
עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה
מצדקה הלא ב' דברים הם כדאמרינן
ותורה נקראת עצה דכתיב (ישעיה כח)
ויקרא יח יז
כשנתפש ר' אלעזר בן
הִוא:
מזימה אילימא תורה דכתיב בה 2 זימה
בסוכה (דף מט:) צדקה לעניים גמילו'
הפליא עצה הגדיל תושיה ומשמע
3. גַּם זֹאת מֵעִם יְיָ
פרטא ור' חנניה בן
ומתרגמינן עצת חטאין וכתיב הפליא עצה
תורה תשמור עליך: מזימה . מן
חסדים בין לעניים בין לעשירים וי"ל
תרדיון למינות אמר ר'
(ג)
צְבָאוֹת יָצָאָה הִפְלִיא
3
אלעזר בן פרטא לר'
עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה:
הזנות: תשמור עליך תורה. דסיפיה
דמ"מ משמע ליה דמי שרגיל בזאת
הגדיל תושיה אי הכי זימה מבעי ליה ה"ק (א)
חנניה אשריך שנתפשת
ישעיהו כח כט
אלא מדבר זימה תשמור עליך תורה תנצרכה
א"כ
עוסק הוא גם בזאת:
דקרא תבונה תנצרכה מזימה תשמור
4. וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל
על דבר אחד אוי לי
ממונה עליה כו'. ומסתמא גם משלו
שנתפשתי על ה' דברים
עליך מכל דבר רע והרהור חטא
לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא
ת"ר כשנתפסו רבי אלעזר בן פרטא ורבי
היה נותן הרבה: מעות של
השיבו אתה נתפשת על ה'
כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה:
ואנו הולכין הלוך ודבר בדברי תורה:
חנינא בן תרדיון א"ל ר' אלעזר בן פרטא
דברים ואתה ניצול שאתה
דברי הימים ב טו ג
על ה' דברים. חמש עלילות הן
פורים נתחלפו לי במעות של צדקה.
5. רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם
נתעסקת בתורה ובגמילות
לרבי חנינא בן תרדיון אשריך שנתפסת על
חסדים ואני נתעסקתי
שואלין עלי: כמי שאין לו אלוה. להגן
פירש רש"י לשון אחר מעות של סעודת
חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר
בתורה בלבד וכדרב דאמר
דבר אחד אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים
צִוַּנִי יְהֹוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת
עליו: ה"ג מאי ללא (ד): ר' חנינא
פורים וקשיא כי לא מצינו בכל
כל העוסק בתורה בלבד
כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר
א"ל רבי חנינא אשריך שנתפסת על חמשה
התלמוד שמזכיר מעות של סעודת
בן תרדיון גבאי של צדקה הוה:
דומה כמי שאין לו
אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה
❖
אלוה שנאמר וימים רבים
לְרִשְׁתָּהּ: דברים ד ה
דברים ואתה ניצול אוי לי שנתפסתי על דבר
מעות של פורים. שגביתי מבני העיר
פורים וגם (ו) שפירש רש"י מעות
לישראל ללא אלהי אמת
של פורים שהפריש הוא לסעודת
לחלק לעניים לסעודת פורים ותנן
אחד ואיני ניצול שאת עסקת בתורה
וללא כהן מורה וללא
פורים שלו וחלקם ולא חזר ליפרע
(ב"מ דף עח:) אין העני רשאי ליקח
תורה א) מאי ללא תורה
ובגמילות חסדים ואני לא עסקתי אלא
הגהות הב"ח
כל העוסק בתורה בלבד
מהן רצועה לסנדלו: נתחלפו לי
מארנקי של צדקה והזכירו לטובה על
בתורה [בלבד] וכדרב הונא דאמר רב הונא
(א) גמ' ה"ק מזמה
ואינו מתעסק במצות וגם
במעות של צדקה. וסבור הייתי שהן של
כך וקשה כי זה חסר מן הספר ושם
מדבר זימה: (ב) רש"י
להוציא הדין לאמיתו
כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין
המצוה שהוא ממה שלא חזר לגבות
צדקה וחלקתים לעניים שלא לסעודת
ד"ה זימה וכו' של זימה
וההוראה כתקנה כאילו
לו אלוה שנאמר וימים רבים לישראל ללא
וחטאין הוא תוספת
גם תורה אין לו: ומקשי'
4
מארנקי של צדקה היה לו לומר וגם
פורים ואני פרעתי משלי [את] של
שהתרגום כצ"ל ותיבת
ורבי חנניה בן תרדיון
אלהי אמת [וגו'] מאי ללא אלהי אמת
ללשון ראשון שפירש מגבת פורים
פורים. ל"א מעות שלי לסעודת פורים
היא נמחק: (ג) ד"ה
לא נתעסק בג"ח והתניא
שכל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין
מזימה מדבר זימה מן
וחלקתי לעניים לצדקה ואני פרעתי
נתחלפו לי במעות של צדקה וסבור
ר' אליעזר בן יעקב
הזנות: (ד) ד"ה ה"ג מאי
אומר לעולם אל יתן
משלי של פורים קשה דעיקר מצוה
הייתי שהן של צדקה וחלקתים לעניים
לו אלוה ובגמילות חסדים לא עסק והתניא
ללא תורה הס"ד:
אדם מעותיו בקופה אלא
חסר מן הספר לכך נראה לר"י לפרש
ולא חזרתי ליפרע מארנקי של צדקה:
(ה) ד"ה ואתא וכו'
רבי אליעזר בן יעקב אומר לא יתן אדם
אם כן ממונה עליה כר'
א)
א
הנעשה לו שהשתי:
חנניה בן תרדיון ופרקינן
גנבת. גנב ולסטים היית: מדהא
הארנקי הוה ממעות של פורים והיה
מעותיו לארנקי של צדקה אלא א"כ ממונה
(ו) תוס' ד"ה מעות וכו'
אין ודאי הימוני הוה
ליתא. כשם שאין השני' בי דהא אין
סבור שהוא של צדקה ונזכר שהם
❖
וגם מה שפי' רש"י:
מהימן ואע"ג דהוה עביד
עליו תלמיד חכם כר' חנינא בן תרדיון
של מגבת פורים ואפילו הכי לא חזר
שתיהן באדם אחד כך אין חבירת'
חסדים כדתניא מעות של
הימנוה הוא דהוה מהימן מיעבד לא עבד
ב)
פורים נתחלפו לו במעות
בעצמו וחלקם לעניים אע"פ שידע
בי והאומר לכם עלי שקרן נמצא
של צדקה וחילקם לעניים
והתניא ג)אמר לו מעות של פורים נתחלפו
לעזי רש"י
בדבריו: מ"ט קרו לך רבי. הרי
שלא היה בארנקי של צדקה כלום
ונתן אחרים למעות פורים
לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים מיעבד
עלילה שלישית: טרסיים. גרדיים:
מפני שלא היה רוצה לביישם מאחר
כמו שהיה ראוי לאדם
לימשיל"ש
עשיר כמותו לעשות לא
[לימוישיל"ש]. פקעות
עבד כדבעי ליה לא עבד אתיוהו לרבי
קיבורי. פקעיות לימשיל"ש: הי דשתיא
שקבצם וזימנם להם ולפי זה עיקר
ד)
❖
עשה. אתיוהו לרבי אלעזר
(של חוט).
הי דערבא. איזה של שתי ואיזה של
המצוה היא בשעת חלוקה אע"פ
אלעזר בן פרטא אמרו מ"ט תנית ומ"ט גנבת
בן פרטא אמרו לו מאי
ערב: אתא זיבורא. זכר אותיבא
שנזכר לא רצה לביישם וודאי מסברא
טעמא תנית וגנבת. כלומר
אמר להו אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא
חכם שונה וגנב. אמר
על דערבא: ואתאי זיבורתא. נקבה
חזר ופרעם משלו לכיס של פורים
מוסף רש"י
סייפא ומדהא ליתא הא נמי ליתא ומ"ט קרו
להו דרך בני ישראל או
אותיבא על דשתיא. והבין שהוא נס
ולשון נתחלפו כמו (ב"ב דף יז.) אויב
מעות של פורים.
סופר או בעל סייף שניהם
לך רבי רבן של תרסיים אני אייתו ליה תרי
שהנחתים לסעודת פורים,
באיוב נתחלף לו פירוש שסבר לקחת
הנעשה (ה) שהשתי מקבל ערב כנקבה
באיש אחד אין נמצאין
קיבורי אמרו ליה הי דשתיא והי דערבא
'תחלפו לי. וחלקתים
וכיון שאני בעל סייף
המקבלת זכר: לבי אבידן. בית
אויב ולקח איוב וכך היה סבור שהם
לעניים וסבור הייתי
(גם) איני חכם שונה
איתרחיש ליה ניסא אתיא זיבוריתא אותיבא
של צדקה ונזכר שהם של מעות פורים:
שאוכלין ושותין לכבוד עבודת כוכבים
שארנקי של צדקה היא ולא
אמרו לו והלא קוראין
רבן של תרסיים אני. פ"ה גרדיים
על דשתיא ואתאי זיבורא ויתיב על דערבא
נפרעתי מארנקי של צדקה
אותך רבי אמר להן גדול
ומזבלים זיבול לעבודת כוכבים
(לקמן יח.). טרסיים.
שבאורגים אני ולפיכך
וכן מוכח כל הסוגיא אבל
ומפקחין על עסקיה לידע מה היא
אמר להו האי דשתיא והאי דערבא א"ל
אורגים (נזיר נב.)
.
קורין אותי רבי של
צריכה ומתנדבין: עבדך לחירות.
בסוכה פרק החליל (דף נא:) מונה
ומ"ט לא אתית לבי אבידן אמר להו זקן
אורגים הביאו לפניו שתי
פקעיות של מטוה אמרו
תרסיים בפני עצמן וגרדיים בפני
והן גזרו על כך לפי שהוא דת יהודית:
הייתי ומתיירא אני שמא תרמסוני ברגליכם
לו איזו של שתי ואיזו
אידמי ליה. לההוא גברא: בישותיה
עצמן וצ"ל ששלשה מיני תרסיים הם
של ערב נעשה לו נס
[אמרו] ועד האידנא כמה סבי איתרמוס
הוא דקא אחוי. רשעך תראה ותודיע
דגרדיים נקראין תרסיים כדמוכח הכא
ופרחה וישבה לה זיבורית
אתרחיש ניסא ההוא יומא אירמס חד סבא
נקבה על פקעת דערבא
שרשע אתה והוא ינצל ע"י נס: הוה
וגם צורפי נחשת נקראים תרסיים
וזיבורא על של שתי אמר
ומ"ט קא שבקת עבדך לחירות אמר להו
כתיבא ההוא (יומא) איגרתא.
כדמוכח בפ' אלו טריפות (חולין דף נז:)
הא דשתיא הא דערבא:
לא היו דברים מעולם קם חד [מינייהו]
דהעלה עליה מטלית של תרסיים והוא
דבעו חשובי רומי לשדורי לקיסר על
בי אבידן. פי' לשכה
בבית עבודת כוכבים
לאסהודי ביה אתא אליהו אידמי ליה כחד
עור שמשימין לפניהם שלא יקלקלו
עסקיהן שדרוה ההוא שעתא בידיה
שלהן ומתקבצין שם כל
דההוא גברא: פתקיה. אליהו וזרקו
בגדיהם והוא חם מאד והם אותם
מחשובי דמלכותא א"ל מדאתרחיש ליה
בעלי חכמה ודנין בדברי
דפרק החליל (שם דף נא:) שמונה
ד' מאה פרסי למען לא ישוב [עוד
חכמה עוד אמרו לו
ניסא בכולהו בהא נמי אתרחיש ליה ניסא
למה שיחררת עבדך בדתן
כל האומניות בפני עצמן וגם במגילה
לביתו] כמו (ר"ה דף כה.) שקל קלא
וההוא גברא בישותיה הוא דקא אחוי ולא
של ישראל. פי' פתקוהו
פתק ביה: עליו לשריפה. למה
פרק בני העיר (דף כו.) מעשה בבית
בד' מאה פרסי שדרוהו
אשגח ביה קם למימר להו הוה כתיבא
הכנסת של תרסיים כי צורפי נחשת
נענש כך לפי שהיה הוגה את השם
פרוונקא במקום רחוק ת'
איגרתא דהוה כתיב מחשיבי דמלכות
פרסי. אתיוהו לר' חנניה
אין בני אדם יכולין לסבלם כדמשמע
באותיותיו דורשו בארבעים ושתים
בן תרדיון אמרו ליה
לשדורי לבי קיסר ושדרוה על ידיה דההוא
פ' המדיר (כתובות דף עז.) דקא חשיב
אותיות ועושה בו מה שהוא חפץ:
אמאי עסקת באורייתא
גברא אתא אליהו פתקיה ארבע מאה פרסי
אמר להו כאשר צוני ה'
ליה בהדי הני דכופין אותן להוציא
להתלמד
אלהי גזרו עליו שריפה
ועוד יש אומה אחת שכולם נקראו
אזל ולא אתא אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון
אמרו ליה אמאי קא עסקת
טרסיים כדאמרינן מגילה (דף יג:)
א) גי' רבינו הי' מאי ללא
באורייתא אמר להו 5כאשר צוני ה' אלהי מיד גזרו עליו לשריפה ועל
תורה ואפשר שכן הי' ג"כ גי'
בגתן ותרש שני טרסיים היו ומספרים
אשתו להריגה ועל בתו לישב בקובה של זונות עליו
לשריפה שהיה
בלשון טורסי: אתיא זיבורתא.
רש"י וכמו שהגיה הב"ח
הוגה
ואמנם מדברי התוס' נראה
פי' בקונטרס זיבורא זכר זיבורתא
דגרסי כגי' דילן ודו"ק.
נקבה ול"נ שאין
ניכר כ"כ במין קטן כזה בין זכר לנקבה וי"מ
שהן שני מינין כמו (חולין
סב:) תרנגול
ותרנגולתא דאגמא:
דף
הוגה