לפני
אידיהן פרק
ראשון עבודה
זרה
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוגה
השם. פ"ה שדורשו במ"ב אותיות ועושה בו מה שהוא
להתלמד עבד כדתניא
כו'. ומיהו הקב"ה מדקדק עם הצדיקים
פד א מיי' פ"ג מהלכות
א) סנהדרין צ., ב) לקמן מג:
שבת עה. ר"ה כד: סנהדרין
תשובה הלכה [ו] ח:
חפץ ורוב העולם מפרשים שהיה קורא בפי' אותיות של
כחוט השערה (יבמות דף קכא:) ואפילו להתלמד יש לחוש לכבוד
סח., ג) שבת נד: ע"ש,
ב [מיי' פ"ו מהל' דעות
שם המיוחד ס) באותיות של
הרב וקרא דלא תלמד לעשות במילי אחרניתא תוקמה כמו נטיעת
שאר התיבות וזה אין לעשות כדאמר
ד) [בע"י ליתא], ה) [בע"י
הל' ז שו"ע י"ד סי' קנז
❖
בפסחים ס"פ אלו עוברין
קישואין דסנהדרין (דף סח.) ודמות צורת לבנה דר"ג (ר"ה דף כד.):
(דף נ.) לא כשאני נכתב אני נקרא
איתא א"ל ר' חנינא],
סעיף א בהגה]:
ו) [לעיל יז:], ז) [בע"י א"ל
בקובה. אהל זונות כדכתיב (במדבר
אני נכתב בי"ה ונקרא בא"ד ונראה
רבי], ח) [בע"י איתא גוילין],
כה) אל הקובה: דקדקה. לפסוע
לר"י שאין להזכיר אף אותיות י"ה
הוגה את השם באותיותיו והיכי עביד
ט) [עי' תוס' כתובות קג:
רבינו חננאל
פסיעות נאות וכתיב (תהלים מה)
כמו שרגילין העולם שהרי י"ה הוא
ד"ה מזומן], י) [לעיל י: יז.],
הכי והתנן אלו שאין להם חלק לעולם
א)
כ) [לקמן כד: שבת קי.],
בעונש שהיה הוגה
כל כבודה בת מלך פנימה: שאדם
שם המיוחד ועוד נראה להר"ר
הבא האומר אין תורה מן השמים ואין
ל) [צ"ל מתרח ובע"י ליתא
א
את השם באותיותיו
דש בעקביו. דקדוק פסיעות כי
אלחנן כי גם אין להזכיר א"ד
ועי' בערוך ערך תרה],
בפרהסיא. שכל ההוגה
תחיית המתים מן התורה אבא שאול אומר
מ) ס"א ל"ג, נ) [בדפו"י
מאדני דהא א"ד מאדני י"ה מהשם
הכא. ל"א שאדם דורסן ברגליו
את השם באותיותיו אין
אף ההוגה את השם באותיותיו להתלמד
ניהלי וכ"ה יעב"ץ], ס) צ"ל
לו חלק לעוה"ב ואע"ג
שאין חשובין בעיניו כלום: על כל
אין נמחקין ש"ד משדי צ"ב מצבאות
❖
כאותיות [וכ"ה מהריעב"ץ],
דהוא להתלמד עבד וכתיב
עבד ב) כדתניא 1 לא תלמד לעשות אבל
דרכי. אפילו דקדוק פסיעות:
נמחקין וכן הגירסא (שבועות לה: ושם
לא תלמד לעשות אבל
אתה למד להבין ולהורות אלא מאי
שאתה יושב ועוסק בתורה. והם
לה.) בפירוש ר"ח משמע שא"ד
אתה למד להבין ולהורות
הוה ליה להגות בצינעה.
גזרו על כך: דבר
של טעם.
תורה אור השלם
מאדני הוא שם כמו י"ה מה' ומיהו
טעמא אענש משום הוגה את השם
וגזרו על אשתו הריגה
נראה לר"י להתיר דכיון דלא נמצא
שהחריבה את ביתו והרגה את
1. כִּי אַתָּה בָּא אֶל
בפרהסיא [דהוי] ועל אשתו להריגה דלא
נענשה משום דלא מחיא
ביה שכל מי שיש
חסידיו ועדיין קיימת: כלום מעשה
בכתוב דמה שהוא נמצא כתוב
הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
מיחה ביה מכאן אמרו כל מי שיש בידו
ג) ב
בידו למחות ואינו ממחה
נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד
בא לידך. ואשמע איך היית נוהג:
בספרים יש לומר שהסופרים
למחות ואינו מוחה נענש עליו ועל בתו
נתפש. ונענשה בתו לישב
לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם
מעות של פורים. שהנחתים לסעודת
כתבוהו כן ולא נתכוונו להזכיר את
דברים יח ט
בקובה דא"ר יוחנן פעם
הָהֵם:
לישב בקובה של זונות דאמר ר' יוחנן
2. לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע
אחת עברה בין גדולי
פורים נתחלפו לי וחלקתים לעניים
השם (ועי' תוס' סוכה דף ה. ד"ה יו"ד):
רומי ואמרו כמה נאות
להתלמד
פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי
עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי:
עבד. פ"ה ומיהו
וסבור הייתי שארנקי של צדקה היא
תהלים מט ו
פסיעותיה של ריבה זו
רומי אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה
ולא נפרעתי מארנקי של צדקה:
הקב"ה מדקדק כו'
3. הַצּוּר תָּמִים פָּע¢ לוֹ כִּי
מיד דיקדקה בפסיעותיה
והיינו דכתיב עון עקבי
זו מיד דקדקה בפסיעותיה והיינו דאמר
מחלקך יהא חלקי. הואיל והיית
כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל
ונראה שלא היה כתוב בספרו אלא
יסובני עון שאדם דש
אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק
וותרן בממונך: אראך בכך.
מאי טעמא איענש הוגה בפרהסיא
ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב עון עקבי
2
בעקיביו סובבין אותו
וְיָשָׁר הוּא:
כלומר זו היא שכרה של תורה:
היה ולכך הוצרך לתת טעם אחר:
ליום הדין. בשעת הוצאתן
דברים לב ד
יסבני עונות שאדם דש בעקביו בעולם
מה אתה רואה. שהיה נראה
4. גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב
פתחו [כל] א' ואמ'
קלצטונירי. ממונה עליו: תרקבא.
הזה מסובין לו ליום הדין בשעה שיצאו
הוא אמר הצור תמים
הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ
תרי וקב חצי סאה דינרי זהובים:
בעיניהם שהיה לו לראות שום
פעלו וגו' אשתו אמרה
פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי
שלשתן צדקו עליהם את הדין הוא אמר
נקט נפשיה כחד פרשא. התקין
דבר תימה או מלאכים או דבר
אל אמונה ואין עול
אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו
הצור תמים פעלו [וגו'] ואשתו אמרה
בתו אמרה גדול העצה
3
וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו:
ענייני לבושו כאחד מן הפרשים:
אחר א"נ בשביל שהיו שומעין קול
❖
ורב העליליה אשר עיניך
ירמיהו לב יט
3 אל אמונה ואין עול בתו אמרה 4 גדול
דשתנא אנא. דרך נשים לי: מתרחנא
האותיות הפורחות ולא היו יודעין
פקוחות על כל דרכי
מהו: ואל יחבל עצמו. אור"ת
העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות
מרתח. כלומר אמתין לך עד
(איש) [בני] האדם לתת
לאיש כדרכיו וכפרי
הגהות הב"ח
שיפסוק ליך ודוגמתו בב"ק בפרק
דהיכא שיראים פן יעבירום עובדי
על כל דרכי וגו' אמר רבי [כמה] גדולים
מעלליו: כרכוהו בס"ת
מרובה (דף פ:) מאן תרח נתרח
כוכבים לעבירה כגון ע"י יסורין שלא
(א) גמ' וספר תורה מונח
צדיקים הללו שנזדמנו להן שלש מקראות
שהיה קורא בו והקיפוהו
❖
לך בחיקך:
חבילי זמורות והציתו בהן
שמואל: פלגא פלח. את השלטון בכל
יוכל לעמוד בהם אז הוא מצוה
של צדוק הדין בשעת צדוק הדין תנו
את האור כו': ברוריה
עת שיעליל עליך פייסהו בממון: וכי
לחבל בעצמו כי ההיא דגיטין (דף נז:)
דביתהו דר' מאיר ברתיה
רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי
שלמי. כשיכלו הדינרין
ממאי פלחנא:
גבי ילדים שנשבו לקלון שהטילו
דר' חנניא בן תרדיון הואי
מוסף רש"י
חנינא בן תרדיון לבקרו אמר לו חנינא
אמ' ליה לבעלה זילא
עצמם לים (וע"ע תוס' גיטין דף נז:
מי
ואין תחיית המתים מן
בי מילתא דיתבה אחתי
וכי
אחי ד) (אחי) אי אתה יודע שאומה זו מן
ד"ה קפצו): שלמי מאי איעביד.
התורה. שכופר במדרשים
בקובה של זונות שקל
השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו
י"מ שהיה נותן להשלטון מס מן הזונות
דדרשינן בגמרא מניין
תרקבא דדינרי ואזיל.
לתחיית המתים מן התורה,
פי' דישתנא נידה: נפיש
ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב
למספר גולגלותם ולכך היה שואל
ואפילו יהא מודה ומאמין
טובא כלומר הדם שותת
כי שלמי מה אעשה כי איך אתן
ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך אמר לו
שיחיו המתים אלא דלא
(א)
ויורד עליה הרבה ואינה
מס העולה למספרם וכן יש לפרש
רמיזא באורייתא כופר הוא
יכולה ליטהר כו' עד
מן השמים ירחמו אמר לו אני אומר
לך דברים של טעם ואתה אומר
הואיל ועוקר שיש תחיית
בריש פירקא (לעיל דף ב:) שווקים
לי מן השמים ירחמו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת
ספר תורה באש
המתים מן התורה מה לנו
להושיב בהם זונות וליטול מס מהם
ולאמונתו וכי מהיכן הוא
אמר לו רבי ה) מה אני לחיי העולם הבא אמר לו כלום מעשה בא לידך
יודע שכן הוא, הלכך כופר
אבל רש"י פירש שכל שעה שיעלילו
אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של
צדקה וחלקתים
גמור הוא (סנהדרין צ.
ו)
ז)
עליו שישחדם בממון זה:
ועי"ש בגליון בשם ב"ש
לעניים אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי אמרו לא
שלא
שאין זה מדברי רש"י).
להבין ולהורות. כלומר
היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול
להבין מעשיהם כמה הם
ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח
מקולקלים ולהורות לבניך
לא תעשה כך וכך שזה הוא
לו בחיקו הביאוהו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של
חק הגוים (דברים יח ט)
צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה אמרה לו בתו אבא אראך בכך
או: שתוכל לעמוד בהן ואם
יעשה נביא שקר לפניך
אמר לה אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי מי שמבקש
שתבין שהוא מכשף (שבת
עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני אמרו לו תלמידיו רבי מה אתה רואה אמר להן גליון נשרפין
ח)
עה.). דשת'א. נוטריקון
ד' דרך ש' נשים (לקמן
ואותיות פורחות אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל
כד:).
יחבל הוא בעצמו אמר לו קלצטונירי רבי אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך
אתה מביאני לחיי העולם הבא אמר לו הן השבע לי נשבע לו מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין
של צמר מעל לבו יצאה נשמתו במהרה אף הוא קפץ ונפל לתוך האור יצאה בת קול ואמרה רבי
חנינא בן תרדיון וקלצטונירי ט) מזומנין הן לחיי העולם הבא י)בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה
אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים ברוריא דביתהו דר' מאיר ברתיה דר' חנינא בן תרדיון הואי
אמרה לו זילא בי מלתא דיתבא אחתאי בקובה של זונות שקל תרקבא דדינרי ואזל אמר אי לא
איתעביד בה איסורא מיתעביד ניסא אי עבדה איסורא לא איתעביד לה ניסא אזל נקט נפשיה כחד
פרשא אמר לה השמיעני לי אמרה ליה כ)דשתנא אנא אמר לה מתרחנא ל)מרתח אמרה לו נפישין
טובא מ) (ואיכא טובא הכא) דשפירן מינאי אמר ש"מ לא עבדה איסורא כל
דאתי אמרה ליה הכי אזל
לגבי שומר דידה
א"ל הבה נ) ניהלה
אמר ליה מיסתפינא ממלכותא
אמר
ליה שקול תרקבא דדינרא
פלגא פלח ופלגא
להוי לך
א"ל וכי
שלמי מאי
איעביד א"ל אימא
אלהא
דמאיר ענני
ומתצלת א"ל
ומי