יח:
לפני
אידיהן פרק ראשון עבודה זרה
רבינו חננאל
מסורת הש"ס
שלא
יתחשב עמהם. פרש"י לחזקם לצור על העיר והר"ר
מי יימר. שאמת אתך שאנצל בתפלה זו: שקל קלא. פיסת
א) [תוספתא פ"ב ה"ב],
קם ר' מאיר ערק
ב) [תוספתא שם], ג) [לעיל
לבבל איכ' דאמרי מהאי
רגבים: אייתוה. לשומר: אסקוה לזקיפה. לתליה. זקיפה
אלחנן פירש להיות ממספר אנשי הצבא של עובדי כוכבים:
שמזבלין שם. פ"ה לשון יזבלני אישי ורבינו תם פירש
ז:], ד) [צ"ל ולצת], ה) [צ"ל
מעשה איכא דאמרי
פורק"א שצולבין בה: מאי האי. דלא מצינא למיזקפה: אתא
אלעזר], ו) [בע"י ליתא וכן
ממעשה דברוריה: ת"ר
לבי זונות. כדי שיאמרו לא
הוא דאיהו לא הוה עייל: טמש בהא
מזבלין מזבחים ולשון
גנאי נקט וכן משמע
בברכות לה: וביומא עב:
ההולך לאצטדין ולכרקום
ליתא מלת בעינא ועי'
וראה הנחש והחברים
ומתק בהא. טבל אחת מאצבעותיו
בירושלמי פרק הרואה ראה מקום
סנהדרין צז.], ז) [ב"ב י: עח:
בוקיון מוקיון מוליון
ומצץ את חבירתה: כרכתיה
שמזבלין שם לעבודת כוכבים אומר
ומי יימר דהכי איכא
[א"ל השתא חזית]
ע"ש], ח) ס"א תנחום,
לוליון סגולרין וסגולריון
זובח לאלהים יחרם:
חיבקתו כאילו היה רגיל אצלה:
ט) [צ"ל אלעזר], י) [צ"ל מאי
ה"ז מושב לצים איני
הוו הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי
מאי בינייהו. תימה טובא איכא
דכתיב אשרי וכו' כ"א בע"י],
והתניא הולכין לאצטדינין
איכא דאמרי משום האי מעשה.
שקל קלא שדא בהו הוו קאתו למיכליה
כ) [בס"א נוסף: בעצת
מפני שאם יפול ישראל
ערק: ואיכא דאמרי משום מעשה
בינייהו דר"מ דוקא אמר
רשעים זה שלא הלך],
בידם ובאין להורגו צווח
אמר $אלהא דמאיר ענני שבקוה ויהבה ליה
ל) [לקמן יט: ע"ש], מ) [גי'
דברוריא. שפעם אחת ליגלגה על
מפני שמזבלין הא אין מזבלין שם
ומצילו ולכרקום משום
לסוף אשתמע מילתא בי מלכא אתיוה
ע"י אר"ש בר נחמן א"ר
יישוב מדינה ובלבד
שרי ורבנן אסרי אף במקום שאין
שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים
יוחנן מאי דכתיב], נ) רש"א
שלא יתחשב עמהן כו'
אסקוה לזקיפה אמר אלהא דמאיר ענני
מזבלין ונראה לפרש דהכי פריך
דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה
מ"ז, ס) [וליצנות רש"ש],
ואסיקנא כתנאי דתניא
אחתוה אמרו ליה מאי האי אמר להו הכי
ע) [בדפו"י הגי' למדת וצ"ל
במקום שמזבלין מאי בינייהו דהא
חייך סופך להודות לדבריהם וצוה
אין הולכין לאצטדינין
❖
הא למדת],
מפני שהן שופכי דמים
ודאי אף במקום שמזבלין פליג
לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר
הוה מעשה אתו חקקו לדמותיה דר'
ר' נתן מתיר מפני
מדהזכירו חכמים בדבריהם מקום
עבירה והפציר בה ימים רבים עד
מאיר אפיתחא דרומי אמרי כל דחזי
שני דברים אחד שצווח
ומציל וא' שאם יהרגוהו
שמזבלין דאי ל"פ במקום שמזבלין
שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה
תורה אור השלם
לפרצופא הדין לייתיה יומא חדא חזיוהי
יעיד שמת להשיא את
לא היה להם להזכיר אלא מה שהוסיפו
וערק רבי מאיר מחמת כסופא:
1. אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא
רהט אבתריה רהט מקמייהו על לבי זונות
אשתו: ת"ר אין הולכין
לאיצטדינין. מקום שמנגחין את
על ר"מ ולומר אף במקום שאין
לתיאטריות ולקרקסאות
הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים
איכא דאמרי בשולי עובדי כוכבים חזא
מקום שמזבלין אסור
השור: ולכרקום. מצור ועושין שם
מזבלין אסור ועוד יש לפרש מאי
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד
משום לצים א) רב
טמש בהא ומתק בהא איכא דאמרי אתא
וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב:
שחוק וליצנות: את הנחשים.
בינייהו בין מקום שמזבלין למקום
חכמ' וסוגיין המתלוצץ
כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהֹוָה
אליהו אדמי להו כזונה כרכתיה אמרי חס
מנחשים ומכשפים: ואת החברים.
שאין מזבלין לרבנן דאסרי בתרוייהו
יסורין באין עליו שנאמר
חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה
ועתה אל תתלוצצו פן
ושלום אי ר' מאיר הוה לא הוה עביד הכי
לוחשי נחשים: בוקיון מוקיון לוליון
יוֹמָם וָלָיְלָה:
ומסיק נשא ונתן איכא בינייהו:
יחזקו מוסריכם ומזונותיו
תהלים א א-ב
סלגריון. כולן מיני ליצנים הן:
אשרי קם ערק אתא לבבל איכא דאמרי מהאי
2. אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ
מתמעטין ונופל בגיהנם
הא למדת. מדסמיך ליה כי אם
וכן המתייהר וגורם כלייה
וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא:
מעשה ואיכא דאמרי ממעשה דברוריא: תנו רבנן ההולך לאיצטדינין
א)
לעולם: אשרי האיש וגו'.
משלי ט יב
בתורת וגו' מכלל דאזיל להכי לאו
ולכרקום וראה
שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון
3. וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ
מכאן אמרו אם הלך
בתורת ה' חפצו: שצווח ומציל.
סופו לעמוד ואם עמד
פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם כִּי
בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים ועליהם הכתוב אומר 1 אשרי האיש
אם רואה שיגיחו שם יהודי צועק
סופו לישב ואם ישב
כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי
אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו הא למדת שדברים הללו מביאין
סופו ללוץ ועליו הכתוב
מֵאֵת אֲדֹנָי אֱלֹהִים
ומתחנן להם ומצילו: מפני ישוב
אומר אם חכמת חכמת
צְבָאוֹת עַל כָּל הָאָרֶץ:
את האדם לידי ביטול תורה ורמינהי ב) [הולכין] לאיצטדינין מותר מפני
מדינה. ישראל הדרים באותה העיר
לך ולצת לבדך תשא:
ישעיהו כח כב
שצווח
ומציל ולכרקום מותר מפני ישוב מדינה ובלבד שלא יתחשב
4. יוֹם מַלְכֵּנוּ הֶחֱלוּ
שזה מבקש בני [ישוב] הכרקום
פי' בקניגיון בלשון יון
(ג)
מקום הצייד: יכול כיון
שָׂרִים חֲמַת מִיָּיִן מָשַׁךְ יָדוֹ
להצילם: שלא יתחשב עמהם. לחזק
עמהם ואם נתחשב עמהם אסור קשיא איצטדינין אאיצטדינין קשיא
שלא הלך בכל אלו יגרה
אֶת לֹצְצִים: הושע ז ה
עובדי כוכבים ולעשות עמהם מצור:
5. זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ
כרקום
אכרקום בשלמא כרקום אכרקום ל"ק כאן במתחשב עמהן כאן
בשינה. ת"ל כי אם בתורת
ה' חפצו: אשרי האיש. זה
שמעיד עדות אשה. אם רואה חבירו
עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן:
בשאין
מתחשב עמהן אלא איצטדינין אאיצטדינין קשיא תנאי היא
משלי כא כד
ישראל נהרג שם מעיד באשתו
6. יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא
א) נראה דצ"ל מקום שמזבלין
[דתניא] אין הולכין לאיצטדינין מפני (א) מושב לצים ור' נתן מתיר מפני
ומשיאה: שמזבלים שם. מסדרין צרכי
אסור משום חשד עבודת
יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם
שני דברים אחד מפני שצווח ומציל ואחד מפני שמעיד עדות אשה
כוכבים ומקום שאין מזבלין
עבודת כוכבים להתנדב לה. מזבלין
שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ
אסור משום מושב לצים.
להשיאה תנו רבנן אין הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות מפני שמזבלין
וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל:
לשון יזבלני אישי (בראשית ל) ענין חנייה
❖
צפניה א טו
שם זיבול לעבודת כוכבים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מקום
של חיבור ואסיפה אמיישנ"ר בלע"ז:
שמזבלין אסור מפני חשד עבודת כוכבים ומקום שאין מזבלין שם אסור
מפני חשד עבודת כוכבים. שלא
גליון הש"ס
יחשדוהו [בחזקת זיבול לעבודת
מפני מושב לצים מאי בינייהו אמר
ר' חנינא מסורא נשא ונתן איכא
ג)
גמ' אלהא דמאיר ענני.
כוכבים]: מאי בינייהו. לר"מ נמי
בינייהו דרש ר' שמעון בן פזי מאי דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך
עי' מ"ש הרמ"ע במאמר
כולהו אסירי דהא לר' מאיר כולהו
❖
בעצת רשעים ובדרך חטאים לא
עמד ובמושב לצים לא ישב וכי
חיקור הדין סוף ח"א:
בחזקת זיבול לעבודת כוכבים נינהו:
מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב ומאחר שלא
נשא ונתן. לר"מ נשא ונתן נ)(לעבודת
ישב היכן לץ [אלא] לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו
הגהות הב"ח
כוכבים) אסור דהא מפני שמזבלין
לישב ואם ישב סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר 2 אם חכמת
לעבודת כוכבים סתמא קאמר וסבר
(א) גמ' דתניא אין הולכין
חכמת לך (ואם לצת) לבדך תשא א"ר (אליעזר) כל המתלוצץ יסורין
לאיצטדנין (מפני שהן מושב
דודאי מזבלין לעבודת כוכבים שם
ד)
ה)
ליצים) תא"מ ונ"ב ס"א
ואיכא למיחש לדמי עבודת כוכבים
באין עליו שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם אמר להו
3
מפ'י שהן שופכי
בידו וקונין מישראל זה לצורך
דמים: (ב) שם אשר לא
רבא לרבנן במטותא בעינא מינייכו דלא תתלוצצו דלא ליתו עלייכו
ו)
זה שלא הלך
הלך
עבודת כוכבים ורבנן [דמפרשי]
יסורין אמר רב קטינא כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין שנאמר משך
4
לטרטיאות וכו' לא ישב זה
משום חשד ליצנות ס) ולמידי אחריני
שלא: (ג) רש"י ד"ה מפני
ידו את לוצצים אמר רבי שמעון בן לקיש כל המתלוצץ נופל
❖
לא חיישי נשא ונתן מותר דלא חיישינן
וכו' בני יושבי הכרכים:
בגיהנם שנאמר 5 זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא
לדמי עבודת כוכבים: אם הלך סופו
גיהנם שנאמר 6 יום עברה היום ההוא אמר ר' אושעיא ז) כל המתייהר
לעמוד. הלך משמע בהעברה בעלמא
לעזי רש"י
נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה
סופו לעמוד ולהתעכב ביניהם מעט
פורק"א
[פורי"ש].
אלא גיהנם שנאמר יום עברה היום ההוא אמר רבי חנילאי בר חנילאי
וה"ק אשרי שלא הלך ומתוך שלא הלך
ח)
קלשון, עץ תלייה.
לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב הא
כל המתלוצץ גורם כלייה לעולם שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו
אמייש'"ר. להרכיב לאחד.
אם הלך סופו לעמוד כו': אל
מוסריכם [כי] כלה ונחרצה שמעתי אמר רבי (אליעזר) קשה היא
ט)
תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם כי כלה
שתחילת' יסורין וסופו כלייה דרש ר' שמעון בן פזי י) אשרי האיש אשר
ונחרצה שמעתי: מוסריכם. יסוריכם:
לא הלך כ) (ב) לטרטיאות ולקרקסיאות של עובדי כוכבים ובדרך חטאים לא
משך. הקב"ה: ידו. הפותח ידו לזון
עמד זה שלא עמד בקנגיון ובמושב לצים לא ישב שלא ישב בתחבולות
את הכל מושכה מן הלוצצין: יום
שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות ולקרקסיאות ולא עמדתי
עברה היום ההוא. ביום הדין
בקנגיון אלך ואתגרה בשינה ת"ל ובתורתו יהגה יומם ולילה אמר רב
משתעי קרא שנידונין עובדי כוכבים
ל)
לגיהנם: לטרטיאות. פלטין וכל
שמואל בר נחמני א"ר יונתן אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה
מ)
דבריהן כשהן נאספין לשחוק וללצון:
אברהם
קיניגון. צידת חיה על ידי כלבים וכל מעשיהם לשם שחוק ושמחה. דוגמתו בשחיטת חולין (דף ס:) וכי משה קניגי הוה: ע)למד לא גרסינן הכא:
אברהם